נחום טרבניק: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־06:19, 18 בנובמבר 2024

הרב נחום טרבניק
רבו של כפר חב"ד בין השנים תשל"ד - תשד"מ
לידה	ט' אלול תרס"ד
פטירה	ג' תשרי תשד"מ
מקום פעילות	רוסיה הסובייטית, כפר חב"ד
השתייכות	חסידות חב"ד
תפקידים נוספים	ר"מ בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, חבר בית דין רבני חב"ד באה"ק

הרב נחום טרבניק (ט' אלול תרס"ד - ג' תשרי תשד"מ) פעל ברוסיה הסובייטית במסירות נפש. כיהן כר"מ בישיבת תומכי תמימים ברינוא, צרפת בשנים תש"ז - תש"ט. לאחר עלייתו ארצה כיהן כר"מ בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. היה חבר בית דין רבני חב"ד באה"ק ויו"ר הועד למען שלימות העם ולחם לתיקון חוק מיהו יהודי. ולאחר פטירת חותנו הרב שניאור זלמן גרליק כיהן במשך כעשר שנים (תשל"ד - תשד"מ) כרבו של כפר חב"ד, עד פטירתו. כמו כן הוציאו לאור על חידושיו ספר "מנחת נחום".

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ילדותו וצעירותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בט' אלול תרס"ד, לרב אליעזר מרדכי טרבניק ולמרת רבקה טרבניק, בעיירה לויבעשא שברוסיה. בשנת תרע"ו בגיל 12 הלך ללמוד יחד עם אחיו שמעון בישיבת ראדין של החפץ חיים ששכנה באותם ימים בעיר שומיאץ, פלך מוהוליב^[1].

שנתיים לאחר שהגיע לישיבה, התקרבו קרבות הקוזקים לעיר, והישיבה עברה לעיר סנובסק, פלך צ'רניגוב.

כמה שנים לאחר מכן, כשהחלה המהפכה הקומוניסטית, השתלטו הבולשביקים על העיר סנאווסק, ובשנת תר"פ, עברה הישיבה על תלמידיה וראשיה לפולין, זאת כיון שה"חפץ חיים" סבר שליהודים אסור לחיות בברית המועצות תחת מרות הקומוניסטים. עד כדי כך היה נחרץ בדעתו, עד שהודיע כי מותר לצאת ברכבת מברית המועצות אפילו ביום כיפור שחל בשבת ^[^{דרוש מקור]}.

ממקימי הישיבה בסנאווסק[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסיבות שונות, הרב טרבניק ואחיו הרב שמעון יחד עם חברם לישיבה ר' ברוך מוניץ, לא עברו לפולין יחד עם שאר תלמידי הישיבה והם נשארו ברוסיה.

כשראו שהממשלה הקומוניסטית מכריחה את ילדי ישראל ללמוד בבתי הספר הממלכתיים, בהם מחנכים את הילדים על ברכי האידיאלים הקומוניסטיים. פתחו ישיבה שנקראה אף היא "חפץ חיים", אשר למדו בה למעלה מחמישים תלמידים, תושבי העיר וסביבותיה.

הרב טרבניק היה אומר שיעור קבוע באחת מכיתות הישיבה. למרות גילו הצעיר, כבר אז ניכרה בו גאונותו, הוא היה בקי בש"ס ונודע כבעל סברה ישרה, המבקש לדעת את הפשט על בוריו.

באותה תקופה השלטונות העלימו עין מהישיבה עד כמה שאפשר. לעיתים היו מתרים במנהלים כי עליהם לסגור את הישיבה, אבל לפועל לא נגעו בראשי הישיבה ובתלמידיה. אך בשנת תרפ"ג החלו השלטונות בצעדים אקטיביים יותר כדי להצר את צעדי הישיבה. הם הפחידו את הורי התלמידים באיומים קשים, ולבסוף סגרו את בית המדרש על מנעול ובריח.

בעקבות זאת, אחיו של הרב נחום, הרב שמעון טרבניק, נדד להאדיטש, שם התקבל לרב. והרב נחום נשאר בעיר להמשיך את הפצת התורה, הוא מסר שיעורים ליהודי העיר בדף היומי, בגמרא ובתנ"ך. גם לשיעורים אלו התנכלו השלטונות, אך הרב טרבניק המשיך להרביץ תורה במסירות נפש.

נישואיו והפיכתו לחסיד חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנים אלו התחתן הרב טרבניק עם מרת חיה רבקה, בתו של הרב שניאור זלמן גרליק שהגיע באותה תקופה לעיירה לאחר שנאלץ בלחץ השלטונות לעזוב את מקום מגוריו.

במשך 14 שנים למד ולימד הרב טרבניק בסנאווסק, עד שאנשי המשטרה החשאית הגיעו לביתו והוא נאלץ לברוח ללנינגרד. בתחילה עבד שם כשומר, ולאחר תקופה קצרה השיג משרה בחנות תוך שהוא אינו עובד בשבת בהסכמת בעל החנות.

לאחר נישואיו החל להכיר את חסידות חב"ד, לא מעט בזכות חמיו הרב גרליק. באווירה ששררה באותם ימים בלנינגרד, יחד עם חסידים רבים שהתגוררו במקום, פעל עליו עם השנים, עד שהחל ללכת בדרכי החסידות ואף התקשר לאדמו"ר הריי"צ.

שנה לאחר שהגיע ללנינגרד, נפתחה בבית הכנסת הגדול בלנינגרד מסגרת לימוד "תפארת בחורים", וביחד עם הרבנים אלחנן מרוזוב ואברהם ישעיה סברדלוב מסרו שיעורים. הרב טרבניק מסר את השיעורים בגמרא ובשולחן ערוך, בעוד שאת שיעורי החסידות מסרו חוניע מרוזוב ואברהם סברדלוב.

רדיפות הממשל הגיעו גם ל"תפארת בחורים". אך הרדיפות לא הרתיעו את הרב טרבניק למשיך ללמד תורה, ואדרבא - פתח שיעורים מיוחדים גם לבנות החסידים.

מאסר וגלות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימים שלאחר יום הכיפורים תרח"צ, הגיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לבית משפחת טרבניק, והחלו בחיפוש דקדקני שנמשך עד אור הבוקר. תוצאות החיפוש העלו שני שקים של ספרים, וכן כתבי חידושי תורה שהיו שייכים לאחיו שמעון טרבניק. בסיום החיפוש הודיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לרב טרבניק כי הוא אסור.

ביום השלישי למאסרו נקרא לחקירה בה נודע לו כי הוא מואשם ב"ארגון לימוד אמונה פילוסופית". הרב טרבניק לא הודה: "אני יהודי מאמין ולכן אני מתפלל בבית הכנסת, אבל אינני מארגון קבוצות לימוד של תלמידים". החוקרים לא האמינו לו, שכן היה בידם מידע מבוסס אודות פועלו של הרב, ובאיומים ניסו לסחוט ממנו הודאה, אך הוא לא נכנע להם. במשך חודש ימים איימו עליו ועינו אותו כדי שיודה שעמד בראש מחזקי היהדות בלנינגרד, וכדי שיגלה שמות של אלו שסייעו לו, אך עמד בסירובו.

לאחר עינויים רבים, ביום השלושים מאז שנעצר, חתם על הודאה כי אכן יזם ואירגן שיעורי תורה, וזאת מתוך ידיעה שהחוקרים בין כה וכה יודעים את מעשיו, ואולי כך יעזבהו אותו לנפשו. אולם אחרי שהודה רק הוחמר מצבו.

