דמי חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 59: | שורה 59: | ||
*{{קישור התקשרות צאח|1237|5506|753|"דמי חנוכה" בכינוסי "צבאות ה'"|הרב [[מרדכי מנשה לאופר]]}} | *{{קישור התקשרות צאח|1237|5506|753|"דמי חנוכה" בכינוסי "צבאות ה'"|הרב [[מרדכי מנשה לאופר]]}} | ||
*מנחם גרליצקי, '''[http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3154899 סופגניית בוטיק עם מחית חצילים? אני מעדיף דמי חנוכה!]''' {{בית חבד}} | *מנחם גרליצקי, '''[http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3154899 סופגניית בוטיק עם מחית חצילים? אני מעדיף דמי חנוכה!]''' {{בית חבד}} | ||
*ישראל רייס, '''[http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/598679 מדוע מחלקים דמי חנוכה?]''' {{בית חבד}} | |||
{{חנוכה}} | {{חנוכה}} | ||
גרסה מ־07:05, 30 בדצמבר 2016
דמי חנוכה (נקרא גם מעות חנוכה; ובאידיש חנוכה געֶלט) הוא שמו של מנהג נתינת כסף לילדים בחג החנוכה, על מנת לחנכם לצדקה. הרבי עודד וביאר קיום מנהג זה ובמהלך השנים חילק בעצמו פעמים רבות דמי חנוכה לקהל. כמו כן חילק דמי חנוכה לתלמידי הישיבה ב-770, וכן הורה לתת בשמו לחיילי צה"ל בארץ ישראל.
טעם המנהג
אף שלמנהג זה אין מקור, עד שהרבי התבטא על כך שהוא התייגע למצוא את מקורו ללא הצלחה[1],
הרבי הסביר במכתב[2], את טעם המנהג:
"לעניין מעות חנוכה, שהכוונה בנתינתם לילדים, לקשר הוראות חנוכה בלימוד שיש ללמוד ממעות אפילו בהתבוננות קלה. כי מצד אחד, הרי יש למעות כוח גדול, שמי שיש לו הרבה מעות הוא עשיר, ואפילו עשיר גדול, ומי שאין לו הוא עני ורש. ומצד שני, הרי הכסף כמו שהוא לעצמו אינו אף אחד מג' צורכי האדם - מזון, לבוש, בית - אלא שבו ועל-ידו אפשר לקנות כל צורכי האדם, ולא עוד שבו ועל-ידו יכול לקיים מצוות הצדקה וגמילות חסדים וכמה מצוות, מה-שאין-כן אם הכסף יהיה מונח בקופסה ללא ניצול וללא תועלת.
אחת הנקודת העיקריות בחינוך הילדים הוא להסביר לו באופן שיידע ויזכור תמיד אשר ה' יתברך נתן לו "הון תעצומות" - כוחות כבירים בשכל ובמידות שבלב ובמעשה בפועל, אלא שצריך לנצל אותם במילואם, היינו שינצלו כוח השכל בלימוד התורה ועד לאופן ד"יגעת", שאז בוודאי יקויים בו "ומצאת", ועל-דרך זה במידות שבלב לאהוב את ה' ואת התורה ואת כל יהודי וכל הדברים הראויים לאהוב אותם, ולירא ולברוח מכל הדברים שיש לברוח מהם, שלכן צריך ללמוד בהתמדה ושקידה ומשמעת, לדעת את הטוב ואת המעשה אשר יעשה. ואז הוא לא כמו שהוא בנוגע לכסף גשמי, שהרי בגשמיות מי שאין לו הוא עני, אבל ברוחניות יכול כל אחד להיות עשיר, ובלבד שינצל את הכוחות שניתנו לו, שהרי מובטח הוא "יגעת ומצאת", אלא שבזה ניתנה לו הבחירה, ואין הדבר תלוי אלא בו וברצונו, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.
