התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)
| התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו) | |
|---|---|
 אדמו"ר הצמח צדק, הפיצול החל לאחר הסתלקותו | |
| תאריך התחלה | ניסן תרכ"ו, לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק |
| תאריך סיום | ט"ו טבת תרפ"ג, הסתלקות אחרון אדמו"רי קאפוסט - רבי שמריהו נח שניאורסון מבוברויסק |
| ענפים שקמו | חסידות קאפוסט חסידות ליאדי חסידות ניעז'ין |
| משך הפיצול | חסידות קאפוסט - 57 שנים חסידות ליאדי 43 שנים חסידות ניעז'ין - 15 שנים |
| מייסדי הענפים | קאפוסט - רבי יהודה לייב ליאדי - רבי חיים שניאור זלמן ניעז'ין - רבי ישראל נח |
| אירועים משמעותיים | פרישת קאפוסט וליאדי בשנת תרע"ב מכולל חב"ד והקמת כולל חב"ד המיוחד[1] • קפידה בשעתו מרבותינו נשיאנו על הלומדים בספרי קאפוסט[2] |
| ראו גם | |
| חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק | |
| חסידי קאפוסט | |
התפצלות חסידות חב"ד הוא מהלך בו התפצלו כמה ענפים מחסידות חב"ד לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק בשנת תרכ"ו. הפיצול הביא להקמה של שלשה ענפים חדשים בנוסף על חב"ד ליובאוויטש: חב"ד קאפוסט, חב"ד ניעז'ין וחב"ד ליאדי. מקימי הענפים השונים היו שלושה מבני אדמו"ר הצמח צדק, אחיו של אדמו"ר המהר"ש: המהרי"ל מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן מליאדי ורבי ישראל נח מניעז'ין. ממשיך דרכו של הצמח צדק בליובאוויטש היה הבן הצעיר - אדמו"ר המהר"ש.
במהלך השנים חזרו רוב חסידי הענפים הללו לחב"ד ליובאוויטש. הפיצול נגמר סופית בשנת תרפ"ג, לאחר שאחרון אדמו"רי קאפוסט, רבי שמריהו נח שניאורסון, שהיה אדמו"ר בעיר בוברויסק, נפטר ובני משפחתו לא רצו להמשיך אותו בנשיאות. לאחר פטירתו חזרו רבים מחסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ, חלק קטן מחסידיו עזבו את חב"ד או את דרך החסידות בכלל.
רקע
לאדמו"ר הצמח צדק היו שבעה בנים[3]: רבי ברוך שלום שניאורסון[4], רבי יהודה לייב[5], רבי חיים שניאור זלמן[6], רבי ישראל נח[7], רבי יוסף יצחק[8], רבי יעקב[9], ורבי שמואל - (אדמו"ר המהר"ש)[10].
בחייו של הצמח צדק היה לכל אחד מבניו בית כנסת משלו בליובאוויטש, ובימי החול כל אחד מהם היה חוזר 'תורות' חסידות כאשר ביקשו ממנו חסידים, בנוסף על מאמרי אביהם הצמח צדק שנאמרו בשבת, והיה מקבל את פניהם של החסידים שהגיעו לבקרו[11]. בשונה משאר האחים, לא היה אדמו"ר המהר"ש מקבל את פניהם של רוב החסידים וחוזר לפניהם חסידות והיה מרבה להתרועע עם היהודים הפשוטים ולהתנהג כלפי חוץ בצורה מודרנית[12], אך היה חוזר לעיתים דברי תורה בפני הרשב"ץ והרב שמואל דובער מבוריסוב[13]. בשנותיו האחרונות של אדמו"ר הצמח צדק הוא נהג לשלוח את בניו לחזור מאמרי חסידות בעיירות השונות, היו חסידים שהיו מקושרים מאד למהרי"ל בנו של הצ"צ, עד כדי כך שהיו מעיזים לבקש מאדמו"ר הצ"צ שישלח להם דווקא את המהרי"ל[14].
בנו החמישי של הצמח צדק רבי יוסף יצחק נהג כבר בחיי אביו הצמח צדק באדמו"רות בסגנון חסידי פולין בעיירה אוורוטש[15], ומידי פעם היה מגיע לליובאוויטש ואמר חסידות לפני המקושרים אליו. האח השישי רבי יעקב נפטר בחיי אביו, בערך בשנת תקצ"ז[16].
בשנת תרט"ז, החל בנו של המהרי"ל רבי שלמה זלמן, לרכז קבוצת חסידים מסביב לאביו, ולדבר עמהם בשבחו כי הוא ראוי להמשיך את דרכו של הצמח צדק לאחר הסתלקותו. היות ובשנים קודמות יצא סבו אדמו"ר הצ"צ למסעות בקרב חסידיו בעיירות הקטנות, בהם אמר לפניהם חסידות, הוא אף פנה אל חסידי חב"ד הפזורים בעיירות ברחבי רוסיה שיבקשו מאדמו"ר הצמח צדק שישלח אליהם את אחד מבניו שיחזור להם חסידות, בטענה שלא התאפשר להם להגיע לליובאוויטש מפני טורח הדרך, הזמן הרב שהיא ערכה והעלויות שלה, ועודד אותם לבקש מהצמח צדק שישלח את אחד מבניו למסע שיעבור בכל העיירות הללו ויחזור חסידות[12]. פניות רבות נשלחו אל הצמח צדק ללא ציון שם בן מסוים מבין הבנים שיישלח למסע, אך במקביל נשלחו אל המהרי"ל בקשות בצורה פרטית כי ייצא למסע שכזה, וכשהמהרי"ל קיבל את פניות החסידים שיבוא לחזור בעיירתם דא"ח הלך בתום לב לעיירות אלה, ולא ידע שהכל נעשה בעקבות תעמולתו של בנו רבי שלמה זלמן[12].
לפועל החליט הצמח צדק לצאת אל המסע בעצמו, ולצרף אליו את בנו רבי ברוך שלום[12].[17]כחלק מהתעמולה של רבי שלמה זלמן שניאורסון בקשו החסידים בצ'רניגוב מר' פרץ חן שיבקש מאדמו"ר הצמח צדק שישלח את בנו המהרי"ל לעירם כדי שיחזור להם דא"ח, בתחילה ר' פרץ חן לא רצה לכתוב מפורשות, אלא לכתוב שישלח את אחד מבניו, אך לאחר הפצרותיהם של החסידים בצ'רניגוב שיפרש שכוונתם היא דווקא על המהרי"ל הוא כתב כך, וכאשר ר' פרץ חן הגיע לליובאויטש מתח על-כך אדמו"ר הצמח צדק ביקורת ואמר לו "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין וואס זיינען זיי בעלי-בתים אויף מיינע קינדער וועמען צו שיקן". כשהתפרסמה ההחלטה התאכזב רבי שלמה זלמן ומתח עליה ביקורת ברבים. כששמע זאת חתנו של הצמח צדק רבי לוי יצחק זלמנסון, קרא לו ונזף בו, והפנה את תשומת ליבו של אביו המהרי"ל אל הנעשה מסביבו.
בשנת תרכ"ב, הורה הצמח צדק לבנו אדמו"ר המהר"ש להתחיל לחזור מאמרי חסידות ולקבל חסידים, והורה לחסידים לדרוש ממנו לומר חסידות. מאז החלו קבוצה מגדולי החסידים להתקרב אליו, ביניהם ר' יצחק אייזיק מהומיל, ר' הלל מפאריטש, ר' יקותיאל מליעפלי, הרשב"ץ, ר' פרץ חן, ר' פסח ממלסטובקה ור' יוסף תומרקין[12].
| " | סדר המסע לקיעוו [קייב] הי' דרך כמה עיירות מאנ"ש שהתעכב בהם רק כשעות אחדות, ובכל מקום עברו הי' חוזר דא"ח כפי אשר הבטיח לכ"ק אביו הרה"ק אשר ציוהו לחזור דא"ח וגם לקבל אנשים. אמנם את זאת – לקבל אנשים – לא קיים. ונסיעתו זו עשתה כנפיים, עד כי בבואו לקיעוו [קייב] הייתה לו קבלת פנים מהודרה [מהודרת] מכל נכבדי העדה כמעט בלי הבדל מפלגה. לא מיבעי ממפלגת החסידים ויראי אלקים, אלא גם המשכילים הנלהבים באו לקבל פניו. ובמשך ימי שבתו בקיעוו כעשרה ימים, הייתה העיר והסביבה מליאה ברגש נפלא במינו, ורבים מהחסידים מצערניגעוו, פלטאוע, חערסאן, ניעזין, לובען, ראמען באו לקיעוו. אך חוק שם לו לבלי לקבל ביחידות, רק הי' יוצא אל הנאספים לשוחח עמהם שעה קלה. וכמעט אשר בכל יום בשעה השביעית אחר הצהרים הי' אומר דא"ח כחצי שעה או כג' רבעי שעה. ורבו המתאוננים על אשר אינו מקבל על יחידות. | " |
בשנת תרכ"ג נסע אדמו"ר המהר"ש למסע לטיפול בבריאותו. על פי הכרעת אדמו"ר הצמח צדק בין דעות הרופאים, נסע אל קייב. בדרכו עבר בעיירות רבות בהן התגוררו חסידים, וקיים בהן את הוראת הצמח צדק לחזור חסידות, אך לא קיבל איש ליחידות. מסעו התפרסם וכאשר הגיע לקייב נערכה עבורו קבלת פנים גדולה בה השתתפו מלבד חוגי החסידים גם המשכילים. אדמו"ר המהר"ש שהה בקייב עשרה ימים, בהם חזר בכל יום חסידות אך לא קיבל ליחידות. כאשר חזר לליובאוויטש כעבור ארבעה חודשים לקראת חודש תשרי היה נראה כי יתחיל לחזור חסידות שלא כמנהגו עד אז, אך הוא המשיך בדרכו ולא חזר מאמרי חסידות, אך אז נתגלה לכלל החסידים בקיאותו הרבה של אדמו"ר המהר"ש בנגלה ובחסידות[12].
בשנת תרכ"ו, שוב הורה לו אביו אדמו"ר הצמח צדק לחזור חסידות. כך נהג במשך כל החורף, כשאת מאמריו הוא פותח בכך שאת הדברים שמע מפי הצמח צדק, וחתם באיחול שהקב"ה ייתן לו בריאות איתנה. במשך אותו החורף, לא אמר הצמח צדק מאמרי חסידות[12][18].
במקביל הצמח צדק נהג לחזור בין השנים תר"י לשנת תרכ"ד מאמרים מיוחדים לפני אדמו"ר המהר"ש, והיה מקרבו קירובים מיוחדים[19]. וגם כאשר חלה ושכב במיטתו כדי לנוח, המשיך הצמח צדק לבוא אליו מידי יום ולשבת לידו כמה שעות רצופות והיה מספר לו עובדות מיוחדות על אדמו"ר הזקן[20]. וכן אדמו"ר הצמח צדק היה נוהג לכתוב לאדמו"ר המהר"ש פ"נ לעיתים[21].
אך אדמו"ר הצמח צדק גם קירב קירובים מיוחדים את בנו השני, רבי יהודה לייב שניאורסון והורה לו להגיד תורות ברבים, וכשראה אותו אדמו"ר הצמח צדק אומר מאמרי חסידות ברבים אמר עליו שהוא "נאה דורש נאה מקיים"[22]. וכן הצ"צ הורה לו להדריך ולתת עצות בעבודת ה' לחסידי חב"ד[23], והוא אף התיר למהרי"ל להיות נוכח בחדר בשעה שהיה מקבל אנשים ליחידות[24], כמו כן הצ"צ היה מרבה להתייעץ עם המהרי"ל בשאלות שצצו לו, בין השאר בנושא זיווגו השני של אדמו"ר המהר"ש[25]. הצמח צדק רצה לעקור מליובאוויטש עקב קפידה שלו על ה'בעלי בתים' שם, ובשידולו של בנו המהרי"ל נשאר לבסוף בליובאוויטש[22]. הצמח צדק אף היה מכנה אותו בשם "מיין גוטער ייד" ("יהודי טוב" - היה כינוי לאדמו"ר)[26]. ובערב ראש השנה הצמח צדק נהג לכתוב פ"נ לבנו המהרי"ל[22]. אך כאמור אדמו"ר הצמח צדק היה נוהג לכתוב פני"ם גם לבנו אדמו"ר המהר"ש[21].
הצוואות, פסק הבית דין והפיצול
 |
 |
הצמח צדק בתחילה כתב צוואה יחודית בה נכתב דרך מעניינת שרצה בתחילה כיצד ימשיכו את ההנהגה אחריו; שכל בניו יאמרו חסידות וינהיגו את האדמורו"ת יחדיו, אך נתן משקל רב יותר למהרי"ל ולרבי מהר"ש שינהיגו ביחד את הבית הכנסת בליובאוויטש[27]. אך לאחר מכן נכדו רבי שלמה זלמן שניארסון בן המהרי"ל, עשה תעמולה לגבי אביו ואז הצמח צדק הרחיק את המהרי"ל מההנהגה ובמקביל קירב את אדמו"ר המהר"ש.
הצמח צדק אמר לבנו אדמו"ר המהר"ש ש"פך השמן הרוחני שמסר הבעש"ט לתלמידו הרב המגיד ממזריטש למשוח בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - הרבי האמצעי - ובכח זה משחתי אותך"[28]. כמו כן אדמו"ר הריי"צ מספר שזמן קצר לפני פטירת הצמח צדק בתרכ"ו הוא השאיר כמה פתקים המיועד לחסידים באחד מהם כתב על אדמו"ר המהר"ש: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי"[29].
נוסח הזכרון שכתב הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין
|
|---|
|
"הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין"[30]. |
בי"ג ניסן תרכ"ו הסתלק אדמו"ר הצמח צדק. כבר בימי השבעה, ביום הראשון של פסח, וביתר שאת לאחר שנגמר השבעה, החלו חסידי המהרי"ל לפעול בתעמולה לבחור בו למלא את מקומו של הצמח צדק, כמו כן באו לליובאוויטש מחרחרי ריב והייתה מחלוקת עצומה בעניין יורשו העתידי של הצמח צדק. בבית רבי כתב מה קרה כשחזר המהרי"ל מקרמנצ'וג[31] לליובאוויטש לשבת שבעה על אביו הצמח צדק: "ובבואו לביתו מצא העיר כמרקחה מתבערת המחלוקת שהתעוררה ולא יכלו להשקיטה בשום אופן"[32].
במשך שנת האבלות התפללו כל האחים ואמרו מאמרים בליובאוויטש כל אחד במניין משלו, גם האח רבי יוסף יצחק, שכבר הנהיג חסידות משלו באַוְורוּטש.
בזמן הסתלקות הצמח צדק היה בנו המהרי"ל בעיירה קרמנצ'וג[33], והוא תכנן לשבות שם את חג הפסח. וכשהתקבלה הידיעה בדבר הסתלקותו של הצמח צדק לקרמנצ'וג ביקשו ממנו החסידים שימלא את מקום אביו, המהרי"ל ענה להם שקודם הוא רוצה ללכת לליובאוויטש ולשבת עם אחיו, בין האחים הוא הזכיר גם את אדמו"ר המהר"ש והחסידים אמרו לו על כך בזלזול "גם הוא מסכת"?! המהרי"ל ענה להם "בכבוד והוקרה, בודאי שהוא מסכת, ועוד איזה מסכת!"[33] לימים המהרי"ל כתב על לכתו לליובאוויטש באיגרת ששלח לגיסו ר' זלמן וויליז, וזה לשון האיגרת: "ידוע לכל שבקרמנצ'וג בחזירתי בכל העיירות שדברו עמי לקבל על עצמי השבתי לכולם שאיני רוצה בשום שינוי שם חדש כלל מכמו שהוא מקודם רק התנהג כמו שהיה בחיים חיותו לחזור דא"ח כו'"[34].
אך חסידיו של המהרי"ל מקאופוסט, בנו השני של הצמח צדק דרשו שרבם יהיה לרבי ואף עשו לשם זה כל מיני תחבולות[35], ובעקבות המחלוקת שהתעוררה המהרי"ל כתב מכתב לגיסו רבי זלמן בו כתב שצריך לעשות בין האחים דין תורה כדי ליישב את המחלוקת ביניהם[36].
ולכן הוקם בית דין מיוחד שדן בעניין, כדי להחליט איזה מהבנים ירש את הצמח צדק ויכהן בליובאוויטש, הוקם בין דין בו היו חברים שלשה מגדולי חסידי הצמח צדק: ר' פרץ חן, ר' שניאור זלמן פרדקין[37] ור' יוסף תומרקין[38]. הדיינים ציוו על כל הבנים להגיד מאמר חסידות, וכששמעו את מאמר החסידות שאמר אדמו"ר המהר"ש הבית דין קבע שאדמו"ר המהר"ש הוא זה שימשיך את דרכו של הצמח צדק בשושלת נשיאות חב"ד[39].
