התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)

התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)
אדמו"ר הצמח צדק, הפיצול החל מיד לאחר הסתלקותו
תאריך התחלה	ניסן תרכ"ו, לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק
תאריך סיום	ט"ו טבת תרפ"ג, הסתלקות אחרון אדמו"רי קאפוסט - רבי שמריהו נח שניאורסון
ענפים שקמו	חסידות קאפוסט חסידות ליאדי חסידות ניעז'ין
משך הפיצול	57 שנים קאפוסט 43 שנים ליאדי 15 שנים ניעזין
מייסדי הענפים	קאפוסט - רבי יהודה לייב ליאדי - רבי חיים שניאור זלמן ניעז'ין - רבי ישראל נח
אירועים משמעותיים	פרישת קאפוסט וליאדי בשנת תרע"ב מכולל חב"ד והקמת כולל חב"ד המיוחד  •  קפידה בשעתו מרבותינו נשיאנו על הלומדים בספרי קאפסוט
ראו גם
חסידי קאפוסט

התפצלות חסידות חב"ד הוא מהלך בו התפצלה חסידות חב"ד לאחר הסתלקות הרבי הצמח צדק בשנת תרכ"ו. הפיצול הביא להקמה של שלוש חצרות חדשות בנוסף על חב"ד ליובאוויטש: חב"ד קאפוסט, חב"ד ניעז'ין וחב"ד ליאדי. מקימי החצרות השונים היו שלושה מבני הצמח צדק, אחיו של הרבי המהר"ש. שהם המהרי"ל מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסאהן, רבי ישראל נח שניאורסאהן. ממשיך דרכו של הצמח צדק בליובאוויטש היה הרבי המהר"ש.

במהלך השנים חזרו רוב חסידי החצרות הללו לחצר חב"ד ליובאוויטש. הפיצול נגמר בשנת תרפ"ג לאחר שאחרון אדמו"רי קאפוסט, רבי שמריהו נח שניאורסון נפטר ולא השאיר אחריו יורשים. לאחר פטירתו חזרו רבים מחסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של הרבי הריי"צ. אך חלק קטן עזבו את חב"ד או את דרך החסידות.

רקע

לרבי הצמח צדק היו שבעה בנים: רבי ברוך שלום שניאורסון (כונה הרב"ש), רבי יהודה לייב שניאורסון (כונה המהרי"ל), רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (כונה הרחש"ז), רבי ישראל נח שניאורסון (כונה המהרי"ן), רבי יוסף יצחק שניאורסון (כונה הריי"צ מאוורוטש), רבי יעקב שניאורסון, ורבי שמואל שניאורסון - (אדמו"ר המהר"ש).

בחייו של הצמח צדק היה לכל אחד מבניו בית כנסת משלו בליובאוויטש, ובימי החול כל אחד מהם היה חוזר 'תורות' חסידות כאשר היו פונים אליו קבוצת חסידים בבקשה זו בנוסף על מאמרי הצמח צדק שנאמרו בשבת, והיה מקבל את פניהם של החסידים שהגיעו לבקרו. בשונה משאר האחים, לא היה הרבי המהר"ש מקבל את פניהם של החסידים וחוזר לפניהם חסידות והיה מרבה להתרועע עם היהודים הפשוטים ולהתנהג כלפי חוץ בצורה מודרנית.

בנו החמישי של הצמח צדק רבי יוסף יצחק שניאורסון נהג כבר בחיי אביו הצמח צדק באדמו"רות בסגנון חצרות פולין בעיירה אורוושט, ומידי פעם היה מגיע לליובאוויטש ואמר חסידות לפני המקושרים אליו. האח השישי רבי יעקב נפטר בחיי אביו בשנת תקצ"ז.

בשנת תרט"ז, החל בנו של המהרי"ל רבי שלמה זלמן, לרכז קבוצת חסידים מבין המבקרים בליובאוויטש סביב לאביו, ולדבר עמהם בשבחו כי הוא ראוי להמשיך את דרכו של הצמח צדק לאחר הסתלקותו. הוא אף פנה אל חסידי חב"ד הפזורים בעיירות ברחבי רוסיה שלא התאפשר להם להגיע לליובאוויטש מפני טורח הדרך, הזמן רב שהיא ערכה והעליות שלה, ועודד אותם לבקש מהצמח צדק שישלח את אחד מבניו למסע שיעבור בכל העיירות הללו. פניות רבות נשלחו אל הצמח צדק ללא ציון שם בן מסוים מבן הבנים שיישלח למסע, אך במקביל נשלחו אל המהרי"ל בקשות בצורה פרטית כי ייצא למסע שכזה. לפועל החליט הצמח צדק לצאת אל המסע בעצמו, ולצרף אליו את בנו ברוך שלום. כשהתפרסמה ההחלטה התאכזב רבי שלמה זלמן ומתח עליה ביקורת ברבים. כששמע זאת חתנו של הצמח צדק רבי לוי יצחק זלמנסון, קרא לו ונזף בו, והפנה את תשומת ליבו של אביו המהרי"ל אל הנעשה מסביבו.

בשנת תרכ"ב, הורה הצמח צדק לבנו הרבי המהר"ש להתחיל לחזור מאמרי חסידות ולקבל חסידים, והורה לחסידים לדרוש ממנו לומר חסידות. מאז החלו קבוצה מגדולי החסידים להתקרב אליו, ביניהם ר' יצחק אייזיק מהומיל, ר' הלל מפאריטש, ר' יקותיאל מליעפלי, הרשב"ץ, ר' פרץ חן, ר' פסח ממלסטובקה ור' יוסף תומרקין.

