דבר מלכות תולדות (א'): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←סיכום) |
חב"דפדי פעיל (שיחה | תרומות) |
||
| (17 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''דבר מלכות תולדות (א')''' | '''דבר מלכות תולדות (א')''' מורכב משיחות שאמר הרבי בשנת [[תשנ"ב]] בליל יום שלישי [[כ"ה חשוון]], ליל יום חמישי [[ל' בכסלו|א' דראש חודש כסלו]], ושבת, [[ב' כסלו]] פרשת [[תולדות]]. השיחה [[הגהה|הוגהה]] על-ידי הרבי ב[[לשון הקודש]]. | ||
בדבר מלכות זה הרבי מסביר את משמעות שמה של [[פרשת תולדות]] ביחס לשמה של [[פרשת נח]], וענייני שמות אלה בעבודת האדם. | בדבר מלכות זה הרבי מסביר את משמעות שמה של [[פרשת תולדות]] ביחס לשמה של [[פרשת נח]], וענייני שמות אלה בעבודת האדם. הרבי מסביר גם את מעלתם של ישראל על התורה, ובישראל גופא הרבי מחדש שהגוף קודם במעלתו לנשמה, ואת זה מגלים על-ידי קיום התורה ומצוות. | ||
שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות [[דבר מלכות]]. | שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות [[דבר מלכות]]. | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
==סיכום== | ==סיכום== | ||
*'''אות א':''' שמות הפרשה מבטאים את תוכנה. ונשאלת השאלה שלכאורה הפרשה הקודמת, [[פרשת נח]] שמתחילה בתיבות "אלה '''תולדות''' נח" אמורה '''היא''' להקראות בשם "פרשת תולדות" ואילו פרשתנו (המתחילה בתיבות "ואלה תולדות '''יצחק'''") תקרא '''היא''' בשם "פרשת '''יצחק'''", ומדוע בפועל שמות הפרשיות נקראו ההפך? אלא שזהו ההוכחה ששמות הפרשה לא נקראים סתם על שם תחילת התיבה, אלא שהם מבטאים את התוכן והעומק של הפרשה וזהו הסיבה שפרשת נח ופרשת תולדות נקראו דווקא בשמות אלה. פרשת נח נקראה על שם נח ולא בשם "'''תולדות''' נח" כי תוכנה הוא לא על תולדותיו (ילדיו ומשפחתו) של נח, אלא עוסקת ב'''מאורעות שעבר נח עצמו''' ולכן הפרשה נקראת על שמו. ופרשת תולדות לא נקראת "פרשת יצחק" כי הפרשה לא עוסקת במאורעות חייו של יצחק (בשונה מפרשת נח) אלא '''בסיפור תולדותיו''' - בסיפור ילדיו ומשפחתו. | *'''אות א':''' שמות הפרשה מבטאים את תוכנה. ונשאלת השאלה שלכאורה הפרשה הקודמת, [[פרשת נח]] שמתחילה בתיבות "אלה '''תולדות''' נח" אמורה '''היא''' להקראות בשם "פרשת תולדות" ואילו פרשתנו (המתחילה בתיבות "ואלה תולדות '''יצחק'''") תקרא '''היא''' בשם "פרשת '''יצחק'''", ומדוע בפועל שמות הפרשיות נקראו ההפך? אלא שזהו ההוכחה ששמות הפרשה לא נקראים סתם על שם תחילת התיבה, אלא שהם מבטאים את התוכן והעומק של הפרשה וזהו הסיבה שפרשת נח ופרשת תולדות נקראו דווקא בשמות אלה. פרשת נח נקראה על שם נח ולא בשם "'''תולדות''' נח" כי תוכנה הוא לא על תולדותיו (ילדיו ומשפחתו) של נח, אלא עוסקת ב'''מאורעות שעבר נח עצמו''' ולכן הפרשה נקראת על שמו. ופרשת תולדות לא נקראת "פרשת יצחק" כי הפרשה לא עוסקת במאורעות חייו של יצחק (בשונה מפרשת נח) אלא '''בסיפור תולדותיו''' - בסיפור ילדיו ומשפחתו. | ||
