ארמית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֲרָמִית היא השפה בה נכתבו ספרי קודש מרכזיים כגון ספר עזרא וספר דניאל בתנ"ך, התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי וספר הזוהר.

הארמית עברה שינויים רבים במהלך השנים, מה'ארמית קדומה' בימי לבן הארמי (תחילת האלף השני לבריאת העולם, כ-1600 לפנה"ס), ועד ל'ארמית חדשה' המדוברת בימינו בכפרים מסויימים בעיראק, באיראן, בטורקיה, בגאורגיה, ובארמניה ואף בסוריה. בתוקפות שונות הייתה הארמית שפה רווחת באשור, פרס, בבל, סוריה ואף הייתה השפה המדוברת בארץ ישראל סוריה ומסופוטמיה.

ללומדי התורה, מוכרים הניבים הבאים: 'ארמית בבלית' - בה נכתב התלמוד בבלי, 'ארמית גלילית' בה נכתב התלמוד הירושלמי וחלק מהמדרשים, 'ארמית בינונית' בה נכתב תרגום אונקלוס.

ארמית בספרי הקודש[עריכה]

ארמית בתנ"ך[עריכה]

דובר הארמית הראשון בתנ"ך, הוא לבן הארמי, המוזכר בתורה בדברו שתי מילים בארמית - "יְגַר שָׂהֲדוּתָא"[1]. ואמנם השפה הארמית קרויה על שם ארץ מוצאו, ארם.

בספר מלכים[2], כאשר רבשקה שליחו של סנחריב מלך אשור מגיע לירושלים וקורא לתושביה להיכנע; רבשקה מתבקש על ידי שריו של חזקיהו לדבר ארמית: "דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באוזני העם אשר על החומה".

בספרים עזרא ודניאל ישנם פרקים הכתובים בארמית מקראית, וכן פסוק אחד בספר ירמיהו[3].

ארמית בתלמוד[עריכה]

שפתם של יהודי בבל הייתה ארמית, ובה נכתב התלמוד הבבלי. ניב זה מכונה על ידי החוקרים 'ארמית בבלית'.

גם יהודי הגליל דיברו ארמית, אך בניב שונה מעט מהניב הבבלי. בשפה זו נכתב התלמוד הירושלמי וחלק מהמדרשים. ניב זה מכונה על ידי החוקרים 'ארמית גלילית'.

תרגום אונקלוס[עריכה]

תרגום חמשת חומשי התורה לארמית, שכתב אונקלוס הגר[4] . אונקלוס למד (לאחר שהתגייר) אצל התנאים רבי אליעזר ורבי יהושע (רבותיו של רבי עקיבא).

יחס חז"ל לארמית[עריכה]

בתקופת האמוראים היו ששבחו את הלשון הארמית, ואמרו [5]: "אל יהי לשון סורסי קל בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים הקדוש ברוך הוא חלק לו כבוד. בתורה: יגר שהדותא [6], בנביאים: כדנא תימרון להון [7], בכתובים דכתיב: וידברו הכשדים למלך ארמית [8]".

תפילה בארמית[עריכה]

עם זאת, הזהירו שלא להתפלל בלשון ארמית, ש"אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי" [9], משום שלשון זה מגונה בעיניהם[10]. לעומת זאת, תפילות מסוימות, כדוגמת הקדיש וקדושה דסדרא נכתבו דווקא בארמית, כדי שהעם יבין את הנאמר בהן. ומחמת שיש בהן קידוש השם ותלמוד תורה בשותפות של כל הציבור: תלמידי חכמים ועמי הארץ, אמרו חכמים [דרוש מקור] שעליהן עומד העולם [11].

בדברי רבותינו נשיאנו[עריכה]

"...לא יכולה השפה להחשב יסוד חיוני בקיומנו, כי עוד בימי קדם שימשה ארמית כשפת דיבור של העם: חלקים של התנ"ך, כמעט כל תלמוד בבלי, הזוהר ועוד, נכתבו בלשון הארמית.[12].

מכתב הרבי לבלשן והפילולוג פרופסור יחזקאל קוטשר, במענה למשלוח כתביו העוסקים בשפה הארמית. כרך י"א עמודים קמ"ג, קמ"ד, קמ"ה.


הערות שוליים

  1. בראשית לא, מז
  2. ב' י"ח
  3. פרק י', פסוק י"א
  4. בן אחותו של טיטוס
  5. בראשית רבה פרשה עד
  6. בראשית לא, מז
  7. ירמיהו י, יא
  8. דניאל ב, ד
  9. בבלי, שבת יב עמוד ב'
  10. ראה בית יוסף או"ח קא, ד.
  11. רש"י סוטה מט עמוד א'
  12. http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/20/34/274 תורת מנחם כ' עמ' 274


שפות
אידישאנגליתארמיתלשון הקודשעבריתרוסית