וכשמסבירים כל זה לילד באותיות המתאימות ובדברים היוצאים מן הלב, ועוד ועיקר מראים לו דוגמא חיה, אז מאיר עיני שניהם ה', שגם הנותן מעות חנוכה וגם המקבל אותם מוסיפין והולכין בנר מצווה ותורה אור, מחיל אל חיל ועד שנעשים מופת לרבים".
הוראות ומנהגים בדמי חנוכה
- רבותינו נשיאינו נהגו לתת בליל נר רביעי או בליל נר חמישי[3] בשנת תשמ"ח עורר הרבי, לתת דמי חנוכה בכל יום, ובלילה הרביעי או החמישי לתת פי שתים או שלושה יותר.
- נהוג לתת גם למבוגרים ונשואים וכן אדמו"ר הריי"צ נהג לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם אחר הנשואין, וכן גם לחתניו[4].
- אלו שלא נתנו וקיבלו בחנוכה יכולים להשלים גם לאחר החג[5].
- יש לתת 'דמי חנוכה' דווקא מטבעות[6] חדשים ונוצצים[7].
אצל הרבי
לתלמידי המוסדות
בנר חמישי של חנוכה תשי"ב, קרא הרבי לחדרו לתלמידי הישיבה המרכזית ב-770, ששמרו על סדר הלימוד בחסידות. הרבי אמר לפניהם שיחה ובסיומה (תוך כדי בכיות) הודיע שיתן להם דמי חנוכה מקופת רבי, ו"כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך". לאחר מכן חילק הרבי לכל אחד מהנוכחים מטבע אחד.
הנהגה זו - של חלוקת דמי חנוכה מידו הקדושה לבחורים ב-770 - נמשכה עד שנת תש"כ.
כמו כן שלח הרבי דמי חנוכה בשמו לתמימים בישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש. הוא הורה להנהלת המוסדות לערוך התוועדות ובה לחלק בשמו דמי חנוכה לתלמידים.
כמו כן שלח הרבי דמי חנוכה לילדים במוסדות שונים.
לחיילי צה"ל
בשנת תשל"ד, בעיצומה של מלחמת יום כיפור, הורה הרבי לשלוח דמי חנוכה לחיילי צה"ל באמצעות חסידי חב"ד שנסעו למבצע חנוכה בבסיסים הצבאיים. עבור החסידים שהשתתפו במבצע נשלחו גם כן דמי חנוכה מהרבי.
לחיילי צבאות ה'
החל משנת תשמ"א, כאשר התקיימו כינוסים לחיילי צבאות ה' ב-770, חילק להם הרבי דמי חנוכה - שנים או שלושה מטבעות (שני מטבעות - אחד לצדקה ואחד כדמי חנוכה; או שלושה - כאשר השלישי הוא על מנת לעשות בו כראות עיניהם).
לציבור הרחב
בחלק מהשנים[8] חילק הרבי דמי חנוכה לכל אחד ואחד, אנשים נשים וטף.
ההוראה מנתינת המטבעות
הרבי הסביר[9] את ההוראה הנלמדת מדמי חנוכה ואת מקורו בתורה:
"ההוראה מנתינת המטבעות היא - שאין להסתפק בהבטחות והתחייבויות, אלא נדרש מעשה בפועל - "המעשה הוא העיקר"!
פירוש הדברים: טבעם של ילדים, שמטבע של מתכת (מטבע של זהב וכסף, או אפילו של נחושת). תופסת אצלם מקום יותר מנייר שיש לו שווי של ממון.
ומכיוון שכל דבר יש לו מקור בתורה - שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" וממילא, לא יתכן מציאות של דבר בעולם, אלא אם כן יש דוגמא לזה בתורה - מצינו דוגמתו בהלכות דקנין בכסף, כמו קידושי אשה, ועל דרך זה כשקונים חפץ בקנין של כסף, שצריך להיות במטבע של כסף (וכיוצא-בזה) ממש, ולא בנייר שיש לו שווי ממון. מכיוון שלאמיתתו של דבר אין כאן שווי ממון."
