דבר מלכות בהר בחוקותי

"	ועוד ועיקר – שזוכים לכל זה תיכף ומיד ממש, שזה שבוחרים בתואר זה דוקא הוא גם מפני שרומז על ביאת הגאולה באופן גלוי עד כדי כך שיהי' ניתן למשש את הגאולה ואת משיח צדקנו שכבר בא ונמצא כאן בינינו ("ער געפינט זיך דאָ צווישן אונז"), בחוש המישוש, ובאופן ד"מראה באצבעו ואומר זה". ולוקחים איתנו את כל עניני הגלות (ועאכו"כ בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ועאכו"כ את הר סיני שכולל את כל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח), אל הגאולה העתידה. ולא ששוללים ומבטלים את כל עניני הגלות והעולם, אלא שע"י עבודתם של בני ישראל בעולם, פועלים את גילוי ה"מאמרות" בעולם הזה התחתון – הוספת האל"ף (דאלופו של עולם, הן מלשון שליטה – אלוף ובעה"ב, והן מלשון ש'מלמד' (אולפנא) את כל העולם) נעשה מכל עניני הגלות ו"גולה" – "גאולה". וזה שגם אז לא תתבטל מציאות העולם, ויתירה מזו – שגם לעתיד לבא יהי' שמו אשר יקראו לו – "עולם" מלשון העלם, כי אז מתגלה אמיתית מציאותו של העלם העולם, גילוי ההעלם העצמי דבחי' "ישת חושך סתרו" שלמעלה מגדר גילוי	"
– שיחת שבת פרשת בהר בחוקותי תנש"א. אות י"ב. (בלתי מוגה)

דבר מלכות בהר-בחוקותי הינה שיחה שאמר הרבי בשבת קודש מברכים החודש סיון תנש"א.

השיחה עוסקת בהכנות למתן תורה ולחג השבועות ובענייני השבת המיוחדת, שבת מברכים סיון.

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

רקע

השיחה נאמרת תחת הרושם של חלוקת קונטרס דבר מלכות י"ב על ידי הרבי בט"ו אייר תנש"א, ואווירת הדחיפות לפעול בענייני משיח וגאולה שהחלה עוד בכ"ח ניסן לאחר אמירת השיחה הידועה של הרבי.

בשיחות שאמר הרבי בשבתות הקודמות ביאר את עניין החדרת האל"ף בגולה, החדרת דרגות האלוקות הגבוהות ביותר עד לעצמותו ומהותו יתברך בתחתונים דווקא. בשיחה זו ממשיך הרבי לבאר את אותו רעיון, אך במילים אחרות, בקשר לקבלת התורה, גילוי עצמות ומהות על ידי עבודת בני ישראל בכל פרט בעולם.

תוכן השיחה

פתיחה והצגת השאלות (סעיפים א-ג).

הרבי מציין את הקשר שבין ראש חודש סיון, היום בו בני ישראל באו מדבר סיני, לפרשת במדבר אותה קוראים בשבוע הבא (ס"א). והשאלות הם: א. מדוע נתנה התורה במדבר דוקא, מקום הפקר, כביכול הקב"ה הפקיר את התורה. והרי "נתן לנו את תורתו", "מורשה קהילת יעקב", כמתנה וירושה ולא כהפקר (ס"ב). ב. היה ראוי שבשבת זו המברכת את ר"ח סיון בו באו למדבר, יקראו את פרשת במדבר, ולא רק את פרשת 'בהר סיני', הקשורה לנתינת התורה בפועל על גבי ההר בחג השבועות (ס"ג).

הביאור המרכזי (סעיפים ד-ז).