לאחר כשבועיים, הוצא מתאו באמצע הלילה ואיתו רבים כמוהו, וביניהם הרב אברהם ישעיה סברדלוב ואחרים. האסירים הוכנסו למכונית השחורה שכונתה 'וורונוק' ('העורב') - בה נלקחו הבוגדים בממשלה הקומוניסטית שדינם היה חמור. הם הובלו לתחנת רכבת קרובה, והועלו על רכבת לסיביר. שלושה ימים ארכה הנסיעה, עד שהרכבת הגיעה למחנה עבודה ליד העיר וולדיבסטוק שבסיביר. כאשר הגיע למחנה נודע לו כי נשפט שלא בפניו לעשר שנות גלות בסיביר באשמת בגידה.

שחרורו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקיץ תש"א כאשר הצבא הנאצי פלש לתוככי רוסיה הסובייטית, החליטו השלטונות לשחרר אסירים פוליטיים רבים. ניירותיו של הרב טרבניק אבדו בדרך. הוא נשאר אפוא בלית ברירה במחנה.

רק לאחר ששוחרר נודע לו על הנס שנעשה לו. הרב סברדלוב ורבים אחרים ששוחררו, הגיעו לביתם ומיד נשלחו להילחם בחזית כנגד הנאצים. הרב סברדלוב נהרג בחזית על ידי הצבא הנאצי ימ"ש, ואילו הוא, הרב טרבניק, אמנם סבל עוד שנתיים במחנה, אך נותר בחיים.

כעבור שנתיים הוחלט כי אסירים חולים שאינם יכולים להתרפא בתנאי המחנה, יצאו לחופשי. במחנה היה רופא יהודי שחיבב את הרב טרבניק, והוא סידר מסמכים על מחלה קשה כביכול שיש לרב. בעקבות זאת שוחרר הרב טרבניק לביתו לאחר חמש שנות גלות.

באותה עת סבל ממצוקה חריפה בשל מחסור באוכל. הוא יצא את המחנה יחד עם גוי ששוחרר אף הוא בגין מחלה. ושניהם יחד נדדו ממקום למקום מבלי שהיה בידם אף לא מעט אוכל.

בדרכם נקלעו למקום יישוב, והתיישבו בצד הרחוב ללא כח ללכת. ברעבונם העז חשבו כיצד יוכלו להשיג דבר מאכל כדי שלא ימותו מרעב. תוך כדי שיחה הבחינו בשתי נשים שעברו ברחוב ופצחו גרעינים. במר ליבם פנו לנשים הללו וביקשו שירחמו עליהם ויתנו להם מעט מהגרעיניים שבידיהן. לפתע זיהה הרב טרבניק את אחת הנשים - הייתה זו אחות אשתו של אחיו הרב שמעון טרבניק. שבאותה עת שימשה כרופאה בכירה בבית רפואה מקומי. היא דאגה אפוא מיד לאשפז אתו ואת ידידו בבית הרפואה המקומי, שם טופלו וקיבלו מעט לחם ומים. הרב טרבניק התחזק וכעבור זמן שוחרר.

לאחר מסע תלאות ממושך הגיע לטשקנט, שם פגש ברעייתו, בבתו ובחמיו יחד עם עוד בני משפחה וחסידים רבים.

החסידים בעיר שהכירו במעלותיו, מינוהו לבוחן של תלמידי ישיבת תומכי תמימים טשקנט והחדרים המחתרתיים בעיר.

בצרפת ובארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר המלחמה יצא הרב נחום טרבניק, את ברית המועצות ב'בריחה הגדולה'.

כשהגיעו החסידים לצרפת הקימו את ישיבת תומכי תמימים ברינוא, שם כיהן הרב טרבניק כמגיד שיעור במשך כשנה עד שעלה לארץ הקודש עם רעייתו, בתו ובנו.

עם הגיעו ארצה המשיך ללמד ולהרביץ תורה ברבים. הוא מונה למגיד שיעור בישיבת תומכי תמימים תל אביב. לאחר כשנתיים עבר לישיבת תומכי תמימים לוד, שם לימד עד שבחודש טבת תשכ"ג עברה הישיבה הגדולה לכפר חב"ד. יחד עם הישיבה עבר גם הוא לכפר חב"ד, שם לימד עד ימיו האחרונים.

כשנה לאחר פטירתו הוציאו בני משפחתו את הספר 'מנחת נחום', שבו קובצו חלק מהחידושים שנאמרו על ידו בישיבה, הספר נערך ע"י הרב דוד אברהם מנדלבאום.

כמרא דאתרא בכפר חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר פטירתו הטרגית של חמיו הרב שניאור זלמן גרליק בשנת תשל"ד, היה זה טבעי שהרב טרבניק ימלא את מקומו. בני משפחת גרליק הציעו לו את המשרה, אך הוא דחה אותה בשתי ידיים. הרבצת התורה הייתה חשובה לו יותר ממשרת הרבנות^[2]. תושבי כפר חב"ד, וועד הכפר הרוחני, כתבו לרבי מכתב בו הציעו הצעות שונות בדבר ממלא מקום. הרבי ענה שאנשי הכפר הם האחראים להחליט בדבר. לבסוף הוחלט כי הרב טרבניק יהיה המרא דאתרא של כפר חב"ד וינהיג את ענייני הכלל.

הרב טרבניק מונה אפוא לרבה של כפר חב"ד, בעודו ממשיך ללמד בישיבה.

חבר בית דין רבני חב"ד באה"ק[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלהי שנת תשל"ו הוקם בית דין רבני חב"ד באה"ק, והוא נמנה כחבר בית הדין. לאחר פטירתו של הרב זוין שכיהן כאב בית הדין, הורה הרבי למנות את הרבנים המבוגרים מגיל ששים לתפקיד 'אב-בית-דין', כאשר כל כמה חודשים נערכה הגרלה מי יכהן כאב-בית-הדין בפועל. השלושה היו הרב טרבניק, הרב יהודה בוטרשוולי והרב דוד חנזין.

חסיד מקושר לרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשנה לפני פטירתו של הרב טרבניק, נפטר הרב יהודה פלדי, יו"ר הועד למען שלימות העם. זמן קצר לאחר מכן מונה הרב טרבניק על ידי הרבי, למלא את מקומו. מאז עמד בראש מלחמת הקודש של הרבי למען תיקון חוק 'מיהו יהודי'.

שבועיים לפני פטירתו של הרב טרבניק, התפטר מר בגין במפתיע מתפקידו כראש ממשלה. הרב טרבניק חש כי נוצרה אפשרות להתנות שוב את התמיכה בממשלה בתיקון חוק 'מיהו יהודי', ופתח במערכה מחודשת בנושא. הוא שלח מברק בהול לחברי הכנסת הדתיים: "לאחר שש שנים של הבטחות אישיות שלא קויימו, ניתנה עתה הזדמנות לעמוד על התחייבות ברורה וחד משמעית לתיקון חוק 'מיהו יהודי'".

מספר ימים לפני פטירתו כתב מאמר חריף בנוגע לחובה על כל אחד לפעול למען תיקון החוק.

הרב טרבניק היה קשור לרבי בלב ונפש, הוא ביצע במסירות את הוראות הרבי, ולחם את מלחמות ה' עד ימיו האחרונים.

פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בליל שבת תשובה, ג' תשרי תשד"מ, הרב נחום טרבניק נפטר.

בהלוייתו שהתקיימה בירושלים, השתתף קהל גדול מכל החוגים, ובתוכם חסידי חב"ד מכל רחבי הארץ, הרב מרדכי אליהו ועוד.

הרב טרבניק נטמן בחלקת רבני חב"ד בהר הזיתים בסמוך לקבר חמיו הרב גרליק.

ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנחת נחום, תשמ"ה.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

רעייתו, חיה רבקה - נפטרה ג תמוז תשמ"ז.
ביתו מרת לובה (אהובה) שטוקמן, נפטרה בי"ד חשון תשס"ה.
בנו ר' פנחס לייב טרבניק, כפר חב"ד.
אחיו היה הרב שמעון טרבניק, מתלמידי החפץ חיים. כיהן תקופה כרבה של האדיטש, ור"מ בישיבת "קול יעקב" במוסקבה.
אחותו פסיא התחתנה עם גיסו הרב אברהם שמואל גרליק.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב.
התמים הראשון, עמוד 362 ואילך
שבועון בית משיח גליון 850

הקודם:
הרב שניאור זלמן גרליק

רבו הראשי של כפר חב"ד

הבא:
הרב מרדכי אשכנזי

הקודם:
הרב חיים יהודה פלדי

יו"ר הועד למען שלימות העם
תשמ"ג - תשד"מ

הבא:
הרב שמואל חפר

↑ הישיבה הגיעה לשם מראדין בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה ברוסיה
↑ במשך השנים מסר שיעורי תורה רבים בבתי הכנסת של כפר חב"ד, אולם לא פסק הלכות.

[1] הישיבה הגיעה לשם מראדין בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה ברוסיה

[2] במשך השנים מסר שיעורי תורה רבים בבתי הכנסת של כפר חב"ד, אולם לא פסק הלכות.

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-[[תמונה:נחום.jpg|left|thumb|280px|הרב נחום טרבניק]]
+{{דמות|
-הרב '''נחום טרבניק''' נולד לאביו הרב [[אליעזר מרדכי טרבניק]] ואמו מרת רבקה טרבניק, בעיירה לויבעשא שב[[רוסיה]].
+שם=הרב נחום טרבניק
+|תמונה=נחום.jpg
+|תיאור=רבו של [[כפר חב"ד]] בין השנים [[תשל"ד]] - [[תשד"מ]]
+|תאריך לידה=[[ט' אלול]] [[תרס"ד]]
+|תאריך פטירה=[[ג' תשרי]] [[תשד"מ]]
+|מקום פעילות=[[רוסיה הסובייטית]], [[כפר חב"ד]]
+|תפקידים נוספים=[[ר"מ]] בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]], חבר [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]]
+|השתייכות=[[חסידות חב"ד]]
+}}
+הרב '''נחום טרבניק''' ([[ט' אלול]] [[תרס"ד]] - [[ג' תשרי]] [[תשד"מ]]) פעל ב[[רוסיה הסובייטית]] במסירות נפש. כיהן כ[[ר"מ]] בישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]], [[צרפת]] בשנים [[תש"ז]] - [[תש"ט]]. לאחר [[עלייה לארץ ישראל|עלייתו ארצה]] כיהן כר"מ בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]]. היה חבר [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]] ויו"ר [[הועד למען שלימות העם]] ולחם לתיקון [[חוק מיהו יהודי]]. ולאחר [[פטירה|פטירת]] חותנו הרב [[שניאור זלמן גרליק]] כיהן במשך כעשר שנים ([[תשל"ד]] - תשד"מ) כרבו של [[כפר חב"ד]], עד פטירתו. כמו כן הוציאו לאור על חידושיו ספר "מנחת נחום".
+==תולדות חיים==
+===ילדותו וצעירותו===
+נולד ב[[ט' אלול]] [[תרס"ד]], לרב [[אליעזר מרדכי טרבניק]] ולמרת רבקה טרבניק, בעיירה לויבעשא שב[[רוסיה]]. בשנת [[תרע"ו]] בגיל 12 הלך ללמוד יחד עם אחיו שמעון בישיבת ראדין של [[החפץ חיים]] ששכנה באותם ימים בעיר שומיאץ, פלך מוהוליב{{הערה|הישיבה הגיעה לשם מראדין בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה ברוסיה}}.
-הרב טררבניק היה חתנו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]], כיהן כר"מ בישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]], [[צרפת]] בשנים [[תש"ז]] - [[תש"ח]], לאחר מכן כר"מ וראש ישיבה בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]], ולאחר פטירת חותנו כיהן במשך כעשר שנים (תשל''ד - תשד''מ) כרבה של [[כפר חב"ד]], עד פטירתו. כמו כן הוציא לאור מחידושיו בספרו ''מנחת נחום''.
+שנתיים לאחר שהגיע לישיבה, התקרבו קרבות ה[[קוזקים]] לעיר, והישיבה עברה לעיר סנובסק, פלך צ'רניגוב.
-בליל ‘[[שבת תשובה]]’, ג’ ב[[תשרי]] [[תשד"מ]], נפטר ונטמן בחלקת רבני חב”ד בהר הזיתים.
+כמה שנים לאחר מכן, כשהחלה [[המהפכה הקומוניסטית]], השתלטו הבולשביקים על העיר סנאווסק, ובשנת [[תר"פ]], עברה הישיבה על תלמידיה וראשיה ל[[פולין]], זאת כיון שה"חפץ חיים" סבר של[[יהודים]] אסור לחיות ב[[ברית המועצות]] תחת מרות הקומוניסטים. עד כדי כך היה נחרץ בדעתו, עד שהודיע כי מותר לצאת ב[[רכבת]] מברית המועצות אפילו ב[[יום כיפור]] שחל ב[[שבת]] {{דרוש מקור}}.
-==צעירותו==
+===ממקימי הישיבה בסנאווסק ===
+מסיבות שונות, הרב טרבניק ואחיו הרב שמעון יחד עם חברם לישיבה ר' ברוך מוניץ, לא עברו ל[[פולין]] יחד עם שאר תלמידי הישיבה והם נשארו ב[[רוסיה]].
-כנער צעיר נדד לישיבתו של [[החפץ חיים]] ששכנה באותם ימים בעיר שומיאטש, פלך מוהוליב. הישיבה הגיעה לשם מראדין בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה ברוסיה.
+כשראו שהממשלה הקומוניסטית מכריחה את [[ילדי ישראל]] ללמוד בבתי הספר הממלכתיים, בהם מחנכים את הילדים על ברכי האידיאלים הקומוניסטיים. פתחו [[ישיבה]] שנקראה אף היא "חפץ חיים", אשר למדו בה למעלה מחמישים תלמידים, תושבי העיר וסביבותיה.
-באותה תקופה הקוזקים פקדו את העיר מידי פעם, וכמה פעמים אף אסרו את בחורי הישיבה. למרות טירוף המערכות ששרר באותם ימים נוראים, שקד נחום על לימודו בצילם של ראשי הישיבה החפץ חיים והגאון רבי נפתלי טרופ. הישיבה כבר קנתה לה שם בכל העולם היהודי בזכות דמותו המופלאה של ה”חפץ חיים”, ובזכות ראשיה ותלמידיה שנודעו כגדולים בתורה ויראת שמים. תלמידי הישיבה נודעו בשקדנותם העצומה, אהבת התורה ללא גבול, עמקות - ומעל הכול - יראת שמים תמימה וטבעית.
+הרב טרבניק היה אומר שיעור קבוע באחת מכיתות הישיבה. למרות גילו הצעיר, כבר אז ניכרה בו גאונותו, הוא היה בקי ב[[ש"ס]] ונודע כבעל סברה ישרה, המבקש לדעת את הפשט על בוריו.
-אפיונים אלו שהוטבעו באישיותו של הרב טרבניק בצעירותו, ניכרו בו כל ימי חייו.
+באותה תקופה השלטונות העלימו עין מהישיבה עד כמה שאפשר. לעיתים היו מתרים במנהלים כי עליהם לסגור את הישיבה, אבל לפועל לא נגעו בראשי הישיבה ובתלמידיה. אך בשנת [[תרפ"ג]] החלו השלטונות בצעדים אקטיביים יותר כדי להצר את צעדי הישיבה. הם הפחידו את הורי התלמידים באיומים קשים, ולבסוף סגרו את בית המדרש על מנעול ובריח.
-שנתיים לאחר שהגיע לישיבה, התקרבו הקרבות לעיר, והישיבה עברה לעיר סנאווסק. בעת חירום זו סייעו יהודי העיר וסביבותיה לישיבה שמנתה אז כשמונים תלמידים. כעבור כמה שנים לאחר מכן, כשהחלה המהפיכה הקומוניסטית, השתלטו הבולשביקים על העיר סנאווסק, והחיים בעיירה היו קשים ורעים. למרות זאת בישיבה ותלמידיה לא נגעו, כיון שהישיבה מקורה היה בראדין שתחת ממשלת פולין.
+בעקבות זאת, אחיו של הרב נחום, הרב שמעון טרבניק, נדד ל[[האדיטש]], שם התקבל ל[[רב]]. והרב נחום נשאר בעיר להמשיך את הפצת התורה, הוא מסר שיעורים ליהודי העיר ב[[דף היומי]], ב[[גמרא]] וב[[תנ"ך]]. גם לשיעורים אלו התנכלו השלטונות, אך הרב טרבניק המשיך להרביץ [[תורה]] ב[[מסירות נפש]].
-בשנת תר”פ, שש שנים לאחר שנחום טרבניק הצעיר התחיל ללמוד בישיבה, עברה הישיבה על תלמידיה וראשיה לפולין, זאת כיון שה”חפץ חיים” סבר שליהודים אסור לחיות בברית המועצות תחת מרות הקומוניסטים. עד כדי כך היה נחרץ בדעתו, עד שהודיע כי מותר לצאת ברכבת מברית המועצות אפילו ביום כיפור שחל בשבת.
+===נישואיו והפיכתו לחסיד חב"ד===
+בשנים אלו [[התחתן]] הרב טרבניק עם מרת חיה רבקה, בתו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]] שהגיע באותה תקופה לעיירה לאחר שנאלץ בלחץ השלטונות לעזוב את מקום מגוריו.
-==ממקימי הישיבה בסנאווסק ==
+במשך 14 שנים למד ולימד הרב טרבניק בסנאווסק, עד שאנשי [[המשטרה החשאית]] הגיעו לביתו והוא נאלץ לברוח ל[[לנינגרד]]. בתחילה עבד שם כשומר, ולאחר תקופה קצרה השיג משרה בחנות תוך שהוא אינו עובד ב[[שבת]] בהסכמת בעל החנות.
-מסיבות שונות, הרב טרבניק ואחיו הרב שמעון יחד עם ר’ ברוך מוניץ מתלמידי הישיבה, לא עברו לפולין יחד עם שאר תלמידי הישיבה והם נשארו ברוסיה.
+לאחר נישואיו החל להכיר את [[חסידות חב"ד]], לא מעט בזכות חמיו הרב גרליק. באווירה ששררה באותם ימים בלנינגרד, יחד עם חסידים רבים שהתגוררו במקום, פעל עליו עם השנים, עד שהחל ללכת ב[[דרכי החסידות]] ואף [[התקשרות|התקשר]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]].
-יחד עם זאת, השלושה לא יכלו לשאת את העובדה שהממשלה הקומוניסטית מכריחה את ילדי ישראל ללמוד בבתי הספר הממלכתיים, בהם מחנכים את הילדים על ברכי האידיאלים הקומוניסטיים. משום כך העזו ופתחו ישיבה שנקראה אף היא “חפץ חיים”. הם השקיעו מאמצים רבים בהקמת הישיבה, ובסופו של דבר התנוססה על תילה כאשר למדו בה למעלה מחמישים תלמידים תושבי העיר וסביבותיה.
