תהלים ח': הבדלים בין גרסאות בדף
חב"דפדי פעיל (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
שורה 37: | שורה 37: | ||
שני הנושאים הללו - גדולת ה', וקטנותו-אפסותו של האדם באים לידי ביטוי בולט בפרק. | שני הנושאים הללו - גדולת ה', וקטנותו-אפסותו של האדם באים לידי ביטוי בולט בפרק. | ||
== | ==ביאורי החסידות== | ||
*'''מה אנוש כי תזכרנו''' - כשמשה רבינו עלה לקבל את התורה טענו המלאכים בפני הקב"ה פסוק זה, שראויה התורה להינתן למלאכי השרת ו'מה אנוש כי תזכרנו' ומה הטעם לתת אותה לילוד אישה, והקב"ה ציוה את משה להשיב להם תשובה. והטעם שמשה רבינו ענה ולא הקב"ה, כיון שדווקא משה רבינו שמגלם את חיבור העליונים ותחתונים יכל 'להראות' למלאכים את המהות של מתן תורה שהוא חיבור עליונים ותחתונים{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט"ו עמוד 6. וראה ד"ה 'וידבר . . אנכי' תשי"ד.}}. | |||
*'''ובן אדם כי תפקדנו''' - המדרש{{הערה|סנהדרין לח, ב.}} מספר שלפני בריאת העולם התייעץ הקב"ה עם מלאכי השרת אם לברוא את האדם, והם שללו זאת באמרם פסוק זה, והקב"ה 'הושיט אצבעו הקטנה ושרפם', כלומר, שהקב"ה גילה עליהם את בחינת המלכות, שהיא העשירית וה'קטנה' שבעשר ספירות, ועל ידי זה התבטלו לגמרי כי בעל גבול לא יכול לקבל בחינת אין סוף, ובזה השיב להם הקב"ה תשובה שבעלי גבול אפילו שיהיה מזוככים ונעלים כמלאכים, אינם יכולים לקבל גילוי אור יותר מהקצוב להם, מה שאין כן נשמות ישראל יכולים להמשיך אף גילויים נעלים מזה, ולהיות כלים לביטול זה{{הערה|לקוטי תורה ראש השנה ס, ב. לקוטי שיחות חלק ע' עמוד 52.}}. | |||
*'''מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז''' - דווקא לילדי ישראל יש כוח להשבית את האויב{{הערה|שהחריב לנו את [[בית המקדש]]}} שמתנקם בנו עד עכשיו, וכן הסביר שהילדים יכולים לעשות זאת על ידי '''עוז''' שזהו התורה{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ג עמוד 283.}}. | |||
*'''לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם''' - אויב הוא שונא גלוי ומתנקם הוא שונא נסתר ונעלם, והיצר הרע לעיתים בא על האדם ומנסה בגלוי להניא אותו מקיום תורה ומצוות, ולפעמים בא אליו בתחבולות שונות, והדרך להילחם בו היא על ידי זה שכבר כשהאדם הוא 'עוללים ויונקים', כשהוא קטן בתחילת דרכו בחינוך, מלמדים אותו לנהוג באופן של 'יסדת עוז', בתוקף וחוזק בעניני תורה ומצוות{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"א עמוד 342.}}. | |||
*'''ותחסרהו מעט מאלוקים''' - פסוק זה מדבר על משה רבינו שהגיע רק ל[[מ"ט שערי בינה]], ורק בשעת הסתלקותו הגיע לשער החמישים ('נבו' = נו"ן בו), כלומר שמשה רבינו היה כל חייו בחינת 'חולה' ברוחניות, שהרי חולה גימטריא מ"ט, כלומר שהיה חסר לו שלימות מסויימת, אך זהו 'חולה שאין בו סכנה', שלכן לא עסק בזה אלא עסק בשליחות שלו בהנהגת עם ישראל, וההוראה מכך היא שכאשר מדובר רק בהשגת השלימות האישית, על האדם למסור נפשו ולהתעסק עם הזולת, ולא לחפש רק את טובתו האישית{{הערה|שיחת שבת פרשת משפטים תשט"ז.}}. | |||
{{מזמורי ספר התהלים}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תהלים| | [[קטגוריה:תהלים|ח]] |
גרסה אחרונה מ־18:37, 19 במאי 2024
פסוקי המזמור: תהלים ח'
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד |
---|
א: לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד ד: כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. ה: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. ו: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. ז: תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו. ח: צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי. ט: צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אׇרְחוֹת יַמִּים. י: ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ. |
תהלים ח' הוא המזמור השמיני בספר תהלים, הפותח במילים: לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד.