בשנת תרכ"ג נסע הרבי המהר"ש למסע לטיפול בבריאותו. על פי הכרעת הרבי הצמח צדק בין דעות הרופאים, נסע אל קייב. בדרכו עבר בעיירות רבות בהן התגוררו חסידים, וקיים בהן את הוראת הצמח צדק לחזור חסידות, אך לא קיבל איש ליחידות. מסעו התפרסם וכאשר הגיע לקייב נערכה עבורו קבלת פנים גדולה בה השתתפו מלבד חוגי החסידים גם המשכילים. הרבי המהר"ש שהה בקייב עשרה ימים, בהם חזר בכל יום חסידות אך לא קיבל ליחידות. כאשר חזר לליובאוויטש כעבור ארבעה חודשים לקראת חודש תשרי היה נראה כי יתחיל לחזור חסידות שלא כמנהגו עד אז, אך הוא המשיך בדרכו ולא חזר מאמרי חסידות.

בשנת תרכ"ו, שוב הורה לו הצמח צדק לחזור חסידות. כך נהג במשך כל החורף, כשאת מאמריו הוא פותח בכך שאת הדברים שמע מפי הצמח צדק, וחתם באיחול שהקב"ה ייתן לו בריאות איתנה. במשך אותו החורף, לא אמר הצמח צדק מאמרי חסידות.

במקביל הצמח צדק נהג לחזור מאמרים מיוחדים לפני הרבי המהר"ש, והיה מקרבו קירובים מיוחדים. וגם כאשר חלה ושכב במיטתו כדי לנוח, המשיך הצמח צדק לבוא אליו מידי יום ולשבת לידו כמה שעות רצופות והיה מספר לו עובדות מיוחדות על אדמו"ר הזקן.

אך הצמח צדק גם קירב קירובים מיוחדים את בנו השני, רבי יהודה לייב שניאורסון והורה לו להגיד תורות ברבים, וכאשרשראה אותו הצ"צ אומר מאמרי חסידות ברבים אמר עליו שהוא "נאה דורש נאה מקיים". וכן הצ"צ הורה לו להדריך ולתת עצות בעבודת ה' לחסידי חב"ד, והוא אף התיר למהרי"ל להיות נוכח בחדר בשעה שהיה מקבל אנשים ליחידות, כמו כן הצ"צ היה מרבה להתייעץ עם המהרי"ל בשאלות שצצו לו, בין השאר בנושא זיווגו השני של אדמו"ר המהר"ש. הצמח צדק לעקור מליובאוויטש עקב קפידה שלו על ה'בעלי בתים' שם, ובשידולו של בנו המהרי"ל נשאר לבסוף בליובאוויטש. הצמח צדק אף היה מכנה אותו בשם "מיין גוטער ייד" ("יהודי טוב" - היה כינוי לאדמו"ר). ובערב ראש השנה הצמח צדק נהג לכתוב פ"נ לבנו המהרי"ל.

הצוואה, פסק הבית דין והפיצול

		הפסקה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מפת העיירה ליובאוויטש

"	לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק אמרו כל בניו חסידות, בליל שבת אחד אמר אדמו"ר המהר"ש את המאמר "אז ישירו", למחרת בבוקר אחיו רבי יהודה לייב מקאפוסט אמר את המאמר עם חידוש משלו, למחרת אמר אדמו"ר המהר"ש את המאמר שוב עם עוד חידוש, ואחרי זה אמר המהרי"ל את המאמר עם עוד חידוש, כך זה נמשך עד יום שלישי בערב, אז לאחר שאמר אדמו"ר המהר"ש את המאמר עם החידושים שלו, פנה אליו המהרי"ל ואמר לו:"הפעם אמר אבא, וכנגד אבא אינני רוצה לעמוד"	"
– ספר השיחות תש"ה, עמוד 32

הזכרון שכתב הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין
"הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין".

הצמח צדק בתחילה כתב צוואה יחודית בה נכתב דרך מעניינת שרצה בתחילה כיצד ימשיכו את ההנהגה אחריו; שכל בניו יאמרו חסידות וינהיגו את האדמורו"ת יחדיו, אך נתן משקל רב יותר למהרי"ל ולרבי מהר"ש שינהיגו ביחד את הבית הכנסת בליובאוויטש. אך לאחר מכן נכדו שלמה זלמן שניארסון בן המהרי"ל, עשה תעמולה לגבי אביו ואז הצמח צדק הרחיק את המהרי"ל מההנהגה ובמקביל קירב את הרבי המהר"ש.

הצמח צדק אמר לבנו הרבי המהר"ש ש"פך השמן הרוחני שמסר הבעש"ט לתלמידו הרב המגיד ממזריטש למשוח בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - הרבי האמצעי - ובכח זה משחתי אותך". כמו כן אדמו"ר הריי"צ מספר שזמן קצר לפני פטירת הצמח צדק בתרכ"ו הוא השאיר כמה פתקים המיועד לחסידים באחד מהם כתב על אדמו"ר המהר"ש: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי" ו"פתח פיך ויאירו דבריך".

בי"ג ניסן תרכ"ו הסתלק אדמו"ר הצמח צדק. כבר בימי השבעה, ביום הראשון של פסח, וביתר שאת לאחר שנגמר השבעה, החלו חסידי המהרי"ל לפעול בתעמולה לבחור בו למלא את מקומו של הצמח צדק, באו לליובאוויטש מחרחרי ריב והייתה מחלוקת בעניין יורשו העתידי של הצמח צדק. בבית רבי כתב "ובבואו לביתו מצא העיר כמרקחה מתבערת המחלוקת שהתעוררה ולא יכלו להשקיטה בשום אופן".

במשך שנת האבלות התפללו כל האחים ואמרו מאמרים בליובאוויטש כל אחד במניין משלו, גם האח רבי יוסף יצחק, שכבר הנהיג חסידות משלו באַוְורוּטש.

אך חסידיו של המהרי"ל מקאופוסט, בנו השני של הצמח צדק דרשו שרבם יהיה לרבי ואף עשו לשם זה כל מיני תחבולות, ובעקבות המחלוקת שהתעוררה המהרי"ל כתב מכתב לגיסו רבי זלמן בו כתב שצריך לעשות בין האחים דין תורה כדי ליישב את המחלוקת ביניהם.

