מכת שחין

מכת שחין היא המכה השישית מעשרת המכות שה' הביא על מצרים קודם יציאת מצרים. במכה זו, משה רבנו הוזמן על ידי ה' לזרוק פיח הכבשן על הארץ, והפיח הפך לשחין, מחלה קשה שגרמה לכאבים נוראיים וקשיים למצרים. המחלה פשטה על כל ארץ מצרים, וכל המצריים, כולל החרטומים עצמם, קיבלו שחין בכל הגוף והשחין פשטה גם בבהמות. מכה זו מתוארת בתורה בפרשת וארא שבחומש שמות.

בתורה

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.

וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם.

וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה.

— ספר שמות פרשת וארא, פרק ט' פסוקים ח'-י"ב.

תוכנה

מכת שחין יחד היותה נס מהקב"ה, התורה מתארת איך שהשחין היה תוצאה יחד עם פעולתו של משה רבינו, שה' ציווה למשה ואהרן לקחת מלא חופניהם פיח הכבשן, ושמשה יזרוק את זה לשמים מול פרעה.

ובמכה זו היו ניסים הרבה, כי הקב"ה צווה שאהרון יקח מלא חופניו (שני חופניים מליאות) ומשה החזיק את שתיהם ביד אחת (כי כשזורקים בכח זורקים ביד אחת) ושהפיח פשט מיד על כל מצרים, דבר שלא היה ניתן להסביר על פי חוקי הטבע.

אחד מהם הוא שהפיח שזרק משה פשט על כל ארץ מצרים באופן ניסי, והשני הוא שהפיח נהיה לשחין, שזהו למעלה מהטבע, על אף שהיה פעולתו של משה.

המיוחד שבמכת שחין היא, שמצד אחד הייתה פעולה של משה - הוא היה צריך לזרוק את הפיח בעצמו - אך מצד שני התוצאה הייתה ניסית לגמרי, ובזמן קצר מאוד פשטו השחינים על כל ארץ מצרים. השילוב הזה יצר סיטואציה שבה לא ניתן היה לייחס את המכה לכישוף או לפעולה טבעית, אלא זה היה אקט ניסי מובהק של ה'.

כי התכלית של המכות היה "וידעו מצרים כי אני ה'", אז בהמכות הראשונות היו מכות שהמצריים עדיין היו יכולים להטיל ספק ולטעון כי מדובר בכישוף או בכוח טבעי. וגם במכות כמו מכת כינים שאמרו "אצבע אלוקים היא" וראו בגלוי שזה מאת ה', היה זה על ידי פעולה של אהרון. וזהו החידוש של המכות ערוב ודבר שלאחרי זה שבאו ישר מאת ה' ללא שום פעולה מצד משה או אהרון.

אך החידוש במכת שחין היא שזה היה שתי הפכיים ביחד, נס וטבע ביחד, שנעשו בה פעולות על ידי משה, שמצד זה היו יכולים לטעות שזהו על ידי פעולתם, אך יחד אם זה ראו בגלוי והודו שזה נס מאת ה'. ואת זה ראו בכל השלבים של מכת שחין, גם בזה שמשה היה צריך לזרוק את הפיח (ולא נהייה מיד שחין בכל מצרים, כי אם), והפיח עצמו התפשטה לכל ארץ מצרים, ורק אז הפכה הפיח לשחין באדם ובבהמה, אז ראו שהמכה לא באה מיכולות טבעיות של משה אלא הייתה תוצאה של נס שה' עשה למעלה מהטבע.

ולכן דוקא במכה זו מודגשת שהחרטמים לא יכלו לעמוד לפני משה, כי הטבטלו לגמרי נס כזה שזה כאילו טבעי, וביחד עם זה נס גלוי - חיבור של נס וטבע.

עשרת המכות
דם • צפרדע • כינים • ערוב • דבר • שחין • ברד • ארבה • חושך • בכורות