מבנה המזמור ותוכנו[עריכה | עריכת קוד מקור]
מבנה[עריכה | עריכת קוד מקור]
את המזמור ניתן לחלק לארבעה חלקים וזאת מלבד כותרת המזמור שנמצאת בפסוק הראשון:
- פסוקים ב'-ג': פתיחה - גדולת ה' מתגלית בכל העולם ודין הרשעים להאבד.
- פסוקים ד'-ה': אפסות האדם למול השמיים והארץ.
- פסוקים ו'-ט': גדולת האדם ושלטונו בעולם.
- פסוק י': סיום המעוצב ברוח הפתיחה.
פרשנות[עריכה | עריכת קוד מקור]
פרק ח' בתהלים הוא מזמור המהלל את ה' על גדולתו במעשה הבריאה ועל החסד שהוא נוטה לבני האדם שהם בן חלוף וחסר ערך בכך שנותן להם שליטה על הארץ ועל הנבראים.
שני הנושאים הללו - גדולת ה', וקטנותו-אפסותו של האדם באים לידי ביטוי בולט בפרק.
ביאורי החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מה אנוש כי תזכרנו - כשמשה רבינו עלה לקבל את התורה טענו המלאכים בפני הקב"ה פסוק זה, שראויה התורה להינתן למלאכי השרת ו'מה אנוש כי תזכרנו' ומה הטעם לתת אותה לילוד אישה, והקב"ה ציוה את משה להשיב להם תשובה. והטעם שמשה רבינו ענה ולא הקב"ה, כיון שדווקא משה רבינו שמגלם את חיבור העליונים ותחתונים יכל 'להראות' למלאכים את המהות של מתן תורה שהוא חיבור עליונים ותחתונים[1].
- ובן אדם כי תפקדנו - המדרש[2] מספר שלפני בריאת העולם התייעץ הקב"ה עם מלאכי השרת אם לברוא את האדם, והם שללו זאת באמרם פסוק זה, והקב"ה 'הושיט אצבעו הקטנה ושרפם', כלומר, שהקב"ה גילה עליהם את בחינת המלכות, שהיא העשירית וה'קטנה' שבעשר ספירות, ועל ידי זה התבטלו לגמרי כי בעל גבול לא יכול לקבל בחינת אין סוף, ובזה השיב להם הקב"ה תשובה שבעלי גבול אפילו שיהיה מזוככים ונעלים כמלאכים, אינם יכולים לקבל גילוי אור יותר מהקצוב להם, מה שאין כן נשמות ישראל יכולים להמשיך אף גילויים נעלים מזה, ולהיות כלים לביטול זה[3].
- מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז - דווקא לילדי ישראל יש כוח להשבית את האויב[4] שמתנקם בנו עד עכשיו, וכן הסביר שהילדים יכולים לעשות זאת על ידי עוז שזהו התורה[5].
- לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם - אויב הוא שונא גלוי ומתנקם הוא שונא נסתר ונעלם, והיצר הרע לעיתים בא על האדם ומנסה בגלוי להניא אותו מקיום תורה ומצוות, ולפעמים בא אליו בתחבולות שונות, והדרך להילחם בו היא על ידי זה שכבר כשהאדם הוא 'עוללים ויונקים', כשהוא קטן בתחילת דרכו בחינוך, מלמדים אותו לנהוג באופן של 'יסדת עוז', בתוקף וחוזק בעניני תורה ומצוות[6].
- ותחסרהו מעט מאלוקים - פסוק זה מדבר על משה רבינו שהגיע רק למ"ט שערי בינה, ורק בשעת הסתלקותו הגיע לשער החמישים ('נבו' = נו"ן בו), כלומר שמשה רבינו היה כל חייו בחינת 'חולה' ברוחניות, שהרי חולה גימטריא מ"ט, כלומר שהיה חסר לו שלימות מסויימת, אך זהו 'חולה שאין בו סכנה', שלכן לא עסק בזה אלא עסק בשליחות שלו בהנהגת עם ישראל, וההוראה מכך היא שכאשר מדובר רק בהשגת השלימות האישית, על האדם למסור נפשו ולהתעסק עם הזולת, ולא לחפש רק את טובתו האישית[7].
מזמורי ספר תהלים | |
---|---|
|