ולכן הוקם בית דין מיוחד שדן בעניין, כדי להחליט איזה מהבנים ירש את הצמח צדק ויכהן בליובאוויטש, הוקם בין דין בו היו חברים שלשה מגדולי חסידי הצמח צדק: ר' פרץ חן, ר' שניאור זלמן פרדקין ור' יוסף תומרקין. הדיינים ציוו על כל הבנים להגיד מאמר חסידות, וכששמעו את מאמר החסידות שאמר אדמו"ר המהר"ש הבית דין קבע שאדמו"ר המהר"ש הוא זה שימשיך את דרכו של הצמח צדק בשושלת נשיאות^{[דרושה הבהרה]} חב"ד.

החלטת בית הדין נבעה בין השאר גם בשל הבקיאות של הרבי המהר"ש בנגלה, למרות היותו צעיר יחסית. לאחר שהראה את בקיאותו הגדולה בנגלה שאלו אחיו, רבי ישראל נח שניאורסון מנין לו כזו בקיאות בעודו כל כך צעיר, הרבי המהר"ש ענה לו ע"כ ש"אתה קשיש בשנותך אתה, ואילו אני קשיש בשנות אבינו", ומהצגת ראיות חותכות להערכתו הגדולה של הצמח צדק אליו שתועדה אף בכתב ידו של הצמח צדק, בן היתר בפתק שכתב זמן קצר לפני הסתלקותו שהיה ממוען אל החסידים, בו נכתב: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי".

לימים כתב החסיד הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין זיכרון על הפסק דין לידידו הגביר ר' ישעיה ברלין, בו הוא כותב על היסורים שסבל בעקבות כך שפסק שאדמו"ר המהר"ש ימלא את מקום אביו.

לאחר פרסום הפסק דין, בנו בכורו של הצמח צדק רבי ברוך שלום שניאורסון החליט להישאר בליובאוויטש ונקשר לאדמו"ר המהר"ש. בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב נסע בעידוד בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון בחודש אלול של שנת תרכ"ו לעיירה קאפוסט שבחבל בלארוס, שם הוא ייסד את חסידות חב"ד קאפוסט, אתו באו מרבית החסידים. הייתה טענה על המהרי"ל ובנו רבי שלמה זלמן שניאורסון שהם אחראים למחלוקת, וזה אחד מהסיבות שהמהרי"ל עזב אחר כך את ליובאוויטש ועבר עם חסידיו לעיירה קאפוסט. בנו השלישי של הצמח צדק, רבי ישראל נח נסע לעיירה ניעז'ין, שם ייסד את חסידות חב"ד - ניעז'ין. בנו החמישי של הצמח צדק, רבי חיים שניאור זלמן נסע לליאדי שם ייסד את חסידות חב"ד - ליאדי, ובנו הצעיר של הצמח צדק, אדמו"ר המהר"ש המשיך לגור בעיירה ליובאוויטש והמשיך שם את שושלת חב"ד כרצון אביו הצמח צדק וכפי פסק הבית דין.

אדמו"ר המהר"ש הציע לאחיו להישאר בליובאוויטש ולחלק ביניהם את אמירת החסידות בשבתות, אומנם קבוצת חסידים הובילה את רבי יהודה לייב מקאפוסט לקאפוסט, טרם נסיעתו רבי יהודה לייב מקאפוסט אמר לאדמו"ר המהר"ש:"
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אן עבירה א ברודער"^{[דרוש מקור]}.

חב"ד ליובאוויטש והפיצול

ציור המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ממשיך דרכו של הצמח צדק בליובאוויטש

חב"ד ליובאוויטש כאמור היא ממשיכתה של שושלת חב"ד, על פי פסיקת הבית דין וכפי רצונו של הצמח צדק, שממשיך דרכו יהיה אדמו"ר המהר"ש.

בתחילה חב"ד ליובאוויטש הייתה קטנה יחסית וקאפוסט הייתה חצר גדולה. אך לאחר חצי שנה מפטירת הצמח צדק, בעת פטירת המהרי"ל מקאפוסט חזרו חלק גדול מחסידיו לליובאוויטש, ולאחר פטירת בנו שלמה זלמן חזרו עוד חלק נכבד מחסידי חב"ד קאפוסט לליובאוויטש. המהפך העיקרי בגדלה של ליובאוויטש התרחש עם התמנותו של אדמו"ר הרש"ב לרבי ואז נרשמה הגירה גדולה של חסידים מכל הענפים לליובאוויטש ובכך נהפכה חב"ד ליובאוויטש לחצר גדולה אף יותר מקאפוסט.

כאשר נודע לחסיד יקותיאל מליעפלי על דבר פטירתו של הצמח צדק, הוא נכנס להיסטריה עצומה והחל לשבור את שמשות החלונות ובכה בכי גדול, ומיד נסע לליובאוויטש לקברו של הצמח צדק, כשהגיע לליובאוויטש אמר שלא יתפלל ולא יאכל כלום לפני שילך לשמוע מה יאמר לו הצמח צדק וכך הלך לציון. ר' יקותיאל מליעפלי התרפק על הציון במשך כל היום, ולאחר שראו שהוא לא יוצא נכנסו חסידים לציון וראו שהתעלף. לאחר שהתעורר מעלפונו יצא בריקוד והחל לחזור על מאמר שהצמח צדק אמר לו בהיותו בציון. לאחר מכן בחר רבי יקותיאל באדמו"ר המהר"ש שיהיה לו לרבי ואמר "עד עתה דברתי אליך בלשון נוכח, ואילו מעתה הנך ה"רבי" שלי, לבש כובע ואמור חסידות" .

החסיד ר' שמואל דב מבוריסוב שאל את אדמו"ר המהר"ש מה יהיה עם החסידים, ואדמו"ר המהר"ש ענה לו ש"אל תדאג, זה לזמן קצר"^{[דרוש מקור]}. ואכן לאחר חצי שנה (לאחר עלותו של הרבי מהר"ש לנשיאות) בחודש חשון שנת תרכ"ז נפטר המהרי"ל מקאפוסט והרבה מחסידי קאפוסט חזרו בחזרה לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של אדמו"ר המהר"ש.