*'''אותיות ב'- ג':''' מכיון שתורה היא מלשון הוראה צריך ללמוד הוראה לחיים גם מהשמות גופא של הפרשות (ללא קשר למאורעות). השם "תולדות" מורה על מעשים טובים (שזהו עיקר תולדותיהם של הצדיקים) והשם "נח" מבטא את שמו של האדם שניתן לו בלידתו. ועל כך יש שני דברים שצריכים הסבר והעמקה: | |||
'''1)''' לפי הפירוש הזה לשמות הפרשות השם לא מבטא את התוכן, שפרשת נח מבטאת מעשים טובים שעשה נח, אך שם הפרשה (נח) מבטא עניין של "תולדה" ו"לידה", ואילו פרשת תולדות תכנה הוא סיפור משפחתו של יצחק ולידתם ואילו השם מבטא מעשים טובים, ולפי זה יוצא שהשם של פרשת תולדות מבטא את התוכן של פרשת נח, ואילו השם של פרשת נח מבטא את התוכן של פרשת תולדות?! | |||
''' | '''2)''' פרשת נח נכתבה לפני פרשת תולדות, אז צריך להבין מה העניין של נח (לידת האדם - בחינת ה"עצם") לפני "תולדות" (מעשים טובים - בחינת "גילויים") בהוראה לפועל. וכן לפי זה יוצא שהעניין של המעשים הטובים (תולדות) הוא לא סתם מעשים טובים בדרגה נחותה, אלא בדרגה נעלית יותר שמגיעה דווקא על ידי הכנה והקדמה של העניין של"נח". | ||
ניתן לפרש | ניתן לפרש שהתכלית של המעשים טובים (תולדות) יכולים להגיע רק אחרי עבודה של מנוחה (נח), אלא ההסבר הוא עמוק יותר. החילוק העיקרי בין פרשת נח לפרשת תולדות מקביל לחילוק בזמן שלפני [[מתן תורה]] ולזמן שאחרי מתן תורה, פרשת נח מסמלת את מציאות עם ישראל איך שהוא קודם ל[[תורה]], ופרשת תולדות מקבילה לזמן של אחרי מתן תורה - עבודת בני ישראל בשייכות לקיום התורה ומצוות{{הערה|בסוף אות ג' ובתחילת אות ד' מסביר הרבי בפירוט למה זה כך}}. | ||
*'''אותיות ד' | {{ציטוט צף|כשם שבנוגע לתורה וישראל מוכיחים ממש"נ בתורה "צו את בנ"י" "דבר אל בנ"י" (שהתורה היא בשביל ישראל, ציווי לישראל) '''שישראל''' קדמו, יש להוכיח מזה גם בנוגע לנשמה וגוף, שכיון שציוויי התורה אינם שייכים לנשמה בהיותה בגן עדן, אלא ירידתה למטה להתלבש בגוף, עכצ"ל, '''שהגוף''' קודם, ובשבילו נבראת הנשמה (ועאכו"כ כל סדר השתלשלות).}} | ||
{{ | *'''אותיות ד' - ה':''' כתוב בתנא דבי אליהו{{הערה|פרק י"ד}} שהתורה וישראל קדמו לעולם, ובזה גופא ישראל קדמו במעלתן תורה, ומביא משל ממלך בשר ודם שלקח עבד זקן שלימד את בניו חכמות ומנהגים טובים, כך גם התורה באה ללמד את בני ישראל (בניו של [[הקב"ה]]) את הדרך שבה ילכו. אך אף אם ישראל לא הולכים בדרך זו הקב"ה אוהב אותם, אך אהבה זו מגיעה מצד עצמותו '''שלו''' בתור אביהם של ישראל, אך בשביל שהאהבה תגיע מצד עצמותם של '''ישראל''' צריך שיהיה את העניין של קיום התורה והמצוות. וכמו שישראל קדמו לתורה, כך גם הגוף קדם במעלתו לנשמה - כי הנשמה (ובמילא כל [[סדר השתלשלות]]!) נבראה '''בשביל''' הגוף. ודבר זה נתן לראות בכך שהנשמה (שהיא חלק מה') יש בה אהבה בבחינת בן, שמגיע בטבעיות. אך הגוף נבחר מ'''עצמותו''' של הקב"ה{{הערה|הרבי מסביר (אות ה') שגם הנשמה נבחרה מעצמותו של הקב"ה, אך בכל זאת זה לא ממש מעצמותו כמו שזה בגוף}} וכאשר הנשמה מתלבשת בגוף היא מגלה את עצמותו של ה' שנמצא בו ועל-ידי כך מתגלה גם בחינת העצמות שנמצא גם בנשמה עצמה. לסיכום במציאות של ישראל בנשמה בגוף יש גם את בחינת העצמות (גוף - עצם), גם בן (נשמה - גילויים). | ||
