עברית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עברית היא השפה המשמשת כשפת הדיבור הרשמית במדינת ישראל. היסודות שלה הינם על בסיס לשון הקודש, אך חלו בה שינויים ותמורות על ידי "מחדשי" השפה העברית. בציבור החרדי ישנם רבים שהתנגדו לחידוש השפה בשל היותה ייצוג של הציונות שנלחמה בדת. אולם הרבי לא נמנע משימוש בה ואף עודד אותה.

מקורה[עריכה]

שם השפה "עברית", הוא במקורו כינוי ללשון הקודש. וכך היא מכונה גם בלשונו של רש"י[דרוש מקור]

עם הקמת הרעיון הציוני שבו עיקרו של עם הוא הלאומיות שבו, וממילא בכדי שעם ישראל יתחיל להיות עם "נורמאלי" הוא צריך מדינה ושפה, החלו גורמים ציוניים ל"החיות" את לשון הקודש, ולהתאימה לכללים שהם עצמם קבעו. אז החלו לדבר בלשון הקודש ביניהם ואף יצאו עיתונים בלה"ק, עיתונים בהם לא היה הרבה תכנים חרדיים.

כחלק מהחדשנות שבה, נקבעה הגיית השפה בהברה שבין האשכנזית לספרדית - את ה"קמץ" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון.

כן החלו הם להכניס מילים "מודרניות" אל תוך השפה.

היחס החרדי[עריכה]

עם הקמתה, יצאו בציבורים החרדיים נגד השימוש הגורף בלשון הקודש עבור צרכי חולין ואף למטה מזה.

...חלק מסוים מרשעי ישראל שהתאספו בארץ ישראל מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות לטמא את קדושת הארץ, לטמא את לשון הקודש. והתגברות הקליפה היא גדולה כל כך שהם מחפשים לינוק מן הקדושה באמצעות שמות של לשון הקודש, שהם קוראים למוסדות הרשע שלהם בהם הם משמדים ילדי ישראל, הם רוצים היו לא תהיה להכחיד את הניצוץ היהודי בילדי ישראל. בלשון הקודש שבה ברא הקב"ה את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור, מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זה לשון הקודש, והלואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים, עד שלא ישאר בשפתם שום מילים של לשון הקודש, אז לא תהיה לקליפה יניקה מהקדושה. אלה שנמצאים כאן יכולים להיות שבעי רצון על שלא נמצאים שם בארעא דישראל הגלותי, שהאנשים היראים הגרים שם הם עבדים תחת ידי פריצי עמך...

– מדברי אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות תש"ג.

כן יצאו נגד שימוש במילים קדושות, או בעלות משמעות הלכתית, עבור דברי חולין כמו: המילה "חשמל" שלאחת הדעות היא כינוי לאחד ממלאכי מעלה, הפכה להיות כינוי לכח האלקטרוני. ישנם הנמנעים מלהשתמש מסיבה זו להשתמש במילה "חשמל" במשמעות זו, אולם הרבי אינו נמנע מכך[1].

כאשר שאלו את הרבי הריי"צ אודות הלימוד בבית הספר לבנות בתל אביב, ענה כי יש להקפיד על הלימוד באידיש, והוסיף כי בעברית אין כל קדושה והיא כשפת הגויים אשר מצפצפים ומלהגים בלשונם, ולמרות שיש בה טומאה שכן נוסדה על ידי פורקי עול, אך גם אינה גרועה משאר שפות של שאר האומות, שגם בהם יש טומאה. מצד שני, כותב הרבי הריי"צ באגרותיו, כי מכיון שהכניסו מילים זרות בשפת העברית, נמצא כי אין זה לשון הקודש, ואין חל עליה האיסור לדבר בלשון הקודש דברי חול.

כאשר שאלו את הרבי, הורה כי יש לראות האם יש ילדים ספרדיים בכיתה אשר בבתיהם לא מדברים אידיש, וממילא יתקשו בלימודם ועל כן ילמדו בעברית.

פעם כאשר כתבו את הליקוט השבועי בעברית, כתב הרבי כי זה "לה"ק מוזר"[דרוש מקור].

בשיחת קודש בקיץ תשל"ד הסתייג הרבי מכך שמשתמשים במילים משפות זרות במקום להשתמש במילים עבריות[2].

כשנכנס ר' ישראל הבר עם בנו לרבי על יחידות ואמר משהו באנגלית, הרבי תמה על זה שילד הגדל בארץ הקודש מדבר לא בעברית[3].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה באגרות קודש (חלק י"א ע' שנט), מענה לרב ישעיהו אשר זעליג מרגליות מירושלים, המתייחס למסופר בגמרא אודות תינוק שדרש בחשמל ויצאה אש ושרפתו: "במה שכתב אודות התיבה חשמל - שלא להשתמש בה וכו'. הנה צריך עיון גדול היסוד על זה. ומה שמצינו לגמרא חגיגה (ועיין גם-כן בפירוש רש"י יחזקאל א, כז) - הרי שם מדבר בהנוגע לעניין, לא בנוגע להתיבה, ובפרט על-פי המבואר בכמה מקומות בעץ-חיים, ובכלל בספרי הקבלה, שזהו שייך לקליפת נוגה, ועיין בעץ-חיים שער החשמל, ובמאמר כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, נדפס בהוספות לתורה אור". וכך נוהג בפועל - ראה לדוגמא אגרות קודש חלק ח' אגרת ב'שמג
  2. אמרו אז שלצה"ל היה חסר מורל, והרבי העיר שהיה רצוי להשתמש במילה מצב רוח וכדומה.
  3. יהדות מעבר להרי החושך.


שפות
אידישאנגליתארמיתלשון הקודשעבריתרוסית