מסכת ביצה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במסכת ביצה יש 5 פרקים ו39 דפים.

המסכת עוסקת בדיני יום טוב.

ביאורי הרבי[עריכה]

בסיום המסכת שנינו: אין משקין ושוחטין את המדבריות, כלומר למרות שמותר לשחוט, אין לשחוט את הבהמות המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הביתות.

הלכות שחיטה[עריכה]

בגמרא נשאלת השאלה, מה אריכות הלשון "משקין ושוחטיו", ומתרץ שהחידוש הוא שעל אדם להשקות את הבהמה לפני השחיטה. יש בכך שני טעמים: א. שתהא נוחה להפשיטה, ולא יהא העור נדבק בבשר. ב. כדי שאם תהא סירכה על הריאה, תשמט הסירכה, וכך לא יהיו צריכים להטריף את הבהמה.

איסור תחומין ביום טוב[עריכה]

בהמשך הגמרא מובא: תנו רבנן, אלו הם בתיות ואלו הן מדבריות, מדבריות כל שיוצאות בפסח ורועות באפר ונכנסות לישוב ברביעה ראשונה, ואלו הן ביתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ולנות בתוך התחום. ומכאן, שהיתר השחיטה הוא רק בבהמות הנמצאות בתוך התחום, אבל או רלצאת ולקחת בהמות מחוץ לתחום כדי לשוחטן.

תירוצו של החתם סופר[עריכה]

הרבי מקשה, כשם שהתירו מלאכות אוכל נפש ביום טוב, כך יתירו איסור תחומין גם כן. ומביא את תירוצו של החתם סופר, שאיור תחומין אינו בכלל מלאכה, אלא הוא איסור חדש ונפרד, ובזה אינו ההיתר של מלאכת אוכל נפש.

לכאורה יש להקשות, הרי איסור תחומין נאמר בשבת "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", ומנין שהוא קיים אף ביום טוב. ומסביר החתם סופר, שמכיון שפסוק זה נאמר לגבי המן, שלא ירד גם ביום טוב, מההכרח ש"ביום השביעי" הוא לאו דווקא.

שיטת המהרש"א[עריכה]

אם כי תירוץ זה הוא דווקא לפי הדיעה שהמן לא ירד גם ביום טוב, אך קיימת גם דיעה אחרת[1], ולפי זה מההכרח לומר שאיסור תחומין ביום טוב הוא בכלל מלאכה. כן משמע גם מדברי המהרש"א בכתובות[2], שהקשה למה לא התירו תחומין לצורך כשם שהתירו שאר מלאכות גמורות. המהרש"א מסיים את קושייתו "ויש ליישב", ועל פי הסברם של מפרשי המהרש"א כוונתו היא כי ההיתר של מלאכת אוכל נפש היא רק בגוף האוכל נפש, ולא לקרב עצמו אל האוכל נפש.

כפילות משנה[עריכה]

בזאת מתרץ הרבי קושיא אחרת: למה צריך לכתוב במסכת ביצה שצריך להשקות את הבהמה לפני השחיטה, הלא דין זה כבר כתוב במסכת תמיד, "השקו את התמיד בכוס של זהב" וכן ההיפך למה צריך ללמוד במסכת תמיד. ומתרץ, שיש שני חילוקים: הצורך לכתוב גם במסכת תמיד -, כי בדברי חול יכול לעשות כרצונו גם דברים שאינם מוכרחים, בשונה מקדשים שאסור לעשות עבודות מיותרות, ולכן היה אפש"ל שאין זה בכלל עבודה, ואם כן אסור לעשותו ביום טוב. והצורך לכתוב גם במסכת ביצה הוא מכיון שדווקא בקדשים יש קפידא מיוחדת שכל הבשר יהיה למזבח וכל העור לכהנים מה שאין כן בחול. ב. במקרה שיש סירכא, שלא יקלקל את בהמה מלהקריבה על המזבח, למרות שלפי האמת לא היתה דבוקה ונמצא מקלקל קדשים ומאבד צורתה לחינם[3].

ביאורים נוספים[עריכה]

ביאורי נשיאי חב"ד[עריכה]

הערות שוליים

  1. ביצה ב, ב. תוד"ה והיה.
  2. ז, א.
  3. תורת מנחם חלק י"ד.