*'''אותיות ו' - ח':''' ולפי זה מובן מדוע פרשת נח (העצם) נכתבה לפני פרשת תולדות (הגילויים) - פרשת נח מורה על ישראל שלפני התורה - כשהם עצם אחד עם הקב"ה, אך השלימות היא להכניס את ה"עצם" ב"גילויים" (תולדות) שמורים על מעשים טובים שבאים אחרי ועל-ידי התגלות העצם. ולפי זה מובן גם מדוע שמות הפרשיות לכאורה אינם מבטאות את תוכנם - שהשם "נח" מבטא עניין של "תולדה" ו"עצם" בעוד תוכן הפרשה הוא "מעשים טובים" ו"גילויים" כי כדי שיהיו גילויים שיובילו למעשים טובים צריך הקדמה של עניין ה"עצם". וכך גם בפרשת תולדות שם הפרשה מורה על בחינת ה"גילויים" ומעשים טובים ותוכן הפרשה הוא עצם ותולדה, אלא שבפרשה מדובר בגילויים (שם הפרשה) איך שהם מלובשים בעצם (תוכן הפרשה). | |||
תולדותיו של יצחק הם יעקב ועשיו, יעקב מורה על הנשמה ועשיו על הגוף. וזוהי הסיבה שעשיו ויתר על הבכורה ליעקב - שהגוף הכניס עצמו בנשמה, ועל-ידי כך מתגלה בו העצם. וזהו גם הסיבה שכתב רש"י "אלה תולדות יעקב ועשיו האמורים הפרשה" - יעקב קודם לעשיו שיעקב (הנשמה) נכנסת בעשיו (הגוף) ועל ידי קיום התורה ומצוות (האמורים בפרשה) מגלה בו את העצם. וזהו גם עניין הדלקת נר חנוכה - שהדלקת הנרות רומזת על הכנסת העצם בגוף. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
[https:// | * השיחה: '''[https://drive.google.com/file/d/0B6t2zW9zs378TTJNN2ZYTUZ6SVU/view?usp=drive_link&resourcekey=0-uGxjAfd4SMikWIU8onQv8Q מוגה (לשון הקודש)] {{*}} [https://docs.google.com/document/d/1eP3O5gEUZsKbMjF1uctgYEzDcRYRNOIAVUu5i-75HQg/edit?usp=drive_link גרסת טקסט] {{*}} [https://docs.google.com/document/d/0B91KHRkDr3SAZ3FhaWktN3RicUk/edit?usp=drive_link&ouid=113047085946654283603&resourcekey=0-tyo-OxIHUSIRTopxFTVREQ&rtpof=true&sd=true בלתי מוגה - שיחה ויומן]''' | ||
{{שיחות הדבר מלכות}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:שיחות הדבר מלכות|תולדות]] | |||
גרסה אחרונה מ־18:38, 18 ביוני 2023
דבר מלכות תולדות (א') מורכב משיחות שאמר הרבי בשנת תשנ"ב בליל יום שלישי כ"ה חשוון, ליל יום חמישי א' דראש חודש כסלו, ושבת, ב' כסלו פרשת תולדות. השיחה הוגהה על-ידי הרבי בלשון הקודש.
בדבר מלכות זה הרבי מסביר את משמעות שמה של פרשת תולדות ביחס לשמה של פרשת נח, וענייני שמות אלה בעבודת האדם. הרבי מסביר גם את מעלתם של ישראל על התורה, ובישראל גופא הרבי מחדש שהגוף קודם במעלתו לנשמה, ואת זה מגלים על-ידי קיום התורה ומצוות.
שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אות א': שמות הפרשה מבטאים את תוכנה. ונשאלת השאלה שלכאורה הפרשה הקודמת, פרשת נח שמתחילה בתיבות "אלה תולדות נח" אמורה היא להקראות בשם "פרשת תולדות" ואילו פרשתנו (המתחילה בתיבות "ואלה תולדות יצחק") תקרא היא בשם "פרשת יצחק", ומדוע בפועל שמות הפרשיות נקראו ההפך? אלא שזהו ההוכחה ששמות הפרשה לא נקראים סתם על שם תחילת התיבה, אלא שהם מבטאים את התוכן והעומק של הפרשה וזהו הסיבה שפרשת נח ופרשת תולדות נקראו דווקא בשמות אלה. פרשת נח נקראה על שם נח ולא בשם "תולדות נח" כי תוכנה הוא לא על תולדותיו (ילדיו ומשפחתו) של נח, אלא עוסקת במאורעות שעבר נח עצמו ולכן הפרשה נקראת על שמו. ופרשת תולדות לא נקראת "פרשת יצחק" כי הפרשה לא עוסקת במאורעות חייו של יצחק (בשונה מפרשת נח) אלא בסיפור תולדותיו - בסיפור ילדיו ומשפחתו.
- אותיות ב'- ג': מכיון שתורה היא מלשון הוראה צריך ללמוד הוראה לחיים גם מהשמות גופא של הפרשות (ללא קשר למאורעות). השם "תולדות" מורה על מעשים טובים (שזהו עיקר תולדותיהם של הצדיקים) והשם "נח" מבטא את שמו של האדם שניתן לו בלידתו. ועל כך יש שני דברים שצריכים הסבר והעמקה:
1) לפי הפירוש הזה לשמות הפרשות השם לא מבטא את התוכן, שפרשת נח מבטאת מעשים טובים שעשה נח, אך שם הפרשה (נח) מבטא עניין של "תולדה" ו"לידה", ואילו פרשת תולדות תכנה הוא סיפור משפחתו של יצחק ולידתם ואילו השם מבטא מעשים טובים, ולפי זה יוצא שהשם של פרשת תולדות מבטא את התוכן של פרשת נח, ואילו השם של פרשת נח מבטא את התוכן של פרשת תולדות?!
2) פרשת נח נכתבה לפני פרשת תולדות, אז צריך להבין מה העניין של נח (לידת האדם - בחינת ה"עצם") לפני "תולדות" (מעשים טובים - בחינת "גילויים") בהוראה לפועל. וכן לפי זה יוצא שהעניין של המעשים הטובים (תולדות) הוא לא סתם מעשים טובים בדרגה נחותה, אלא בדרגה נעלית יותר שמגיעה דווקא על ידי הכנה והקדמה של העניין של"נח".
ניתן לפרש שהתכלית של המעשים טובים (תולדות) יכולים להגיע רק אחרי עבודה של מנוחה (נח), אלא ההסבר הוא עמוק יותר. החילוק העיקרי בין פרשת נח לפרשת תולדות מקביל לחילוק בזמן שלפני מתן תורה ולזמן שאחרי מתן תורה, פרשת נח מסמלת את מציאות עם ישראל איך שהוא קודם לתורה, ופרשת תולדות מקבילה לזמן של אחרי מתן תורה - עבודת בני ישראל בשייכות לקיום התורה ומצוות[1].
| " | כשם שבנוגע לתורה וישראל מוכיחים ממש"נ בתורה "צו את בנ"י" "דבר אל בנ"י" (שהתורה היא בשביל ישראל, ציווי לישראל) שישראל קדמו, יש להוכיח מזה גם בנוגע לנשמה וגוף, שכיון שציוויי התורה אינם שייכים לנשמה בהיותה בגן עדן, אלא ירידתה למטה להתלבש בגוף, עכצ"ל, שהגוף קודם, ובשבילו נבראת הנשמה (ועאכו"כ כל סדר השתלשלות). | " |
- אותיות ד' - ה': כתוב בתנא דבי אליהו[2] שהתורה וישראל קדמו לעולם, ובזה גופא ישראל קדמו במעלתן תורה, ומביא משל ממלך בשר ודם שלקח עבד זקן שלימד את בניו חכמות ומנהגים טובים, כך גם התורה באה ללמד את בני ישראל (בניו של הקב"ה) את הדרך שבה ילכו. אך אף אם ישראל לא הולכים בדרך זו הקב"ה אוהב אותם, אך אהבה זו מגיעה מצד עצמותו שלו בתור אביהם של ישראל, אך בשביל שהאהבה תגיע מצד עצמותם של ישראל צריך שיהיה את העניין של קיום התורה והמצוות. וכמו שישראל קדמו לתורה, כך גם הגוף קדם במעלתו לנשמה - כי הנשמה (ובמילא כל סדר השתלשלות!) נבראה בשביל הגוף. ודבר זה נתן לראות בכך שהנשמה (שהיא חלק מה') יש בה אהבה בבחינת בן, שמגיע בטבעיות. אך הגוף נבחר מעצמותו של הקב"ה[3] וכאשר הנשמה מתלבשת בגוף היא מגלה את עצמותו של ה' שנמצא בו ועל-ידי כך מתגלה גם בחינת העצמות שנמצא גם בנשמה עצמה. לסיכום במציאות של ישראל בנשמה בגוף יש גם את בחינת העצמות (גוף - עצם), גם בן (נשמה - גילויים).
