תהלים ל"א

תהילים ל"ב
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּךָ ה' חָסִיתִי

א: לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב: בְּךָ ה' חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי.
ג: הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי.
ד: כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי.
ה: תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי.
ו: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵ-ל אֱמֶת.
ז: שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי.
ח: אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי.
ט: וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי.
י: חָנֵּנִי ה' כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי.
יא: כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲו‍ֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ.
יב: מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשֲׁכֵנַי מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי.
יג: נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד.
יד: כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.
טו: וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי ה' אָמַרְתִּי אֱ-לֹהַי אָתָּה.
טז: בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי.
יז: הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ.
יח: ה' אַל אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל.
יט: תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז.
כ: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.
כא: תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת.
כב: בָּרוּךְ ה' כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר.
כג: וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ.
כד: אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה.
כה: חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'.

תהלים ל"א הוא המזמור השלושים ואחד בספר תהלים, הפותח במילים: לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּךָ ה' חָסִיתִי.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה השלושים ואחד ביום ההולדת ה-30, ועד ליום ההולדת ה-31.

תוכן המזמור[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב: "תפילה לדוד בברחו מפני שאול בהיותו בעניו ומרורו, ושם מבטחו בה' ומוסר הוא לאדם שישים בטחונו רק בה'".

דוד רומז במזמור^[1] לזמן שבו היה במצור בקעילה.

את המזמור ניתן לחלק לשני חלקים, שכל אחד מהם בעל מבנה דומה של הבעת ביטחון בקב"ה, ומפרט כעין 'הסבר' וסיבות לבקשתו, והודיה על הישועה:

חלק ראשון - פסוקים א-ט.

חלק שני - פסוקים י-כה.

ביאורי החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

נשכחתי כמת מלב - השכחה, קשורה עם העדר החיים, ואילו סגולה לזכרון הוא תוספת חיות, ולכן לימוד פנימיות התורה שנקראת בזוהר 'נשמתא דאורייתא' שמוסיפה חיות בתורה בפרט ובמצוות בכלל, היא סגולה לחיזוק הזכרון^[2].
כשל בעווני כוחי - העוונות מכשילים את כח הנפש, ולכן אדם ששקוע בעוונות, ואפילו בגשמיות העולם ובתאוות, פועלים על הנפש שיהיה לה קשה לצאת ממאסר הגוף^[3].
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך - בעבודת השם יש שני קווים כלליים, אופן אחד הוא עבודה בקו היראה, בצמצום, לעשות דברים כפי מידת הדין בלבד, במתינות, 'זרוק מרה בתלמידים' וכדומה, ואופן השני הוא בקו החסד, בהרחבה בזריזות ובהתפשטות בלי מידה, והדרך הישרה היא שיהיה כלול מב' הקווים, ועל זה אומר דוד המלך שאצל מי שעבודתו בבחינת 'יראיך' למרות שאצלו החסד ('רב טובך') הוא בהעלם ('צפנת'), הקב"ה משפיע לו חסד באופן של רב טובך, וכך גם אצל אלו שבקו החסד, שאצלם הבטחון בקב"ה הוא בגילוי ("פעלת לחוסים בך")^[4].