תהלים נ"ז

תהילים נ"ז
לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה

א: לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה.

ב: חָנֵּנִי אֱ-לֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת.

ג: אֶקְרָא לֵא-לֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵ-ל גֹּמֵר עָלָי.

ד: יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה, יִשְׁלַח אֱ-לֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ.

ה: נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה.

ו: רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱ-לֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.

ז: רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה.

ח: נָכוֹן לִבִּי אֱ-לֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה.

ט: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר.

י: אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲ-דֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים.

יא: כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.

יב: רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱ-לֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.

תהילים נ"ז הוא המזמור ה-57 בספר תהילים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הנ"ז ביום ההולדת ה-56, ועד ליום ההולדת ה-57.

מזמור זה הוא אחד מתוך שלושת הפסוקים אותם אמר דוד בבריחתו מפני שאול, והוא מתייחס בין השאר למאורע שהזדמן לו להרוג את שאול במערה אך שלט בעצמו ולא פגע בו, באופן שהביא לכך ששאול עצמו יכיר בצדקתו.

תוכן המזמור ומחברו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "תפילה זו עשה במערה על דרך ויקרא ויצר. שלא אהרג ושלא יהרג. והיה בסכנה גדולה והקב"ה עשה לו נוראים בהצלתו בזכות הבטחון".

(בשנת תשס"ט הולחן לכבוד יום הולדתו של הרבי בי"א ניסן הניגון שיר מזמור לדוד, שהרבה מהפסוקים שלו מקבילים באופן כמעט זהה לפסוקים במזמור זה).

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אל תשחת לדוד מכתם - לפי התרגום יש ב' אופנים להבין פסוק זה, האם דוד היה ירא משאול שיתפוס אותו ויענה אותו ביסורים, או שהיה ביכולת של דוד להשחית ולהרוג את שאול ונמנע מכך, והקשר בין ב' הפירושים הוא על פי המשך הכתוב 'לדוד מכתם', שהיה 'מך ותם לכל', כי מצד הביטול יכול לכלול בתוכו אפילו שני הפכים גמורים לגמרי^[1].
לק-ל גומר עלי - חז"ל למדו מכך על הכח של התורה ששולטת על טבע העולם ומשנה אותו, ולדוגמא, אם בית דין עיבר את החודש אזי אפילו דברים שכבר נקבעו על פי טבע, הטבע עצמו משתנה בפועל ממש, והכח לזה הוא רק מתי שיהודי לומד תורה בגלל שהיא רצונו וחכמתו של הקב"ה^[2], ועל דרך זה כל יהודי יכול להתגבר על הגבלות הטבע ומציאות הטבע בלי שום הפרעות ולקיים את רצונו של נשיא הדור^[3].
עורה כבודו עורה הנבל וכינור אעירה שחר - בנושאי כלי השולחן ערוך^[4] נאמר שהשבח של דוד היה שלא היה צריך אתערותא דלעילא שתסייע לו בעבודתו והיה מתעורר מעצמו. בתורת החסידות מוסבר, שכאשר העבודה של היהודי מתחילה בהתעוררות מלמטה, אזי "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר", האהבת ה' שמתעוררת כתוצאה מכך - יש לה קיום ותוקף אמיתי^[5].