שאלו את החסיד ר' איסר בער גילרסון (דמות בדיונית שהייתה בהתחלה בקאפוסט ואחר כך חזרה לליובאוויטש) מה בין ליובאוויטש לקאפוסט, וענה ש"קאפוסט - זה התעמקות, ליובאוויטש - זה התרוממות".

עד שנת תרפ"ג נכחדו ענפיה השונים של חב"ד וכך כל שאר רוב חסידי חב"ד מהענפים השונים חזרו למקור וקבלו עליהם את מרותו של אדמו"ר הריי"צ.

החצרות שנפתחו והתפצלו מליובאוויטש

שלושה מבני הצמח צדק פתחו חצרות חדשות ונהגו באדמו"רות כל אחד בעיירה אחרת. שלושת החצרות שקמו בעקבות כך הם:

חב"ד קאפוסט

ערך מורחב – חסידות קאפוסט

מצבתו של המהרי"ל, מייסד חסידות קאפוסט בעיירה קאפוסט

מייסד החצר היה המהרי"ל מקאפוסט בהשתדלות בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון (השתדל להקים חצר עוד בחיי הצמח צדק).

לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק המהרי"ל אמר בתחילה שאינו רוצה לנהוג כרבי, אך בנו הרב שלמה זלמן שניאורסון יזם ודחף שהחסידים יחפצו שיהיה לרבם והביאו אותו לעיירה קאפוסט, ושם נהג המהרי"ל כאדמו"ר זמן קצר. על כך הוא כתב מכתב לאחיו, אדמו"ר המהר"ש ש"הוכרחתי לנהוג בנשיאות".

בגלל שהמהרי"ל היה הבן המבוגר ביותר של הצמח צדק שהסכים לנהוג באדמו"רות, והוא אף ראה את פני אדמו"ר הזקן נהרו אליו מרבית חסידי חב"ד, והחצר החסידית חב"ד קאפוסט הייתה בתחילה החצר הגדולה ביותר בחסידות חב"ד. בעת חגי תשרי של שנת תרכ"ז התאספו בחצרו של המהרי"ל רבבות חסידים מקושרים בכמות גדולה שאף לא הייתה כמוה אצל הצמח צדק

המהרי"ל נפטר כחצי שנה אחר אביו, ועיקר החצר קמה והתקיימה על ידי בנו, רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל המגן אבות, לאחר שהוא נפטר מילאו את מקומו שני אחיו, רבי שלום דובער שניאורסון שנהג בנשיאות בעיירה רציצא, ורבי שמריהו נח שניאורסון שנהג בנשיאות בעיירה בוברויסק.

החצר התקיימה במשך חמישים ושבע שנים - משנת תרכ"ו עד שנת תרפ"ג, ולאחר שנפטר אחרון האדמו"רים של החצר חזרו רוב חסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו על עצמם את נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ.

חב"ד ליאדי

ערך מורחב – חסידות ליאדי

מייסד החצר היה רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון.

כאשר נסע לעיירה ליאדי בקשו ממנו החסידים ששהו בעיירה שינהג באדמו"רות ויהיה להם לרבי, ואכן רבי חיים שניאור זלמן הסכים לכך והחל לנהוג שם בנשיאות, כשהגיע לשם אמר "ודור רביעי ישובו הנה".

חסידות חב"ד ליאדי התקיימה במשך שני דורות, במשך ארבעים ושלוש שנה, כאשר בדור השני התפצלה החסידות בין רבי יצחק דובער שניאורסון (בנו של מייסד הענף רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון) לבין גיסו, רבי לוי יצחק מסירטשין שחסידותו נקראה "סירטשין ליאדי". לאחר שנפטרו האדמו"רים חזרו רוב חסידי ליאדי לחב"ד ליובאוויטש ומקצתם לחב"ד קאפוסט. לאחר פטירתם חזרו חלק גדול מחסידיהם לחב"ד ליובאוויטש.

חב"ד ניעז'ין

ערך מורחב – חסידות ניעז'ין

מייסד החצר היה רבי ישראל נח שניאורסון בנו של הצמח צדק.

החצר התקיימה במשך כחמש עשרה שנה, משנת תרכ"ח ועד לשנת תרמ"ג, לאחר פטירתו של רבי ישראל נח שניאורסון בשנת תרמ"ג עברו רוב חסידי ניעז'ין לחב"ד קאפוסט ומקצתם לליובאוויטש.

אדמו"רי חב"ד בתקופת הפיצול

השנים מציינות את שנות כהונת האדמו"ר או החצר

ענף	בני הצמח צדק	נכדי הצמח צדק	שנות הענף	הערות
חב"ד קאפוסט	מייסד הענף - המהרי"ל (ניסן תרכ"ו - חשון תרכ"ז)	• בנו: רבי שלמה זלמן שניאורסון (קאפוסט, תרכ"ז - תר"ס)  • בנו: רבי שלום דובער שניאורסון (רצ'יצ'ה, תרמ"ג - תרס"ט)  • בנו: רבי שמריה נח שניאורסון (בברויסק, תר"ס - תרפ"ג)	תרכ"ו - תרפ"ג (57 שנים)	בשנים תרכ"ו - תרמ"ג התקיים בענף חצר אחת (קאפוסט), בשנים תרמ"ג - תר"ס התקיימו במקביל החצרות בקאפוסט ורצ'יצ'ה, בשנים תר"ס - תרס"ט התקיימו במקביל החצרות ברצ'יצ'ה ובברויסק ובשנים תרס"ט - תרפ"ג התקיימה שוב חצר אחת (בברויסק).
חב"ד ליאדי	מייסד הענף - רבי חיים שנ"ז (תרכ"ז - תר"מ)	• בנו: רבי יצחק דובער שניאורסון (ליאדי, תר"מ - תר"ע)  • חתנו: רבי לוי יצחק גוטרמן (סיראטשין, תר"מ - תרס"ה)	תרכ"ז - תר"ע (43 שנים)	רבי יצחק דובער ורבי לוי יצחק כיהנו במקביל בחצרות נפרדות.
חב"ד ניעז'ין	מייסד הענף - המהרי"ן (תרכ"ח - תרמ"ג)	•  בני המהרי"ן סרבו להתמנות כאדמו"רים והענף חדל מלהתקיים	תרכ"ח - תרמ"ג (15 שנים)	נכדתו של המהרי"ן היא הרבנית נחמה דינה רעייתו של הרבי הריי"צ.
השוואה לחב"ד ליובאוויטש
חב"ד ליובאוויטש הענף המרכזי	ממשיכו של הצמח צדק בליובאוויטש - אדמו"ר המהר"ש (תרכ"ו - תרמ"ג)	• בנו: רבי שלום דובער שניאורסון - אדמו"ר הרש"ב (תרמ"ג - תר"פ)	התקיימה לאורך כל תקופת הפיצול	בשנת תרפ"ג - שלוש שנים לאחר תחילת נשיאות הרבי הריי"צ, הסתיימה תקופת ההפיצול. רוב החסידים מהענפים המקבילים חזרו לליובאוויטש.

בתי כנסת וריכוזי חב"ד בתקופת הפיצול

מרכז החצרות

בית כנסת חב"ד המרכזי בדוקשיץ בו התקיימו מניין לחסידי ליאדי ולחסידי ליובאוויטש

מבנה ישיבת תומכי תמימים וורשה

בית הכנסת צמח צדק בירושלים שהשתייך לחסידי ליובאוויטש

תלמידי ישיבת תורת אמת לומדים בבית הכנסת אהל יצחק בירושלים, בית הכנסת שהשתייך בעבר לחסידי קאפוסט

בזמן ההתפצלות כל אחד מהבנים נסע עם חסידיו לעיירה אחרת שם ריכז את החצר שלו, ועל שם העיירה שבה קבע את מגוריו נקראה גם החצר שהקים. במקביל בכל העיירות הללו התקיימו אף קומץ חסידי חב"ד מענפים אחרים (כדוגמת החסיד ר' שמעון אהרן ייאכיל שהיה חסיד ליובאוויטש והתגורר בעיירה בוברויסק שהשתייכה לחסידי קאפוסט).

בשנת תר"ס כשהאדמו"ר מקאפוסט רבי שלמה זלמן שניאורסון הסתלק שני אחיו היו אדמו"רים, כל אחד בעיר אחרת. רבי שלום דובער שניאורסון מונה לאדמו"ר בעיירה רציצא ורבי שמריהו נח שניאורסון מונה לאדמו"ר בעיירה בברויסק. כך שלחסידי קאפוסט היו שלושה ריכוזים בתקופות שונות: הריכוז הגדול בעיירה קאפוסט, השני בעיירה רציצא והשלישיה בעיר בברויסק^{[דרושה הבהרה]}.

כך גם בליאדי, כשבשנת תרמ"ג הסתלק מייסד הענף רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, מיד לאחר הסתלקותו חסידות ליאדי התפצלה בין בנו לחתנו. בנו המשיך להנהיג את החסידים בליאדי, וחתנו, רבי לוי יצחק גוטרמן עבר עם חסידיו לעיירה סיראטשין משם הנהיג את החצר שלו.

שאר הריכוזים

בעיר סטרדוב שבפלך צ'רגינוב ברוסיה התקיימה קהילה חב"דית גדולה, ועוד בימי אדמו"ר הצמח צדק כשהוא שלח את בניו לומר דא"ח בעיירות השונות בקשו החסידים בסטרדוב שדווקא המהרי"ל יבוא אליהם. ולאחר פטירת הצמח צדק בשנת תרכ"ו רוב חסידי חב"ד בעיר קבלו על עצמם את נשיאותו של המהרי"ל מקאפוסט, וחלקם את של הרחש"ז מליאדי. רק מקצת החסידים קבלו על עצמם את נשיאותם של אדמו"ר המהר"ש ורבי ישראל נח שניאורסון. בהקשר לביקוריו של המהרי"ל מקאפוסט בעיר סיפר אחד מנכדיו שהעיר הייתה חביבה מאוד על מהרי"ל ונהג לבקר בה פעמים רבות. אך כשהמהרי"ל הסתלק בחודש חשון תרכ"ז חזרו רוב החסידים לחסידות ליובאוויטש וקבלו על עצמם את הנהגתו של אדמו"ר המהר"ש.

גם בעיר מוהילוב היו למהרי"ל מקאפוסט מאות חסידים. בין החסידים הנלהבים ביותר שלו היה ידידו הגביר ר' בעריל ליב שאצלו המהרי"ל היה מתאכסן כשהגיע לעיר. עוד חסיד גדול היה ר' שמעון אהרן שהיה שייך למשפחת מתנגדים מיוחסת, וכשראה את המהרי"ל נהפך להיות חסיד נלהב שלו, והיה מקושר אליו בכל נפשו, והמהרי"ל מצידו כבדו מאוד ואף התיישב לאכול עימו בביתו לעיתים. כשהגיע המהרי"ל למוהילוב היו כל עשירי העיר - שברובם היו מתנגדים באים לקבל את פניו ויושבים לשמוע את תורתו. אך עם זאת היו בעיר גם קהילת ליובאוויטש קטנה, וכותב הזכרון הזה על בואו של המהרי"ל לעיר היה בעצמו חסיד ליובאוויטש.

