תהלים ע"ט

תהלים ע"ט מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱ-‍לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ
א: מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱ‍-לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם לְעִיִּים. ב: נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. ג: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאֵין קוֹבֵר. ד: הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ. ה: עַד מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ. ו: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. ז: כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. ח: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד. ט: עָזְרֵנוּ אֱ-לֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. י: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱ‍-לֹהֵיהֶם יִוָּדַע (בגיים) בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ. יא: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה. יב: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. יג: וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ.

תהלים ע"ט הוא המזמור ה-79 בספר תהלים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הע"ט ביום ההולדת ה-78, ועד ליום ההולדת ה-79.

תוכן המזמור ומחברו

מזמור זה הוא אחד משנים עשר המזמורים המיוחסים לאסף בן ברכיהו, והוא כולל קינה על חורבן בית המקדש.

בתהלים אהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "זה המזמור אמר אסף להקדוש ברוך הוא על ששפך חמתו על עצים ואבנים, מכל מקום אמר במר נפשו ומאונן ומקונן על החורבן הגדול ואיך הקדוש ברוך הוא התאפק במקום שישראל לא היו רשאים לילך רק הכהן גדול ביום הכיפורים לבד, ועכשיו שועלים הילכו בה".

חלק מהפסוקים שבמזמור זה נכללים בתפילות השונות לאורך השנה: פסוקים ח–ט ("אל תזכור לנו . . עזרנו . . על דבר כבוד שמך") מופיעים בתפילת התחנון שלאחר תפילת העמידה, פסוק י' ("למה יאמרו הגויים") משולב בתפילת "אב הרחמים" לפני מוסף של שבת, והפסוקים "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך" נאמרים בעת פתיחת דלת הבית לאליהו הנביא בליל הסדר.

בחסידות

• מזמור לאסף – למרות שתוכן המזמור הוא קינה על החורבן, הוא לא נקרא בכי, נהי, או קינה, אלא דווקא מזמור, כיון שהחורבן עצמו נעשה מתוך אהבה, שהקב"ה שפך את חמתו על העצים והאבנים, והמטרה הפנימית שלו הוא בניה של בית מקדש מעולה יותר בגשמיות וברוחניות.
• באו גוים בנחלתך – מזמור זה העוסק בחורבן ובגלות פותח את השיעור תהלים היומי כפי שנחלק לימי החודש, ובסיום השיעור הזה מדובר בלשון דומה דווקא על הבניין והגאולה, "כי אתה תנחל בכל הגויים", והקשר הפנימי ביניהם, הוא כיון שיש ענין של 'באו גוים בנחלתך' למעליותא, שאור הקדושה שבני ישראל מפיצים מתפשט למרחוק כל כך, עד שאפילו הגויים מתעלים ונעשים להיות חלק מנחלתך, כיון שגבולות הקדושה מתפשטים למרחוק, וזה עצמו מביא ל'אתה תנחל בכל הגוים', גאולה כפשוטה.
• נתנו את נבלת עבדך מאכל לעוף השמים – היניקה של הלעומת זה אינה מהעצמיות של בני ישראל דווקא, אלא מתחילה דווקא מהדברים הטפלים והחיצוניים, ומזה אפשר ללמוד הוראה, להיות זהיר טפי דווקא בענינים הטפלים, כי בהם דווקא מתחיל היצר הרע לנסות ולהפיל אותו.
• ואנחנו עמך וצאן מרעיתך – על אף הקשר הנעלה בין אב לבן, זהו קשר של השתלשלות, ולעומת זאת בחינת 'צאן' מורה על עבודה באופן של ביטול והמשכה של למעלה מסדר השתלשלות, וצאן הוא מלשון 'יציאה' שיוצא מגדרי ההשתשלות, ודווקא על ידי העבודה באופן של צאן בביטול - ממשיכים את האלוקות למטה באופן נצחי, כסיום הפסוק "לעולם, לדור ודור".
• לדור ודור נספר תהלתך – הפסוק רומז לשני תקופות בימות המשיח, ולג' דורות

בניגוני חב"ד

ערך מורחב – ואנחנו עמך וצאן מרעיתך

לכבוד יום הולדתו ה-78 של הרבי בי"א ניסן ה'תש"מ, הותאם ניגון החסידי הישן (המיוחס לר' אהרון חריטונוב) על הפסוק החותם את המזמור "ואנחנו עמך וצאן מרעיתך", מתוך פרק התהלים האישי החדש שהחל הרבי לומר באותה שנה.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק