שבת הגדול

שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח. וישנם שמכנים כך גם את השבת שלפני חג השבועות וראש השנה^{[דרוש מקור: מובא בהגדתו של הרבי בשם כתר שם טוב ח"ג, צויין מחזור ישן]}, ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח.

שם השבת

א) שבת הגדול נקראת כך מפני שנעשה בה נס גדול. ב) יש מסבירים כי טעם השם הוא היות ומרבים בדרשות, וכעין יום הכיפורים המכונה "יומא רבה" על שם ריבוי התפילות.

מנהגי השבת

• דרשת שבת הגדול - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון..
• הפטורה - אם חל שבת הגדול בערב פסח מפטירין "וערבה", לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות.

• אמירת עבדים היינו - בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).

בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים. וכן נוהגים. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו".

בשו"ע אדמו"ר כתוב בשם הרמ"א שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול במנחה "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האריז"ל ליתא.

דעת אדמו"ר מוהרש"ב לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם הרבי - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו אדמו"ר הריי"צ לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים.

• אמירת "ויהי נועם" - אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.

לקריאה נוספת

• אוצר מנהגי חב"ד
• לקוטי טעמים ומנהגים