החלטת בית הדין נבעה בין השאר גם בשל הבקיאות של אדמו"ר המהר"ש בנגלה[39], למרות היותו צעיר יחסית. לאחר שהראה את בקיאותו הגדולה בנגלה שאלו אחיו, רבי ישראל נח שניאורסון מנין לו כזו בקיאות בעודו כל כך צעיר, אדמו"ר המהר"ש ענה לו ע"כ ש"אתה קשיש בשנותך אתה, ואילו אני קשיש בשנות אבינו"[40], ומהצגת ראיות חותכות להערכתו הגדולה של הצמח צדק אליו שתועדה אף בכתב ידו של הצמח צדק, בן היתר בפתק שכתב זמן קצר לפני הסתלקותו שהיה ממוען אל החסידים, בו נכתב: "אליו[41] תשמעון כאשר שמעתם אלי"[42].
לימים כתב החסיד הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין זיכרון על הפסק דין לידידו הגביר ר' ישעיה ברלין, בו הוא כותב על היסורים שסבל בעקבות כך שפסק שאדמו"ר המהר"ש ימלא את מקום אביו[30].
לאחר פרסום הפסק דין, בנו בכורו של הצמח צדק רבי ברוך שלום שניאורסון החליט להישאר בליובאוויטש ונקשר לאדמו"ר המהר"ש[43]. בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב נסע בעידוד בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון בחודש אלול של שנת תרכ"ו לעיירה קאפוסט שבחבל בלארוס, שם הוא ייסד את חסידות חב"ד קאפוסט, אתו באו מרבית החסידים. הייתה טענה על המהרי"ל ובנו רבי שלמה זלמן שניאורסון שהם אחראים למחלוקת[44], וזה אחד מהסיבות שהמהרי"ל עזב אחר כך את ליובאוויטש ועבר עם חסידיו לעיירה קאפוסט[45]. בנו השלישי של הצמח צדק, רבי ישראל נח נשאר כשנתיים בעיירה ליובאוויטש, ולאחריהם נסע לעיירה ניעז'ין, שם ייסד את חסידות חב"ד - ניעז'ין. בנו החמישי של הצמח צדק, רבי חיים שניאור זלמן נשאר גם הוא כמה שנים בליובאוויטש[46] ולאחריהם נסע לליאדי שם ייסד את חסידות חב"ד - ליאדי. ובן זקוניו של הצמח צדק, אדמו"ר המהר"ש המשיך לגור בעיירה ליובאוויטש והמשיך משם את שושלת חב"ד כרצון אביו הצמח צדק וכפי פסק הבית דין.
אדמו"ר המהר"ש הציע לאחיו להישאר בליובאוויטש ולחלק ביניהם את אמירת החסידות בשבתות, אומנם קבוצת חסידים הובילה את רבי יהודה לייב מקאפוסט לקאפוסט, טרם נסיעתו רבי יהודה לייב מקאפוסט אמר לאדמו"ר המהר"ש: "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אן עבירה א ברודער"[47].
חב"ד ליובאוויטש והפיצול
חב"ד ליובאוויטש כאמור היא ממשיכתה של שושלת חב"ד, על פי פסיקת הבית דין וכפי רצונו של הצמח צדק, שממשיך דרכו יהיה אדמו"ר המהר"ש[19].
כאשר נודע לחסיד ר' יקותיאל מליעפלי על דבר פטירתו של הצמח צדק, הוא נכנס להיסטריה עצומה והחל לשבור את שמשות החלונות ובכה בכי גדול, ומיד נסע לליובאוויטש לקברו של הצמח צדק, כשהגיע לליובאוויטש אמר שלא יתפלל ולא יאכל כלום לפני שילך לשמוע מה יאמר לו הצמח צדק וכך הלך לציון. ר' יקותיאל מליעפלי התרפק על הציון במשך כל היום, ולאחר שראו שהוא לא יוצא נכנסו חסידים לציון וראו שהתעלף. לאחר שהתעורר מעלפונו יצא בריקוד והחל לחזור על מאמר שהצמח צדק אמר לו בהיותו בציון. לאחר מכן שמע ר' יקותיאל מאמר חסידות מכל האחים, וכששמע את מאמר החסידות של אדמו"ר המהר"ש בחר רבי יקותיאל באדמו"ר המהר"ש שיהיה לו לרבי ואמר "עד עתה דברתי אליך בלשון נוכח, ואילו מעתה הנך ה"רבי" שלי, לבש כובע ואמור חסידות"[48][49] .
החסיד ר' שמואל דב מבוריסוב שאל את אדמו"ר המהר"ש מה יהיה עם החסידים[50], ואדמו"ר המהר"ש ענה לו ש"אל תדאג, זה לזמן קצר"[דרוש מקור]. ואכן לאחר חצי שנה (לאחר עלותו של הרבי מהר"ש לנשיאות) בחודש חשון שנת תרכ"ז נפטר המהרי"ל מקאפוסט והרבה מחסידי קאפוסט חזרו בחזרה לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של אדמו"ר המהר"ש.
עד שנת תרפ"ג נכחדו ענפיה השונים של חב"ד וכך כל שאר רוב חסידי חב"ד מהענפים השונים חזרו למקור וקבלו עליהם את מרותו של אדמו"ר הריי"צ.
הענפים שנפתחו והתפצלו מליובאוויטש
שלושה מבני הצמח צדק פתחו ענפים חדשים ונהגו באדמו"רות כל אחד בעיירה אחרת. שלושת הענפים שקמו בעקבות כך הם:
חב"ד קאפוסט
| ערך מורחב – חסידות קאפוסט |
 |
 |
מייסד הענף היה המהרי"ל מקאפוסט בהשתדלות בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון (השתדל להקים חצר עוד בחיי הצמח צדק).
לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק המהרי"ל אמר בתחילה שאינו רוצה לנהוג כרבי, אך בנו הרב שלמה זלמן שניאורסון יזם ודחף שהחסידים יחפצו שיהיה לרבם והביאו אותו לעיירה קאפוסט, ושם נהג המהרי"ל כאדמו"ר זמן קצר. על כך הוא כתב מכתב לאחיו, אדמו"ר המהר"ש ש"הוכרחתי לנהוג בנשיאות".
בגלל שהמהרי"ל היה הבן המבוגר ביותר של הצמח צדק שהסכים לנהוג באדמו"רות, והוא אף ראה את פני אדמו"ר הזקן נהרו אליו מרבית חסידי חב"ד, והענף החסידית חב"ד קאפוסט הייתה בתחילה הענף הגדול ביותר בחסידות חב"ד. בעת חגי תשרי של שנת תרכ"ז התאספו בחצרו של המהרי"ל רבבות חסידים מקושרים בכמות גדולה שאף לא הייתה כמוה שנים רבות, אף לא אצל הצמח צדק[51]
המהרי"ל נפטר כחצי שנה אחר אביו, ועיקר החצר קמה והתקיימה על ידי בנו, רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל המגן אבות, לאחר שהוא נפטר מילאו את מקומו שני אחיו, רבי שלום דובער שניאורסון שנהג בנשיאות בעיירה רציצא, ורבי שמריהו נח שניאורסון שנהג בנשיאות בעיירה בוברויסק.
הענף התקיים במשך חמישים ושבע שנים - משנת תרכ"ו עד שנת תרפ"ג, ולאחר שנפטר אחרון האדמו"רים של הענף חזרו רוב חסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו על עצמם את נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ.
חב"ד ליאדי
|
| ערך מורחב – חסידות ליאדי |
מייסד הענף היה רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון.
בתחילה אחרי הסתלקות הצמח צדק נשאר בעיירה ליובאוויטש במשך כשנתיים[46], ובשנת תרכ"ח כשרצה לעקור מליובאוויטש באו אליו חסידים מליאדי ובשקו ממנו שיתיישב בעיירתם ויחזיר עטרה ליושנה[52]. וכאשר נסע לעיירה ליאדי בקשו ממנו החסידים ששהו בעיירה שינהג באדמו"רות ויהיה להם לרבי, ואכן רבי חיים שניאור זלמן הסכים לכך והחל לנהוג שם בנשיאות, כשהגיע לשם אמר "ודור רביעי ישובו הנה"[53][54]. עד שהגיע לליאדי הייתה העיירה חריבה ושוממה, וכשהגיע לליאדי החיה מחדש את העיירה והחזיר עטרה ליושנה[55].
עוד לפני שאדמו"ר הצמח צדק הסתלק היו חסידים שנקשרו להרחש"ז, כגון החסיד ר' מרדכי יואל דוכמן מהאמלי, אחיו ר' זלמן דוכמן מקארמה, ועוד. וכשהגיע לליאדי ופתח את חצרו נהרו אליו עוד רבים מגדולי תלמידיו של הצמח צדק, ביניהם ר"ז מדיסנא שהיה ממשפחת הגר"א ולאחר מכן נהיה חסיד של הצמח צדק ונקשר לבנו הרחש"ז מליאדי[56], החסיד ר' רפאל נחמן מנאווע שהיה עוד חסיד של אדמו"ר האמצעי, ועוד עשרות חסידים גדולים וחשובים[54].
עם פטירתו של המהרי"ל מקאפוסט נהרו מאות מחסדיו לליובאוויטש, ומקצתם נקשרו לרחש"ז שהתגורר עדיין בעיירה ליובאוויטש, כאשר אליו נקשרו בין השאר החסידים ר' משה ישראל מדריסא (בנו של ר' מרדכי מליעפלי), ר' מרדכי מקאמיל שהיה מתלמידי הצמח צדק, ועוד[54].
חסידות חב"ד ליאדי התקיימה במשך שני דורות, במשך ארבעים ושלוש שנה, כאשר בדור השני התפצלה החסידות בין רבי יצחק דובער שניאורסון (בנו של מייסד הענף רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון) לבין גיסו, רבי לוי יצחק מסירטשין שחסידותו נקראה "סירטשין ליאדי". לאחר שנפטרו האדמו"רים חזרו רוב חסידי ליאדי לחב"ד ליובאוויטש ומקצתם לחב"ד קאפוסט. לאחר פטירתם חזרו חלק גדול מחסידיהם לחב"ד ליובאוויטש.
חב"ד ניעז'ין
|
| ערך מורחב – חסידות ניעז'ין |
מייסד הענף היה רבי ישראל נח שניאורסון בנו של הצמח צדק.
הענף התקיימה במשך כחמש עשרה שנה, משנת תרכ"ח ועד לשנת תרמ"ג, לאחר פטירתו של רבי ישראל נח שניאורסון בשנת תרמ"ג עברו רוב חסידי ניעז'ין לחב"ד קאפוסט ומקצתם לליובאוויטש.
אדמו"רי חב"ד בתקופת הפיצול
השנים מציינות את שנות כהונת האדמו"ר או הענף
| ענף | בני הצמח צדק | נכדי הצמח צדק | שנות הענף | הערות |
|---|---|---|---|---|
| חב"ד קאפוסט | מייסד הענף - המהרי"ל (ניסן תרכ"ו - חשון תרכ"ז) | • בנו: רבי שלמה זלמן שניאורסון (קאפוסט, תרכ"ז - תר"ס) • בנו: רבי שלום דובער שניאורסון (רצ'יצ'ה, תרמ"ג - תרס"ט) • בנו: רבי שמריה נח שניאורסון (בברויסק, תר"ס - תרפ"ג) |
תרכ"ו - תרפ"ג (57 שנים) |
בשנים תרכ"ו - תרמ"ג התקיים בענף חצר אחת (קאפוסט), בשנים תרמ"ג - תר"ס התקיימו במקביל החצרות בקאפוסט ורצ'יצ'ה, בשנים תר"ס - תרס"ט התקיימו במקביל החצרות ברצ'יצ'ה ובברויסק ובשנים תרס"ט - תרפ"ג התקיימה שוב חצר אחת (בברויסק). |
| חב"ד ליאדי | מייסד הענף - רבי חיים שנ"ז (תרכ"ז - תר"מ) | • בנו: רבי יצחק דובער שניאורסון (ליאדי, תר"מ - תר"ע) • חתנו: רבי לוי יצחק גוטרמן (סיראטשין, תר"מ - תרס"ה) |
תרכ"ז - תר"ע (43 שנים) |
רבי יצחק דובער ורבי לוי יצחק כיהנו במקביל בחצרות נפרדות. |
| חב"ד ניעז'ין | מייסד הענף - המהרי"ן (תרכ"ח - תרמ"ג) | בני המהרי"ן סרבו להתמנות כאדמו"רים והענף חדל מלהתקיים |
תרכ"ח - תרמ"ג (15 שנים) |
נכדתו של המהרי"ן היא הרבנית נחמה דינה רעייתו של אדמו"ר הריי"צ. |
| השוואה לחב"ד ליובאוויטש | ||||
| חב"ד ליובאוויטש | ממשיכו של הצמח צדק בליובאוויטש - אדמו"ר המהר"ש (תרכ"ו - תרמ"ג) | • בנו: רבי שלום דובער שניאורסון - אדמו"ר הרש"ב (תרמ"ג - תר"פ) | התקיימה לאורך כל תקופת הפיצול | בשנת תרפ"ג - שלוש שנים לאחר תחילת נשיאות אדמו"ר הריי"צ, הסתיימה תקופת הפיצול. רוב החסידים מהענפים המקבילים חזרו לליובאוויטש. |
מרכזי הענפים שהתפצלו
בזמן ההתפצלות כל אחד מהבנים נסע עם חסידיו לעיירה אחרת שם ריכז את החצר שלו, ועל שם העיירה שבה קבע את מגוריו נקראה גם הענף שהקים[57]. במקביל בכל העיירות הללו התקיימו אף קומץ חסידי חב"ד מענפים אחרים (כדוגמת החסיד ר' שמעון אהרן ייאכיל שהיה חסיד ליובאוויטש והתגורר בעיירה בוברויסק שהשתייכה לחסידי קאפוסט).
בשנת תר"ס כשהאדמו"ר מקאפוסט רבי שלמה זלמן שניאורסון הסתלק שני אחיו היו אדמו"רים, כל אחד בעיר אחרת. רבי שלום דובער שניאורסון מונה לאדמו"ר בעיירה רציצא ורבי שמריהו נח שניאורסון מונה לאדמו"ר בעיירה בברויסק. כך שלחסידי קאפוסט היו שני ריכוזים בתקופות שונות: הריכוז הגדול בעיירה קאפוסט, ולאחריו בעיר בברויסק, וכן חלק מרכזי היו בעיירה רציצא[58].
כך גם בליאדי, כשבשנת תרמ"ג הסתלק מייסד הענף רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, מיד לאחר הסתלקותו חסידות ליאדי התפצלה בין בנו לחתנו. בנו המשיך להנהיג את החסידים בליאדי, וחתנו, רבי לוי יצחק גוטרמן עבר עם חסידיו לעיירה סיראטשין משם הנהיג את החצר שלו.
בתי כנסת וקהילות חב"ד בתקופת הפיצול
בעיר סטרדוב שבפלך צ'רגינוב ברוסיה התקיימה קהילה חב"דית גדולה, ועוד בימי אדמו"ר הצמח צדק כשהוא שלח את בניו לומר דא"ח בעיירות השונות בקשו החסידים בסטרדוב שדווקא המהרי"ל יבוא אליהם[22]. ולאחר פטירת הצמח צדק בשנת תרכ"ו רוב חסידי חב"ד בעיר קבלו על עצמם את נשיאותו של המהרי"ל מקאפוסט, וחלקם את של הרחש"ז מליאדי. רק מקצת החסידים קבלו על עצמם את נשיאותם של אדמו"ר המהר"ש ורבי ישראל נח שניאורסון. בהקשר לביקוריו של המהרי"ל מקאפוסט בעיר סיפר אחד מנכדיו[59] שהעיר הייתה חביבה מאוד על מהרי"ל ונהג לבקר בה פעמים רבות. אך כשהמהרי"ל הסתלק בחודש חשון תרכ"ז חזרו רוב החסידים לחסידות ליובאוויטש וקבלו על עצמם את הנהגתו של אדמו"ר המהר"ש[60].
גם בעיר מוהילוב היו למהרי"ל מקאפוסט מאות חסידים. בין החסידים הנלהבים ביותר שלו היה ידידו הגביר ר' בעריל ליב שאצלו המהרי"ל היה מתאכסן כשהגיע לעיר. עוד חסיד גדול היה ר' שמעון אהרן שהיה שייך למשפחת מתנגדים מיוחסת, וכשראה את המהרי"ל נהפך להיות חסיד נלהב שלו, והיה מקושר אליו בכל נפשו, והמהרי"ל מצידו כבדו מאוד ואף התיישב לאכול עימו בביתו לעיתים. כשהגיע המהרי"ל למוהילוב היו כל עשירי העיר - שברובם היו מתנגדים באים לקבל את פניו ויושבים לשמוע את תורתו[61]. אך עם זאת היו בעיר גם קהילת ליובאוויטש קטנה, וכותב הזכרון הזה על בואו של המהרי"ל לעיר היה בעצמו חסיד ליובאוויטש[61].
בעיירה קראוטה היה ריכוז חב"די גדול שרובם ככולם נמנו על חסידיו של המהרי"ל מקאפוסט. כשהתקבלה בקראוטה הידיעה על הסתלקות הצמח צדק נכנסה העיירה כולה למשבר, ואחד מגדולי חסידי הצמח צדק שקראו לו ר' בער זעק שזה לא יתכן ושלא שייך שיהיה מישהו שיוכל להחליף את הצמח צדק, ובזמן הזה החלו לבוא לעיירה שמועות על גדולתו של המהרי"ל (כנראה כחלק מהתעמולה של אנשי קאפוסט שרצו שהמהרי"ל ימלא את מקום הצמח צדק) ואותו ר' בער הלך לליובאוויטש[62] כדי לבדוק אם השמועות נכונות, לאחר ארבע שבועות חזר ר' בער לעיירה וכולו היה מלא בשמחה והודיע להם שהוא שייך לר' לייב (כינוי להמהרי"ל), שבת לאחר מכן מאות חסידים מהעיירה הגיעו לעיירה קאפוסט כדי לשמוע את המהרי"ל ובמהרה נהיו חסידים שלו[63].
בליאזנה כיהן כרב העיירה הרב אהרן לוין, שהיה עוד חסיד של אדמו"ר הזקן. וכשנסתלק הצמח צדק נהיה מקושר לאדמו"רי קאפוסט.
גם בעיירה לאחוביץ שבפלך פולטובה היו לחסידי קאפוסט רוב, כאשר רצה אחד מהחסידים להתמנות לרב העיירה היה זקוק להסכמתו של רבי שמריהו נח שניאורסון מבברויסק[64]. כמו כן גם בעיירה רודניא שהייתה סמוכה מאוד לליובאוויטש היו רוב חסידי חב"ד מקושרים לאדמו"רי קאפוסט. בעיירה פאלאצק בפלך ויטבסק היו רוב החסידים חסידי קאפוסט, אך למרות זאת רב העיר היה חסיד ליובאוויטש, דבר שאילץ אותו לעזוב את העיר לאחר מכן[64].
בעיירה ברז'ניגובאטה רובם ככולם של חסידי חב"ד היו חסידי ליובאוויטש, ורק מקצתם חסידי קאפוסט[65].
בפולוצק היו רוב החסידים חסידי קאפוסט אך למרות זאת חסידי קאפסוט בפולוצק חבבו את אנשי ליובאוויטש ולא היה מחלוקת ביניהם. בהקשר לכך מסופר שאנשי קאפוסט בעיירה בקשו מאדמו"ר הריי"צ שישלח עבורם משפיע, בתחילה אדמו"ר הריי"צ שלח להם חסיד שלא הצליח להסתדר אתם כי דרך ליובוויטש שונה מקאפסוט, ולאחר שאנשי קאפוסט כתבו על-כך לאדמו"ר הריי"צ הוא שלח את המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן שיכהן כמשפיע בעירם באמרו ש"חסיד פלוני אינו מצליח להסתדר עם חסידי קאפוסט, אבל אתה הרי טיפוס אוהב שלום ובוודאי תוכל להסתדר איתם"[66][67].
קהילת חב"ד בורשה יוסדה על-ידי חסידי ליובאוויטש שברחו מרוסיה בעקבות "גירוש מוסקבה" שבו הצאר הורה לגרש את היהודים מהעיר מוסקבה שברוסיה. לאחר הגזירה קבוצה של עשרות משפחות חשובות מחסידי ליובאוויטש עברה לעיר ורשה שבפולין שהייתה מרכז יהודי חשוב בימים ההם, הקהילה החב"דית התפחתה ומנתה מאות משפחות חב"דיות חסידי ליובאוויטש. ובשנת תרפ"א ייסדו כמה ממנהלי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש את ישיבת תומכי תמימים ורשה.
בעיירה דוקשיץ שבוילנה התקיימה קהילת חב"דית גדולה וותיקה, כאשר בבית כנסת חב"ד המרכזי בעיירה התקיימו מספר מניינים, בניהם מניין לחסידי ליובאוויטש ומניין לחסידי ליאדי[68].
בריגא התקיימה קהילה גדולה של חסידי חב"ד מכל הענפים, הקהילה החב"דית הגדולה ביותר בריגא הייתה של חסידי קאפוסט והשנייה של ליובאוויטש. ר' אברהם גודין מספר[69] שעד לשנת תרל"ח היה לחסידים בריגא בית כנסת אחד ובו שני מניינים, ובשנת תרל"ח הסכימו שלטונות לטביה להרחיב את בניין בית הכנסת של החסידים כך שיוכל להחיל עוד מניין בחדר נפרד, ומאז התקיים בבניין בית הכנסת החסידי בריגא שלושה מניינים חב"דים מרכזיים: במניין הראשון היו מתפללים כל חסידי חב"ד מכל הענפים, המניין השני היה שייך לליובאוויטש, והמניין השלישי (שהיה המניין הגדול מבין המניינים) היה שייך לחסידי קאפוסט. כמו כן כשעבר החסיד הגביר ר' ישעיה ברלין מליובאוויטש לריגא ייסד בעיר עוד מניין לחסידי ליובאוויטש[70].
בעיר דווינסק שבלטביה הייתה קהילה חב"דית גדולה ומגוונת, שרובה נמנו על חסידיהם של אדמו"רי קאפוסט[71]. ר' חיים אבא ווייל מספר[72] שבעיר התקיימו עשרות מניינים של חסידי חב"ד. מתפללי בית הכנסת בו התפלל ר' חיים היו חלקם חסידי ליובאוויטש, חלקם חסידי קאפסוט, וחלקם הסתובבו בין קפוסט לליובאוויטש וקבלו חסידות משני הענפים, כאלה היו הרבה חסידים בעיר, אך רוב החסידים בדווינסק היו חסידי קאפוסט[64]. אחד הרבנים החב"דים הבולטים בעיר הוא הרוגוצ'ובר שהיה חסיד קאפוסט אך גם מקושר לרבותינו נשיאנו בליובאוויטש.
בעיר גרייבא שבבמחוז קורלאנד בלטביה הקים החסיד ר' רפאל יאווער (סבו של הרב קוק) שטיבל חב"די שהשתייך לחסידי קאפוסט, ואף מדי פעם היה מגיע ר' יחזקאל יאנווער - החוזר של רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל ה"מגן אבות" להתוועד עם היהודים והיה חוזר ליהודי העיר חסידות על דרך קאפסוט[64].
בית כנסת חב"ד המיתולוגי אהל יצחק בשכונת מאה שערים בירושלים השתייך לחסידי קאפוסט, ובית הצמח צדק בירושלים השתייך לחסידי ליובאוויטש.
היחסים בין ליובאוויטש לענפים שהתפצלו
יחסי ליובאוויטש עם חב"ד קאפוסט
היחסים בין ליובאוויטש וקאפוסט היו מלווים במתיחות גדולה משנת הקמת הענף, ובמיוחד לאחר שהמהרי"ל הסתלק.
חסידי חב"ד ליובאוויטש הקפידו במשך תקופת הפיצול שלא ללמוד בספר דרך מצוותיך מכיוון שהודפס לראשונה על ידי קאפוסט[74]. באחת הפעמים כשראה אדמו"ר הרש"ב חסיד מעיין בספר דרך מצוותיך הוא נטל ממנו את הספר[64].
על אף המחלוקת הורה אדמו"ר המהר"ש בשנת תרל"ב לשמריהו נח שניאורסון להתמנות לרב החסידים בבברויסק. היו מאנ"ש חסידי ליובאוויטש שהתנגדו למינוי; אדמו"ר המהר"ש הקפיד עליהם, והם ספגו נזקים גדולים ברכוש ובנפש[75].
