לדלג לתוכן

עשרת המכות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית

תבנית:ערך חסר עשרת המכות הן עשרה אירועים על-טבעיים שהביא הקב"ה על מצרים לפני יציאת מצרים.

מקור

אירועי עשרת המכות כתובים בפרשיות וארא ובא בחומש שמות. ראשיתן בבוא משה רבינו אל פרעה בשליחות ה' בבקשה לשלוח את בני ישראל ממצרים במהלך המפגש הראה משה רבינו לפרעה ניסים ומופתים כשעיקרן הפיכת מטה משה לנחש. לאור סירובו של פרעה הביא הקב"ה במשך התקופה שלאחר מכן עשר מכות כשלכל אחת מהן נלווית בקשתו של משה לשלח את בני ישראל.

סיבתן

המכות היו עונשי השם לפרעה כי לא הסכים לשחרר את עם ישראל ממצרים מעבדותם לארץ ישראל.

המכות

עשרת המכות היו אחד מתהליך גאולת מצרים. כל מכה משה בא אל פרעה וביקש לשלח את העם ובכל פעם פרעה הסכים ולאחר מכן הקשה את לבו וסירב, רק אחרי מכת בכורות פרעה נתן לצאת (ואפילו גרש אותם).

דם

ערך מורחב – מכת דם

היא המכה הראשונה, בה המים במצרים הפכו לדם. המכה הראשונה שבאה על מצרים הייתה דם, מכיוון שכאשר הקב"ה נפרע מאומה הוא נפרע קודם מאלילה. ומכיוון שמצרים סגדו ליאור (הנילוס), לכן המכה הראשונה הייתה בו[1]. אחרי שטען פרעה "לא ידעתי את הוי'"[2], הראה לו ה' בשלושת המכות הראשונות ש"בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'". המצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו[3].

הרבי מסביר שהתוכן של מכת דם בעבודת ה' של יציאת מצרים הרוחנית שבכל יום הוא: החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, מרמזים על הדרישה מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה[4].

צפרדע

ערך מורחב – מכת צפרדע

היא המכה השניה, במכה זו התמלאה ארץ מצרים בצפרדעים.

כינים

ערך מורחב – מכת כינים

היא המכה השלישית, במכה זו ארץ מצרים התמלאה בכינים.

ערוב

ערך מורחב – מכת ערוב

היא המכה הרביעית, במכה זו בארץ מצרים התמלאה בחיות טרף שפשטו על הבתים ועל השדות.

דבר

ערך מורחב – מכת דבר

היא המכה החמישית,

שחין

ערך מורחב – מכת שחין

היא המכה השישית,

ברד

ערך מורחב – מכת ברד

היא המכה השביעית,

ארבה

ערך מורחב – מכת ארבה

היא המכה השמינית,

חושך

ערך מורחב – מכת חושך

היא המכה התשיעית,

בכורות

ערך מורחב – מכת בכורות

היא המכה העשירית,

בחסידות

הרבי מסביר שה' הכביד את לב פרעה לא להענות לתחנוני משה לשחרר את עם ישראל, מכיון שפרעה התריס כנגד ה' באומרו: "מי ה' אשר אשמע בקולו"[5]. החוצפה האיומה גרמה שה' יעשה שפרעה יתנגד לדברי ה' שאמר למשה לשלח את העם ואז יענש על זה.

רש"י מסביר שלב פרעה היה כבד עוד לפני כן מעצמו, וככה שתי סיבות היו לסירוב גם כי לב פרעה נברא כבד, וגם כי השם הכביד את לבו בשביל להענישו. הלב של פרעה היה כבד מעבר למסקנה שכלית ועקשנות זו גורמת לאדם להתנגד אפילו לשכלו ורגשותיו. ועל ידי שמשה היה בדיוק להפך כשה' רצה משהו הוא הניח בצד את הרצונות והרגשות והתמסר והתעקש עד שהצליח לכן דווקא משה ההפוך מפרעה יכל לנצח את פרעה על ידי שלשניהם הייתה אותה תכונה אצל זה לטובה ואצל זה לרעה[6].

הערות שוליים

  1. רש"י על פסוק יז.
  2. פרשת שמות ה, ב.
  3. כלי יקר פרשת וארא ז, יז.
  4. ליקוטי שיחות חלק ב פרשת וארא עמ'- 119-125
  5. שמות ה' ב'.
  6. ליקוטי שיחות כרך ל"א עמ' 28.