תהלים ט"ז – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}" |
מ החלפת טקסט – " " ב־" " תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
'''יא:''' תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח}} | '''יא:''' תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח}} | ||
'''תהלים ט"ז''' הוא המזמור השישה-עשר בספר [[תהלים]], | '''תהלים ט"ז''' הוא המזמור השישה-עשר בספר [[תהלים]], הפותח במילים: '''מִכְתָּם לְדָוִד'''. | ||
על פי תקנת [[הבעל שם טוב]] לומר [[פרק אישי (מנהג)|פרק אישי]] בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה השישה-עשר ב[[יום הולדת|יום ההולדת]] ה-15, ועד ליום ההולדת ה-16. | על פי תקנת [[הבעל שם טוב]] לומר [[פרק אישי (מנהג)|פרק אישי]] בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה השישה-עשר ב[[יום הולדת|יום ההולדת]] ה-15, ועד ליום ההולדת ה-16. | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
*'''לקדושים אשר בארץ המה''' - ב[[מסכת אבות]] מביאה המשנה פסוק זה כראיה שבני ישראל הם מה'חמשה קנינים' שקנה הקב"ה בעולמו (כראיה נוספת על הפסוק 'עם זו קנית'), כיון שהמשמעות של ה'קנינים' הללו זה הקשר המיוחד שלהם שגם לאחר שנבראו כמו שהם בעולם מודגש הקשר המיוחד שלהם עם אלוקות והם מבטאים גילוי אלוקות כאן בעולם, ולכן מהפסוק הראשון היה אפשר לחשוב שהקנין של בני ישראל זה רק כמו שהם מצד הנשמה, ופסוק זה מדגיש שזהו גם 'קדושים '''אשר בארץ'''', כמו שהם כאן בעולם בענינים הארציים{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ה עמוד 39.}}. | *'''לקדושים אשר בארץ המה''' - ב[[מסכת אבות]] מביאה המשנה פסוק זה כראיה שבני ישראל הם מה'חמשה קנינים' שקנה הקב"ה בעולמו (כראיה נוספת על הפסוק 'עם זו קנית'), כיון שהמשמעות של ה'קנינים' הללו זה הקשר המיוחד שלהם שגם לאחר שנבראו כמו שהם בעולם מודגש הקשר המיוחד שלהם עם אלוקות והם מבטאים גילוי אלוקות כאן בעולם, ולכן מהפסוק הראשון היה אפשר לחשוב שהקנין של בני ישראל זה רק כמו שהם מצד הנשמה, ופסוק זה מדגיש שזהו גם 'קדושים '''אשר בארץ'''', כמו שהם כאן בעולם בענינים הארציים{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ה עמוד 39.}}. | ||
*'''ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי''', תומיך הוא מלשון סיוע, שהאדם עוסק במלאכה והקב"ה מסייע לו שהפרנסה תספיק בשפע, ואילו 'מנת חלקי' פירושו שהקב"ה נותן לאדם את כל ה'מנה' והפרנסה המצטרכת לו במתנה מלמעלה, ואלו כמו אלו - הקב"ה הוא זה שמעניק להם פרנסתם, גם אם נראה שהוא עושה כלי בדרך הטבע, והפרנסה הגשמית משתשלשלת מהפרנסה הרוחנית{{הערה|מכתב כללי לקוטי שיחות חלק י"ג עמוד 231.}}. | *'''ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי''', תומיך הוא מלשון סיוע, שהאדם עוסק במלאכה והקב"ה מסייע לו שהפרנסה תספיק בשפע, ואילו 'מנת חלקי' פירושו שהקב"ה נותן לאדם את כל ה'מנה' והפרנסה המצטרכת לו במתנה מלמעלה, ואלו כמו אלו - הקב"ה הוא זה שמעניק להם פרנסתם, גם אם נראה שהוא עושה כלי בדרך הטבע, והפרנסה הגשמית משתשלשלת מהפרנסה הרוחנית{{הערה|מכתב כללי לקוטי שיחות חלק י"ג עמוד 231.}}. | ||
*'''אתה תומיך גורלי''' - בכל אחד מישראל יש בחינת גורל, המקשרת אותו עם הקב"ה למעלה מכל מציאותו ולמעלה מטעם ודעת, וההתמסרות המוחלטת הזו של יהודי לעבודת השם | *'''אתה תומיך גורלי''' - בכל אחד מישראל יש בחינת גורל, המקשרת אותו עם הקב"ה למעלה מכל מציאותו ולמעלה מטעם ודעת, וההתמסרות המוחלטת הזו של יהודי לעבודת השם שבבחינת גורל, מגיעה מ'אתה', עצמותו יתברך שלמעלה מכל הדרגות{{הערה|ד"ה נתת ליראיך תשל"ו.}}. | ||
*'''שיויתי ה' לנגדי תמיד''' - אדם צריך לנהוג ב[[מידת ההשתוות]], שידע שהכל מאת הקב"ה ולא יגע לו אם משבחים אותו או מבזים אותו, כיון שהכל מאת הקב"ה ובכל אופן היא עבודת השם{{הערה|כתר שם טוב רכ. מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמוד קצב. תניא פרק כ'. שיחת שבת פרשת חיי שרה תש"כ. שיחת חג השבועות תש"כ.}}. | *'''שיויתי ה' לנגדי תמיד''' - אדם צריך לנהוג ב[[מידת ההשתוות]], שידע שהכל מאת הקב"ה ולא יגע לו אם משבחים אותו או מבזים אותו, כיון שהכל מאת הקב"ה ובכל אופן היא עבודת השם{{הערה|כתר שם טוב רכ. מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמוד קצב. תניא פרק כ'. שיחת שבת פרשת חיי שרה תש"כ. שיחת חג השבועות תש"כ.}}. | ||
*'''לנגדי תמיד''' - מכך שהפסוק הובא על ידי הרמ"א בפתיחת השולחן ערוך, זו הוראה שהדבר שייך לכל יהודי, ואין הכוונה להתבונן בכך תמיד, אלא שמתבונן בזה בתחילת היום, וכאשר יצרו במשך היום מתגבר עליו, יזכר בענין של 'שיויתי השפ' ובכך יתעורר להכנסה מתוך שמחה וגאון יעקב{{הערה|שיחת אחרון של פסח תשל"ט.}}. | *'''לנגדי תמיד''' - מכך שהפסוק הובא על ידי הרמ"א בפתיחת השולחן ערוך, זו הוראה שהדבר שייך לכל יהודי, ואין הכוונה להתבונן בכך תמיד, אלא שמתבונן בזה בתחילת היום, וכאשר יצרו במשך היום מתגבר עליו, יזכר בענין של 'שיויתי השפ' ובכך יתעורר להכנסה מתוך שמחה וגאון יעקב{{הערה|שיחת אחרון של פסח תשל"ט.}}. | ||