סמיכה לרבנות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תקנות הרבי
תקנות לימוד
לימוד הרמב"ם · לימוד פרק תניא לפני התפילה · לימוד עניני בית הבחירה בבין המצרים · לימוד עניני גאולה ומשיח · לימוד הפרשה החסידית · לימוד מתורת רבותינו נשיאנו בחודש כסלו · סיומי מסכת בתשעת הימים · כתיבת חידושי תורה · תהלוכה
תקנות שונות
סמיכה לרבנות · כינוס תורה · תקנת המשקה · תפילין רבינו תם · דברי כיבושין· שמחת בית השואבה · מניעת מראות לא טהורים מילדים · הוספות לתפילה · עשה לך רב · קביעת קופת צדקה בקיר המטבח · יום הולדת · רגע של שתיקה · חיבור החג עם ימי החול
הרב שניאור זלמן לבקובסקי חותם על תעודות סמיכה של תות"ל המרכזית 770

סמיכה לרבנות (נקראת לעיתים: היתר הוראה או סמיכת זקנים), היא נתינת סמכויות למוסמך לפסוק הלכה על פי ראות עיניו, ולהקרא בתואר רב. הסמיכה נעשית על ידי רב מוסמך, ובאישור חתימתו הנקרא "כתב סמיכה". הסמיכה הינה גורם המשכיות שושלת פסיקת ההלכה בתולדות עם ישראל.

מקורה, מהותה, ואופן הסמיכה[עריכה]

מקור הסמיכה, מובא בגמרא, במסכת סנהדרין[1], אז היה צריך כל רב לקבל סמיכה מרב אחר שסמוך, סמיכה מיוחדת כדי לדון דיני ממונות, וסמיכה מיוחדת לדיני נפשות. לא כל מי שהיה ראוי לכך קיבל את הסמיכה, במקרה מסוים לא העניק רבינו הקדוש סמיכה לרב להתיר בכורות, כדי לחלוק כבוד לרבה בר בר חנה. ובמקרה נוסף רצה מאוד רבינו הקדוש לסמוך את שמואל האמורא, ונצטער מאוד שאינו מצליח, עד ששמואל ניחם אותו שכך נגזר וכך כבר מופיע בספרו של אדם הראשון.

בתורת החסידות מוסבר שעל ידי הסמיכה איש מפי איש עד משה, נמשכת הארת יסוד אבא במוסמך, והוא זוכה לקבל הארה מאצילות ממש, מסיבה זו הוא נקרא בשם "רבי" בתוספת האות יו"ד, ולכן גם בכוחו להשפיע מבחינת מוחין דאבא. בשונה מכך, רב שאינו סמוך, אינו מקבל את השפעתו אלא מבחינת בינה, בסדר ההשתלשלות מעילה לעלול.[2]

למרות שמשה רבינו סמך את יהושע בידו כמסופר בתורה בפרשת פנחס, שמשה הניח את ידיו על יהושע וסמכו, -הסמיכה לדורות אינה ביד, אלא על ידי קריאתו והסמכתו להקרא "רבי". הסמיכה היא דווקא בשלושה דיינים מוסמכים.[3]

הסמיכה כיום[עריכה]

עד רבינא ורב אשי היו סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, ובהם הסתיימה הסמיכה[4]. כיום אין רבנים סמוכים מסמיכה זו, למעט רבותינו נשיאי חב"ד, שעל פי עדות הרבי, "הם סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו" [5]. בכל זאת אין רב יכול להורות עד שיקבל כתב סמיכה מרב אחר סמוך מדור דור.

הסמיכה בחב"ד[עריכה]

בשנת תשי"ב עורר הרבי שאברכים ובחורים ירכשו ידיעות בש"ס ופוסקים ויקבלו סמיכה להוראה.[6] הרבי הזכיר בהקשר לזה, את העובדה שהרבי הריי"צ קיבל סמיכה עוד לפני חתונה, ופרסם זאת לנו.

בשנת תשל"ו חזר הרבי ועורר על ענין זה, ובשנת תשל"ט הורה לשלוחים לארץ הקודש שישתדלו לקבל סמיכה להוראה ולתפוס משרות רבניות[7].

פעם אמר הרבי לבחור ביחידות (תוכן): מקור השם 'הסמכה' נלקח מסמיכת ידי הכהן על ראש הקרבן בבית המקדש. כשם שאז היה הכהן סומך את ידיו בכל כוחו על הקרבן כך צריך להשקיע את כל הכוחות בלימודי ההסמכה לרבנות.

רבים בחב"ד נוהגים להבחן את מבחן הסמיכה אצל הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, מכיוון שהוא בין היחידים שזכה לקבל סמיכה לרבנות מרבה הראשון של כפר חב"ד, הרב שניאור זלמן גרליק, שהוסמך לרבנות על ידי הרב הירש בער, רבה של ויטבסק, שקיבל סמיכה מאת הרב יצחק אייזיק בהר"ד מויטבסק, שהיה היחיד שזכה לקבל סמיכה לרבנות מאת אדמו"ר הזקן.

