רב יהודה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רב יהודה
דור שני לאמוראי בבל
בית מדרש ראש ישיבת פומבדיתא ומייסד הישיבה
רבותיו רב, שמואל, רב אסי.
חבריו רב הונא, רב נחמן, עולא
תלמידיו רבה ורב יוסף שכיהנו אחריו בראש ישיבת פומבדיתא, רבי זירא, רבי אבא, רב כהנא, רחבה מפומבדיתא, רב שמואל בר רב יצחק

רב יהודה הוא מגדולי האמוראים, מייסדה של ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, וראש הישיבה.

רב יהודה היה בן הדור השני של האמוראים בבבל, תלמיד מובהק של רב ושל שמואל, ומאות מאמרים שלו בשמם מובאים בתלמוד. בתלמוד מוזכר תמיד בשם הסתמי "רב יהודה", אם כי שמו המלא הוא רב יהודה בר יחזקאל; אביו - רב יחזקאל - נמנה אף הוא על החכמים, ושמואל היה קם מפניו לכבדו. תלמידיו של רב יהודה היו גדולי הדור הבא של האמוראים - רבה בר נחמני, רב יוסף ורבי זירא.

שקד על תלמודו, והתמיד לחזור על הנלמד. רבו, שמואל, שיבח אותו לא אחת בביטוי "שיננא", כלומר - שנון, חריף; ואמר עליו "אין זה ילוד אישה" (אלא מלאך). רב יהודה התאפיין בתקיפות, וכאשר ראה שנעשה משהו שלא כשורה נהג ללא משוא פנים. חיבר כמה ברכות, שביניהן קידוש לבנה ושבע ברכות של חתן וכלה. ידועה הייתה חיבתו לארץ ישראל, ועם זאת אסר לעלות אליה מבבל[1].

חייו ופעולותיו[עריכה]

רב יהודה נולד בבבל לאביו, רב יחזקאל, ביום פטירתו של רבי יהודה הנשיא. בתלמוד הבבלי מסופר שלפני פטירתו של רבי יהודה הנשיא אמר "היום נולד רב יהודה בבבל". "כשמת רבי - נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה - נולד רבא... ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר (קהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש"[2]. בילדותו למד רב יהודה תורה מפי אביו, רב יחזקאל.

רב יהודה תואר בתלמוד כאדם "ארוך בדורו": "רב ארוך בדורו היה, ורב יהודה מגיע לכתפו. ורב יהודה ארוך בדורו היה, ואדא דיילא מגיע לכתפו". גופו היה חלש ונוטה לחלות, וכשהיה יוצא לשוק היה נועל לרגליו חמישה זוגות של נעלי בד, זה על גבי זה. לעת זקנתו כהו עיניו[3].

ראה הכל בתורה[עריכה]

הרבי[4] מוכיח, כי כל הענינים שבעולם - מציאותם בעולם היא בגלל שיש להם שורש בקדושה. וכמובן ממאמרי רז"ל "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[5], "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה"[6], היינו, שהקב"ה ברא את העולם כפי התורה ובאופן המתאים לה, ומזה מובן שהמדובר הוא לא רק בנוגע לענינים כלליים שבעולם, אלא עוד זאת, שלא יכול להיות שום דבר בעולם אלא אם כן יש דוגמתו בתורה, ורק לאחרי שענין זה בתורה משתלשל כמה וכמה מדריגות, ובא על ידי משלים המעלימים ומסתירים, אזי יורד ומתגשם, ועד באופן של נפילה - להיות דוגמתו גם בגשמיות.

רב יהודה ידע כל דבר בעולם[עריכה]

מסופר בגמרא[7] שרב יהודה היה במצב ש"אי בעי מיניה כל חללי דעלמא, פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם, הוה אמר לי'" - אף על פי שכל עסקו של רב יהודה היה בתורה בלבד. יש אמוראים שעסקו גם בענינים נוספים, כמו שמואל שנקרא "ירחינאה" לפי שהי' בקי בסוד העיבור[8], ואמר "לא הייתי מביט באסטרלוגים (חכמת הילוך הכוכבים ומזלות) אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי, כשהייתי נכנס לבית המים"[9]; מה שאין כן רב יהודה, שכיון שהיה מחזר תלמודו כל שלושים יום[10], לא היה לו פנאי לעסוק בענינים אחרים כלל, ואף על פי כן היה בטוח שיוכל להשיב מה שישאלו אצלו בפירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם - כי, בכח לימוד תורתו היה מוצא את פירוש הדבר בתורה, ומשם היה ממשיך את המענה באופן ובאותיות המתאימים לעניני העולם.

וכמסופר בגמרא ששאלו אצלו למה בראש העדר מהלכים עיזים תחילה ואחר כך כבשים, והשיב, "כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא" וסתם עזים שחורות, סתם רחלות לבנות. היינו, שרב יהודה מצא שהענין ד"עיזי מסגן ברישא והדר אימרי" כפשוטו בגשמיות, ישנו גם כמו שהוא למעלה מסדר השתלשלות, שזהו ענין ד"ברישא חשוכא והדר נהורא" כמו שהוא לפני הצמצום[11], ומשם נמשך על ידי הפסק של פרסאות וצמצומים, והשתלשלות כמה וכמה מדריגות כו', עד שיורד ונופל בהענין ד"עיזי מסגן ברישא והדר אימרי" כפי שהוא בעולם העשיה הגשמי.

וכן הוא בכל ענין וענין בעולם - שלא שייכת מציאותו אלא אם כן ישנה תחילה בתורה, אלא שבתורה הרי זה באופן תורני, ואחר כך נמשך למטה כל כך עד שיש צורך בחכם גדול ביותר שיוכל למצוא את השייכות וההתאמה ביניהם: מהו הנמשל ממשל זה, ומהו המשל על נמשל זה.

מאמרותיו[עריכה]

  • אמר רב יהודה, מאי דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין[12].

על פי הסבר הרבי[13], רב יהודה לשיטתו, שהיה לומד כל ימיו[14] הלכות נזיקין.

משפחתו[עריכה]

  • בנו רב יצחק[15].
  • נכדו איסי[16].
  • נינתו רחבה, היה לה דין "אשה קטלנית". היא נישאה לרחבא מפומבדיתא שנפטר, אחר כך נישאה לרב יצחק בנו של רבה בר בר חנה, אחר כך נישאה לאביי ונפטר[17].

הערות שוליים

  1. המקורות, לכל עניין במקומו, מובאים בהערות שבגוף המאמר.
  2. בבלי, קידושין עב ע"ב.
  3. בבלי, נדה כד ע"ב. שבת לז ע"ב וברכות נד ע"ב. יבמות קב ע"ב. גיטין יט ע"א.
  4. תורת מנחם שנת תשי"ג חלק שלישי, שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג..
  5. זוהר חדש ב' קסא, רע"ב.
  6. ב"ר בתחלתו.
  7. במסכת שבת עז, ב (ובפרש"י).
  8. פרש"י ב"מ פה, ב. וראה מדרש תהילים יט, א.
  9. דב"ר פ"ח, ו (הובא בתוד"ה אף - תענית ז, א).
  10. פרש"י סוף ר"ה.
  11. ראה לקוטי תורה מטות פו, א. סה"מ.
  12. בבא קמא ל, א.
  13. רשימות. ראה שם עוד באריכות.
  14. מסכת ברכות כ, א.
  15. יבמות סד ע"ב.
  16. שם.
  17. יבמות סד ע"ב.