רבי יצחק נפחא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יצחק נפחא הוא אחד מהאמוראים הראשונים שנקרא בשם זה, והיה תלמידו של רבי יוחנן שהיה נקרא "בר נפחא". הוא נחלק על רבי יוחנן בזהותו של המלאך שנתגלה לאברהם אבינו, לפי רבי יוחנן לילה שמו, כמוכח מהפסוק "ויחלק עליהם לילה", ואילו רבי יצחק סובר "שעשה עמו מעשה לילה"[1] באותה הזדמנות התבטא ריש לקיש: "טבא נפחא מדבר נפחא", כלומר טוב יותר מאמרו של רבי יצחק נפחא, מרבי יוחנן שנקרא "בר נפחא". 

הוא היה זקן מעט מרבי אמי ורבי אסי, שהיו יונקים מתורתו[2].

אחד ממאמריו של רבי יצחק נפחא הוא[3]: "משל למטרונא שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי (בבית הסוהר) והלך לו, היה המלך עמה בפילקי, אמרו לו מה איכפת לך, אמר להם כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע, כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה הקב"ה עמהם שנא' אנכי ארד עמך כו', גלו לבבל ונגלה עמהם שנא' למענכם שלחתי בבלה כו'". מכאן נלמד בספרי החסידות ענין גלות השכינה שעל ידי זה הוא הקיום של ישראל, וכמאמר חז"ל כבשה א' בין ע' זאבים והיא מתקיימת, והוא הקיום שלהם בגופם ובנפשם[4]. על פי הסבר של אדמו"ר מהר"ש הכוונה היא שעל ידי השראת קדושתו יתברך עליהם היה להם לשומר ולהגין שלא יבואו לידי עבירה[5].

זיהוי עם רבי יצחק האמורא שבתלמוד הבבלי[עריכה]

לשיטת רש"י "רבי יצחק" שבכל התלמוד הוא רבי יצחק נפחא, ונקרא גם בשמות הבאים: "יצחק בן טבלא"; "יצחק בן חקלא"; "יצחק בן אלעא"; "יצחק בן אחא דשמעתא"; ו"יצחק בן פנחס".[6].

לשיטת רשב"ם קיים חילוק בין דברי אגדה ודברי הלכה בתלמוד. חמשת הכינויים הללו מתייחסים לאמורא המוזכר באגדתא ששמו האמיתי הוא "יצחק בן פנחס", ואילו "רבי יצחק" המוזכר בהלכה בשמו האמיתי הוא "יצחק בן אחא".[7].

זהותו[עריכה]

יש להבדיל בינו לבין תנא מהדורות הראשונים, שגם הוא נקרא בשם זה[8], ורבי יהודה מצטט ממנו.

ישנו מאמר של רבי יוחנן בר יצחק נפחא, שהראשונים[9] מסתפקים אם הוא היה תנא או אמורא, ומשערים שככל הנראה מדובר בתנא, בנו של רבי יצחק נפחא זה[10] אם כי יש אומרים שהוא היה אביו של רבי יוחנן[11]

הערות שוליים

  1. סנהדרין צו ע"א.
  2. ראה בבא קמא ס ע"ב.
  3. מדרש רבה, בא פט"ו דף קל"א ע"ב על פי.
  4. אדמו"ר מוהרש"ב המשך תער"ב חלק ב' שבת פרשת נצבים, העת"ר א'קלח.
  5. תורת שמואל תר"ם חלק א' מאמר מצה זו קיד.
  6. בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ד, א'.
  7. שם.
  8. ערכי תנאים ואמוראים עמ' תרנ"ה.
  9. רבינו יהודה ב"ר קלונימוס ב"ר מאיר, רבו של הרוקח, מחבר הספר הנ"ל.
  10. שם.
  11. שנקרא פעמים רבות בש"ס בשם "בר נפחא".