תהלים מ"א

תהילים מ"א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל
א: לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ב: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'. ג: ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו. ד: ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ. ה: אֲ‍נִי אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ. ו: אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ. ז: וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר. ח: יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. ט: דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם. י: גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. יא: וְאַתָּה ה' חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם. יב: בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. יג: וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם. יד: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

תהלים מ"א הוא המזמור הארבעים ואחד בספר תהלים, הפותח במילים: לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה הארבעים ואחד ביום ההולדת ה-40, ועד ליום ההולדת ה-41.

תוכן המזמור

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב על מזמור זה: "כמה מידות טובות והתעוררות רב להשכיל ולהשגיח היאך יתן צדקה מי ומי קודם ואשרי מי שמשכיל על החולה ונותן לו מה שצריך לחוליו".

המפרשים מבארים שדוד ייסד מזמור זה כשהיה חולה מאוד, ואויביו זממו לנצל את המצב ולהרוג אותו, והוא ביקש מהקב"ה שיושיע אותו.

מזמור זה חותם את 'ספר ראשון' שבספר תהילים, וכאשר קוראים את כל ספר התהילים ברצף, נוהגים לומר 'יהי רצון' מיוחד וקדיש לאחר פרק זה.

את המזמור ניתן לחלק לשלושה חלקים:

• תיאור שכיבתו של דוד חולה על ערש דווי (א-ד).
• תפילה להירפא מהמחלה ולהינצל מהאויבים הרוצים לפגוע בו ולנצל את זה שהוא חולה (ה-יא).
• מה יארע כאשר הקב"ה יושיע וירפא אותו (יב-יד).

ביאורי החסידות

• ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם - בבית המקדש היו חותמים רק 'מן העולם', אך בעקבות הירידה בגלות נוצר חשש שהכופרים יכחישו שיש ב' עולמות ולכן תיקנו לומר מן העולם ועד העולם, וזה הקשר של פרק מ"א עם הרפק שבא לאחריו שמביא לידי ביטוי את הצער מעומק הגלות.
• אמן ואמן - סיום ספר ראשון בתהילים הוא בתיבות 'אמן ואמן', שענינו הוא להמשיך את הברכה ('א-ל מלך נאמן) בעולם, אך בבית המקדש לא היו ענוים אמן כיון ששם זה לא נצרך כי ראו בגלוי את המשכת האלוקות שלמעלה מהגבלות בתוך העולם.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק מ"א, באתר ספריית ליובאוויטש