בדיקת חמץ

הרב מרדכי שמואל אשכנזי בבדיקת חמץ, תשס"ט. צילום: מאיר דהן, שטורעם

בליל י"ד ניסן, בודקים את החמץ לאור הנר, כדי לבערו ולהשביתו מהבית כמצוות התורה.

הכנות

לפני הבדיקה יש לנקות היטב את כל החדרים שצריך לבודקם, כדי שיהיה ניתן להבחין בחמץ, אם ישנו.

יש להצניע את החמץ המוכן לאכילה לצורך הערב ומחר בבוקר, קודם שיתחיל לבדוק.

זמן קצר לפני הבדיקה מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, וטוב שיהיו מפיתה שאינה מתפוררת.

כל אחד מהפירורים יהיה כרוך בפיסת נייר, אך לא בנייר כסף, מפני שאינו נשרף היטב, וכן יהיה כל אחד מהפירורים פחות מכזית, ונכון שיהיו כל הפתיתים ביחד בשיעור כזית. הילדים יערכו רשימה היכן הניחו את החמץ, ואם אבד אחד הפתיתים - יעשו שאלת חכם.

קודם הבדיקה יש מדקדקים ליטול את ידיהם. גם מובא בכף החיים שיש להשתדל לטבול במקוה בבוקרו של יום בדיקת חמץ.

כתב רבנו הזקן: "ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים, וייזהרו לבדוק תחילה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה", וכותב הרבי שיתכן שכוונתו היא, שמצוה לזכות גם את בני ביתו (הגברים) בבדיקת החמץ, וכיון שגם בעל הבית בעצמו יבדוק קצת - אין בזה סתירה לדין "מצוה בו יותר מבשלוחו".

זמן הבדיקה

זמן הבדיקה היא בליל י"ד בניסן, וצריכה להעשות בתחילת הלילה - צאת הכוכבים. אמנם כאשר אדם עוזב את ביתו קודם לילה זה, צריך לעשות בדיקת חמץ בלילות שלפניו ללא ברכה אלא אם כן עזב את ביתו יותר משלושים יום קודם הפסח, ללא תכנון לשוב לביתו עד לאחר הפסח. כמו כן אדם ששכח לבדוק בלילה זה, חייב להשלים את חובת הבדיקה.

הסיבה לכך שקבעו את זמן הבדיקה בלילה שלפני ערב פסח, ולא בערב פסח עצמו, או ביום שלפניו, מורכבת משני פרטים: א. בלילה רוב אנשים נמצאים בבתיהם. ב. בלילה אור הנר מבהיק יותר, ומאפשר יותר לראות את החורים והסדקים שבבית.

על פי חסידות

מסופר על אדמו"ר הזקן, שלאחר שובו מביקורו הראשון אצל המגיד ממעזריטש, אצלו למד את כוונות בדיקת חמץ, האריך מאד בבדיקה כדי להביא את כל הכוונות לפועל בבדיקתו (ובדיקתו נמשכה על כל הלילה, זאת למרות שהיה לו בזמנו רק חדר אחד).

באותו מעמד פירש אדמו"ר הזקן את הטעם לכך שבודקים את החמץ דווקא בי"ד ניסן: "י"ג בגימטריא אחד, והוא ענין הדעת, בזה אין שייך (צריך) בדיקה. י"ד הוא ענין המדות (ז' מדות דנפש האלקית ודנפש הבהמית), שם צריך להיות בודקין את החמץ". זאת אומרת: חמץ מסמל ישות (לעומת מצה שמסמל ביטול). בחלק הדעת שבנפש – בו מציאותו של ה' הוא מוחשי ואמיתי, בוודאי ישנו ביטול, ואין צורך לבדוק אם יש שם חמץ. מה שאין כן במדות, שענינם הוא הרגשת עצמו, שם שייך ישות, ולכן צריך לבדוק שם את החמץ ולבערו, ולכן זמן הבדיקה הוא בי"ד, משום שהז' מדות של נפש האלקית מבררים את הז' מדות של נפש הבהמית.

מנהג חב"ד לערוך את הבדיקה לאחר תפילת ערבית של הציבור. הטעם לכך כתב הרבי, הנראה בעיניו ביותר, הוא משום שמנהגינו להאריך מאד בבדיקת חמץ, ויש יותר חשש שישכח להתפלל תפילת ערבית. אמנם אדמו"ר מוהריי"צ היה מתפלל ערבית ביחידות והיה בודק בין מנחה למעריב ומתפלל ערבית לאחרי הבדיקה.

