רב חסדא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רב חסדא
בית מדרש כפרי, ישיבת סורא
רבותיו רב, רב הונא, מר עוקבא
חבריו רב נחמן, רב ששת, רבה בר רב הונא
תלמידיו רמי בר חמא, רבא, רבי זירא, רפרם בר פפא, רב אידי בר אבין, רב שיזבי
מאמריו של רב חסדא בעניני חיסכון

רב חסדא היה מגדולי האמוראים בדורו, חמיהם של רמי בר חמא ורבא.

כאשר בתו היתה קטנה, היא היתה בזרועותיו, והוא שאלה: את מי משניהם את רוצה? היא השיבה: שניהם, הגיב רבא מיד: ואני השני...[1] לבסוף נישאה אכן לרמי בר חמא, שנפטר בצעירותו, באותה שעה רבא היה נשוי, ולאחר שנפטרה אשתו נישאה לו בתו של רב חסדא. אמרותיה מוזכרות פעמים רבות בגמרא, ורבא החשיבה מאוד, עד שהיתה חשובה לו בחכמתה יותר מגופו, וכל נכסיו[2].

אמרותיו[עריכה]

הוא היה בר פלוגתא של רב הונא. אחד מהמחלוקות ביניהם היא בפרשת ויגש, בדברי יהודה ליוסף מדוע הוא נכנס למריבה עבור בנימין יותר משאר אחיו, ונקט הכתוב לשון של "ערבות", "כי עבדך ערב את הנער"[3]

במהותה וגדרה של ערבות זו אומר רב הונא: "מנין לערב דמשתעבד[4] דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו, - כלומר כאילו קבלתיו בידי אחזירנו לך. רשב"ם, אלא אמר רב יצחק מהכא לקח[5] בגדו כי ערב זר גו' ואומר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך כו'"".

למרות זאת, מצינו בכמה מקומות[6] שדין ערב (שערב משתעבד מן התורה) נלמד מערבות יהודה שאמר אנכי אערבנו, וגם במדרשים ריש פרשתנו סמך דיני ערבות לערבות דיהודה.

ומבואר במפרשים[7] דרב הונא ורב חסדא אזלי לטעמייהו לקמן בגמ'[8] בדין האומר "הלוהו ואני פורע", "הלוהו ואני נותן", שלדעת רב הונא לשון ערבות הן, ולדעת רב חסדא לשון קבלנות הן, ולכן רב הונא לשיטתו ס"ל דיהודה היה ערב, ולכן נקטו כמה פוסקים כן להלכה (שלמדים דין ערבות מיהודה), כי גם רבא ס"ל בגמרא שם ש"כולן לשון ערבות הן"[9].

משפחתו[עריכה]

הוא אמר על עצמו, "לדידי עדיפא לי בנתן" כלומר אני מעדיף שיהיו לי בנות ולא בנים. לפי רש"י ההסבר הוא מכיון שבניו מתו בצעירותם או שלא היו ת"ח, אך התוספות מקשים עליו בכך שמצינו בתלמוד רשימה ארוכה של אחד עשר מבניו שהיו אמוראים, ומתרץ כי אמנם היו לו בנים חכמים אך חתניו היו גדולי הדור והן רבא ורמי בר חמא ומר עוקבא בר חמא. באור התורה[16] מסביר אדמו"ר הצמח צדק כי על פי תורת הקבלה בת היא כינוי לכלי העשוי לקבל אור חדש לאין ערוך מהחוק הקצוב לקבל עולמות, וזו היא בחינת חסד, ורב חסדא היה מבחינת החסד כרמוז בשמו.

הערות שוליים

  1. פ"א דב"ב.
  2. במסכת ברכות פרק הרואה מסופר כי פותר חלומות מסוים פתר לו את חלומותיו לרעה, וכך סבל צרות רבות, איבד את נכסיו, סבל צרות רבות, עם זאת אמר לו רבא: על הכל אני מוחל לך מלבד בתו של רב חסדא.
  3. וכן הוא גם לעיל בפ' מקץ (בדברי יהודה ליעקב), "אנכי אערבנו".
  4. באמירה בעלמא בלא קנין. רשב"ם.
  5. משלי כ, טז.
  6. תנחומא. ב"ר.
  7. יד רמ"ה ב"ב שם. ט"ז שם סקכ"ט ס"ב. ועוד. וראה פרישה לטור חו"מ שם. וראה תו"ש מקץ שם אות יג.
  8. ב"ב קעד, א.
  9. לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה א. ראה בהמשך דבריו שמסיק שגם לפי רב הונא לא היה שם ממש גדר של קבלנות כי לא היה זה ממון, אבל מכיון שיהודה קראו בשם ערבות, למדים מזה דין ערבות
  10. ראו גם ב"ב קמא ע"א תו' ד"ה לדידי אודות משפחתו של רב חסדא.
  11. ראה מחלוקת רש"י ותו' שם אם נפטרו בצעירותם.
  12. ב"ב ח' ע"א.
  13. שם ז ע"ב.
  14. מסכת עבודה זרה י"א ע"ב.
  15. בבא קמא קי"ז ע"א.
  16. פרשת חיי שרה