בנוסף להסבר זה, מצויים הסברים נוספים בתורת הרבי[10].
בהשאלה
בנוסף למשמעות הפשוטה של נתינת דמי חנוכה, קרא הרבי להעניק דמי חנוכה גם במשמעות הרחבה יותר. כך לדוגמא הורה הרבי בשנת תשמ"ז שהבעל יעניק לאשתו עזרה בהפיכת הבית לבית חב"ד כ'דמי חנוכה' וכן האשה לבעלה[11].
בשיחת שבת פרשת מקץ, שבת חנוכה תשנ"ב אמר הרבי[12]:
ויהי רצון שעוד לפני ההוספה בעניני חנוכה במעשה בפועל יתן הקב"ה "מעות חנוכה" (ולא רק באופן של מתנה, אלא גם באופן של תשלום חוב) ל"נער ישראל ואוהבהו" בהענין הכי נחוץ ומוכרח - להביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא
קישורים חיצונים
- הרבי מחלק דמי חנוכה לילדים (תשנ"א)
- הרב מרדכי מנשה לאופר, דמי חנוכה (א) ● דמי חנוכה (ב)
- הרב מרדכי מנשה לאופר, "דמי חנוכה" בכינוסי "צבאות ה'" במגזין התקשרות מספר 753
- מנחם גרליצקי, סופגניית בוטיק עם מחית חצילים? אני מעדיף דמי חנוכה!
- ישראל רייס, מדוע מחלקים דמי חנוכה?
| חנוכה | ||
|---|---|---|
| נס חנוכה | יוון • גזירות אנטיוכוס • מלחמת החשמונאים • נס פך השמן | 
|
| חג החנוכה | מגילת אנטיוכוס • קריאת ההלל • ועל הניסים • סביבון • דמי חנוכה • ערב לביבות • נר חמישי • זאת חנוכה • הנרות הללו • אכילת מאכלי חלב ושמן | |
| נרות חנוכה | הדלקת נרות חנוכה • חנוכיה • הדלקה מרכזית • מבצע חנוכה | |
| ניגונים | הנרות הללו • הנרות הללו (ב) • יוונים נקבצו עלי | |
הערות שוליים
- ↑ שיחות קודש תשל"ד חלק א' עמוד 174.
- ↑ נר שמיני ה'תשל"ג, נדפס ב'ניצוצי אור' עמ' 35
- ↑ היום יום כ"ח כסלו.
- ↑ ספר השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 163. שיחות קודש תשל"ד חלק א' עמוד 174.
- ↑ ספר השיחות תש"נ ח"א עמ' 210.
- ↑ הרבי הקפיד לאורך השנים לחלק דמי חנוכה דווקא במטבעות, וכאשר חילק דולרים בימי ראשוןשל חג החנוכה - אירע וחילק מטבע בצירוף לשטר של הדולר, כפי המתאים למנהגו.
- ↑ הוספות ללקוטי שיחות חלק ט"ו, עמוד 543 על יסוד סיפורו של 'גבריאל נושא חן' שהביא לרבי כסף לצדקה מהמשכון שקיבלה אשתו על התכשיטים ומירקה וצחצחה את המטבעות והדבר גרם לנחת רוח מיוחדת.
- ↑ תשל"ח, תשמ"ח, תנש"א, תשנ"ב.[דרושה הבהרה]
- ↑ התוועדויות תשמ"ח כרך ב, עמ' 159
- ↑ מכתב מנר שמיני תשל"ג, ועוד.
- ↑ שיחת נר שישי דחנוכה תשמ"ז, התוועדויות ח"ב ע' 132.
- ↑ ראו גם על דרך זה בשיחת שבת פרשת מקץ תשי"ח.