תהלים נ"ט

תהלים נ"ט לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם
א: לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ. ב: הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱ-לֹהָי מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי. ג: הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי. ד: כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי ה'. ה: בְּלִי עָוֺן יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה. ו: וְאַתָּה ה' אֱ-לֹהִים צְבָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה. ז: יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר. ח: הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ. ט: וְאַתָּה ה' תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם. י: עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱ-לֹהִים מִשְׂגַּבִּי. יא: אֱ-לֹהֵי (חסדו) חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱ-לֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי. יב: אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲ-דֹנָי. יג: חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ. יד: כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱ-לֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה. טו: וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר. טז: הֵמָּה (ינועון) יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ. יז: וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי. יח: עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱ-לֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱ-לֹהֵי חַסְדִּי.

תהלים נ"ט הוא המזמור ה-59 בספר תהלים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הנ"ט ביום ההולדת ה-58, ועד ליום ההולדת ה-59.

מזמור זה הוא אחד מתוך שלושת הפרקים אותם אמר דוד בבריחתו מפני שאול, והוא מכוון כלפי המקרה בו אנשי שאול המתינו מחוץ לביתו כל הלילה כדי לתפוס אותו: "בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו", והוא ניצל בזכות רעייתו, מיכל בת שאול, שמילטה אותו בעד החלון.

תוכן המזמור ומחברו

בתהלים אהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "בו מבואר נס גדול שנעשה לדוד, והיאך היה בסכנה גדולה והיה ניצול מחלון שלא הרגישו שומרי הפתח. ותפלות ותחנונים ובקשות גדולות שהיה דוד עושה לעת הזאת".

בחסידות

• ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך - בחז"ל יש שני פירושים האם כוונת הפסוק על השירה שהיתה בקריעת ים סוף או על השירה בגאולה העתידה, ושני הפירושים קשורים זה בזה שהתחלת השירה אמנם היתה בקריעת ים סוף, אך השלימות שלה תהיה בגאולה.
• ישובו לערב יהמו ככלב - הרשעים נמשלו לכלב, כיון שהם ברשות ליבם והעיקר אצלם הוא המידות, וכן בעבודת האדם, כאשר יש התגברות המידות של הנפש הבהמית, העצה לכך היא כמו שמגרשים את הכלב במקל, כלומר לדחות ולגרש את הרצונות הללו.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק