משתמש:ז.ר./אחישנה

אחישינה היא שהגאולה בא באופן של מהירות תיכף ומיד ממש, וצריכים להאמין את זה ולצפות לכך כל הזמן.

מצד שני עכשיו הגאולה היא כבר "בעתה" כי כבר כלו כל הקיצין, ואף על פי כן הגאולה צריכה להיות באופן של "אחישנה" - במהירות.

שני אופנים להגאולה

אחישנה\בעתה. זכו\לא זכו. כולו זכאי\כולו חייב

ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי דכתיב "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", בדור שכולו חייב דכתיב "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" וכתיב "למעני אעשה". אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב "בעתה" וכתיב "אחישנה"? זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה.

— סנהדרין צח, א

תרגום: רבי יהושע בן לוי שאל שיש סתירה בפסוק באיזה אופן הגאולה תגיע, או "בעתה" (בזמנה, ובשלבים), או "אחישנה" (שהקב"ה יחיש וימהר את הגאולה לפני זמנה, ובדילוג של כל שלבי הגאולה)?

ותיווך, שבאם בני ישראל "זכו" על ידי מעשיהם ועבודתם בקיום התורה ומצוות, אז הגאולה תבא באופן של "אחישנה", ובאם ח"ו "לא זכו", אז הגאולה תבוא באופן של "בעתה" (בזמן המיועד להגאולה).

חילוק האופנים, ומעלתם זה על זה

מעלת "בעתה" על "אחישנה"

כאשר הגאולה היא באופן של "אחישנה", הרי זה לא רק מהירות בזמן, כי כאשר מדלגים כמה וכמה דורות בזמן, אזי בדרך ממילא מדלגים גם על כמה וכמה ענינים בתורה שאינם יכולים להתגלות אלא במשך כמה דורות. ודוקא כאשר הגאולה היא "בעתה" – לאחרי אריכות הגלות – ניתוספו גם הרבה ענינים בתורה.

ועל דרך שאמרו רז"ל "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד".

צירוף ואיחוד האופנים

אף שהגאולה תבא במהירות, זה יהיה במנוחה, ולא כמו ביציאת מצרים שברחו ממצרים, כי לאחרי אריכות הגלות והפצת המעיינות, לא בורחים מהגלות, כי אם שמהפכים הגלות לגאולה. והגאולה תהיה בלי עגמת נפש.

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן

— ישעי' ל, טו

דורינו

לאחרי אריכות הגלות אמו כבר במצב של "זכו" - זיכוך.

בזמן שלנו כבר מתקיים "יתבררו ויתלבנו", וזהו הפירוש של שכולו זכאי או חייב, הכל מתגלה, הן הטוב הנעלם והן ההיפך.

כבר היה לעולמים

מכיון שביאת המשיח היא באופן שכל היעודים שנאמרו בביאת המשיח, אינם משלים בלבד, אלא הם כפשוטם, ישנם כאלו שמקשים על זה:

רואים במוחש בהנהגת העולם שמזמן לזמן הולכים ומתרבים ענינים שמביאים היזק וכו', היפך השלום, הצדק והיושר. ובפרט כאשר קוראים בעיתון אודות מצב העולם, אזי מתייראים ומפחדים.

ואיך יתכן שלפתע פתאום יבוא אדם גשמי, שיכולים למששו בידים, והוא יודיע ויכריז שהגיע הזמן "לתקן עולם במלכות שד-י", ו"מיד הן נגאלין", כך, שתוך זמן קצר ישתנה מעמד ומצב העולם מן הקצה אל הקצה. – בתחילה תהיה אמנם מלחמה (כמ"ש הרמב"ם), אבל רק למשך זמן קצר, ואם נזכה, יהיה זה במשך זמן קצר ביותר, באופן ד"אחישנה", ומיד לאחרי זה יתבטל "שעבוד מלכיות", ולאחרי זה יהיה מעמד ומצב העולם באופן ש"לא ירעו ולא ישחיתו", ככל היעודים שבנבואת הגאולה.

