תלמוד

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ש"ס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תלמוד בבלי

התלמוד (נקרא גם: גמרא או ש"ס) הוא פירושם של האמוראים בהלכות שאמרו התנאים במשנה ובברייתא, והוא אחד מעיקרי התורה שבעל פה. קיימים שני חיבורים המקבצים בתוכם את חידושי ושיעורי בתי המדרש של האמוראים: תלמוד בבלי שנכתב על ידי האמוראים שישבו בבבל ותלמוד ירושלמי הנכתב על ידי היושבים בארץ ישראל.

דרך התלמוד[עריכה]

המשנה נכתבה על ידי רבי יהודה הנשיא והתנאים בקיצור גדול. ולכן האמוראים למדו את דברי המשנה בעיון וביארו אותה בבתי המדרש שלהם. על ידי הדיון והפלפול התחדשו דינים רבים מתוך המשנה והברייתא.

למרות שהיו פלפולים רבים בבית מדרשם של החכמים, לא כולם נסדרו בגמרא, והמשא והמתן המובא בגמרא הוא רק מה שנוגע ישירות להבנת הסוגיא וההלכה המעשית[1].

תלמוד בבלי[עריכה]

התלמוד הבבלי נכתב על ידי בני בבל, ובו ביאורי המשנה ותורתם של בני בבל. דרכו של תלמוד הבבלי הוא פלפול וליבון ההלכה על ידי קושיות ותירוצים ("הוויות אביי ורבא"). ולכן אמרו חז"ל ש"במחשכים הושיבני" הכוונה לתלמוד בבלי, שהיו סותרים זה את זה במחלוקת ואינן נוחים זה לזה, והדרך למסקנא היא בדרך כלל ארוכה ומפולפלת, ולכן נאמר "במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי, שלא יכלו לעמוד על המיצוע.

מובא בתורת החסידות שמעלת התלמוד בבלי הוא בבחינת אור חוזר (לעומת תלמוד ירושלמי שהוא בבחינת אור ישר). ולכן תלמוד בבלי מברר גם את קליפת נוגה של ארץ העמים. ועל ידי ריבוי הפלפול בקושיות ותירוצים בבחינת אור חוזר מגיע לבחינת העלם ההיולי הגבוה יותר מן ההעלם של הגילוי המתגלה על ידי אור ישר של תלמוד ירושלמי.

כרכי התלמוד בבלי

תלמוד ירושלמי[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תלמוד ירושלמי

התלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל ובו ביאורי המשנה כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם רבי יוחנן וריש לקיש.

מבואר כי מעלתו של תלמוד ירושלמי גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת אור ישר ללא ריבוי קושיות ופילפולים. ולכן אמרו חז"ל על רבי זירא שצם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיכול ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל. כמו כן, מובא שהיו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע.

מחלוקות התלמודים[עריכה]

בהרבה מקומות התלמוד הבבלי והירושלמי חלוקים ביניהם. הרבי אומר על כך: "ידוע הכלל שיש להשתדל שלא לאפושי במחלוקת. והמדובר אפילו אודות תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי – היינו, למרות שדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי שונה מדרך הלימוד דתלמוד בבלי, ועד שאמרו חז"ל שצריכים לשכוח את התלמוד בבלי כדי שיוכלו להגיע לדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי, אף-על-פי-כן, יש להשתדל למעט במחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, אפילו כאשר הדבר קשור עם ביאור בדוחק בלבד"[2]

ענינו ומעלתו[עריכה]

מבואר בפרי עץ חיים שקבלה הוא באצילות, תלמוד הוא בבריאה, משנה הוא ביצירה, ומקרא הוא בעשיה. מבואר במאמר זה שענין שתלמוד הוא בבריאה הוא שנמשכת התורה גם בבריאה, שתלמוד בא בהשגת המהות, מה שאין כן בקבלה שהוא בעולם האצילות שאין מושג בהשגת המהות. אבל שונה הוא התלמוד מן המקרא, שמקרא נמשך עד לעולם העשייה, שעיקר המקרא הוא שנכתב על ספר ובדיו, מה שאין כן תלמוד שעיקרו הוא השכלה ויכול לבוא באותיות שונות (ו"דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב" מה שאין כן תורה שבכתב).

לימוד הגמרא[עריכה]

אדמו"ר הזקן תיקן חלוקת הש"ס עבור חסידי חב"ד, באופן שכל קהילה חסידית תסיים יחד את הש"ס כולו במשך שנה אחת[3].

אדמו"ר המהר"ש התבטא: "לא מתאים ליהודי בעל בית שלא ללמוד גמרא בכל יום"[4], וקבע ש"לכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה"[5].

אדמו"ר הריי"צ הורה שעל כל חסיד לקבוע שיעור בלימוד הגמרא לעיון בכל יום. הרבי הסביר זאת, כיוון שאדם בעל יכולת לימוד בעיון שלא עושה זאת, נחשב הדבר כביטול תורה בדקות, כיוון שאינו מנצל את כל כוחות שכלו לטובת לימוד התורה[6].

ביאורי הרבי[עריכה]

הדרנים על הש"ס[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

כללים בש"ס ומפרשיו[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. לקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' 141
  2. שיחת ש"פ שמיני תשמ"ב.
  3. קונטרס אחרון דיבור המתחיל הוכח תוכיח שבסיום ספר התניא.
  4. ספר השיחות ה'ש"ת בתרגום ללה"ק עמוד קמה.
  5. ספר המאמרים 'תורת שמואל' תרל"ח עמוד רנ"ה. נעתק ב'לוח היום יום' ח"י אדר שני.
  6. לקוטי שיחות חלק ב, עמוד 566