חלוקת משקה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חלוקת קנקני משקה הוא מעמד המתקיים לקראת סיום ההתוועדות אצל הרבי, כאשר חסידים שהכניסו בקבוק לחיים קודם השבת, עולים לקבל מהרבי לחיים מתוך הבקבוק ומכריזים על הפעולה עבורה הם לוקחים את ה'לחיים', ולוקחים עמם את הבקבוק לחלק עמם, ובכך מקשרים את הפעולות השונות עם ההתוועדות של הרבי.

היסטוריה[עריכה]

כבר בשנת תשי"ח החל הסדר שמידי פעם שולח הרבי בקבוקי לחיים במהלך ההתוועדות עבור קבוצות או אירועים שונים[1], אך חלוקות אלו היו מבקבוקים שרכשו חברי המזכירות.

בהמשך, החל הסדר שהרבי מחלק בקבוקי משקה גם לחסידים שהיו להם שמחות כגון ברית, בר מצווה וחתונה, אך ככל שחלף הזמן והשמחות במשפחת אנ"ש הלכו והתרבו, הדבר לקח זמן רב מההתוועדות ובשנת תשל"ה פסק נוהג זה והרבי המשיך לחלק עבור פעולות ציבוריות בלבד.

בשנת תשד"מ החל הנוהג באופן קבוע שמכניסים לרבי בקבוקי לחיים לפני ההתוועדות, ובשבת פרשת תשא של אותה שנה התייחס הרבי בפומבי והבהיר עבור מה נועדה חלוקת המשקה ועבור אלו מטרות אין להכניס בקבוקים קודם השבת[2].

הסדר אצל הרבי הוא שלאחר ההכרזה על חלוקת המשקה, מעמיד המזכיר את הבקבוקים על השולחן, והרבי מוזג מעט מכל בקבוק אל הכוס האישית שלו העומדת על השולחן, ולאחר מכן מוזג בחזרה מעט מהכוס אל כל אחד מהבקבוקים.

בעת החלוקה, כל אחד מאלו שהכניסו בקבוק לפני השבת, עובר לפני הרבי והרבי מוזג לו 'לחיים' מהבקבוק שהכניס, וכשפניו אל הקהל הוא מכריז על המטרה לשמה לוקחים את הבקבוק. הרבי הקפיד שהכרזה זו תהיה דווקא בשפה המובנת לנוכחים[3].

כפי שהרבי הורה והדגיש פעמים רבות, הן מצד קדושת השבת והן מצד הטעם הפנימי של החלוקה, יש להתחיל ולחלק מהבקבוק לנוכחים בהתוועדות.

הרבי התייחס לחלוקת המשקה פעמים רבות, ומנה טעמים שונים בנוגע למטרה של החלוקה, והעיקריים שבהם: מצווה לפרסם עושי מצווה[4], לעורר גם אחרים לעשות[5], להוסיף בכינוסים עבורם לוקחים את זכות הציבור של כל הנוכחים בהתוועדות זו[6], ולהוסיף באחדות בני ישראל[7].

מטבע הדברים, על פי רוב, השבתות של 'כינוס השלוחים' היו השבתות בהן הועמדו הכי הרבה בקבוקים בשל העובדה שרבים מן הנוכחים בהתוועדות היו שלוחים שתכננו מסיבות ודינרים במהלך השבוע הקרוב.

ככל הנראה השבת בה הועמד מספר הבקבוקים הגדול ביותר, היה בשבת פרשת תולדות ה'תנש"א, אז הועמדו חמישים בקבוקים, והחלוקה כולה ארכה כ-18 דקות[8].

בין החסידים שעלו לקחת בקבוקי לחיים באופן קבוע, היה ר' שמעון גולדמן שלקח מידי שנה בקבוק עבור הדינר של גמ"ח שומרי שבת שבניהולו, ונהג לחבוש לראשו שטריימל ולספר סיפור חסידי בנוכחות הרבי. כמו כן ר' מנחם נחום גרליצקי שעלה כמעט מידי שבוע לקחת בקבוק לחיים עבור ההתוועדויות של סיומי הלכות בלימוד הרמב"ם[9].

על פי רוב הניגונים שהורה הרבי לנגן לפני ואחרי החלוקה (ולפעמים אף החל בעצמו), היו ניגון ההקפות של אביו ר' לוי יצחק, והריקותי לכם ברכה, 'שיבנה בית המקדש' לאחר חזנות של הרב משה טלישבסקי, וניעט ניעט ניקאווא.

הרבי הזכיר את מעלת המשקה ש'שומע' ו'קולט' את כל המדובר בהתוועדות, לעומת אנשים שלעיתים לא מאזינים, ואף הורה לערב את המשקה החריף במיץ ממותק על מנת לחלק ממנו לילדים[10].


הערות שוליים

  1. ראו לדוגמא שבת פרשת בראשית תשי"ח, התוועדות י"ג תמוז תשכ"ב עמוד 169. התועדות שמחת בית השואבה י"ט תשרי תשכ"ד עמוד 108, ו' תשרי תשכ"ה, לתלמידים השלוחים באוסטרליה (תשכ"ז), ועוד.
  2. סעיף טז, עמוד 1087.
  3. יומן אראנו נפלאות עמוד 82.
  4. שבת פרשת תזריע מצורע ה'תנש"א.
  5. שבת פרשת וישב תשמ"ז. התוועדויות חלק ב' עמוד 114 סעיף יט. שבת פרשת תצוה ה'תנש"א. ועוד.
  6. התוועדויות תשד"מ חלק ג' עמוד 1865, שיחת שבת פרשת נשא, שבת פרשת תצוה תשמ"ז, התוועדות עמוד 587.
  7. שיחת שבת פרשת צו תשמ"ו, שיחות קודש סעיף כ"ח עמוד 930. שבת פרשת בלק תשמ"ז התוועדויות חלק ד' עמוד 36 סעיף כז, שבת פרשת האזינו תשמ"ז התוועדויות חלק א' סעיף כ"א. ועוד.
  8. יומן אראנו נפלאות עמוד 48. בפרשת נח של אותה שנה הועמדו 27 בקבוקים, ואף זה היה חריג. בשבתות רגילות עלו בין 5 ל-10 אנשים, ובשבתות מיוחדות עם הרבה אורחים היו בין 11 ל-20 בקבוקים.
  9. ככל הנראה קיבל את מספר הבקבוקים הרב ביותר מהרבי, ורובם שמורים אצלו עד היום.
  10. לא להיכנס לחובות, בתוך פרוייקט 'בקודש, עם הרבי לבד', שבועון כפר חב"ד גליון 1954 עמוד 39.