קריאת התורה ביום הכיפורים

קריאת התורה ביום הכיפורים ובראש השנה יש לה חשיבות מיוחדת, ומובא בשם האר"י שכדאי לקנות עליות בימים נוראים אלו.

בראש השנה ויום הכיפורים בשעת קריאת התורה, היה אדמו"ר הרש"ב יושב על כסא, פניו צפונה לשולחן הקריאה, ואחוריו לדרום, וראשו מכוסה בהטלית, בשונה מקריאת התורה דשבת ויום-טוב, שאז הייתה הטלית על כתפיו ולראשו הכיפה.

מפטיר

בקריאת התורה של פסוקי המפטיר, נהגו בליובאוויטש לקרוא בנגינת הטעמים הרגילה, ולא כמנהג העולם שקוראים גם את המפטיר בנעימת הימים הנוראים.

בימים נוראים יש ניגון מיוחד לקריאת התורה, ובכל תפוצות ישראל, גם בבתי הכנסת של חב"ד, קוראין בניגון של ימים נוראים בין בספר תורה הראשון ובין בספר תורה השני, למפטיר.

עם זאת, בליובאוויטש שבליובאוויטש, המנהג היה שבספר תורה השני למפטיר שבקריאת ראש השנה, וכן המפטיר של יום הכיפורים, קראו בניגון הרגיל שבכל ימות השנה ולא בניגון של ימים נוראים.

ר' מרדכי שוסטרמן, הבעל קריאה בבית מדרשו של הרבי, שאל את רבי יעקב לנדא אם היה כך המנהג, ואם כן, מה טעם הדבר? ענה לו ר"י: טעם הדבר איני יודע, אבל המנהג היה ככה - אזוי!

הקריאה בשחרית

בפתיחת הארון הן בראש השנה והן ביום הכיפורים אומרים קודם הוצאת הספר תורה לפני "בריך שמיה" "שלש עשרה מידות" שלוש פעמים ואחר כך אומרים תפילת "רבונו של עולם מלא משאלות ליבי לטובה..".

לקריאת התורה בשחרית מוציאים ב' ספרי תורה בראשון קוראים ששה קרואים בפרשת אחרי מות המדברת אודות עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. אם חל בשבת קוראים שבעה קרואים. בספר תורה השני קוראים בעניינו של יום בספר במדבר "ובעשור לחודש".

רבותינו נשיאנו לא היו עולים לתורה בשחרית אלא רק במנחה למפטיר יונה. אך קרה פעם שהעלו בטעות את אדמו"ר הרש"ב בשחרית, ועלה הן בשחרית והן במנחה.

מפטירין בשחרית בישעיה "ואמר סלו סלו פנו דרך" לפי שבפרשה זו נתבאר ענין תשובה ותענית. לאחר ההפטרה אומרים "יזכור".

הקריאה במנחה

ערך מורחב – מפטיר יונה

בקריאת התורה שבתפילת מנחה, מוציאין ספר תורה וקורין שלשה אנשים בפרשת עריות עד סוף הפרשה, שמי שיש עבירה בידו יפרוש מהן, לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו והשלישי מפטיר ביונה לפי שיש בו כח התשובה ושאין יכולין לברוח מאת פני הקב"ה ונוהגים לסיים ההפטרה במיכה מי אל כמוך כו'.

ואחר ההפטרה מנהגנו שלא לברך רק שלש ברכות אבל אין אומרים "על התורה ועל העבודה" לפי שכבר נגמרה עבודת היום קודם המנחה.

רבותינו נשיאנו לדורותיהם לא היו עולים לתורה בשחרית של יום הכיפורים אלא רק למפטיר יונה בתפילת מנחה מצד כמה טעמים.

הערות שוליים

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)