לאחר הסתלקותו של אדמו"ר המהר"ש הלכו חסידי ליובאוויטש לווילנא כדי להדפיס את ספרו לקוטי תורה לג' פרשיות, חסידי קאפוסט ששמעו על-כך רצו לעשות תחבולה ולהחליף את המאמרים שנכתבו שם על-ידי אדמו"ר המהר"ש במאמרים של אדמו"ר הצמח צדק המיוסדים על אותם פסוקים, ובכך "להוכיח" שאדמו"ר המהר"ש לא חידש כלום כביכול אלא רק חזר על מאמריו של אביו. ואכן השלוחים שבאו לוילנא כדי להדפיס את הספר לא שמו לב לכך שהדפים שהיו בידיהם ובם מאמריו של אדמו"ר המהר"ש הוחלפו במאמריו של אדמו"ר הצמח צדק, וכך הם הדפיסו את הלקוטי תורה לג' פרשיות בתחילה. וכשהביאו את הספר לליובאוויטש והוא החל להתפרסם עשו מכך חסידי קאפוסט רעש גדול, בטענם שזה חיקוי למאמריו של הצמח צדק והספר הופסק להתפרסם למספר שנים[76].
בשמחת תורה תרע"א התבטא אדמו"ר הרש"ב שאין במאמריו של רבי שלמה זלמן שניאורסון שום חידוש[77], ושהחסידות בקאפוסט היא "ללא יסודות כלל"[78]. לעומת זאת, רבי שלמה זלמן שיבח את אדמו"ר הרש"ב שהוא ירא שמים גדול[79].
מאורע משמעותי היה בשנת תרע"ב, כאשר חסידי קאפוסט וחסידי ליאדי באר ישראל פרשו מכולל חב"ד שהיה נתון לשליטתם של חסידי ליובאוויטש, ופתחו כולל חדש שנקרא כולל חב"ד המיוחד[1]. יש לציין שכאשר ביקר אדמו"ר הריי"צ בארץ בשנת תרפ"ט, שלוש שנים לאחר שאחרון אדמו"רי קאפוסט הסתלק והפיצול הסתיים באופן רשמי, קיבלו על עצמם אנשי כולל חב"ד המיוחד באופן רשמי את נשיאות אדמו"ר הריי"צ על הכולל.
יחסי ליובאוויטש עם חב"ד ליאדי
בתחילה היו היסים בין ליובאוויטש לליאדי מהודקים וקרובים זה לזה, במיוחד במהלך נשיאותו של הרחש"ז. אך לאחר שהרחש"ז הסתלק והענף חב"ד ליאדי נחלק בין חתנו ולבין בנו השתפרו היחסים בין ליאדי וקאפוסט, ובמקביל היחסים התקררו עם ליובאוויטש[1][80].
אדמו"ר המהר"ש והרחש"ז מליאדי חבבו מאוד זה את זה. הקרבה המיוחדת ביניהם התחילה כאשר הצמח צדק שידך בין אדמו"ר המהר"ש ולבן בתו של הרחש"ז, החתונה נערכה ברוב פאר והדר ובין המוזמנים היה החסיד ר' הלל מפאריטש, כשראה ר' הלל את הרחש"ז אמר לו בבדיחות "איך אתם משתדכים עם מחותן שאינכם מכירים?" כששמע זאת אדמו"ר הצמח צדק אמר לר' הלל "הוא גם לא מכיר את החתן..."[81]. אך במהלך השבע ברכות חלתה הכלה ונפטרה. אך גם כאדמו"ר המהר"ש נישא לרבנית רבקה הקשר ביניהם לא הפסיק[82].
כמו כן לפני חגיגת הבר מצווה של אדמו"ר הרש"ב, אביו אדמו"ר המהר"ש שלח אותו ביחד עם אחיו ר' זלמן אהרן לקבל ברכה מהרחש"ז בליאדי ולשמוע ממנו מאמרי חסידות[83].
בהקשר לכך אחד מילידי ליאדי סיפר שהרחש"ז מליאדי היה נוהג לעלות פעם בשנה לציונו של הצמח צדק בליובאוויטש, ובכל פעם שהיה מגיע לעיירה היה נפגש עם אדמו"ר המהר"ש[82], ולפני הסתלקותו של הרחש"ז אדמו"ר המהר"ש שלח את בניו אדמו"ר הרש"ב ור' זלמן אהרן לשמוע ממנו חסידות, ולמרות חוליו וחולשתו הרחש"ז התיישב במיטתו ואמר בפניהם מאמר ד"ה "כרע שכב כארי"[84].
עוד סיפור שממחיש את קרבתה של ליאדי לליובאוויטש בשנים הראשונות סיפר החסיד ר' רפאל קימין, שפעם בא מעיירתו ביעשינקאוויטש אל אדמו"ר המהר"ש בעניין שהטריד אותו, ואדמו"ר המהר"ש לא התייחס לשאלותיו אלא אמר לו "מדוע אין אביך ר' יהודה יוסף מתמנה לרב בביעשינקאוויטש?" הדבר הפליא אותו מכיון שבעיירה היה כבר רב אחר, ואמר זאת לאדמו"ר המהר"ש, אדמו"ר המהר"ש מצידו אמר לו ללכת להתייעץ עם אחיו הרחש"ז מליאדי. ר' רפאל הלך אל הרחש"ז ודבר אתו בדבר שהטריד אותו, אך הרחש"ז כמו אדמו"ר המהר"ש לא התייחס לדבריו ושאל אותה שאלה "מדוע אין אביך מתמנה כרב בביעשינקאוויטש"? ר' רפאל העיד שהדבר הפליא אותו שבעתיים, הן השאלה התמוהה והן רוח הקודש השורה בין האחים מליובאוויטש וליאדי. וכשחזר לעיירתו הרב הקודם נפטר כעבור מספר ימים ואביו החליף את מקומו, אז הבין את שאלתם של הרחש"ז ואדמו"ר המהר"ש[85].
ניסיונות ליישוב המחלוקת
|
"צוויתי מכאאמו"ר שליט"א לכתוב לאנ"ש שיחי' בקשה עצומה מלב ונפש חפצה לגבור עצמם בכל עוז, שלא יתקוטטו עם צד השני כלל ועיקר, ובפרט לפני החג הבע"ל כי מי יודע מה שיוכל ליצמח מזה ואף אם ישמעו דברים קשים כגידים לא יטו אוזן כלל וזהו לטובתינו ברוחניות וגשמיות בלי ספק, וכמו"כ לשאר מקומות ימחלו להעתיק זאת ולשלוח לטשערניגוב ולקאמין" |
| היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 171, בשם כת"י שנמצא |
ניסיונות ליישוב המחלוקת מצינו כמעט אצל כל בני הצמח צדק, בימי השבעה על הצ"צ בחודש ניסן תרכ"ו כשהגיע המהרי"ל לליובאוויטש ראה שכל העיירה מלאה במחרחרי ריב ויש מחלוקת גדולה מאוד, הוא ניסה לדבר עם הצדדים וליישב את המחלוקת אך לא הצליח[86], לאחר שראה המהרי"ל שהוא לא מצליח הוא הציע כאמור שיעשו דין תורה בין הבנים, וכשזכה אדמו"ר המהר"ש תכנן לנסוע עם חסידיו לעיירה ליאדי[87], וכשחשש שמא הדבר יעורר עוד יותר מחלוקת קבע את מגוריו בקאפוסט[88].
כדי לנסות שלא להרבות את המחלוקת שיגר רבי שלמה זלמן שניאורסון אגרת (ראה האגרת בחלונית בצד שמאל) בשם אביו המהרי"ל לחסידי קאפוסט בה קרא להם שלא לעורר מהומות ולא להכנס למחלוקות מיותרות[86].
כאשר הסתלק המהרי"ל מקאפוסט, שיגר אדמו"ר המהר"ש מכתב לבנו, רבי שלמה זלמן שניאורסון, במכתב קרא אדמו"ר המהר"ש לגמור את המחלוקת ולהשכין את השלום בחב"ד[89].
כמו כן כשנת תר"מ כאשר הרחש"ז מליאדי נחלה בא אליו אדמו"ר המהר"ש כדי לבקרו ולהתפלל עליו, וכן הביא איתו רופא מומחה שיבדוק את הרחש"ז (מכאן רואים את גודל החשיבות והכבוד שיחס אדמו"ר המהר"ש לאחיו למרות המחלוקת ביניהם) כמה ימים לאחר מכן בד' טבת הסתלק הרחש"ז מליאדי[90].
