תהלים ס"ו

תהילים ס"ו לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר
א: לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵא-לֹהִים כָּל הָאָרֶץ. ב: זַמְּרוּ כְבוֹד שְׁמוֹ שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ. ג: אִמְרוּ לֵא-לֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ. ד: כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה. ה: לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱ-לֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם. ו: הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה בּוֹ. ז: מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל יָרוּמוּ לָמוֹ סֶלָה. ח: בָּרְכוּ עַמִּים אֱ-לֹהֵינוּ וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ. ט: הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ. י: כִּי בְחַנְתָּנוּ אֱ-לֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף. יא: הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ. יב: הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה. יג: אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי. יד: אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי. טו: עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים סֶלָה. טז: לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי. יז: אֵלָיו פִּי קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי. יח: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲ-דֹנָי. יט: אָכֵן שָׁמַע אֱ-לֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי. כ: בָּרוּךְ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי.

תהילים ס"ו הוא המזמור ה-66 בספר תהילים.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנת הס"ו ביום ההולדת ה-65, ועד ליום ההולדת ה-66.

המזמור פותח את החלק היומי של יום י"ב בחודש, על חלוקת התהילים לימי החודש.

תוכן המזמור ומחברו

בתהילים אוהל יוסף יצחק מופיע בכותרת המזמור: "בזה המזמור נאמר שבחים ותפלות נוראות שיאמרו להקב"ה על קיבוץ גלויות".

המאירי מציין שבמזמור זה באופן חריג לא מופיע ב'כותרת' שלו שם המחבר, והוא מבאר באחד משני אופנים: או שהמזמור נאמר בזמן יציאת מצרים, ודוד המלך רק כתב אותו בתהילים, או שדוד המלך חיבר אותו והוא נאמר על הגלות. לעומת זאת הרד"ק מבאר שהמזמור נאמר על קיבוץ גלויות של לעתיד לבוא, וזאת על פי לשון הפסוק במזמור "הריעו לאלוקים כל הארץ", דבר שיקרה רק בגאולה העתידה.

המלבי"ם מחלק את המזמור לארבעה חלקים, וזאת על פי הסיומת 'סלה' החוזרת ומופיעה במזמור:

• פסוקים א-ד: הנהגת ה' על פי סדרי הטבע.
• פסוקים ה-ז: הנהגת ה' בניסים ונפלאות.
• פסוקים ח-טו: המשורר מעורר את הנבראים להודות לה'.
• סיום המזמור: המשורר מודה בעצמו לה'.

בסדר התפילה

הפסוק "השם נפשנו בחיים", נכלל בברכות קריאת שמע של תפילת ערבית, בתפילת 'אמת ואמונה'.

בחסידות

• השם נפשנו בחיים - היכולת של יהודי לכך ש"ולא נתן למוט רגלנו", הוא מכך שהקב"ה שם את נפנו בחיים האמיתיים האלוקיים שלמעלה מהטבע.
• הפך ים ליבשה - פסוק זה מדבר בפשט על התקופה של הגאולה, לעתיד לבוא, והמשמעות הרוחנית שלו היא שלעתיד לבוא כל מה שכעת הוא 'מוסתר' בבחינת 'ים' שמכסה מה שבתוכו, יתגלה לעתיד לבוא כאן בעולם הזה, וזאת באופן שהנבראים יישארו במציאותם, והשמחה תהיה 'בו' בעצמותו יתברך.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור בתהילים אוהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק סו