הבדלים בין גרסאות בדף "מים שלנו"
מ (קישורים פנימיים, תקלדה) |
מ (החלפת טקסט – "</REF>" ב־"}}") |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
המנהג בליובאוויטש, לנגן את [[ניגון אלי אתה]] של [[אדמו"ר הזקן]] בשעת השאיבה. | המנהג בליובאוויטש, לנגן את [[ניגון אלי אתה]] של [[אדמו"ר הזקן]] בשעת השאיבה. | ||
| − | לשאיבת מים שלנו של מצות שמורה הנאפים בערב פסח היה הולך [[אדמו"ר הריי"צ]] בעצמו. לאחר השאיבה העמידו את הצלוחית עם המים שלנו - שהיה מזכוכית<REF>ראה שו"ע אדמו"ר הזקן שם סתנ"ה סי"ט. | + | לשאיבת מים שלנו של מצות שמורה הנאפים בערב פסח היה הולך [[אדמו"ר הריי"צ]] בעצמו. לאחר השאיבה העמידו את הצלוחית עם המים שלנו - שהיה מזכוכית<REF>ראה שו"ע אדמו"ר הזקן שם סתנ"ה סי"ט.}} בחדרו עד למחרת. הובילו למקום האפיה ביום כשהיא עטופה בנייר ומגבת.<REF> [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharyatz/sichos/688-91/7/10/212&search=%D7%9E%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95 רשימות הרבי]}} |
| − | מנהגי שאיבת מים שלנו אצל [[הרבי]]: בדרך-כלל, כשחל [[ראש חודש]] [[ניסן]] לפני יום רביעי בשבוע, היו שואבים בו ביום מים שלנו לאפיית ה[[מצות]] שהחלה למחרת. ואם חל ראש חודש בשאר הימים, היו שואבים ביום הראשון בשבוע הבא. הרבי היה משתתף בעצמו בשאיבת המים שלנו, לבד משנים ספורות שלא היה נוכח במעמד זה, מכיון שהיה באותה שעה ב[[האוהל|אוהל]] וכד'.<REF>[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/chasidim/otzar/2/6/16&search=%D7%9E%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95 אוצר מנהגי חב"ד] | + | מנהגי שאיבת מים שלנו אצל [[הרבי]]: בדרך-כלל, כשחל [[ראש חודש]] [[ניסן]] לפני יום רביעי בשבוע, היו שואבים בו ביום מים שלנו לאפיית ה[[מצות]] שהחלה למחרת. ואם חל ראש חודש בשאר הימים, היו שואבים ביום הראשון בשבוע הבא. הרבי היה משתתף בעצמו בשאיבת המים שלנו, לבד משנים ספורות שלא היה נוכח במעמד זה, מכיון שהיה באותה שעה ב[[האוהל|אוהל]] וכד'.<REF>[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/chasidim/otzar/2/6/16&search=%D7%9E%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95 אוצר מנהגי חב"ד]}} |
== היגיעה במים שלנו משנה את המהות == | == היגיעה במים שלנו משנה את המהות == | ||
גרסה מ־21:50, 28 בדצמבר 2015
מים שלנו, הם מים ש"לנו" (מלשון לינה) כל הלילה לאחר שאיבתם, ורק הם כשרים לאפיית המצות. הסיבה לכך היא שחום מכל סוג שהוא גורם לקמח שבא במגע עם מים להחמיץ מהר יותר, ולכן משתדלים שהמים יהיו צוננים ככל האפשר.
מנהגי השאיבה
המנהג בליובאוויטש, לנגן את ניגון אלי אתה של אדמו"ר הזקן בשעת השאיבה.
לשאיבת מים שלנו של מצות שמורה הנאפים בערב פסח היה הולך אדמו"ר הריי"צ בעצמו. לאחר השאיבה העמידו את הצלוחית עם המים שלנו - שהיה מזכוכית<REF>ראה שו"ע אדמו"ר הזקן שם סתנ"ה סי"ט.}} בחדרו עד למחרת. הובילו למקום האפיה ביום כשהיא עטופה בנייר ומגבת.<REF> רשימות הרבי}}
מנהגי שאיבת מים שלנו אצל הרבי: בדרך-כלל, כשחל ראש חודש ניסן לפני יום רביעי בשבוע, היו שואבים בו ביום מים שלנו לאפיית המצות שהחלה למחרת. ואם חל ראש חודש בשאר הימים, היו שואבים ביום הראשון בשבוע הבא. הרבי היה משתתף בעצמו בשאיבת המים שלנו, לבד משנים ספורות שלא היה נוכח במעמד זה, מכיון שהיה באותה שעה באוהל וכד'.<REF>אוצר מנהגי חב"ד}}
היגיעה במים שלנו משנה את המהות
אדמו"ר הריי"צ, סיפר על אביו אדמו"ר הרש"ב: בין הערבים י"ג ניסן אחר שאיבת מים שלנו בשנת תרע"א, וכאשר הביאו את המים להעמידם במקומם, נכנס לדירת כבוד אמי זקנתי - הרבנית הצדקנית זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וישב בחדר היוצא להחצר, לא רחוק מהחלון (לחכות על ביאת הרב לסדר מכירת החמץ, להתפלל ערבית, ולהתחיל בבדיקת חמץ).
בתוך כך עברו כמה תלמידים מה שחזרו מבית האוכל, מקום שם העמידו את ההין מים שלנו, ויעבור אחד התלמידים אשר בקיץ תרס"ט הצטער ממנו, אם כי שקד בלימוד בנגלה ודא"ח, בדרך כלל למד הרבה, ובעל חושים נעלים, רק שהיה מגושם בטבע בחומריות ואהב צחות (א גלייך וערטיל) והדומה. כאשר עבר התלמיד הזה, אמר לי:
זעה ואס עבודה בפועל מאכט, ער איז דאך גאר א אנדערער ויא גיוען, טראגין מים שלנו מיט א הרגש איז משנה את המהות ממש. ר' הלל האט גיזאגט אז ער איז א זהיר במצות כדי פארשטיין און עם זאל זעך אפלייגן א וארט חסידות. תרגום: ראה מה שעבודה בפועל עושה, הרי הוא אחרת לגמרי מאשר היה, להוביל את המים שלנו עם הרגש הלב הרי זה משנה את המהות, ר' הלל היה אומר שהוא נזהר במצוות בכדי שיבין ויונח אצלו אמרה חסידית.
