יום הכיפורים

הרבי במוצאי יום כיפור לבוש בקיטל

יהודים מתפללים ביום הכיפורים

יום הכיפורים (נקרא גם יום כיפור) הוא היום הקדוש ביותר בשנה בו ה' מכפר על עוונותיהם של בני ישראל. חל בתאריך י' בתשרי, היום העשירי של עשרת ימי תשובה.

נקרא "אחת בשנה" על שם מיוחדותו בו מאירה דרגת היחידה שבנשמות ישראל, הקשורה בקשר העמוק ביותר עם ה' ולכן "עיצומו של יום מכפר".

ביום זה ציוותה התורה על עינוי הנפש ועשיית תשובה והוא נקרא בכתוב בשם "שבת שבתון" על שם איסור עשיית המלאכה שבו. בני ישראל דומים בו למלאכי השרת, ומתפללים חמש תפילות.

מרכז עניינו של היום בזמן שבית המקדש היה קיים הוא סדר עבודת הכהן הגדול הכוללת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים, ביום הקדוש ביותר במקום הקדוש ביותר על ידי האדם המקודש ביותר.

יום הכיפורים בתורה

יום הכיפורים מוזכר בתורה בחומשים ויקרא ובמדבר בהקשר של עינוי הנפש, כפרה, שביתה ממלאכה וקרבנות המוקרבים באותו יום:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם... שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם

— ויקרא כג כו-לב

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לה' רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם...

— במדבר כט ז-יא

בחומש ויקרא גם מתוארת מצוות העבודה הייחודית ליום הכיפורים, בה ניתנים גורלות על שני שעירים, שאחד מוקרב כקרבן והשני נשלח לעזאזל:

וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל... וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה

— ויקרא טז

ענייני יום הכיפורים ומצוות עבודת היום בבית המקדש מרוכזים במסכת יומא, מסכת זו נקראת גם "סדר יומא", כלומר, סדר היום. רב שרירא גאון היה קורא למסכת זו בשם "כיפורים".

מצוות וענייני היום

במרכז היום עומדת מצוות התשובה הכוללת ווידוי. את הווידוי אומרים בכל תפילות היום ואף בערב יום הכיפורים לפני אכילת הסעודה המפסקת.

בנוגע למצוות עינוי הנפש, חז"ל קבעו חמישה איסורים במהלך היממה, כדי לקיים את העינוי האמור בתורה. האיסורים הם: אכילה ושתייה (צום), רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור וקיום יחסי אישות.

המפר את הצום של יום הכיפורים דינו בכרת ואת הצום מקיימים אף אם יום הכיפורים חל בשבת.

תשובה

ביום הכיפורים ישנו חיוב ומצווה לעשות תשובה וכלשון הרמב"ם: "יום הכיפורים הוא 'זמן תשובה' לכל". "ומצוות עשה מן התורה להעיר האדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכיפורים שנאמר: מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" וכפי שתרגם בתרגום יונתן בן עוזיאל "..ביומא הדין יכפר עליכון... ואתון קדם ה' תודון סורחנותכון ותדכון" (שבנוסף לכפרה יש חיוב לעשות תשובה)

בגדר ה'זמן תשובה' שביום הכיפורים כמה שיטות לשיטת רבינו יונה ודאי שהוא 'חיוב' נוסף מצד הזמן. אולם בדעת הרמב"ם אף שבהכרח שהוא 'חיוב' ישנם חילוקי דרגות בגדר החיוב, יש המבארים^{[דרוש מקור: הובא בלקו"ש חלק כ"ט]} שהיות ומצוות התשובה היא מצווה שאין הזמן גרמא (והעובר עבירה מתחייב מיד לעשות תשובה, לכן ביטולה שייך רק לאחר מיתה (כשמת בלא תשובה) וזהו ההוספה של יום הכיפורים שהחייב תשובה שאם עבר יום הכיפורים ולא עשה, 'ביטל' מצוות התשובה. ולפי זה אין 'הוספה' בחיוב תשובה ביום כיפור אלא קביעת זמן. אמנם הרבי מדייק מלשון הרמב"ם שישנו הוספה בחיוב לעשות תשובה, שלכן החיוב הוא על כולם (חיוב נוסף מצד הזמן - שבזמן זה מחוייב כל אחד מישראל לעשות תשובה, לא רק מצד ה'גברא' שחטא).

