תהלים ל"ב

תהילים ל"ב
לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע

א: לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה.
ב: אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָו‍ֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.
ג: כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם.
ד: כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה.
ה: חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲו‍ֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה' וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲו‍ֹן חַטָּאתִי סֶלָה.
ו: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.
ז: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.
ח: אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי.
ט: אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ.
י: רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.
יא: שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב.

תהלים ל"ב הוא המזמור השלושים ושניים בספר תהלים, הפותח במילים: לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה השלושים ושניים ביום ההולדת ה-31, ועד ליום ההולדת ה-32.

תוכן המזמור[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב: "בו ידובר מסליחת העוון ואשרי לאדם שיעשה תשובה ויתודה לא-ל בכל ליבו".

לפי המלבי"ם, דוד אמר מזמור זה כשהיתה עצירת גשמים וגזרו צום, וכל הקהל חזרו בתשובה והתוודו על חטאיהם והם נענו וה' הוריד גשם שירד בשטף ובחוזקה ועם זאת היה לברכה ובזכות זה אף הרחיק את האויבים שהיו עמהם במלחמה ושיבש את תוכניותיהם (כנרמז במילים "רק לשטף מים רבים עליו לא יגיעו").

פסוק ז', "אתה סתר לי מצר תצרני", נכלל בנוסח חב"ד בקריאת שמע שעל המיטה.

ביאורי החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הבוטח בה' חסד יסובבנו - מלשון הפסוק מוכח^[1], שעצם הבטחון בקב"ה ממשיך על האדם חסד אף אם הוא לא ראויה לכך מצד מעשיו, היות והבטחון הוא לא רק האמונה ביכולת של הקב"ה להיטיב עם האדם, אלא הוא בוטח בקב"ה שיעשה כך בפועל והדבר פועל עליו שיהיה במנוחה גמורה, וזו עבודה בפני עצמה לעורר בעצמו את הבטחון המוחלט בה' שמביא את חסדי השם^[2].