- אותיות ו' - ח': ולפי זה מובן מדוע פרשת נח (העצם) נכתבה לפני פרשת תולדות (הגילויים) - פרשת נח מורה על ישראל שלפני התורה - כשהם עצם אחד עם הקב"ה, אך השלימות היא להכניס את ה"עצם" ב"גילויים" (תולדות) שמורים על מעשים טובים שבאים אחרי ועל-ידי התגלות העצם. ולפי זה מובן גם מדוע שמות הפרשיות לכאורה אינם מבטאות את תוכנם - שהשם "נח" מבטא עניין של "תולדה" ו"עצם" בעוד תוכן הפרשה הוא "מעשים טובים" ו"גילויים" כי כדי שיהיו גילויים שיובילו למעשים טובים צריך הקדמה של עניין ה"עצם". וכך גם בפרשת תולדות שם הפרשה מורה על בחינת ה"גילויים" ומעשים טובים ותוכן הפרשה הוא עצם ותולדה, אלא שבפרשה מדובר בגילויים (שם הפרשה) איך שהם מלובשים בעצם (תוכן הפרשה).
תולדותיו של יצחק הם יעקב ועשיו, יעקב מורה על הנשמה ועשיו על הגוף. וזוהי הסיבה שעשיו ויתר על הבכורה ליעקב - שהגוף הכניס עצמו בנשמה, ועל-ידי כך מתגלה בו העצם. וזהו גם הסיבה שכתב רש"י "אלה תולדות יעקב ועשיו האמורים הפרשה" - יעקב קודם לעשיו שיעקב (הנשמה) נכנסת בעשיו (הגוף) ועל ידי קיום התורה ומצוות (האמורים בפרשה) מגלה בו את העצם. וזהו גם עניין הדלקת נר חנוכה - שהדלקת הנרות רומזת על הכנסת העצם בגוף.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- השיחה: מוגה (לשון הקודש) • גרסת טקסט • בלתי מוגה - שיחה ויומן
| שיחות הדבר מלכות | ||
|---|---|---|
בראשית
|
בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות (א'), תולדות (ב') • ויצא • וישלח • י"ט כסלו • וישב • חנוכה • מקץ • ה' טבת • ויגש • ויחי | 
|
שמות
|
שמות • וארא (א'), וארא (ב') • בא • נשי ובנות ישראל • בשלח • חמשה עשר בשבט • יתרו • כ"ב שבט • משפטים (א'), משפטים (ב') • תרומה • תצווה (א'), תצווה (ב') • כי תשא • ויקהל | |
ויקרא
|
ויקרא • צו • י"א ניסן • ערב פסח (א'), ערב פסח (ב') • אחרון של פסח (א'), אחרון של פסח (ב') • כ"ו ניסן • כ"ח ניסן • שמיני • תזריע מצורע • אחרי קדושים • אמור • בהר בחוקותי | |
במדבר
|
במדבר • שבועות (א'), שבועות (ב') • נשא • בהעלותך (א'), בהעלותך (ב') • שלח • כ"ח סיון • קרח (א'), קרח (ב') • חוקת • בלק • פינחס • מטות מסעי | |
דברים
|
דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • ערב ראש השנה (א'), ערב ראש השנה (ב') • נצבים וילך וראש השנה • ראש השנה, סוכות ושמחת תורה • שמחת תורה | |
הוספות
|
יחידות עם הרב מרדכי אליהו (ו' מרחשוון תשנ"ב) • קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל • שיחת ב' ניסן תשמ"ח | |