+שנה לאחר שהגיע ללנינגרד, נפתחה בבית הכנסת הגדול בלנינגרד מסגרת לימוד "[[תפארת בחורים לנינגרד|תפארת בחורים]]", וביחד עם הרבנים [[אלחנן מרוזוב]] ו[[אברהם ישעיה סברדלוב]] מסרו שיעורים. הרב טרבניק מסר את השיעורים ב[[גמרא]] וב[[שולחן ערוך]], בעוד שאת שיעורי ה[[חסידות]] מסרו חוניע מרוזוב ואברהם סברדלוב.
-הרב טרבניק עצמו היה אומר שיעור קבוע באחת מכיתות הישיבה. למרות גילו הצעיר, כבר אז ניכרה בו גאונותו. הוא היה בקי בש”ס ונודע כבעל סברה ישרה, המבקש לדעת את הפשט על בוריו. דרך לימוד זו הייתה נר לרגליו כל ימי חייו.
+רדיפות הממשל הגיעו גם ל"תפארת בחורים". אך הרדיפות לא הרתיעו את הרב טרבניק למשיך ללמד תורה, ואדרבא - פתח שיעורים מיוחדים גם לבנות ה[[חסידים]].
-השלטונות העלימו עין מהישיבה עד כמה שאפשר. אמנם לעיתים היו מתרים במנהלים כי עליהם לסגור את הישיבה, אבל לפועל לא נגעו בראשי הישיבה ובתלמידיה, למרות שכבר אז נאסרו ושולחו מלמדים רבים לסיביר. בין תלמידי ישיבה זו נמנה גם הרב [[חיים חייקין]], לימים ראש ישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]].
+===מאסר וגלות===
-בשנת [[תרפ"ג]] החלו השלטונות בצעדים אקטיביים יותר כדי להצר את צעדי הישיבה. הם הפחידו את הורי התלמידים באיומים קשים, ולבסוף סגרו את בית המדרש על מנעול ובריח. כך נסגרה הישיבה.
+בימים שלאחר [[יום הכיפורים]] [[תרח"צ]], הגיעו אנשי ה[[נ.ק.וו.ד.]] לבית משפחת טרבניק, והחלו בחיפוש דקדקני שנמשך עד אור הבוקר. תוצאות החיפוש העלו שני שקים של ספרים, וכן כתבי חידושי תורה שהיו שייכים לאחיו שמעון טרבניק. בסיום החיפוש הודיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לרב טרבניק כי הוא אסור.
-הרב שמעון טרבניק, אחיו של הרב נחום, נדד בעקבות זאת להאדיטש מקום מנוחתו של [[אדמו"ר הזקן]], שם התקבל לרב. הרב נחום מילא אפוא את מקום אחיו באמירת שיעור בדף היומי. השיעור הזה התייחד בכך שהמגיד שיעור הראשון שלו היה ה”חפץ חיים” בעצמו בשנת תרע”ט, ולאחר מכן הרב נפתלי טרופ. לאחר עזיבת הישיבה, אמר את השיעור אחיו הרב שמעון. במקביל לשיעור בדף היומי, החל הרב נחום למסור שיעורים ליהודי העיר גם בגמרא בכלל ובתנ”ך. גם לשיעורים אלו התנכלו השלטונות, אך הרב טרבניק לא חת מפני איש.
+ביום השלישי למאסרו נקרא לחקירה בה נודע לו כי הוא מואשם ב"ארגון לימוד אמונה פילוסופית". הרב טרבניק לא הודה: "אני יהודי מאמין ולכן אני מתפלל ב[[בית הכנסת]], אבל אינני מארגון קבוצות לימוד של תלמידים". החוקרים לא האמינו לו, שכן היה בידם מידע מבוסס אודות פועלו של הרב, ובאיומים ניסו לסחוט ממנו הודאה, אך הוא לא נכנע להם.
+במשך חודש ימים איימו עליו ועינו אותו כדי שיודה שעמד בראש מחזקי היהדות בלנינגרד, וכדי שיגלה שמות של אלו שסייעו לו, אך עמד בסירובו.
-למרות כל הרדיפות הוא לא הפסיק להרביץ תורה במסירות נפש. בעקבות זאת נשללה ממנו זכות הבחירה בבחירות הממשלתיות. פעמים רבות הגיעו אנשי המשטרה החשאית למקומות בהם התקיימו שיעורי תורה שלו, ורק בניסים הצליח להיחלץ מהם.
+לאחר עינויים רבים, ביום השלושים מאז שנעצר, חתם על הודאה כי אכן יזם ואירגן שיעורי תורה, וזאת מתוך ידיעה שהחוקרים בין כה וכה יודעים את מעשיו, ואולי כך יעזבהו אותו לנפשו. אולם אחרי שהודה רק הוחמר מצבו.
-מלחמה נוספת הייתה על בתי הכנסת בעיר. השלטונות הקומוניסטיים תבעו לקבל לידם את שלושת בתי הכנסת שהיו בעיר במטרה מוצהרת להופכם לשימוש העירייה. הרב טרבניק בסיוע יהודים טובים מחשובי הקהילה, סירבו לכך בכל תוקף. השלטונות ראו בכך והחליטו לנקוט בתרגיל מתוחכם. הם הודיעו לקהילה כי עליה למסור לידיהם את בית הכנסת הקטן ביותר, ואם לא יתנו ברצון, אזי ילקח מהם בית הכנסת הגדול מבין השלושה. הרבנים המקומיים לא ידעו מה להחליט לנוכח דילמה כה קשה ומכאיבה.
+לאחר כשבועיים, הוצא מתאו באמצע הלילה ואיתו רבים כמוהו, וביניהם הרב [[אברהם ישעיה סברדלוב]] ואחרים. האסירים הוכנסו למכונית השחורה שכונתה 'וורונוק' ('העורב') - בה נלקחו הבוגדים בממשלה הקומוניסטית שדינם היה חמור. הם הובלו לתחנת רכבת קרובה, והועלו על [[רכבת]] ל[[סיביר]]. שלושה ימים ארכה הנסיעה, עד שהרכבת הגיעה למחנה עבודה ליד העיר וולדיבסטוק שבסיביר. כאשר הגיע למחנה נודע לו כי נשפט שלא בפניו לעשר שנות גלות בסיביר באשמת בגידה.
-בשעת צרה שכזו נחלץ הרב טרבניק לפתור את הבעיה הסבוכה. הוא שלח אגרת בהולה לגאון הרגצ’ובר שהתגורר באותם שנים בלנינגרד. תשובת הגאון הייתה שאסור למסור בית כנסת לקומוניסטים למרות האיום המפורש. בית הכנסת אכן נותר בידי הקהילה היהודית במשך תקופה, עד שהשלטונות הוציאו ממנו את היהודים בכוח הזרוע.
+===שחרורו===
-בשנים אלו התחתן הרב טרבניק עם מרת חיה רבקה, בתו של הגאון החסיד הרב [[שניאור זלמן גרליק]] ע”ה (לימים רבה  של [[כפר חב”ד]]) שהגיע באותה תקופה לעיירה לאחר שנאלץ בלחץ השלטונות לעזוב את מקום מגוריו שם כיהן כרב. בהגיעו לסנאווסק התקבל על יהודי הקהילה כרב באופן לא רישמי.
+בקיץ [[תש"א]] כאשר הצבא הנאצי פלש לתוככי [[רוסיה הסובייטית]], החליטו השלטונות לשחרר אסירים פוליטיים רבים. ניירותיו של הרב טרבניק אבדו בדרך. הוא נשאר אפוא בלית ברירה במחנה.
-במשך 14 שנים למד ולימד הרב טרבניק בסנאווסק עד שאנשי המשטרה החשאית הגיעו לביתו והוא נאלץ לעזוב את המקום. כעבור ימים אחדים עזב את העיר יחד עם רעייתו, וברח ללנינגרד. בתחילה עבד שם כשומר ולאחר תקופה קצרה השיג משרה בחנות, תוך שהוא מתנה ברורות עם בעל החנות כי לא יעבוד בשבת. בעל הבית שהיה יהודי, הסכים לתנאי.
+רק לאחר ששוחרר נודע לו על ה[[נס]] שנעשה לו. הרב [[אברהם ישעיה סברדלוב|סברדלוב]] ורבים אחרים ששוחררו, הגיעו לביתם ומיד נשלחו להילחם בחזית כנגד הנאצים. הרב סברדלוב נהרג בחזית על ידי הצבא הנאצי ימ"ש, ואילו הוא, הרב טרבניק, אמנם סבל עוד שנתיים במחנה, אך נותר בחיים.
-לאחר נישואיו החל להכיר את חסידות חב”ד, לא מעט בזכות חמיו הרב גרליק. באווירה ששררה באותם ימים בלנינגרד, יחד עם חסידים רבים שהתגוררו במקום, התקרב עוד יותר לחב”ד. ההתחברות עם החסידים פעלה עליו עם השנים עד שהחל ללכת בדרכי החסידות ואף התקשר ל[[אדמו"ר הריי"צ]] נ”ע.
+כעבור שנתיים הוחלט כי אסירים חולים שאינם יכולים להתרפא בתנאי המחנה, יצאו לחופשי. במחנה היה רופא יהודי שחיבב את הרב טרבניק, והוא סידר מסמכים על מחלה קשה כביכול שיש לרב. בעקבות זאת שוחרר הרב טרבניק לביתו לאחר חמש שנות גלות.
-שנה לאחר שהגיע ללנינגרד, נפתחה בבית הכנסת הגדול בלנינגרד מסגרת לימוד [[תפארת בחורים לנינגרד|"תפארת בחורים"]], וביחד עם החסיד הנודע הרב [[אלחנן מרוזוב]] מסרו שיעורים. את השיעורים בגמרא ובשולחן ערוך מסר הרב טרבניק, בעוד שאת שיעורי החסידות מסר הרב חוניע מרוזוב. עוזרו של הרב טרבניק בארגון “תפארת בחורים” היה הרב [[אברהם סברדלוב]] הי”ד.
+באותה עת סבל ממצוקה חריפה בשל מחסור באוכל. הוא יצא את המחנה יחד עם גוי ששוחרר אף הוא בגין מחלה. ושניהם יחד נדדו ממקום למקום מבלי שהיה בידם אף לא מעט אוכל.
-גם פה הרביץ הרב טרבניק תורה במסירות נפש רבה, למרות שסבל מרורים באותם שנים. הרדיפות לא פסקו והגיעו גם ל”תפארת בחורים”. בעקבות זאת השיעורים התקיימו במקומות שונים ובימים שונים במטרה לבלבל את האויבים. הרדיפות לא הרתיעו את הרב טרבניק להמשיך וללמד תורה, ואדרבא - לפתוח שיעורים מיוחדים גם לבנות החסידים.