לבד החיוב, יום כיפור הוא זמן מסוגל לתשובה מצד היותו זמן מחילה ויום כפרה (כדלהלן)

חיוב התשובה כולל חיוב 'וידוי' להתוודות על החטאים ביום הכיפורים.

כפרה

מענה הרבי לאשה שביקשה תיקון: אמרו חכמינו זכרונם לברכה שיום הכיפורים מכפר על הכל. ותסיח דעת מכל הנזכר לעיל לגמרי, ותעבוד השם בשמחה וטוב לבב (בתוככי הנהגה יומית על פי שולחן ערוך)

יום הכיפורים הוא 'קץ מחילה וסליחה לישראל' שהוא גמר העשרת ימי תשובה שבהם "התשובה והצעקה יפה ומתקבלת מיד" ונעלית יותר לפי ש"עצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם".

אולם נחלקו התנאים אם כפרתה של יום הכיפורים היא רק לשבים וחוזרים בתשובה או אף בלי התשובה.

בגדר הכפרה של יום הכיפורים שלשה עניינים:

• עיצומו של יום מכפר - על האדם שהאדם מתנקה מכל עבירותיו ודווקא ל'שב המאמין בכפרתו'
• שעיר המשתלח - בזמן בית המקדש היה מכפר על עבירות הקלות וכשעשה תשובה אף על העבירות החמורות.
• העובר על מצוות לא תעשה ושב - תשובה תולה וים הכיפורים מכפר.

עבודת כהן גדול

לכהן גדול יש ביום הכיפור סדר עבודה מיוחד. הסדר מפורט בפרשת אחרי מות בחומש ויקרא ובתלמוד בבלי מסכת יומא.

במהלך עבודתו, הכהן הגדול מחליף פעמים רבות את בגדיו, שבכל פעם הוא טובל. בסדר ישנם עבודות רגילות, בהם הכהן הגדול לובש את בגדיו הרגילים, ובעבודות המיוחדות שלו הוא לובש רק בגדים לבנים.

הכהן הגדול מתוודה על חטאיו ועל חטאי בני ביתו. לאחר מכן, הוא הוא עורך גורל על שעיר שיוקרב לה' ושעיר שיושלח לעזאזל.

לאחר סיום סדר העבודה הכהן עורך סעודה וחוגג יום טוב, על שיצא בשלום מן הקודש.

סדר היום והתפילות

ערב יום הכיפורים

ערך מורחב – ערב יום כיפור

הרבי בשחיטת תרנגול הכפרות בערב יום כיפור

בערב יום הכיפורים מצוות התורה להרבות בסעודה ונהוג לחגוג אותו כיום טוב אין אומרים בו תחנון ולובשים בגדי חג. מנהגים רבים נהוגים ביום זה:

• כפרות.
• טבילה במקווה.
• חלוקת "לעקאח".
• מלקות.
• וידוי בתפילת מנחה.
• ברכת הבנים.
• אכילת סעודה מפסקת.

הרבי ביום זה מחלק לעקאח לכל החסידים ומאחל להם שנה טובה ומתוקה, לאחר תפילת מנחה מברך את הקהל בברכה כללית וסמוך לכניסת היום הקדוש מברך את התמימים את ברכת הבנים. מעמד זה נקרא ברכת התמימים ומורשים להיכנס אליו רק בחורי הישיבה שטרם נישאו. במעמד זה עורר הרבי את הבחורים על דבר תפקידם בלימוד התורה בשקידה והתמדה ובירך אותם.

ליל יום הכיפורים

ערך מורחב – כל נדרי

בפתיחת תפילות היום הקדוש, קודם תפילת ערבית, מתפללים את תפילת כל נדרי. משמעות התפילה היא התרת הנדרים בינו לבין שמים שלא עומד בהם, כחלק מתהליך התשובה ביום זה. לפי תורת החסידות הדבר קשור לתשובה מאהבה רבה שפורצת את כל הנדרים והקישורים שאדם קשור במשך השנה לענייני גשמיות העולם.

לכל נדרי פותחים את הארון קודש ומוציאים לפחות שלושה ספרי תורה. ומצווה גדולה לקנות את החזקת 'ספר ראשון'. הרבי נהג להחזיק את הספר הראשון.

לאחר תפילת ערבית, הנהיג הרבי לומר את כל ספר התהלים מתחילתו ועד סופו. הפעם הראשונה בה הנהיג הרבי מנהג זה, היה בשנת תשי"א עוד קודם קבלת הנשיאות באופן רשמי, כאשר לאחר התפילה החל הרבי לומר את מזמורי התהלים ולהגביה את קולו בסיומם, כמנהג החזנים.

בשנת תשי"ב, לא המתינו החסידים שהרבי ייגש בעצמו, וא' התמימים (ר' יואל כהן) ניגש לעמוד והחל לומד במהירות עצומה, על מנת לא 'לעכב' את הרבי, בהתחשב בעובדה שבמשך היום הרבי חילק לעקאח ובירך את תלמידי התמימים, ולא הספיק לטעום מאומה. כפי שתועד ביומנים, הרבי לא היה מרוצה מהנהגה זו, ולאחר שסיימו את אמירת התהלים ניגש הרבי בעצמו אל העמוד, וסיים כל מזמור ומזמור בקול רם.

אדמו"ר הריי"צ הורה לקבוע משמרות לאמירת תהלים בציבור במשך כל ליל היום הקדוש.

שחרית

עד תפילת העמידה תפילת שחרית כמו בראש השנה עם "המלך", אמירת "שיר המעלות ממעמקים" לפני ברכו. אין אומרים את ברכת "שעשה לי כל צרכי" ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם.

בסיום תפילת העמידה בלחש המיוחדת ליום הכיפורים אומרים וידוי "אשמנו" ו"על חטא". בחזרת הש"ץ הנקראת גם "יוצר ליום כיפור" מתווספים פיוטים וקטעי תפילה מיוחדים כשבסיומה וידוי ו"אבינו מלכנו" (בחול).

בקריאת התורה מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים בפרשת אחרי מות את סדר העבודה של יום הכיפורים בבית המקדש, ובשני קוראים את קרבן המוסף של היום בפרשת פנחס. לאחר ההפטרה - הזכרת נשמות.

מוסף וסדר עבודה

ערך מורחב – סדר עבודה

בסיום תפילת הלחש בה מזכירים את קרבנות המוסף שהקריבו בבית המקדש, אומרים וידוי "אשמנו" ו"על חטא".

במהלך חזרת הש"ץ שהיא התפילה הארוכה ביותר בשנה, נאמר "סדר עבודה" בו תיאור סדר עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום זה, הווידוי והתפילות שהיה אומר, וכולל השתחוויות בנפילה על אפיים ארבע פעמים וכן תפילה ובקשה לבניין בית המקדש במהרה בימינו שאז יתחדש "סדר העבודה".

בהמשך אומרים את הפיוט "אלה אזכרה" אודות עשרת הרוגי מלכות, "על חטא" וברכת כהנים.

מנחה מפטיר יונה

ערך מורחב – מפטיר יונה

לפני מנחה משתדלים לעשות הפסקה שלושת רבעי השעה לפחות. התפילה נפתחת בקריאת התורה בפרשת אחרי מות, בה קוראים את פרשת העריות. העולה שלישי מפטיר ביונה.

טעם קריאת הפטרה זו מפני שמובא בו כוח התשובה, ושאין יכולין לברוח מאת פני הקב"ה. לפי המקובל העלייה למפטיר יונה נותנת כח לתשובה והיא סגולה לעשירות. מזדרזים בתפילת מנחה כדי להתחיל נעילה בזמנה.

נעילה

ערך מורחב – תפילת נעילה

תפילה זו מיוחדת ליום הכיפורים, ובעבר היו אומרים אותה בסיום כל תענית על צרה. היא נקראת כך על שם שאז כביכול ננעלים שערי שמים וזו ההזדמנות האחרונה של יהודי לעשות תשובה. הסבר נוסף לשם שבשעה זו ננעלים כל השערים של ההיכלות העליונים, ואף אדם או מלאך לא יכולים להיכנס פנימה חוץ מעם ישראל.

בתחילת התפילה פותחים את הארון קודש ונשאר פתוח עד תקיעת השופר שבסוף התפילה.

במהלך התפילה החזן אומר בקדיש "לעילא ולעילא מכל ברכתא". בכל מקום שאומרים "וכתוב, ונכתב" אומרים במקום "וחתום, ונחתם". ואין אומרים וידוי "על חטא".

בסוף התפילה החזן ואחריו הקהל מכריזים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (פעם אחת) "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (שלש פעמים) "ה' הוא האלוקים" (שבע פעמים).

החזן מתחיל קדיש תתקבל ובסיום החצי הראשון של הקדיש מתחילים לנגן את מארש נפוליאון.

לאחר הניגון תוקעים תקיעה אחת בשופר ומכריזים "לשנה הבאה בירושלים".

אחר כך החזן מסיים את הקדיש, קוה, אין כאלוקינו, עלינו, ואומרים את תשעת מזמורי התהלים קמ"ב-ק"נ שאדמו"ר הזקן קיבל ממורו (הרב המגיד) שקיבל ממורו (הבעל שם טוב) בשם מורו הידוע לאומרם אחר נעילה. ולאחר מכן מתפללים ערבית.

מוצאי יום הכיפורים

ערך מורחב – מוצאי יום הכיפורים

הרבי עורך קידוש לבנה במוצאי יום הכיפורים

מוצאי יום הכיפורים הוא "קצת יום טוב" בו בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה את לחמך". בלילה זה לאחר תפילת ערבית והבדלה, עורכים קידוש לבנה, אוכלים סעודה ועושים התוועדות מיוחדת, עוסקים בתורה ומתחילים להתעסק בעניין הסוכה.

בזמן זה, לאחר עבודת התשובה של יום הכיפורים, מתחיל העניין של "ויעקב הלך לדרכו" בקיום התורה והמצוות בסור מרע ועשה טוב בפועל ממש.

מהותו של יום

עיצומו של יום מכפר

ערך מורחב – עיצומו של יום מכפר

עיקר עניינו של יום הכיפורים הוא כלשון הרמב"ם "עיצומו של יום מכפר" שביום זה מתגלה עצם ההתקשרות של נשמות ישראל עם הקב"ה ומצד זה מגיעה הכפרה וכפרה זו להיותה מגיעה מ"עיצומו של יום" נעלית יותר מכל כפרה שהיא. בגמרא במסכת שבועות מובאת מחלוקת אודות כפרת יום הכיפורים; לדעת חכמים "יום הכיפורים אין מכפר אלא על השבים". ואילו רבי סבור ש"בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר", מכיוון שעצומו של יום מכפר.

הכל מודים

הרבי מבאר שלמרות שלהלכה נפסק כדעת חכמים, הכל מודים ש"עיצומו של יום מכפר", כלומר, עצם מהותו של יום הכיפורים מכפר. אלא שלדעת רבי גדולה כל כך קדושתו של יום הכיפורים, עד שהוא מכפר אפילו על אלה שלא שבו בתשובה; ואילו רבנן סבורים, שהתנאי לדרגת הכפרה שנוצרת על ידי יום הכיפורים היא התשובה.

הסיבה לכך ש"עיצומו של יום מכפר" ואף הופך את הזדונות לזכויות, היא משום שביום הכיפורים מאיר בגלוי הקשר העצמי של נשמות ישראל שדבוקות וקשורות בכל מצב עם הקב"ה. קשר זה נעלה אף מעבודת התשובה, המוגבלת במידה מסויימת, לפי עוצמת התשובה. ביום הכיפורים מאיר עצם הקשר שבין נשמת היהודי לקב"ה. נשמת היהודי היא "חלק א-לוה ממעל ממש", והיא מאוחדת תמיד עם מקורה ושורשה, הקב"ה. ביום הכיפורים, כאשר מתגלה הקשר הפנימי הזה, נמחקים ממילא כל הפגמים וכתמי החטא. היום הזה מגלה, כי כל יהודי קשור עם הקב"ה בקשר שאינו ניתן לניתוק, וממילא נמחקים כל החטאים והעוונות.

גילוי זה מתבטא בכל ענייני היום של יום הכיפורים בעבודת הכהן גדול בבבית המקדש, בתפילות שנתקנו ביום זה, במצוות היום, ובעבודת התשובה שביום זה.

העובר על "כרת דיומא"

יהודי שעובר על מצוות יום הכיפורים עצמו ומפר את הצום, הכל מודים שאין "עיצומו של יום" מכפר עליו.

הדבר הוא כעין הדין ש"אין קטיגור נעשה סניגור", כביאור הגאון הרוגוצ'ובי שמכיוון שהחטא נוגע ביום הכיפורים עצמו, באופן שיום הכיפורים נהיה אצל החוטא סיבה וגורם לחטא, הרי שמובן, שגורם החטא עצמו אינו יכול להיות המכפר, "אין קטגור נעשה סניגור".