לפני שהסתלק רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל ה"מגן אבות" הוא שלח פ"נ לאדמו"ר הרש"ב שיקרא על ציון הצמח צדק, וכשחזר מהציון היה נראה שהוא מוטרד ועצוב, כשראתה זאת הרבנית רבקה היא שאלה אותו מדוע פניו נפולות, ואדמו"ר הרש"ב ענה לה שמיד כשהדליק את הנר לזכות רבי שלמה זלמן הוא כבה. ואכן זמן קצר לאחר מכן הסתלק רבי שלמה זלמן שניאורסון[91].
רבי שלמה זלמן מקאפוסט העיר באחת הפעמים על הערה של אדמו"ר המהר"ש על הספר תורה אור, הדבר גרם לויכוח חריף בינו לבין החסיד ר' דן תומרקין שהגן על עמדתו של אדמו"ר המהר"ש, אדמו"ר הרש"ב הצטער אחרי זה שלא בא להגן על עמדתו של אביו אדמו"ר המהר"ש ואמר שהחסידים לא נתנו לו להגיב מחשש שהדבר יגרום לחידוש המחלוקת בין החסידיות[92].
יחס רבותינו נשיאנו לענפים השונים
בזמן הפיצול היה בליובאוויטש יחס ביקורתי כלפי הענפים השונים בחב"ד, אך כיום דבר זה השתנה. אדמו"ר הריי"צ והרבי החשיבו את אדמו"רי הענפים השונים בחב"ד כחלק מאדמו"רי חב"ד, אך כענפים שונים[93].
כמו כן באחת השיחות[94] הצביע הרבי על כך שאדמו"ר הריי"צ היה נוהג לכתוב על בניו ונכדיו השונים של הצמח צדק את התואר "אדמו"ר", ומכך לומדים שכל יהודי יכול להיות אדמו"ר.
כאשר ערכו את קובץ יגדיל תורה הכניסו העורכים מדבריו של רבי יצחק דובער שניאורסון (המהרי"ד) מליאדי במדור "חסידים הראשונים", וכשהביאו את הקובץ לפני הרבי להגהה הורה הרבי להעביר את זה למדור "רבותינו נשיאנו", אך בהפסק שלוש נקודות בינו לבין אדמו"ר הרש"ב[95].
בתל אביב התגורר נכדו של רבי שמריהו נח מבברויסק שהיה לו כתבי קודש של אדמו"ר הצמח צדק, ר' בנימין גורודצקי רצה להעניקם להרבי, ואותו נכד התנה זאת בהדפסת ספרי רבי שמריהו נח מבברויסק על ידי חב"ד, הרבי אישר זאת. כאשר הרב שאול דובער זיסלין שמע שספרו של האדמו"ר מבברויסק שמן למאור הודפס בכפר חב"ד הוא הלך לר' פנחס אלטהויז ושאל: 'הייתכן?', כאשר ר' פיניע אמר לו שזה באישור הרבי, נרגע הרב זיסלין[96].
כאשר הרבי בא לנחם את הרש"ג בבכ"ה תשרי תש"ל אחרי פטירת אמו, נרשמו חילופי דברים בינו לבין הרש"ג בהקשר לספר "מגן אבות" של רבי שלמה זלמן שניאורסון מקאפוסט. בין השאר הרש"ג שאל את הרבי אם הרבי עיין בספר "מגן אבות" והרבי השיב בחיוב. הרש"ג הוסיף ואמר שבתחילה חשש מלעיין בספר זה מכיון שידוע שיש קפידה על הלומדים בספרי קאפוסט, אך כששמע מאדמו"ר הריי"צ שהספר "מגן אבות" מיוסד על מאמרי הצמח צדק הוא נרגע והחל לעיין בספר. בהמשך השיחה הרבי הוסיף וציין שבזמן הפיצול אף היה איסור וקפידה על הלומדים בספר דרך מצוותיך של הצמח צדק למרות שרק ההקדמה נכתבה על ידי חסיד קאפוסט, אך הרבי ציין שאז הייתה זו הוראת שעה בלבד[74][97].
סוף הפיצול והתאחדות עם ליובאוויטש
במרוצת השנים ענפיה השונים של חסידות חב"ד החלו להיעלם, הענף הראשון שנעלם היה של חב"ד ניעז'ין, הענף שרד רק כ-15 שנה משנת תרכ"ח ועד לשנת תרמ"ג ומיד לאחר פטירתו של מייסדו, רבי ישראל נח שניאורסון בי"ז ניסן תרמ"ג עברו רוב חסידיו לחב"ד קאפוסט.
לאחר פטירת מייסד חסידות חב"ד ליאדי רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון בשנת תרס"ה התפצלה החסידות בין בנו רבי יצחק דובער שניאורסון לבין חתנו רבי לוי יצחק מסירטשין. הענף החסידי סירטשין ליאדי שרד זמן קצר ממש, ורוב חסידי סירטשין ליאדי עברו לחב"ד ליובאוויטש. ולאחר שהגיע הקץ על חסידות ליאדי רוב חסידיו התפזרו בין ליובאוויטש וקאפוסט.
לאחר חמש עשרה שנה וחב"ד ניעז'ין נסגרה. לאחר ארבעים ושלוש שנה חב"ד ליאדי נסגרה. במשך שתים עשרה שנה נשאר רק ענף קפוסט מיתר הענפים. יש לציין שבתקופה האחרונה קאפוסט על חצרותיה הייתה מאוד קטנה בעוד שליובאוויטש הייתה גדולה מאוד.
בשנת תרפ"ג כשהאדמו"ר רבי שמריהו נח שניאורסון מקאפוסט הסתלק ולא השאיר אחריו בנים חיים - מכיון ששני בניו ר' זלמן ור' מנחם מענדל נפטרו עוד בחייו[98], אז הוא כתב בצוואתו שימנו את אחד מנכדיו לאדמו"ר במקומו[99], אולם הם סירבו, תושבי בבוירסק בקשו מחתן ביתו של רבי שמריהו נח, הרב שמואל בזפלוב אולם הוא סירב לקבל את עול האדמו"רת עקב היותו מקורב לאדמו"רי חב"ד - ליובאוויטש וכיהן רק כרב העיר עד שנרצח בשואה[98]. בעקבות כך רוב חסידי קאפוסט נהפכו למקושרים לאדמו"ר הריי"צ וחזרו לליובאוויטש.
חסידות אוורוטש
|
| ערך מורחב – חסידות אוורוטש |
בן נוסף של אדמו"ר הצמח צדק, האדמו"ר רבי יוסף יצחק, הקים, בהשפעת חמיו ודודו הרב יעקב ישראל מטשערקאס (ה"צ'רקאסר"), עוד בחיי אביו חצר בעיירה אוורוטש, בשנת תרי"ט. אך החסידות התנהלה בסגנון חסידויות צ'רנוביל ולא בדרכה של חסידות חב"ד[100][101].
את מקומו של רבי יוסף יצחק לאחר פטירתו מילא בנו האדמו"ר רבי נחום דובער שניאורסון, שנפטר בח' בטבת תרנ"ו[102].
יש לציין שבמשפחת בית הרב היו צאצאים נוספים שפתחו חצרות נוספות, כדרך חסידות טשרנוביל. והם חסידות טומושפול וחסידות הורנסטייפל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- קובץ "דורות ראשונים - ליובאוויטש וקאפוסט"
- עמרם בלוי, קובץ היכל הבעש"ט חלקים ט"ו, י"ז, וי"ח[דרושה הבהרה]
- ספר כוחה של סנגוריה[דרושה הבהרה]
- רשימות תרכ"ו
קישורים חיצוניים
- קובץ "ליובאוויטש שבליובאוויטש" עמ' 18 ואילך
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 ישראל ג'ייקובסון, זכרון לבני ישראל, עמוד ל"ג, הערה ס"ד. נדפס בתשנ"ו
- ↑ הקפידה הייתה נכונה רק לזמן הפיצול, אך נכון להיום בהוראת אדמו"ר הריי"צ והרבי אין קפידא ואפשר ללמוד בספריהם.
- ↑ ראה ספר התולדות אדמו"ר הצמח צדק, עמ' 228 ואילך, פרק "משפחתו".
- ↑ כונה הרב"ש, לאחר הפיצול התקשר לאדמו"ר המהר"ש.
- ↑ כונה המהרי"ל, ייסד את ענף חב"ד קאפוסט.
- ↑ כונה הרחש"ז, ייסד את ענף חב"ד ליאדי.
- ↑ כונה המהרי"ן, ייסד את ענף חב"ד ניעז'ין.
- ↑ כונה הריי"ץ, כיהן כאדמו"ר בעיירה אוורוטש בסגנון חצרות טשערנוביל עוד בחיי אביו הצמח צדק.