+בדרכם נקלעו למקום יישוב, והתיישבו בצד הרחוב ללא כח ללכת. ברעבונם העז חשבו כיצד יוכלו להשיג דבר מאכל כדי שלא ימותו מרעב. תוך כדי שיחה הבחינו בשתי נשים שעברו ברחוב ופצחו גרעינים. במר ליבם פנו לנשים הללו וביקשו שירחמו עליהם ויתנו להם מעט מהגרעיניים שבידיהן. לפתע זיהה הרב טרבניק את אחת הנשים - הייתה זו אחות אשתו של אחיו הרב שמעון טרבניק. שבאותה עת שימשה כרופאה בכירה בבית רפואה מקומי. היא דאגה אפוא מיד לאשפז אתו ואת ידידו ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] המקומי, שם טופלו וקיבלו מעט [[לחם]] ומים. הרב טרבניק התחזק וכעבור זמן שוחרר.
-==מאסר וגלות==
+לאחר מסע תלאות ממושך הגיע ל[[טשקנט]], שם פגש ברעייתו, בבתו ובחמיו יחד עם עוד בני משפחה ו[[חסידים]] רבים.
-בימים שלאחר יום הכיפורים תרח”צ, הגיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לבית משפחת טרבניק. מלאכי החבלה נכנסו והחלו בחיפוש דקדקני שנמשך עד אור הבוקר. תוצאות החיפוש העלו שני שקי ספרים, וכן כתבי חידושי תורה שהיו שייכים לאחיו הרב שמעון טרבניק.
+החסידים בעיר שהכירו במעלותיו, מינוהו לבוחן של תלמידי ישיבת [[תומכי תמימים טשקנט]] וה[[חיידר|חדרים]] המחתרתיים בעיר.
-בסיום החיפוש הודיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לרב טרבניק כי הוא אסור.
+===בצרפת ובארץ ישראל===
+[[קובץ:נחום טרבניק מלמד בישיבת לוד.jpg|שמאל|ממוזער|290px|הרב נחום מלמד כתת תלמידים ב[[תות"ל לוד|ישיבה בלוד]]]]
+לאחר המלחמה יצא הרב נחום טרבניק, את [[ברית המועצות]] ב'[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הגדולה]]'.
-עם הגיעו לבית הסוהר, הוכנס לתא אחד יחד עם אסירים רבים שנאסרו באותם ימים. במשך שלושה ימים שמרו על שתיקה מלאה ואיש לא שוחח עמו על סיבת מאסרו. ביום השלישי נקרא לחקירה בה נודע לו כי הוא מואשם ב”ארגון לימוד אמונה פילוסופית”.
+כשהגיעו החסידים ל[[צרפת]] הקימו את [[ישיבה|ישיבת]] [[תומכי תמימים ברינוא]], שם כיהן הרב טרבניק כמגיד שיעור במשך כשנה עד שעלה ל[[ארץ הקודש]] עם רעייתו, בתו ובנו.
-הרב טרבניק לא מיהר להודות: “אני יהודי מאמין ולכן אני מתפלל בבית הכנסת; אבל אינני מארגון קבוצות לימוד של תלמידים”. החוקרים לא האמינו לו, שכן היה בידם מידע מבוסס אודות פועלו של הרב, ובאיומים ניסו לסחוט ממנו הודאה, אך הוא לא נכנע להם.
+עם הגיעו [[ארץ הקודש|ארצה]] המשיך ללמד ולהרביץ תורה ברבים. הוא מונה למגיד שיעור בישיבת [[תומכי תמימים תל אביב]]. לאחר כשנתיים עבר לישיבת [[תומכי תמימים לוד]], שם לימד עד שב[[חודש טבת]] [[תשכ"ג]] עברה הישיבה הגדולה ל[[כפר חב"ד]]. יחד עם הישיבה עבר גם הוא לכפר חב"ד, שם לימד עד ימיו האחרונים.
-במשך חודש ימים נמשך הסיוט הנורא הזה. איומים, הפחדות וגם עינויים קשים היו מנת חלקו של הרב טרבניק. למרות זאת סירב להודות או לגלות שמות של חסידים שסייעו לו באחזקת היהדות בלנינגרד.
+כשנה לאחר פטירתו הוציאו בני משפחתו את הספר 'מנחת נחום', שבו קובצו חלק מהחידושים שנאמרו על ידו בישיבה, הספר נערך ע"י הרב דוד אברהם מנדלבאום.
-לאחר עינויים רבים החליט להודות בחלקו באשמה, וזאת מתוך ידיעה שהחוקרים בין כה וכה יודעים את מעשיו, ואולי כך יעזבו אותו לנפשו, ולא יאלצו אותו לעמוד בניסיון כלפי חבריו.
+===כמרא דאתרא בכפר חב"ד===
+[[קובץ:הרב נחום טרבניק, משגיח במאפית המצות של הרב יוסף פרמן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב נחום טרבניק משגיח ב[[מאפיית המצות כפר חב"ד|מאפיית המצות של הרב יוסף פרמן]] ב[[כפר חב"ד]]]]
+לאחר [[שניאור זלמן גרליק#פטירתו|פטירתו]] הטרגית של חמיו הרב [[שניאור זלמן גרליק]] בשנת [[תשל"ד]], היה זה טבעי שהרב טרבניק ימלא את מקומו. בני משפחת גרליק הציעו לו את המשרה, אך הוא דחה אותה בשתי ידיים. הרבצת התורה הייתה חשובה לו יותר ממשרת הרבנות{{הערה|במשך השנים מסר שיעורי תורה רבים בבתי הכנסת של כפר חב"ד, אולם לא פסק הלכות.}}.
+תושבי [[כפר חב"ד]], וועד הכפר הרוחני, [[כתיבה לרבי|כתבו לרבי מכתב]] בו הציעו הצעות שונות בדבר ממלא מקום. [[הרבי]] ענה שאנשי הכפר הם האחראים להחליט בדבר. לבסוף הוחלט כי הרב טרבניק יהיה המרא דאתרא של כפר חב"ד וינהיג את ענייני הכלל.
-ביום השלושים מאז שנעצר, חתם על הודאה כי אכן יזם ואירגן שיעורי תורה. אולם תקוותו להקלה בעונשו בגין כך, נגוזה מהר מאוד.
+הרב טרבניק מונה אפוא לרבה של כפר חב"ד, בעודו ממשיך ללמד [[תות"ל כפר חב"ד|בישיבה]].
-לאחר כשבועיים, הוצא מתאו באמצע הלילה ואיתו רבים כמוהו, וביניהם הרב סברדלוב ואחרים. האסירים הוכנסו ל’וורונוק’, המכונית השחורה שכונתה “העורב” - בה נלקחו הבוגדים בממשלה הקומוניסטית שדינם היה חמור - וזו הובילה אותם לתחנת הרכבת הקרובה. באישון לילה הועלו על רכבת שיעדה סיביר.
+===חבר בית דין רבני חב"ד באה"ק===
+בשלהי שנת [[תשל"ו]] הוקם [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]], והוא נמנה כחבר בית הדין. לאחר פטירתו של [[הרב זוין]] שכיהן כ[[אב בית דין|אב בית הדין]], הורה [[הרבי]] למנות את ה[[מורה הוראה|רבנים]] המבוגרים מגיל ששים לתפקיד 'אב-בית-דין', כאשר כל כמה חודשים נערכה הגרלה מי יכהן כאב-בית-הדין בפועל. השלושה היו הרב טרבניק, הרב [[יהודה בוטרשוולי]] והרב [[דוד חנזין]].
-שלושה ימים ארכה הנסיעה בקרונות הסגורים, עד שהרכבת הגיעה למחנה עבודה ליד העיר וולדיבסטוק שבסיביר. אל המחנה הגיע יחד עם הרב סברדלוב. רק כאשר הגיע למחנה הודיעו לו כי נשפט שלא בפניו לעשר שנות גלות בסיביר באשמת בגידה.
+===חסיד מקושר לרבי===
+[[קובץ:הרב טרבניק בהתוועדות אצל הרבי.jpg|ממוזער|250px|הרב טרבניק ב[[התוועדות]] אצל [[הרבי]] בשנת [[תש"מ]] (מאחור בצד ימין)]]
+כשנה לפני פטירתו של הרב טרבניק, נפטר הרב [[יהודה פלדי]], יו"ר [[הועד למען שלימות העם]]. זמן קצר לאחר מכן מונה הרב טרבניק על ידי [[הרבי]], למלא את מקומו. מאז עמד בראש מלחמת הקודש של הרבי למען תיקון חוק '[[מיהו יהודי]]'.
-==שחרורו==
+שבועיים לפני פטירתו של הרב טרבניק, התפטר מר [[מנחם בגין|בגין]] במפתיע מתפקידו כ[[ראש ממשלה]]. הרב טרבניק חש כי נוצרה אפשרות להתנות שוב את התמיכה בממשלה בתיקון חוק 'מיהו יהודי', ופתח במערכה מחודשת בנושא.
+הוא שלח מברק בהול לחברי הכנסת הדתיים: "לאחר שש שנים של הבטחות אישיות שלא קויימו, ניתנה עתה הזדמנות לעמוד על התחייבות ברורה וחד משמעית לתיקון חוק 'מיהו יהודי'".
-בקיץ תש”א כאשר הצבא הנאצי פלש לתוככי רוסיה הסובייטית. בעקבות זאת החליטו השלטונות לשחרר אסירים פוליטיים רבים. ניירותיו של הרב טרבניק אבדו בדרך. הוא נשאר אפוא בלית ברירה במחנה בכאב לב עצום.
+מספר ימים לפני פטירתו כתב מאמר חריף בנוגע לחובה על כל אחד לפעול למען תיקון החוק.
-רק לאחר ששוחרר נודע לו איזה נס נעשה לו. הרב סברדלוב ורבים אחרים ששוחררו, הגיעו לביתם ומיד נשלחו להילחם בחזית כנגד הנאצים. הרב סברדלוב נהרג בחזית על ידי הצבא הנאצי ימ”ש, ואילו הוא, הרב טרבניק, אמנם סבל עוד שנתיים במחנה, אך נותר בחיים.
+הרב טרבניק היה קשור ל[[רבי]] ב[[לב]] ו[[נפש]], הוא ביצע במסירות את הוראות הרבי, ולחם את מלחמות ה' עד ימיו האחרונים.
-כעבור שנתיים הוחלט כי אסירים חולים שאינם יכולים להתרפא בתנאי המחנה, יצאו לחופשי. במחנה היה רופא יהודי שחיבב מאוד את הרב טרבניק, והוא סידר מסמכים על מחלה קשה כביכול שיש לרב. בעקבות זאת שוחרר הרב טרבניק לביתו לאחר חמש שנות גלות.
+===פטירתו===
+בליל [[שבת תשובה]], [[ג' תשרי]] [[תשד"מ]], הרב נחום טרבניק [[נפטר]].
-אותות הסבל הרב שהיה מנת חלקו בשנות הגלות, ניכרו עליו היטב. באותה עת סבל ממצוקה חריפה בשל מחסור באוכל. הוא יצא את המחנה יחד עם גוי ששוחרר אף הוא בגין מחלה. שניהם יחד נדדו ממקום למקום מבלי שהיה בידם אף לא מעט אוכל.
