לשון הקודש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לשון הקודש הינה השפה של הקדוש ברוך הוא, ובאמצעותה ברא את העולם והמשיך לנבראים את החיות האלוקית.

מאז בריאת העולם, דיברה האנושות כולה בלשון הקודש, עד מאורעות מגדל בבל שבעקבותיהם בלל ה' את שפת כל הארץ.

מהות השפה[עריכה]

השפה מורכבת מ אותיות התורה שהן מן השמים, והן הנקראים לשון הקודש משום שנמשכים מבחינת קודש העליון. לעומת זה, ישנן השפות המכונות 'שפות הסכמיות' המורכבות מאותיות לעז שבני אדם יצרוה, והיא לשון חולין - לשון לעז.

השימוש בלשון הקודש[עריכה]

הרבי הריי"צ יצא נחרצות נגד השימוש בלשון הקודש כשפת חולין, ודימה זאת ללימוד התורה לשם חכמה ללא אלקות[דרוש מקור]. אדמו"ר הריי"צ כותב גם בשם אדמו"ר הרש"ב, שבאחד ממכתביו הקדושים אודות הדיבור בלשון הקודש, המוכיח על פי יסודות מהתורה בנגלה ובנסתר, כי הדיבור בשפת הקודש בעניני חול אסור הוא, ובהמשך דבריו יגיד, התבוננו כי בלשון שאמר הקב"ה אנכי ה"א, ידברו בו בני אדם כל דבר הנמאס והנאסר.[1]

מאידך פעם דיבר הרבי אודות ענין מסויים בנוגע לצה"ל וציטט מה שאמרו שהיה חסר לחיילים מורל. והפטיר על זה הרבי שאינו מבין למה משתמשים במילה לועזית במקום להשתמש בביטוי בלשון הקודש "מצב רוח" וכדומה[דרוש מקור].

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. אגרות קודש כרך י"ד


שפות
אידישאנגליתארמיתלשון הקודשעבריתרוסית