בעיירה קראוטה היה ריכוז חב"די גדול שרובם ככולם נמנו על חסידיו של המהרי"ל מקאפוסט. כשהתקבלה בקראוטה הידיעה על הסתלקות הצמח צדק נכנסה העיירה כולה למשבר, ואחד מגדולי חסידי הצמח צדק שקראו לו ר' בער זעק שזה לא יתכן ושלא שייך שיהיה מישהו שיוכל להחליף את הצמח צדק, ובזמן הזה החלו לבוא לעיירה שמועות על גדולתו של המהרי"ל (כנראה כחלק מהתעמולה של אנשי קאפוסט שרצו שהמהרי"ל ימלא את מקום הצמח צדק) ואותו ר' הלך לליובאוויטש כדי לבדוק אם השמועות נכונות, לאחר ארבע שבועות חזר ר' בער לעיירה וכולו היה מלא בשמחה והודיע להם שהוא שייך לר' לייב (כינוי להמהרי"ל), שבת לאחר מכן מאות חסידים מהעיירה הגיעו לעיירה קאפוסט כדי לשמוע את המהרי"ל ובמהרה נהיו חסידים שלו.

בליאזנה כיהן כרב העיירה הרב אהרן לוין, שהיה עוד חסיד של אדמו"ר הזקן. וכשנסתלק הצמח צדק נהיה מקושר לאדמו"רי קאפוסט.

גם בעיירה לאחוביץ שבפלך פולטובה היו לחסידי קאפוסט רוב, כאשר רצה אחד מהחסידים להתמנות לרב העיירה היה זקוק להסכמתו של רבי שמריהו נח שניאורסון מבברויסק. כמו כן גם בעיירה רודניא שהייתה סמוכה מאוד לליובאוויטש היו רוב חסידי חב"ד מקושרים לאדמו"רי קאפוסט. בעיירה פאלאצק בפלך ויטבסק היו רוב החסידים חסידי קאפוסט, אך למרות זאת רב העיר היה חסיד ליובאוויטש, דבר שאילץ אותו לעזוב את העיר לאחר מכן.

בעיירה ברז'ניגובאטה רובם ככולם של חסידי חב"ד היו חסידי ליובאוויטש, ורק מקצתם חסידי קאפוסט.

קהילת חב"ד בורשה יוסדה על-ידי חסידי ליובאוויטש שברחו מרוסיה בעקבות "גירוש מוסקבה" שבו הצאר הורה לגרש את היהודים מהעיר מוסקבה שברוסיה. לאחר הגזירה קבוצה של עשרות משפחות חשובות מחסידי ליובאוויטש עברה לעיר ורשה שבפולין שהייתה מרכז יהודי חשוב בימים ההם, הקהילה החב"דית התפחתה ומנתה מאות משפחות חב"דיות חסידי ליובאוויטש. ובשנת תרפ"א ייסדו כמה ממנהלי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש את ישיבת תומכי תמימים ורשה.

בעיירה דוקשיץ שבוילנה התקיימה קהילת חב"דית גדולה וותיקה, כאשר בבית כנסת חב"ד המרכזי בעיירה התקיימו מספר מניינים, בניהם מניין לחסידי ליובאוויטש ומניין לחסידי ליאדי.

בריגא התקיימה קהילה גדולה של חסידי חב"ד מכל הענפים, הקהילה החב"דית הגדולה ביותר בריגא הייתה של חסידי קאפוסט והשנייה של ליובאוויטש. ר' אברהם גודין מספר שעד לשנת תרל"ח היה לחסידים בריגא בית כנסת אחד ובו שני מניינים, ובשנת תרל"ח הסכימו שלטונות לטביה להרחיב את בניין בית הכנסת של החסידים כך שיוכל להחיל עוד מניין בחדר נפרד, ומאז התקיים בבניין בית הכנסת החסידי בריגא שלושה מניינים חב"דים מרכזיים: במניין הראשון היו מתפללים כל חסידי חב"ד מכל הענפים, המניין השני היה שייך לליובאוויטש, והמניין השלישי (שהיה המניין הגדול מבין המניינים) היה שייך לחסידי קאפוסט. כמו כן כשעבר החסיד הגביר ר' ישעיה ברלין מליובאוויטש לריגא ייסד בעיר עוד מניין לחסידי ליובאוויטש.

בעיר דווינסק שבלטביה הייתה קהילה חב"דית גדולה ומגוונת, שרובה נמנו על חסידיהם של אדמו"רי קאפוסט. ר' חיים אבא ווייל מספר שבעיר התקיימו עשרות מניינים של חסידי חב"ד. מתפללי בית הכנסת בו התפלל ר' חיים היו חלקם חסידי ליובאוויטש, חלקם חסידי קאפסוט, וחלקם הסתובבו בין קפוסט לליובאוויטש וקבלו חסידות משני הענפים, כאלה היו הרבה חסידים בעיר, אך רוב החסידים בדווינסק היו חסידי קאפוסט. אחד הרבנים החב"דים הבולטים בעיר הוא הרוגוצ'ובר שהיה חסיד קאפוסט אך גם מקושר לרבותינו נשיאנו בליובאוויטש.

בעיר גרייבא שבבמחוז קורלאנד בלטביה הקים החסיד ר' רפאל יאווער (סבו של הרב קוק) שטיבל חב"די שהשתייך לחסידי קאפוסט, ואף מדי פעם היה מגיע ר' יחזקאל יאנווער - החוזר של רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל ה"מגן אבות" להתוועד עם היהודים והיה חוזר ליהודי העיר חסידות על דרך קאפסוט.

בית כנסת חב"ד המיתולוגי אהל יצחק בשכונת מאה שערים בירושלים השתייך לחסידי קאפוסט, ובית הצמח צדק בירושלים השתייך לחסידי ליובאוויטש.

היחסים בין ליובאוויטש לחצרות שהתפצלו

רבי שמריהו נח שניאורסון מבברויסק - קאפוסט, שמאחוריו רבי שלום דובער שניאורסון. בהוראתו חסידיו וחסידי ליאדי פרשו מכולל חב"ד והקימו את כולל חב"ד המיוחד

היחס בין היחסים בין ליובאוויטש לשאר הענפים היו מתוחים חלק מהזמן, במיוחד בין ליובאוויטש לקאפוסט. ליאדי הייתה בצד של קאפוסט.

באחת הפעמים הגיע חסיד קאפוסט לאדמו"ר המהר"ש ועשה לו סימן של ניצחון, בתגובה הסתכל עליו אדמו"ר המהר"ש ואותו חסיד נהיה משותק כל ימיו, לא הועילו כל התחנונים של המשפחה החסיד נשאר משותק כל ימיו.

