תהלים ט"ו

תהלים ט"ו מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך.
א: מִזְמוֹר, לְדָוִד; ה', מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. ב: הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק; וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ. ג: לֹא-רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ - לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה; וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ. ד: נִבְזֶה, בְּעֵינָיו נִמְאָס - וְאֶת-יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע, וְלֹא יָמִר. ה: כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ - וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח עֹשֵׂה-אֵלֶּה - לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

תהלים ט"ו הוא המזמור החמישה עשר בספר תהלים.

סוגת המזמור

רז"ל אומרים שכל מזמור בתהלים שמתחיל ב"מזמור לדוד" זה אומר שדוד קודם היה מנגן ואחר כך היה שורה עליו שכינה, מזמור להביא רוח הקודש לדוד. ואיפה שכתוב "לְדָוִד מִזְמוֹר" קודם שרתה בו שכינה ואחר כך שר שירה.

תוכן המזמור

בפרק מוגדר מי האיש הרשאי לדור תחת אוהלו של ה'. והדרישות הם תכונות מיוחדות שהאדם צריך לעמוד בהן, כגון:"נִבְזֶה, בְּעֵינָיו נִמְאָס - וְאֶת-יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד;", "נִשְׁבַּע לְהָרַע, וְלֹא יָמִר." ולסיום נאמר:"עֹשֵׂה-אֵלֶּה - לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם."

ביאורי רבותינו נשיאנו

המגיד ממזריטש מפרש את הפסוק " לֹא-רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ" מתי שהאדם נזהר בלשונו ומקפיד שלא יהיו בה מחשבות זרות ודברים בטלים, שהולכים רכיל ומקטרגים על כל עבודתו. שזה אומר שדברים בטלים ומחשבות זרות יכולים לפגום בכל עבודתו של האדם לא רק ב"סור מרע" אלא גם ב"ועשה טוב", כי הקליפה מתחילה מדבר קטן מהקדושה וממנה משפיעה על האדם שירד חלילה ממדריגתו.

ומתי שהאדם נזהר בלשונו גורם לא רק ש"לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה" שזה במעשה אלא גם בהרגש "וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ".