מנצפ"ך

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אותיות מנצפ"ך
מנצפך.jpg
אותיות האל"ף בי"ת
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ  
נקודות
אָ אַ אֵ אֶ אְ
  וׂ אֻ וּ אִ
חילופי אותיות
אתב"ש · אלב"מ · אכב"י ·
רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה
סוגי אותיות
אתוון רברבין · אתוון זעירין
המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה
רשימו · אש שחורה · אש לבנה

אותיות מנצפ"ך הן אותיות כפולות (מם פתוחה ומם-סתומה, נון כפופה ופשוטה וכדו') ואמרו רז"ל: "מנצפ"ך צופים אמרו", שהם נביאי הדורות, אשר גילו והזכירו את אופן השימוש באותיות הללו, כ"ב האותיות הרגילות הן בה' חסדים, והאותיות הסופיות הן בה' גבורות[1].

כי מאחר שלשון הקודש אינה שפה הסכמית שבני האדם יצרוה והסכימו עליה, אלא היא תורה שניתנה מאת ה', ולכל אות יש ערך ומשמעות רוחנית בהתאם לשורשה העליון, לכן רק הנביאים מוסמכים להורות את אופן השימוש באותיות התורה.

עניינן[עריכה]

על פי החסידות והקבלה הנה מנצפ"ך הן שרש האותיות, שהן ה' גבורות המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב אותיות[2]. באופן כללי נאמר פעמים רבות בתורת החסידות שאותיות מנצפ"ך הם שורש הגבורות ומקומן בבוצינא דקרדוניתא ושהן המחלקות ההבל והקול בה' מוצאות הפה (גרון, חיך, לשון, שיניים, שפתיים), אך לא נמצא כל ביאור פרטי - לא בתורת החסידות ולא בתורת הקבלה כיצד אות מסויימת זו רומזת לגבורה באופן כזה או כיצד היא מורה על מוצא פה זה ולא אחר. מצד שני, נמצאו ביאורים שונים לעניינים אחרים באותיות אלו.

מקור המושג[עריכה]

מנצפ"ך צופים אמרום: הנה פשוט שהאותיות הסופיות לא חודשו על ידי הנביאים, אלא היו כבר בלוחות הברית, כמו שאמרו חז"ל [3] מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים, וכן, מנצפ"ך הלכה למשה מסיני [4]. והכוונה שצופים אמרום אינה שחדשו אותם, אלא שברבות העיתים נשתכח אם מקומן באמצע התיבה או בסופה, והנביאים, שנקראו צופים (מנצפ"ך נוטריקון מן-צופים) חזרו ויסדו דבר זה[5]

המקור הקדום ביותר בו מוזכר מנצפ"ך הוא מדרש רבה [6], ומצוטט מאוחר יותר בפרקי דר' אליעזר[7] ובילקוט שמעוני[8], וזו לשונו:

האותיות כפולות צופים אמרום: כ"ך נרמז לאברהם "לך לך" - למאה שנה יוליד. מ"ם ליצחק "כי עצמת ממנו מאד" - רמזו שהוא וזרעו עצומים בב' עולמות. נ"ן ליעקב "הצילני נא" - מציל בשני עולמות. פ"ף לישראל למשה "פקד פקדתי אתכם". צ"ץ "הנה איש צמח שמו וגו" - זה משיח ואומר (ירמיה כג) והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ.

מקומן בספירות[עריכה]

כ"ב אותיות הפשוטות שורשן מה"ח [9], וחמש האותיות הסופיות מנצפ"ך הן ה"ג שבבינה[10].

רומזות ליחוד מ"ה וב"ן ולגאולה העתידה[עריכה]

בכללות עניין הכפל מורה על יחוד מ"ה וב"ן, שהוא חיבור אותיות זכרים ונקבות[11]. והטעם שיחוד זה הוא גאולה, כי ענין הגאולה הוא העלייה וההתאחדות שתהיה לעתיד לבוא לספירת המלכות (ב"ן) עם שורשה (מ"ה). בפרטות יש בעליה זו לעתיד לבוא חמש בחינות: באותיות הן נרמזות באותיות הסופיות מנצפ"ך. בתורה הן נרמזות בפסוק "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וג¬בה מאד". באבות הן בחינות אברהם (כ-ך), יצחק (מ-ם) ויעקב (נ-ן), משה (פ-ף) ומשיח (צ-ץ) בספירות עניינן הוא חסד, גבורה, תפארת, חכמה וכתר.

ביאורים פרטיים[עריכה]

כ-ך[עריכה]

הוא עניין ספירת הכתר: פעמיים כ' הם 40 והוא "פתחו של אולם גובהו 40 אמה" והוא רמז לתורה שפתח בה אנכי [12], וניתנה ל40 יום כחשבון "וקשרו להם שני כתרים". ובפרטיות יותר:[13]כ' כפופה היא כיווץ, ך' פשוטה – התפשטות. ויובן על פי משל משכל האדם: ככל שגדול יותר המאמץ וכיווץ השכל והאדם מגיע יותר לפשיטות השכל (כפופה), כך גדול כוחו לירד ולהתפשט בפרטים וסברות. ואלו הן שתי הבחינות שבכתר: עתיק הוא כ' כפופה, ואילו חכמה סתימאה הוא ך' פשוטה. דהיינו, כ-ך מרמזות על נקודת ההבדל שבין פנימיות לחיצוניות הכתר: עתיק הוא כח הכיווץ ולכן מובדל לגמרי מהנבראים, ולעומתו חכמה סתימאה הוא כח ההתפשטות ולכן היא השורש הראשון לנבראים.