בין היחסים המתוחים שהיו לליובאוויטש עם קאפוסט ניתן למנות את האיסור שהוציאו רבותינו נשיאינו על קריאה בספרי החסידות של אדמו"רי קאפסוט, וזאת בשל הקפידה עליהם ואף בשל החילוק שהיה בין ליובאוויטש וקאפסוט בכמה עניינים בחסידות, בשמחת תורה תרע"ד דיבר אדמו"ר הרש"ב בחריפות נגד מאמריו של רבי שלמה זלמן שניאורסון.

חסידי חב"ד ליובאוויטש אף הקפידו במשך תקופת הפיצול שלא ללמוד בספר דרך מצוותיך מכיוון שהודפס לראשונה על ידי קאפוסט. באחת הפעמים כשראה אדמו"ר הרש"ב חסיד מעיין בספר דרך מצוותיך הוא נטל ממנו את הספר. כן גם חסידי קאפוסט שרפו ספרי חסידות שהיו שייכים לליובאוויטש. היו מקרים של חילול ספרי חסידות של ליובאוויטש על ידי חסידי קאפוס. כמו כן בעת הדפסת לקוטי תורה לג' פרשיות חסידי קאפוסט הוציאו וזרקו את מאמרי הרבי מהר"ש ושמו במקומם מאמרי אדמו"ר הצמח צדק.

על אף המחלוקת הורה אדמו"ר המהר"ש בשנת תרל"ב לשמריהו נח שניאורסון להתמנות לרב החסידים בבברויסק, היו מאנ"ש חסידי ליובאוויטש שהתנגדו למינוי; אדמו"ר המהר"ש הקפיד עליהם, והם ספגו נזקים גדולים ברכוש ובנפש.

מאורע משמעותי היה כאשר בשנת תרע"ב חסידות קאפוסט וחסידות ליאדי פרשו מכולל חב"ד שהיה נתון לשליטתם של חסידי ליובאוויטש, ופתחו כולל חדש שנקרא כולל חב"ד המיוחד. יש לציין שבזמן שהרבי הריי"ץ ביקר בארץ בשנת תרפ"ט זה היה שלוש שנים לאחר שאחרון אדמו"רי קאפוסט הסתלק והפיצול הסתיים באופן רשמי, ואז אנשי כולל חב"ד המיוחד קיבלו על עצמם באופן רשמי את נשיאות הרבי הריי"ץ על הכולל.

ניסיונות ליישוב המחלוקת

מכתב הפיוס של רבי שלמה זלמן
"צוויתי מכאאמו"ר שליט"א לכתוב לאנ"ש שיחי' בקשה עצומה מלב ונפש חפצה לגבור עצמם בכל עוז, שלא יתקוטטו עם צד השני כלל ועיקר, ובפרט לפני החג הבע"ל כי מי יודע מה שיוכל ליצמח מזה ואף אם ישמעו דברים קשים כגידים לא יטו אוזן כלל וזהו לטובתינו ברוחניות וגשמיות בלי ספק, וכמו"כ לשאר מקומות ימחלו להעתיק זאת ולשלוח לטשערניגוב ולקאמין"
היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 171, בשם כת"י שנמצא

ניסיונות ליישוב המחלוקת מצינו כמעט אצל כל בני הצמח צדק, בימי השבעה על הצ"צ בחודש ניסן תרכ"ו כשהגיע המהרי"ל לליובאוויטש ראה שכל העיירה מלאה במחרחרי ריב ויש מחלוקת גדולה מאוד, הוא ניסה לדבר עם הצדדים וליישב את המחלוקת אך לא הצליח, לאחר שראה המהרי"ל שהוא לא מצליח הוא הציע כאמור שיעשו דין תורה בין הבנים, וכשזכה אדמו"ר המהר"ש תכנן לנסוע עם חסידיו לעיירה ליאדי, וכשחשש שמא הדבר יעורר עוד יותר מחלוקת קבע את מגוריו בקאפוסט.

כדי לנסות שלא להרבות את המחלוקת שיגר רבי שלמה זלמן שניאורסון אגרת (ראה האגרת בחלונית בצד ימין) בשם אביו המהרי"ל לחסידי קאפוסט בה קרא להם שלא לעורר מהומות ולא להכנס למחלוקות מיותרות.

כאשר הסתלק המהרי"ל מקאפוסט, שיגר אדמו"ר המהר"ש מכתב לבנו, רבי שלמה זלמן שניאורסון, במכתב קרא אדמו"ר המהר"ש לגמור את המחלוקת ולהשכין את השלום בחב"ד.

לפני שהסתלק רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל ה"מגן אבות" שלחו חסידי קאפוסט פ"נ לאדמו"ר הרש"ב שיקרא על ציון הצמח צדק, וכשחזר מהציון היה נראה שהוא מוטרד ועצוב, כשראתה זאת הרבנית רבקה היא שאלה אותו מדוע פניו נפולות, ואדמו"ר הרש"ב ענה לה שמיד כשהדליק את הנר לזכות רבי שלמה זלמן הוא כבה. ואכן זמן קצר לאחר מכן הסתלק רבי שמריהו נח שניאורסון.

רבי שלמה זלמן מקאפוסט העיר באחת הפעמים על הערה של אדמו"ר המהר"ש על הספר תורה אור, הדבר גרם לויכוח חריף בינו לבין החסיד ר' דן תומרקין שהגן על עמדתו של אדמו"ר המהר"ש, אדמו"ר הרש"ב הצטער אחרי זה שלא בא להגן על עמדתו של אביו אדמו"ר המהר"ש ואמר שהחסידים לא נתנו לו להגיב מחשש שהדבר יגרום לחידוש המחלוקת בין החסידיות.