יש לציין כי הרבי קיבל סמיכה מהגאון רבי יוסף רוזין הידוע בכנויו 'הגאון הרוגוצ'ובי'.

תעודת הסמיכה החב"דית[עריכה]

בעוד שעל מנת לקבל סמיכה מהרבנות הראשית לישראל נדרש לעמוד בבחינה קשה בששה נושאים שונים: שבת, איסור והיתר, אבלות, חופה וקידושין, מקוואות ונידה, הרבנים בחב"ד מעניקים תעודת סמיכה לאחר בחינה על דיני איסור והיתר (הכולל את הנושאים: בשר וחלב, תערובות ומליחה)[8], וזאת בהתאם לתשובת הרבי להנהלת תומכי תמימים המרכזית 770 לגבי שאלתם מה לדרוש מן התלמידים הנבחנים לסמיכה. יחד עם זאת הרבי דורש שתהיה לתלמיד בקיאות כללית רחבה בנושאי התורה וההלכה.

למעוניינים בכך, ניתנת האפשרות לתעודת דיינות עם בחינה על חומר לימודים נרחב יותר.

הבדל נוסף: בבחינות הרבנות אדם נדרש לגלות ידע בנושא בכל השתלשלות הדין החל מדברי הגמרא, ראשונים, טור, בית יוסף, שו"ע, רמ"א ונושאי הכלים, ואילו בחב"ד, רבים הרבנים הנותנים סמיכה לאחר שבחנו על שו"ע רמ"א ונושאי כלים בלבד.

הסיבה לדרישות הפחותות בסמיכה החב"דית היא כנראה רצון הרבי שכל אחד יהיה "רב בביתו", וכן בגלל שסומכים על יראת השמים של הנסמך שלא יפסוק בנושאים שאינו בקי בהם בלי ללומדם היטב, או לברר עם רב מנוסה אחר.

סמיכה לדיינות[עריכה]

בהתוועדות בשמחת-תורה תשל"ו ביאר הרבי בהרחבה את ההכרח בקבלת הסמיכה להוראה, והוסיף כי לאחר קבלתה יש להמשיך בלימוד לקבלת הסמכה לדיינות[9]:

י.png בדורנו, דור יתום זה, שהמצב הוא, שכשרוצים לשאול שאלה צריכים לחפש רב הנמצא במרחק כמה מילין, גם כשמוצאים אותו יש לדייק שלא לבוא בזמן המנוחה שלו וגם לא כשהוא עוסק במסכת אחרת, שכן כשהוא עוסק במסכת זו אי-אפשר לשאול אותו במסכתא אחרת - ולכן תבוא עליהם ברכה, על אלה שכבר השיגו "יורה יורה", ושיהיה אצלם "לאפשה לה" - להוסיף בשיטה זו ושיקבלו על עצמם לסיים עד השנה הבאה גם "ידין ידין".

כשהם ילמדו גם "ידין ידין", לא רק שיתווסף עניין זה כשלעצמו, אלא על-ידי כך גם ה"יורה יורה" יהיה בעמקות ורחבות אחרת לגמרי, וכשיטת לימודו של הראגטשובער, שבכל עניין, החל מחומש או אגדה ועל-אחת-כמה-וכמה בחלק ההלכה שבתורה, היה מבאר את הנקודה הכללית בכל התורה כולה... על כן נכון הדבר, והלוואי שתתקבל ההצעה [אין הכרח לומר מהו מקורה של ההצעה; שיאמר אותה אחר ויציגה כהצעה שלו, ובלבד שתתקבל], שיבחרו אברכים מהכוללים ובחורים מהישיבות. כאלה ש"יראת ה' היא אוצרו", ושהם ילמדו באופן של "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", וכיוון שהם יראי-שמים, הנה גם כשתעלה במוחם סברא עמוקה וכו' - בכל זאת יפסקו לפועל כפי שכתוב בשולחן-ערוך.

י.png
.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. דף ז
  2. אדמו"ר הזקן, תורה אור, הוספות מגלת אסתר קיח, א.
  3. סנהדרין יג, ב. רמב"ם ריש הלכות סנהדרין.
  4. תורת מנחם חלק טו שנת תשט"ז חלק ראשו שיחת שבת פרשת חיי שרה, מבה"ח כסליו, ה'תשט"ז. ומציין: ראה הקדמת הרמב"ם לספרו יד החזקה. במקום אחר הרבי מציין לכך שאולי לרי"ף הייתה סמיכה כיון שבבית דינו תקעו בשופר בר"ה שחל בשבת וזה אפשרי הלכתית רק בבית דין סמוך
  5. מאמר ד"ה והיה מדי חודש בחדשו (ש"פ חוקת א' דראש חודש תמוז תשד"מ)
  6. היום יום
  7. לקוטי שיחות חלק כד עמוד 391.
  8. חלק מהרבנים דורשים להיבחן גם על הלכות נוספות, דוגמת הרב שניאור זלמן לבקובסקי שבוחן גם על הלכות מאכלות עכו"ם ברכות הנהנין וטעות בספר תורה. וישנם מרבני חב"ד שבוחנים אף על הלכות שבת
  9. השיחה מתורגמת בספר 'אשכילה בדרך תמים' עמ' 79