דבר מלכות וישלח – הבדלי גרסאות

{{ציטוט צף|המעלה המיוחדת דראש השנה ומתן תורה דתורת החסידות, חג החגים – שבו מתחילה ההתגלות דתורתו של משיח, טעמי תורה ("סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"), "תורה חדשה מאתי תצא", באין-ערוך להתגלות שהיתה במתן-תורה, כמארז"ל "התורה שאדם למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורתו של משיח"}}

{{ציטוט צף|אבל, לאחרי "מעשינו ועבודתינו" דכל בנ"י במשך כל הדורות, כולל ובמיוחד לאחרי גילוי תורת החסידות בי"ט כסלו, שאז התחיל עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה", ומוסיף והולך ע"י רבותינו נשיאינו מדור לדור, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שעל ידו הופצו המעיינות חוצה בכל קצוי תבל – כבר נגמרו ונשלמו כל הענינים גם מצד (וב)העולם, כפי שהודיע והכריז שכבר נשלמו כל עניני העבודה, גם "צחצוח הכפתורים", והכל מוכן לביאת המשיח}}

* לארגן התוועדויות חסידיות בי״ט כסלו בכל מקום האפשרי, בעיר זו וכן בכל העיירות בכל העולם, [בי״ט כסלו עצמו – בליל י״ט, או ביום, או במוצאי היום],

ובכל מקום – עם כל ה״שטורעם״ והתוקף, כך שבכל מקום ומקום מתקיימת ההתוועדות העיקרית. והתוועדות עיקרית במקום א׳ אינה בסתירה לה״עיקר״ שבמקום שני, ואדרבא – כל א׳ עוזרת לה״שני״, עד באופן של ״קנאת סופרים תרבה חכמה״.

ולהתחיל בעריכת ההתוועדויות ביום הראשון, וכן ביום השני, ועאכו״כ ביום השלישי (י״ט כסלו), ולהמשיך בהם בימים שלאחרי זה, ובפרט בימי החנוכה, ״מוסיף והולך מיום ליום״.    ובעת כל התוועדות – יש לדבר דברי תורה, דברי תפלה ודברי חסדים טובים.

ועל כל אחד ואחד להשתדל בארגון התוועדויות אלו – עכ״פ במקום אחר, ומה טוב – בב׳ או בד׳ מקומות, ע״י מינוי שליח, או ע״י עריכת ההתוועדויות בזמנים שונים (שאז ביכלתו להשתתף בכולם).  

* לנצל ימים אלו שבסמיכות לי״ט כסלו (שאז התחיל עיקר הענין ד״יפוצו מעינותיך חוצה״) – להדפיס דברים בתורה שבכתב ותורה שבעל פה לפי הצורך, ועאכו״כ לפי ההכרח.