יחס רבותינו נשיאנו לענפים השונים

אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב שהיו רביים בזמן הפיצול עצמו, התייחסו באופן ביקורתי לענפים השונים, ואילו לאחר סיום הפיצול, אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר שליט"א אמרו שפעם היה נהוג שלא להשתמש בספרי החסידות שלהם אך כיום כבר אפשר והחשיבו אותם חלק מאדמורי חב"ד אך כענפים שונים.

הרבי הרבה להתייחס באופן חיובי לשאר הענפים של חב"ד ולספרי החסידות שלהם. כאשר ערכו את קובץ יגדיל תורה הכניסו העורכים מדבריו של רבי יצחק דובער שניאורסון (המהרי"ד) מליאדי במדור "חסידים הראשונים", וכשהביאו את הקובץ לפני הרבי להגהה הורה הרבי להעביר את זה למדור "רבותינו נשיאנו".

כמו כן באחת השיחות הצביע הרבי על כך שאדמו"ר הריי"צ היה נוהג לכתוב על בניו ונכדיו השונים של הצמח צדק את התואר "אדמו"ר", ומכך לומדים שכל יהודי יכול להיות אדמו"ר.

בתל אביב התגורר נכדו של רבי שמריהו נח מבברויסק שהיה לו כתבי קודש של אדמו"ר הצמח צדק, ר' בנימין גורודצקי רצה להעניקם להרבי, ואותו נכד התנה זאת בהדפסת ספרי רבי שמריהו נח מבברויסק ע"י חב"ד, הרבי אישר זאת. כאשר הרב שאול דובער זיסלין שמע שספרו של האדמו"ר מבברויסק שמן למאור הודפס בכפר חב"ד הוא הלך לר' פנחס אלטהויז ושאל: 'הייתכן?', כאשר ר' פיניע אמר לו שזה באישור הרבי, נרגע הרב זיסלין.

כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א בא לנחם את הרש"ג אחרי פטירת אמו בכ"ה תשרי תש"ל נרשמו חילופי דברים בינו לבין הרש"ג בהקשר לספר "מגן אבות" של רבי שלמה זלמן שניאורסון מקאפוסט. בין השאר הרש"ג שאל את הרבי אם הרבי עיין בספר "מגן אבות" והרבי השיב בחיוב. הרש"ג הוסיף ואמר שבתחילה חשש מלעיין בספר זה מכיון שידוע שיש קפידה על הלומדים בספרי קאפוסט, אך כששמע מאדמו"ר הריי"צ שהספר "מגן אבות" מיוסד על מאמרי הצמח צדק הוא נרגע והחל לעיין בספר. בהמשך השיחה הרבי הוסיף וציין שבזמנו אף היה איסור וקפידה על הלומדים בספר דרך מצוותיך של הצמח צדק אפילו שרק ההקדמה נכתבה ע"י חסיד קאפוסט, אך הרבי אמר שאז הייתה זו הוראת שעה בלבד.

סוף הפיצול והתאחדות עם ליובאוויטש

הרב שמואל בזפלוב

במרוצת השנים ענפיה השונים של חסידות חב"ד החלו להיעלם, הענף הראשון שנעלם היה של חב"ד ניעז'ין, הענף שרד רק כ-15 שנה משנת תרכ"ח ועד לשנת תרמ"ג ומיד לאחר פטירתו של מייסדו, רבי ישראל נח שניאורסון בי"ז ניסן תרמ"ג עברו רוב חסידיו לחב"ד קאפוסט.

לאחר פטירת מייסד חסידות חב"ד ליאדי רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון בשנת תרס"ה התפצלה החסידות בין בנו רבי יצחק דובער שניאורסון לבין חתנו רבי לוי יצחק מסירטשין. הענף החסידי סירטשין ליאדי שרד זמן קצר ממש, ורוב חסידי סירטשין ליאדי עברו לחב"ד ליובאוויטש. ולאחר שהגיע הקץ על חסידות ליאדי רוב חסידיו התפזרו בין ליובאוויטש וקאפוסט.

לאחר ששני החצרות חב"ד ליאדי וחב"ד ניעז'ין נעלמו נשארו איפה רק חב"ד ליובאוויטש וחב"ד קאפוסט. בשנת תרפ"ג כשהאדמו"ר רבי שמריהו נח שניאורסון מקאפוסט נפטר הוא כתב בצוואתו שימנו את אחד מנכדיו לאדמו"ר במקומו, אולם הם סירבו, תושבי בבוירסק בקשו מחתן ביתו של רבי שמריהו נח, הרב שמואל בזפלוב אולם הוא סירב לקבל את עול האדמו"רת עכב היותו מקורב לאדמו"רי חב"ד - ליובאוויטש וכיהן רק כרב העיר עד שנרצח בשואה. בעקבות כך רוב חסידי קאפוסט נהפכו למקושרים לאדמו"ר הריי"צ וחזרו לליובאוויטש.

חסידות אוורוטש

ערך מורחב – חסידות אוורוטש

בן נוסף של אדמו"ר הצמח צדק, האדמו"ר רבי יוסף יצחק, הקים, בהשפעת חמיו ודודו הרב יעקב ישראל מטשערקאס (ה"צ'רקאסר"), עוד בחיי אביו חצר בעיירה אוורוטש, בשנת תרי"ט. אך החסידות התנהלה בסגנון חסידויות צ'רנוביל ולא בדרכה של חסידות חב"ד.

את מקומו של רבי יוסף יצחק לאחר פטירתו מילא בנו האדמו"ר רבי נחום דובער שניאורסון, שנפטר בח' בטבת תרנ"ו.

יש לציין שבמשפחת בית הרב היו צאצאים נוספים שפתחו חצרות נוספות, כדרך חסידות טשרנוביל. והם חסידות טומושפול וחסידות הורנסטייפל.

ראו גם

• חב"ד קאפוסט
• חב"ד ליאדי
• חב"ד ניעז'ין
• שושלת צ'רקס

לקריאה נוספת

• ראה קובץ "דורות ראשונים - ליובאוויטש וקאפסוט"
• קובץ היכל הבעש"ט חלקים ט"ו, י"ז, וי"ח
• ספר כוחה של סנגוריה