בכדי לבאר היטב את המושג "מדבר" ושייכותו לתורה, עלינו להבין קודם את ענינה של התורה בכלל ופעולתה בעולם. הרבי מצטט את המשנה בפרקי אבות של שבת זו "בעשרה מאמרות נברא העולם", ומביא את מאמר הזוהר שעשרה מאמרות כנגד עשרת הדברות, ופירוש החסידות על כך שהתורה מגלה בעולם את הכח האלקי של עשרה מאמרות שנמצא בו (ס"ד). הרבי מוסיף להעמיק ולבאר שתי דרגות בכח האלקי הנמצא בבריאה, כח העצמות המהווה את הכל מאין ליש, והארה פרטית המחיה כל נברא ונותנת לו את צורתו המיוחדת. שתי דרגות אלו רמוזים בלשון המשנה 'מאמר אחד' ו'עשרה מאמרות' (ס"ה). כנגדם יש שתי דרגות בתורה הרמוזות בפסוק המדבר על מתן תורה "אחת דיבר אלקים שתיים זו שמעתי". דרגת התורה כפי שהיא "אורייתא וקוב"ה כולא חד", וכאשר יהודי הלומד תורה מכיר בכך שהוא לומד חכמת ה' ומתבטל בפניה, מתגלה בעולם כח העצמות, "מאמר אחד". ודרגת התורה שיורדת להתעסק בעניני העולם, להורות בכל פרט בבריאה את ההלכה כיצד צריך לנהוג איתו, וכאשר יהודי לומד זאת הוא מגלה בבריאה את הכח והכוונה האלקית שישנו בכל נברא פרטי, "עשרה מאמרות". (ס"ו). ההדגשה היא על החיבור של שני הענינים יחד, גילוי עצמות ומהות בכל פרט ופרט בעולם (ס"ז). לסיכום אפשר לומר, שמצד אחד ישנו דגש על ביטול מוחלט של העולם לאלקות, ומצד שני ישנו דגש על חשיבותו של כל נברא פרטי כיצד הוא ממלא את תפקידו, לגלות את הכוונה האלקית שנמצאת בו. או במילים אחרות ובהקשרים אחרים, המשכה והעלאה, תורה (הבנה והשגה) ותפלה (ביטול), כפי שיתבאר בהמשך השיחה.

הזמן גרמא (סעיפים ח-יא).

לאחר הבהרת הרעיון, ממשיך הרבי ומראה כיצד רעיון זה משתקף בעניני התורה הקשורים לשבת זו. ספירת העומר ענינה להמשיך את הגילוי של פסח כאשר "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו" במציאות העולם "שבע שבתות" (ס"ח). במיוחד הדבר משתקף ביום המיוחד של ר"ח סיון בו נשלמת עיקר העבודה של ספירת העומר במציאות העולם, וראויים לקבל את הגילוי האמיתי של מתן תורה שלמעלה מהעולם, בהקדמת הביטול של בני ישראל (ס"ט). כך רואים זאת גם בחיבור הפרשיות בהר (גובה, מציאות) ובחוקותי (חקיקה, ביטול) (ס"י) ועוד יותר בפרשת במדבר מלשון דיבור, דיבור בתורה (מציאות) ודיבור בתפלה (ביטול). או מְדבר (מציאות) מִדַבֵּר (ביטול), ומִדְבַּר שלמעלה משניהם ומחברם יחד (סי"א).

התשובות (סי"א-ג).

על פי הביאור האמור הרבי חוזר ועונה על השאלות שנשאלו בתחילת השיחה. הסדר שבשבת זו קוראים בפרשת בהר ורק בשבת הבאה קוראים במדבר, הוא סדר עבודה של מן הקל אל הכבד, ממציאות (בהר) לדרגה שלמעלה לגמרי מעולם (במדבר) (סי"א בסופו). כך מובן גם מדוע התורה נתנה במדבר דוקא, מקום הפקר, בכדי לבטא את הדרגה העליונה שבתורה שלמעלה ממציאות העולם (הפקר, לא שייך לעולם), שגם היא נתנת לכל יהודי (כפי שיהיה לאמיתו של דבר לעתיד כאשר "תורה חדשה מאתי תצא"). והדרך לקבל זאת היא על ידי הביטול, שמשים עצמו כמדבר (סי"ב). הרבי ממשיך ומוצא רמזים נוספים בפרשת במדבר על אותו רעיון. במדבר – תכלית הביטול. מנין בני ישראל – תוקף המציאות. ועל דרך זה ההפסק בין הקללות של בחוקותי לחג השבועות, הדגשת המציאות (סי"ג).

הוראות למעשה (סי"ד-ט"ו).

הרבי מקשר את האמור להוראות בפועל: להקהיל קהילות בכל שבת, ובחג השבועות להביא כל ילדי ישראל לעשרת הדברות. גם כאן מודגש מחד הביטול (התאספות יחד), ותוקף המציאות (קבלת התורה ולימודה בהבנה והשגה של כל אחד). ויהי רצון – והוא העיקר – שיבוא משיח ותתגלה תורה חדשה, ויתקיימו יעודי הפרשה "אילני סרק עתידים לעשות פירות", ומנין העשירי של בני ישראל. "שתיכף ומיד ממש רואים שמשיח נמצא כבר בינינו וכל אחד ואחת מראה באצבעו ואומר "הנה זה (המלך המשיח וכבר) בא".

קישורים חיצוניים

• השיחה: מוגה (לשון הקודש)  •  גרסת טקסט  •  בלתי מוגה - שיחה ויומן
• עלי ההגהה ע' 14 - 19
• דף עזר ללימוד הדבר מלכות