בשלמא – טוענים הם – אם בביאת המשיח תתבטל מציאות העולם ("אויס וועלט"), אזי ניתן להבין שלאחרי זה יהיה מעמד ומצב ש"לא ירעו ולא ישחיתו"; אבל כאשר אומרים שהעולם ישאר במציאותו, ואותם בני-אדם שפגשו בהם היום, יהיו גם למחר וכו' – איך יתכן שכאשר נמצאים במעמד ומצב שמזמן לזמן נעשית ירידה למטה יותר, הנה בשעתא חדא וברגעא חדא תהי' ביאת המשיח?!

והמענה על זה היא שכבר היה הדבר לעולמים:

במלחמת חזקי'

לעולמים בזמנו של חזקי', שעלה סנחריב על ירושלים עם חיל גדול ביותר, ומיהר "כדי לעמוד בעוד היום בנוב, לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלחם בה היום, תכבשנה, וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה, לא חש לדברי איצטגניניו, והתחיל להניף ידו בגאוה: וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו וכו'".

כלומר: סנחריב היה אז בתוקף גדול ביותר, הן מצד צבא הארץ, שבא עם חיל גדול ביותר, והן מצד צבא השמים, כמובן מדברי האיצטגנינים שמזלו של היום היה גורם לו לכבוש את ירושלים.

והיינו, שהמלחמה של סנחריב היתה לא רק מלחמה גשמית, אלא גם מלחמה רוחנית, ומודגש ביותר על פי המבואר בדרוש תער השכירה אודות שרשו של סנחריב למעלה. ומצד כל הענינים, הנה על פי מהלך הטבע היה צריך להיות נצחונו של סנחריב, ועד כדי כך, שאפילו בין חברי הסנהדרין נמצאו כאלו שטענו שאין אפשרות לנצח את סנחריב.

ולמרות זאת, הנה בפועל ממש נשתנה המצב מן הקצה אל הקצה בתכלית – שהיתה מפלתו של סנחריב ונצחונו של חזקי'!

וכיצד היה נצחונו של חזקי' – לא על ידי זה שקיבץ חיל גדול להלחם נגד סנחריב, אלא על ידי זה שהתעסק בהרבצת התורה וחינוך על טהרת הקודש, ונעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב, בדקו .. ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, ואילו בנוגע למלחמה עם סנחריב – ביקש ואמר להקב"ה: "אני ישן על מטתי ואתה עושה", והקב"ה הסכים לכך ואמר "אני עושה, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'", וכדאיתא בגמרא "אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו".

וזוהי גם ההוראה בנוגע לימינו אלו, קודם ביאת המשיח – כהמשך דברי הגמרא "וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג":

אין להתפעל מכך שמעמד ומצב ההוה הוא באופן שמיום ליום נעשה גרוע יותר, כי, ברגע אחד יכול המצב להשתנות בתכלית, מן הקצה אל הקצה.

ואופן הפעולה בזה הוא – לא מתוך "שטורעם" כמו בקרי"ס וכיו"ב, ולא עי"ז שמרעישים בעיתונים וכו'; יש להשמיע את שירת המלאכים, ולעסוק בחינוך על טהרת הקודש – כפי שהיתה ההנהגה ע"י חזקי'.

ועי"ז באים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו באופן ש"מיד הן נגאלין".

ביציאת מצרים

ביציאת מצרים, הקב"ה לא עקבן אפילו כהרף עין, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

בלי עגמת נפש

ע"ד "אשד הנחלים", ו"למכה מצרים בבוריהם", שלא ידעו מזה, בלי עגמת נפש.

מעשינו ועבודתנו

אחישנה

ע"י זריזות והידור, במצוות (חנוכה), הקב"ה יהדר ויזרז.

ע"י תשובה.

במנוחה ונחת

תוצאה מזה שמפיצים המעיינות חוצה, ולא בורחים מהחוץ.

ע"ד הצחות, שלא סומכים על הרגע האחרונה (בבהילו יצאנו ממצרים) להודיע (לכתוב לרבי) ע"ד מעשינו ועבודתינו, כ"א בסדר מסודר אחת בשבוע עכ"פ (בשובה ונחת).

ראו גם

• וארו עם ענני שמיא