+ב[[הלוויה|הלוייתו]] שהתקיימה ב[[ירושלים]], השתתף קהל גדול מכל החוגים, ובתוכם [[חסידי חב"ד]] מכל רחבי הארץ, [[הרב מרדכי אליהו]] ועוד.
-בדרכם נקלעו למקום יישוב, ואז התיישבו בצד הרחוב. אפילו כח ללכת כבר לא היה להם. ברעבונם העז חשבו כיצד יוכלו להשיג משהו כדי שלא ימותו מרעב. תוך כדי שיחה הבחינו בשתי נשים שעברו ברחוב ופצחו גרעינים. במר ליבם פנו לנשים הללו וביקשו שירחמו עליהם ויתנו להם מעט מהגרעינים שבידיהן. לפתע זיהה הרב טרבניק את אחת הנשים - הייתה זו אחות אשתו של אחיו הרב שמעון טרבניק. באותה עת שימשה כרופאה בכירה בבית רפואה מקומי. היא דאגה אפוא מיד לאשפז את קרוב משפחתה ואת ידידו בבית הרפואה המקומי, שם טופלו וקיבלו מעט לחם ומים.
+הרב טרבניק נטמן בחלקת רבני חב"ד ב[[הר הזיתים]] בסמוך לקבר חמיו הרב [[שניאור זלמן גרליק|גרליק]].
-הרב טרבניק התחזק וכעבור זמן שוחרר.
+==ספריו==
+*'''מנחת נחום''', [[תשמ"ה]].
-לאחר מסע תלאות ממושך, הגיע ל[[טשקנט]], בטשקנט נפגש ברעייתו ובבתו ובחמיו יחד עם עוד בני משפחה וחסידים רבים.
+==משפחתו==
+* רעייתו, חיה רבקה - נפטרה ג תמוז תשמ"ז.
+*ביתו מרת לובה (אהובה) שטוקמן, נפטרה ב[[י"ד חשון]] [[תשס"ה]].
+*בנו ר' [[פנחס לייב טרבניק]], [[כפר חב"ד]].
+*אחיו היה הרב [[שמעון טרבניק]], מתלמידי [[החפץ חיים]]. כיהן תקופה כרבה של [[האדיטש]], ור"מ בישיבת "קול יעקב" במוסקבה.
+*אחותו פסיא התחתנה עם גיסו הרב [[אברהם שמואל גרליק]].
-כאשר שוחרר התנו עמו השלטונות שלא יגור בערים גדולות. טשקנט נחשבה לעיר גדולה, אולם הרב טרבניק החליט להישאר יחד עם אחיו החסידים, ובשל כך היה עליו לנהוג משנה זהירות.
+==לקריאה נוספת==
+* יוסף אשכנזי, [[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]] - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת [[חזק (בית הוצאה לאור)|חזק]], [[תשע"ב]].
+*'''התמים הראשון''', עמוד 362 ואילך
+*שבועון בית משיח גליון 850
-החסידים שהכירו במעלותיו, מינוהו לבוחן של תלמידי ישיבת [[תומכי תמימים טשקנט]] והחדרים המחתרתיים בטשקנט.
+{{חברי בי"ד רבני חב"ד בארץ הקודש}}
+{{סדרה|הקודם=הרב [[שניאור זלמן גרליק]]|הבא=הרב [[מרדכי אשכנזי]]|רשימה=[[מרא דאתרא|רבו הראשי]] של [[כפר חב"ד]]}}
-==בצרפת ובארץ ישראל==
+{{סדרה|הקודם=הרב [[חיים יהודה פלדי]]|הבא=הרב [[שמואל חפר]]|רשימה=יו"ר [[הועד למען שלימות העם]]|שנה=[[תשמ"ג]] - [[תשד"מ]]}}
+{{מיון רגיל:טרבניק נחום}}
-לאחר המלחמה יצא הרב נחום טרבניק, כמו חסידים רבים אחרים, את ברית המועצות דרך לבוב. בהגיע החסידים לצרפת הקימו את ישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]], שם כיהן הרב טרבניק כמגיד שיעור במשך כשנה עד שעלה לארץ הקודש עם רעייתו, בתו ובנו הקטן פנחס, שנולד בתקופת שהותם בצרפת.
+[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
+[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
-בתחילה הגיעו למעברת באר יעקב, ולאחר זמן קצר הגיעו ל[[כפר חב"ד]].
+[[קטגוריה:רבני חב"ד מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
+[[קטגוריה:רבני חב"ד בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
-עם הגיעו ארצה המשיך ללמד ולהרביץ תורה ברבים. הוא מונה למגיד שיעור בישיבת [[תומכי תמימים תל אביב]]. לאחר כשנתיים עבר לישיבת [[תומכי תמימים לוד]], שם לימד עד שהישיבה הגדולה עברה לכפר חב”ד בחודש טבת תשכ”ג. יחד עם הישיבה עבר גם לכפר חב”ד, שם לימד עד ימיו האחרונים.
+[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]]
+[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
-החידושים שנאמרו על ידו בישיבה נכתבו על ידי התלמידים. חלקם שמרו אותם, ובזכות כך הוצא לאור ספר בשם “[[מנחם נחום]]” כשנה לאחר פטירתו. את הספר הוציאה לאור המשפחה, כאשר על עריכת הספר הופקד הרב דוד אברהם מנדלבאום מבני ברק.
+[[קטגוריה:אישים בטשקנט]]
+[[קטגוריה:צוות תומכי תמימים ברינואה]]
-רבים מתלמידיו של הרב טרבניק מכהנים כיום כרבנים, ראשי ישיבות, משפיעים ושלוחים בכל רחבי תבל.
+[[קטגוריה:חברי בית דין רבני חב"ד בעבר]]
+[[קטגוריה:דיינים]]
-==מרא דאתרא בכפר חב”ד==
+[[קטגוריה:חברי הועד למען שלימות העם]]
+[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
-במשך השנים מסר שיעורי תורה רבים בבתי הכנסת של כפר חב”ד, אולם לא פסק הלכות, אלא כאשר חמיו הרב גרליק, שכיהן כרבו של כפר חב”ד, ביקש לצרפו להרכב של בית דין.
+[[קטגוריה:רבני כפר חב"ד]]
+[[קטגוריה:אישים הטמונים בחלקת חב"ד הר הזיתים]]
-בשלהי תשל”ו הוקם [[בית דין רבני חב"ד באה"ק]], והוא נמנה כחבר בית הדין. לאחר פטירתו של הרב זוין שכיהן כאב בית הדין, הורה הרבי למנות את הרבנים המבוגרים מגיל ששים לתפקיד ‘אב-בית-דין’, כאשר כל כמה חודשים נערכה הגרלה מי יכהן כאב-בית-הדין בפועל. השלושה היו הרב טרבניק, הרב [[יהודה בוטרשוולי]] והרב [[דוד חנזין]].
+[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשד"מ]]
+[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרס"ד]]
-לאחר פטירתו הטרגית של הרב [[שניאור זלמן גרליק]], היה זה טבעי שהרב טרבניק ימלא את מקומו. בני משפחת גרליק הציעו לו את המישרה, אך הוא דחה אותה בשתי ידיים. הרבצת התורה הייתה חשובה לו יותר ממשרת הרבנות.
+[[קטגוריה:רבני בתי כנסת]]
+[[קטגוריה:רבני קהילות חב"ד]]
-תושבי כפר חב”ד, וכן וועד הכפר והועד הרוחני, כתבו [[הרבי|לרבי]] מכתב בו הציעו הצעות שונות בדבר ממלא מקום. הרבי ענה שאנשי הכפר הם האחראים להחליט בדבר. לבסוף הוחלט כי הרב טרבניק יהיה המרא דאתרא של כפר חב”ד וינהיג את ענייני הכלל.
-הרב טרבניק מונה אפוא לרבו של כפר חב”ד, בעודו ממשיך ללמד בישיבה.
-==חסיד מקושר לרבי==
-כשנה לפני פטירתו נפטר הרב [[יהודה פלדי]], יו”ר [[הועד למען שלימות העם]]. זמן קצר לאחר מכן מונה הרב טרבניק על ידי הרבי למלא את מקומו. מאז עמד בראש מלחמת הקודש של הרבי למען תיקון חוק ‘[[מיהו יהודי]]’.
-שבועיים לפני פטירת הרב טרבניק, ביום י”ט באלול תשמ”ג, התפטר מר בגין במפתיע מתפקידו כראש ממשלה. הרב טרבניק חש כי נוצרה אפשרות להתנות שוב את התמיכה בממשלה בתיקון חוק ‘מיהו יהודי’, ופתח במערכה מחודשת בנושא.
-מיד עם היודע דבר ההתפטרות, שלח מברק בהול לחברי הכנסת הדתיים: “לאחר שש שנים של הבטחות אישיות שלא קויימו, ניתנה עתה הזדמנות לעמוד על התחייבות ברורה וחד משמעית לתיקון חוק ‘מיהו יהודי’”. מספר ימים לפני פטירתו כתב מאמר חריף בנוגע לחובה על כל אחד לפעול למען תיקון החוק.
-הרב טרבניק שהיה קשור לרבי בלב ונפש ביצע במסירות את הוראות הרבי ולחם את מלחמות ה’ עד ימיו האחרונים.
-הוא נסע תדיר לרבי. בני משפחתו מספרים כי תוכניתו הייתה לנסוע לרבי עם רעייתו מיד לאחר ראש השנה, אלא שלפתע, בליל ‘שבת תשובה’, ג’ בתשרי תשד”מ, נפטר.
-בהלוייתו שהתקיימה בירושלים, השתתף קהל גדול מכל החוגים, ובתוכם חסידי חב”ד שהתקבצו מכל רחבי הארץ בראשות רבני משפיעי ושלוחי חב”ד. הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לישראל וה’ראשון לציון’ באותם ימים, נשא דברי פרידה, בהזכירו את המלחמה הקדושה בראשה עמד למען תיקון חוק ‘מיהו יהודי’.
-הרב טרבניק נטמן בחלקת רבני חב”ד בהר הזיתים בסמוך לקבר חמיו הרב גרליק.
-[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|טרבניק נחום]]
-[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|טרבניק נחום]][[קטגוריה:רבני חב"ד בעבר|טרבניק נחום]]
-[[קטגוריה:חברי ועד למען שלימות העם|טרבניק נחום]]

