תהלים ס"ט

תהילים ס"ט לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד
א: לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד. ב: הוֹשִׁיעֵנִי אֱ-לֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. ג: טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. ד: יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵא-לֹהָי. ה: רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב. ו: אֱ‍-לֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ. ז: אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲ-דֹנָי ה' צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ח: כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי. ט: מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי. י: כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי. יא: וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי. יב: וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל. יג: יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר. יד: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱ-לֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. טו: הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. טז: אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ. יז: עֲנֵנִי ה' כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי. יח: וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי. יט: קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי. כ: אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי. כא: חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי. כב: וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ. כג: יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ. כד: תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד. כה: שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם. כו: תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב. כז: כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ. כח: תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ. כט: יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. ל: וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱ-לֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי. לא: אֲהַלְלָה שֵׁם אֱ-לֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה. לב: וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס. לג: רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱ-לֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם. לד: כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה' וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה. לה: יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם. לו: כִּי אֱ-לֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ. לז: וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ. }}

תהילים ס"ט הוא המזמור ה-69 בספר תהילים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הס"ט ביום ההולדת ה-68, ועד ליום ההולדת ה-69.

על פי תקנת אדמו"ר הריי"צ, פרק זה הוא מהפרקים המיוחדים לומר בעת צרה.

תוכן המזמור ומחברו

בתהילים אוהל יוסף יצחק באופן חריג לא מופיעה כותרת למזמור.

המזמור נאמר בלשונם של בני הגלות בלשון עתיד, ומסיים בתפילה על הגאולה.

בסדר התפילה

פסוק י"ד "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" נאמר בתפילת מנחה של שבת אחרי ובא לציון וחצי קדיש לפני הוצאת ספר התורה. מנהג אמירת פסוק י"ד גם בהוצאת ספר תורה בשלוש רגלים, ראש השנה ויום כיפור, הוא מנהג מאוחר שנזכר רק בספר שערי ציון (שער ג).{{הערה|ואני תפילתי, מכללת הרצוג, דעת</ref>

מפסוק זה גם לקוח שם הספר של המזכיר ר' ניסן מינדל העוסק בביאור סדר התפילה שיצא לאור בהוצאת קה"ת: ואני תפילתי.

בחסידות

• נחר גרוני - 'חרן' אותיות 'נחר', כשיעקב נמצא בבאר שבע בארץ הקודש, האור האלוקי מאיר בגלוי מהמוחין במידות, ואילו כשיורד לחרן, מיצר הגרון מעלים ומסתיר, בזמן הגלות, אך לעתיד לבוא כשנצא מהגלות, ה'חרן' יהפוך ל'רנה'.
• ואוהבי שמו ישכנו בה - החילוק בין תחילת הפרק לסופו הוא חילוק מהקצה אל הקצה, ממצב של 'באו מים עד נפש' למצב של מנוחה והתיישבות, והפיכה קיצונית כזו של המצב אפשרית דווקא באמצעות תשובה מאהבה, כרמוז בסיום הפרק 'ואוהבי שמו' דווקא ישכנו בה.
• אלוקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה . . למנצח לדוד להזכיר (תחילת מזמור ע') - על יסוד דברי המדרש שדוד 'התלונן' "הרי הדיר בנוי והצאן מכונסות והרועה אינו נזכר, זהו שכתוב 'למנצח לדוד להזכיר'", ביאר הבעל שם טוב שנשיא הדור מכונה בשם רועה כיון שתפקידו לאסוף ולכנס את כל הכוחות של בני ישראל, והמשל הוא דווקא מצאן ודיר כיון שמדובר כאן על ביטול שלמעלה מטעם ודעת, בחינת 'צאן' למעליותא, ומכך רואים שגם לאחר שמגיעה הגאולה, צריך את בחינת ה'רועה' שהגילוי יחדור בפנימיות.

בניגוני חב"ד

ערך מורחב – כי אלוקים יושיע ציון

לקראת יום הולדתו של הרבי בי"א ניסן תש"ל (זמן קצר לאחר י' שבט הגדול שגרם להתעוררות רבה בקרב חסידי חב"ד ברחבי העולם]], התאים הת' שניאור זלמן חאנין את ניגון קס"ו בספר הניגונים לפסוקים שבסיום הפרק החדש של הרבי, "כי אלוקים יושיע ציון" (לחן דומה ללחן המפורסם בעולם היהודי למילות הפיוט 'דיינו' בההגדה של פסח).

ניגון זה זכה לחביבות רבה אצל הרבי, וניגנו אותו פעמים רבות בפני הרבי, ובעקבותיו התפתח הנוהג להלחין מידי שנה ניגון לפרק החדש של הרבי.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהילים אוהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק סח