סדר הבדיקה

וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ הנר יהיה דלוק מכבר, והברכה תהי' סמוכה לבדיקה.

נוהגים שהמברך אוחז את הנר בידו בשעת הברכה, ובני הבית שרוצים להשתתף בהבדיקה יתכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן, אך ברוך הוא וברוך שמו לא יענו, דהוי הפסק.

בין הברכה לתחילת הבדיקה אין לדבר כלל, אפילו מענייני הבדיקה. ונכון שלא לשוחח כלל, שלא מענין הבדיקה במשך כל זמן הבדיקה.

בודקים לאור נר של שעוה יחיד, ועל ידי נוצת עוף, כדי לאסוף מהחורים והסדקים. אין צריך לכבות את החשמל בעת הבדיקה, כי עיקר צורך הנר הוא לחורים ולסדקים.

הבודק מניח החמץ שמוצא בשקית קטנה של נייר.

הרבי כותב: מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ... לא שמעתי בזה שיעור מסויים", בפועל הרבי נוהג להאריך בבדיקה כמה שעות, ובודק את כל הארונות והמגירות^{[דרוש מקור]}. אם לא בדק את הבית ורק חיפש אחר הפתיתים, פשוט שלא יצא ידי חובת הבדיקה.

בגמר הבדיקה - מניח השקית, הנוצה והנר שנותר בתוך כף עץ קעורה, מעטף הכל בנייר [אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף], ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו.

מיד אחר הבדיקה יבטל את החמץ הנמצא בכל גבולו שלא מצאו בבדיקה, באמירת: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא". בליובאוויטש אין המנהג לומר את ה"יהי רצון" הנדפס בסידורים שונים. ועיקר הביטול הוא בלב, שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל. וחשוב שהדברים יהיו מובנים לאומר, ואם אינו יודע פירוש המילים הארמיות יאמר זאת בלשון שהוא מבין. תרגום הדברים בלשון הקודש הוא: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושלא ידעתיו, יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".

אם אמר נוסח הביטול בלשון שאינו מבין כלל, אך יודע שכוונתו לבטל את החמץ ולהפקירו - יצא ידי חובתו.

אחרי הבדיקה יש לרכז במקום המשומר מילדים וכו' את כל החמץ המיועד לאכילה בערב, למחרתו בבוקר, ליל שבת ושבת בבוקר, מכיון שאם יתפזר החמץ בבית, הבדיקה לא הועילה כלום. ויזהר שלא לאכול יותר חמץ בכל הבית אלא בחדר אחד או פינה אחת, וכל פעם שיאכל חמץ ינער היטב את הבגדים שם, ויזהר במיוחד עם הילדים הקטנים שלא יפזרו חמץ בכל הבית.

את החמץ הנמצא בבדיקה נוהגים לשרוף למחרת בבוקר, ובינתיים צריך להצניעו במקום המשתמר.

הטעמים לבדיקה

שני טעמים ישנם לבדיקת חמץ: א. שמא לא יבטל בלב שלם ועל ידי כך יעבור על בל יראה ובל ימצא. ב. שמא יבוא לאכול את החמץ (במהלך חג הפסח ולאחריו). במקרה שלא ביטל את החמץ יש שסוברים שבדיקת החמץ הינה מן התורה, מצד חיוב "תשביתו".

לקריאה נוספת

• אדמו"ר הזקן, סימנים תלא, תלב, תלג, תלד, תלה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש
• הרבי, בדיקת וביעור חמץ, בתוך הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים, באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש

קישורים חיצוניים

• איך בודקים חמץ? ואיך מבערים אותו?, מתוך ערוץ יהדותון
• שיעור לפסח עם הרב פרבר: "בדיקת חמץ"
• הרב יוסף שמחה גינזבורג, הלכות ומנהגי חב"ד בבדיקת חמץ
• הרב משה קורנוויץ, כניסה במהלך הפסח לבית חברו שלא בדקו בו חמץ, בתוך קובץ הערות התמימים ואנ"ש ישיבה קטנה בית שמש, י"א ניסן תשפ"ב עמוד 280
• הרב מאיר אשכנזי, שואלין ודורשין: כמה צריך להתאמץ בבדיקת החמץ?
• שיעור בדיני בדיקת חמץ עם הרב נפתלי ועקנין

ראו גם

• ביעור חמץ
• ביטול חמץ