ם–ס[עריכה]

[14]אות ס' היא עיגול, ורומזת למקיף שאין לו שום הגבלה ושום קשר לעולמות. אות ם' היא ריבוע, ורומזת למקיף שיש לו שייכות למקבלים. אך למרות שיש לו שייכות בכל זאת נקרא מקיף והם אינם משיגים אותו. והטעם, כי הסיבה שבפועל אינם משיגים אותו אינה מצידו (מצד שהוא בלתי מושג בעצם), אלא כי הם מוגבלים. במקיף זה (בריבוע) דוקא ארבעה קוים, כי הם ארבע אותיות השם, ומהם נעשים ארבעת השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. שני העניינים הללו במקיף (מ"ם וסמ"ך - מקיף עצמי, ומקיף רק מצד המקבלים) הם שתי דרגות בחכמה סתימאה[15].

נ-ן[עריכה]

אות נ' כפופה נפילה - מלכות, אות ן' פשוטה קימה – בינה, מרמז על העליה שתהיה למלכות לעתיד לבוא למדרגת הבינה[16]. הכפילות נ-ן רומזת לחיבור זכר ונקבה, שהוא עניין היחוד, והוא עניין הגאולה[17]. יחוד נ-ן רומז לגאולה כי הוא עליית המלכות לשורשה בכתר: נ' כפופה היא ספירת המלכות{הערה|כי נ' ראש תיבת נופלים, ועניין הנפילה מראה על ספירת המלכות ש"לית לה מגרמה כלום"}}, ן' פשוטה היא ספירת הכתר{הערה|כי 50 שערי בינה הם בכתר}}. לעתיד לבוא תתעלה מלכות בכתר, שזה"ע אשת חיל (ספירת המלכות) עטרת בעלה (זעיר אנפין).

צ–ץ[עריכה]

[18]אות צ' כפופה צדיקים[19] – שעבודתם מגיעה עד שורש הנבראים, אות ץ' פשוטה בעלי תשובה - גילוי פנימיות עתיק[20].

פ–ץ[עריכה]

אות פ' היא פה - שהוא דיבור, והוא עניין ספירת המלכות[21]. אות צ' הוא צדיק. צדיק היא ספירת היסוד, והיסוד הוא הממשיך את טיפת העצמות. דהיינו, פ' מורה על החיצוניות וצ' על העצמות[22].

הרמז למנצפ"ך בגוף האדם[עריכה]

האר"י מבאר [23] כיצד נרמזים הגבורות באדם: "הנה החוטם היא מ"ם סתומה דמנצפ"ך. כי אם תסיר הקו האמצעי המפסיק בין תרין נוקבי חוטמא ישאר נקב אחד כדמיון מ"ם סתומה מרובעת. והפה היא אות פ' דמנצפ"ך כי אות פ' במילואה נעשית פ"ה. והזרועות הם ן' פשוטה... כי הזרוע ארוך וסתום כעין ן' פשוטה. והידים הם אות ך' דמנצפ"ך כי ך' במלוא' היא כ"ף רומזת לשתי כפות הידים זולת האצבעות, והאצבעות הם אות ץ' פשוטה דמנצפ"ך, כי במילת אצבע יש אות צ', וגם ציור אות ה' ץ' דומה בראשה לחיתוך האצבעות הנפרדים ויוצאין מן הכף שהוא רגל הצ'.

הערות שוליים

  1. אוה"ת נ"ך א'רו
  2. שער היחוד והאמונה פ"ד.
  3. מסכת סופרים פ"ב
  4. ירושלמי מגילה א ח
  5. על פי כתב העת בית אהרן וישראל גליון קטו, תשס"ה, עמודים קא – קטז
  6. קורח רע"א
  7. בן הורקנוס – מתקופת הגאונים
  8. לר' שמעון הדרשן מפרנקפורט, חי בתקופת המאה הי"ג
  9. שבבינה, שהם שורש הז' מידות. עיקר המידות הן חמשת המידות חג"ת נ"ה, וע"י התלבשותן במלכות נוצרות כ"ב האותיות
  10. אוה"ת נך א'רו
  11. תורה אור פרשת בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי, והוא עניין שמירת שתי הבחינות שבכל שבת (והוא פירוש על דברי הפרדס בשער האותיות פכ"ו בשם הזהר חדש)
  12. נראה שהכוונה לשתי הדרגות בכתר, עתיק ואריך, שעולות יחד 40
  13. תער"ב א ת"ג, תער"ב א' תרכ"ב
  14. כל הבא לקמן: על פי המשך תערב א תט"ז
  15. והם על דרך העניין שהוסבר לעיל לגבי כ-ך כפופה ופשוטה
  16. אוה"ת בראשית תרע"ד, 1366, ואוה"ת בראשית 1748
  17. אוה"ת בהעלותך שע"ח-ש"פ
  18. אוה"ת שה"ש תרס"ט
  19. והוא יחוד אחור באחור, כי אות צ' היא י' (חכמה) הפוכה, שמורכבת על נ' (בינה) – והוא יחוד חכמה ובינה באופן של "אחור באחור" (כי האר"י ז"ל הורה לכתוב את הצ' כשיו"ד שלו הפוכה, כי חכמה נקראת אחור (כמו שכתוב "וחכם באחור ישבחנה"
  20. ואע"פ שתמונתה בכתב גם כן יו"ד הפוכה כמו הכפופה
  21. מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה
  22. אוה"ת וירא 1500, שמות צ"ב
  23. בשער מאמרי רשב"י - פירוש האדרא זוטא קדישא