ישנם עוד שלושה איסורים עליהם יום הכיפורים אינו מכפר אם לא עשה תשובה: פורק עול, מגלה פנים בתורה ומיפר ברית בבשר.

הרבי מבאר בזה שמטרת יום הכיפורים זה גילוי הקשר בין היהודי לבוראו, ובשעה שהיהודי מגלה קשר בינו לבין הקב"ה, אז מתכפרים כל עוונותיו. אך כרת דיומא לא מתכפר, כיוון שהוא עצמו פוגע ביום הכיפורים, בגילוי הקשר בין היהודי לה'.

אחת בשנה

ערך מורחב – אחת בשנה

יום הכיפורים נקרא בכתוב "אחת בשנה" ומבואר בדרושי חסידות שעבודת כל יהודי ביום זה היא מצד בחינת ה"יחידה שבנפש" שהיא הדרגא החמישית והגבוהה ביותר בנשמתו והיא מאוחדת בתמידות עם בחינת "יחיד" - מהותו ועצמותו של הקב"ה.

ביטול הצום בהיסטוריה

חנוכת בית ראשון

הגמרא מתארת את הנהגת בני ישראל בחנוכת בית ראשון, שהחל ימים ספורים קודם יום הכיפורים:

א"ר פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא. מאי דרוש? אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם, וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה, מקדש דקדושתו קדושת עולם, וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כ"ש? . . מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו? אין שמחה בלא אכילה ושתיה

— תלמוד בבלי, מועד קטן, ט, א.

מדברי הגמרא מובן, ששמחת חנוכת בית ראשון, דחתה את חיוב התענית ביום הכיפורים, ולכן אכלו ושתו ביום כיפור זה. ומסתפק הרבי האם הקריבו את קרבנות יום הכיפורים, ביום כיפור זה בו לא צמו.

לעתיד לבוא

באם חנוכת הבית השלישי תימשך ליום הכיפורים, נוקט הרבי שלא יצומו כפי שלא צמו בחנוכת בית ראשון, ובפרט שחנוכת הבית השלישי גדולה ממנה. באחת השיחות, ישנה אף משמעות שלא יצומו את יום הכיפורים לעתיד לבוא כלל.

במדרש מובאת מחלוקת אם יום הכיפורים יתבטל כשאר המועדים (מלבד פורים). אמנם, גם לדעה שיתבטל יום הכיפורים, אין הכוונה כפשוטם של דברים אלא שהגילוי הרוחני של יום הכיפורים (ושאר המועדים) לא יורגש ביחס לגילוי של הגאולה.

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה תלמודית כרך כב ערך 'יום הכיפורים'.
• שערי המועדים יום הכיפורים.

קישורים חיצוניים

ספרים וחוברות

• אדמו"ר הזקן - שולחן ערוך רבינו - הלכות יום הכיפורים - סימן תרד ואילך. (בטקסט באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש )
• לקוטי שיחות מועדים - יום הכיפורים
• הרב יהושע מונדשיין - אוצר מנהגי חב"ד - אלול תשרי - יום הכיפורים (עמוד קעא)
• היום הקדוש במחיצת רבותינו, שבועון התקשרות, ערב שבת קודש פרשת האזינו (שובה), ז' בתשרי ה'תשס"ז (29/09/06)
• ממעייני החסידות - יום הכיפורים, התקשרות גליון 1054
• כי בא מועד - יום הכיפורים, בהוצאת את"ה העולמי חודש תשרי תשפ"ב
• הרב מאיר אשכנזי: הלכות ומנהגי יום הכיפורים

מולטימדיה

• סדר העבודה בבית המקדש ביום הכיפורים -
• יום הכיפורים, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים -
• תפילת כל נדרי: בביצוע אברהם פריד  •  בביצוע מרדכי בן דוד
• הרבי מקדש את הלבנה במוצאי יום כיפורים (תנש"א)
• שניאור אשכנזי, מה גורם ליהודים לבכות בכל נדרי?
• הלכות ומנהגי יום הכיפורים: הרב מנחם מענדל גלוכובסקי: הלכות ומנהגי יום הכיפורים בטעמיהם  •  הרב יוסף אברהם פיזם, חינוך הילדים ליום הכיפורים  •  הרב יהושע ליפש: הלכות יום הכיפורים  •  הרב טוביה זילברשטרום: מנהגי הרבי ביום כיפור

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.