חברי בי"ד רבני חב"ד בארץ הקודש
חברי בית הדין כיום	מזכיר בית הדין - הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי • סגן המזכיר - הרב מנחם מענדל גלוכובסקי • הרב מאיר אשכנזי • הרב מרדכי ביסטריצקי • הרב אליהו יוחנן גוראריה • הרב חיים שלמה דיסקין • הרב משה הבלין • הרב יוסף הכט • הרב אברהם מיכאל הלפרין • הרב ישראל יוסף הנדל • הרב ישעיהו הרצל • הרב יוסף יצחק וולוסוב • הרב שניאור זלמן ירוסלבסקי • הרב יעקב משה מנדלזון • הרב חיים קיז'נר • הרב יעקב שוויכה
אבות בית הדין במשך השנים	הרב שלמה יוסף זוין • הרב נחום טרבניק • הרב יהודה בוטרשווילי • הרב דוד חנזין • הרב מרדכי שמואל אשכנזי
חברי בית הדין בעבר	הרב דב בער אליעזרוב • הרב גדליהו אקסלרוד • הרב משה אשכנזי • הרב לוי ביסטריצקי • הרב יחיאל מיכל דוברוסקין • הרב גרשון חן • הרב אלכסנדר סנדר יודסין • הרב ברוך בועז יורקוביץ' • הרב בן ציון ליפסקר • הרב יעקב לנדא • הרב זאב דב סלונים • הרב יהוסף גדליה רלב"ג
דיינים בבית הדין	הרב אפרים בוגרד • הרב בנימין קופרמן • הרב שלמה זלמן לבקיבקר • הרב חיים קיז'נר • הרב מרדכי ריפקיינד • הרב חיים הלל רסקין • הרב שניאור זלמן ירוסלבסקי • הרב אסף שמשון אנגלמן
מזכירות	הרב יצחק נוב