- ↑ כונה רבי יעקב מאורשה, נפטר עוד בחיי אביו הצמח צדק בשנת תקצ"ז.
- ↑ ממלא מקום אביו בליובאוויטש.
- ↑ ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"ח, וראה פירוט על-כך ברשימות תרכ"ו של אדמו"ר הריי"צ.
- ↑ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 12.6 מבוסס על 'רשימת תרכ"ו' שכתב אדמו"ר הריי"צ מתוך מטרה להדפיס כמבוא ללקוטי תורה - תורת שמואל תרכ"ו, אך הדפסתה שם לא יצאה אל הפועל
- ↑ ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרצ"ז, עמ' 195
- ↑ כך סיפר הרב פרץ חן (צ'רניגוב) וכן היה בעוד עיירות - ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"א.
- ↑ אגרות קודש הצמח צדק (מהדורת תשמ"ו) חלק ב' אגרת ד', מהדורת תשע"ג אגרות ס"ו-ס"ז - עמ' קמ"ו ואילך.
- ↑ היכל הבעש"ט חלק ט"ו עמ' קט"ו.
- ↑ שמועות וסיפורים תשל"ד, עמ' 57
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש, וכן ברשימות היומן, חוברת קמ, עמ' 4. מ'יומן' שנת תרצ"ג
- ↑ 19.0 19.1 חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 37
- ↑ חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 35
- ↑ 21.0 21.1 ספר קיצור תולדות חב"ד, עמ' 167 למטה
- ↑ 22.0 22.1 22.2 22.3 על פי היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 156 - 160
- ↑ ספר השיחות תש"א עמ' 141
- ↑ ספר מגדל עוז עמ' קצ"ז
- ↑ דברי ימי הרבנית רבקה עמ' מ'
- ↑ ביחובסקי, עמ' קמ"ב
- ↑ נדפס באגרות קודש הצמח צדק.
- ↑ ספר המאמרים תש"י עמ' 163
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש עמ' 36. אוצר סיפורי חב"ד, חלק ח', עמ' 32. 'אורות אמונים' עמ' ד'. קיצור תולדות חב"ד עמ' 167, ועוד.
- ↑ 30.0 30.1 המכתב התפרסם בקובץ "אגרות בעל תורת חסד"
- ↑ היה שם כחלק ממסעו להפצת דא"ח בקרב חסידי חב"ד
- ↑ בית רבי חלק ג' פרק ח'
- ↑ 33.0 33.1 רשימות דברים חלק ב' דף פ"ה
- ↑ ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' קס"ח.
- ↑ ראה ספר ספריית ליובאוויטש פרק ד' עמ' ל"ו-ל"ז
- ↑ ראה רשימות הרב"ש עמ' מ"ה ועמ' ס"ח, וכן ספר 'עדה ומדינה' עמ' 130
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק אמר עליו ש"אפשר לסמוך על הפסק שלו"
- ↑ ראה רשימות היומן חוברות ק"מ, אגרת בעל תורת חסד אגרת ל"ד
- ↑ 39.0 39.1 ספר התולדות עמ' 37, היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 172
- ↑ ראה ספר השיחות תש"ח עמ' 35
- ↑ אל אדמו"ר המהר"ש
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד חלק ח' עמ' 32
- ↑ כפר חב"ד גיליון מספר 10 עמ' 8
- ↑ היכל הבעש"ט, ט"ז, 169 - 170
- ↑ בית רבי חלק ג' פרק י'
- ↑ 46.0 46.1 היכל הבעש"ט, חלק י"ח עמ' ק"ג
- ↑ מפי הרב יעקב לנדא, אוצר החסידים (ספר)
- ↑ ראה ספר "רבנו הצמח צדק" עמ' 191
- ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ) ה'תש"ב עמ' 104 - 103
- ↑ בהתכוונו למספרם המועט של חסידי אדמו"ר המהר"ש, שכאמור בזמן זה הייתה ליובאוויטש קטנה
- ↑ היכל הבעש"ט חלק ט"ו עמ' 173, הקריאה והקדושה חשון תש"ב
- ↑ ראה היכל הבעש"ט עמ' ק"ד
- ↑ היה דור רביעי לאדמו"ר הזקן שהתיישב בליאדי
- ↑ 54.0 54.1 54.2 ראה היכל הבעש"ט, חלק י"ח עמ' ק"ג - ק"ד, ועוד..
- ↑ בית רבי חלק א', פרק כ"ג
- ↑ בית רבי חלק ג', פרק י'
- ↑ חסידי קאפוסט בעיירה קאפוסט, חסידי ליאדי בעיירה ליאדי, וחסידי ניעז'ין בעיירה ניעז'ין
- ↑ הריכוז ברציצא היה במקביל לקאפוסט ולבברויסק
- ↑ ספר 'כחה של סנגוריה' עמ' 73
- ↑ כוחה של סניגוריה, עמ' 141 ו142
- ↑ 61.0 61.1 היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 166
- ↑ זה היה עוד בזמן בו המהרי"ל היה בליובאוויטש, כנראה בשבעה של הצמח צדק
- ↑ על פי היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 176
- ↑ 64.0 64.1 64.2 64.3 64.4 ראה קובץ היכל הבעש"ט חלק י"ז עמ' 140 - 142
- ↑ יראת ה' אוצרו, עמ' 22
- ↑ נוסך אחר (מפי זכרונו של ר' יהושע מונדשיין): "אתה נח לבריות, ואתה תסדר איתם"
- ↑ המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן, עמ' 29
- ↑ ניסן גורדון, זכרונות מלאי געגועים מה"חב"דניצע של דוקשיץ"
- ↑ כפר חב"ד גילון 899 עמ' 74
- ↑ ליובאוויץ' ומלחמותיה (עבודת גמר של איליא לוריא) פרק 1.3 – על פי מסמכים שבארכיון
- ↑ ראה ספר מגדל עוז עמ' פ"ט, וכן ספר השיחות תש"ה עמ' 29
- ↑ כפר חב"ד גליון 918 עמ' 38
- ↑ ע"פ אחת הגרסאות
- ↑ 74.0 74.1 המלך במסיבו בעריכת ר' משה מרדכי לאופר - הוצאת קה"ת, עמ' ס"ז ואילך
- ↑ רשימות היומן, קה"ת, תשס"ו, עמ' רפח
- ↑ המלך במסיבו, עמ' ע"ט, ועמ' פ"ב
- ↑ רשימות הרב"ש ע' כד.
- ↑ שם ע' סט.
- ↑ רשימות הרב"ש ע' כו.
- ↑ כאמור הסדק הכי גדול ביחסים היה ההצטרפות של ליאדי לקאפוסט במאבקה נגד ליובאוויטש בכולל חב"ד.
- ↑ לקוטי סיפורים, עמ' קי"ב
- ↑ 82.0 82.1 היכל הבעש"ט, חלק י"ח, עמ', קי"ח - ק"כ
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש עמ' 135
- ↑ בית רבי - אידיש עמ' 183
- ↑ היכל הבעש"ט חלק י"ח עמ' קי"ח קי"ט. וכן בשמועות וסיפורים
- ↑ 86.0 86.1 היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 170
- ↑ אז הרחש"ז התגורר בעיירה ליובאוויטש ולא פתח עדיין את חצרו
- ↑ היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' קע"ב קע"ג
- ↑ ראה ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש עמ' 37
- ↑ על פי היכל הבעש"ט חלק י"ח, עמ' קי"ט, וכן בית רבי - אידיש עמ' 183
- ↑ ספר מגדל עוז עמ' רכ"ו
- ↑ "המלך במסיבו" חלק ב' עמוד רפד
- ↑ ראה בהיום יום שם מגדיר הרבי את כל האדמו"רים הללו בתואר "אדמו"ר" וכן בקובץ יגדלי תורה שבו הורה הרבי לשים את רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון מליאדי במדור "רבותינו נשיאנו" (ראה פר "עבודת הקודש" עמוד כ"ג)
- ↑ שיחת ליל הושענא רבא תשנ"ב
- ↑ שלום דובער לוין, ספר "עבודת הקודש" עמ' כ"ג
- ↑ מפי הרב אשכנזי, אוצר החסידים
- ↑ היכל הבעש"ט חלק י"ז, עמ' קמ"ג
- ↑ 98.0 98.1 ספר "תולדות ברוך מרדכי" עמ' 11 - 112
- ↑ ראה ספר כתבי הרח"א ביחובסקי עמוד ק"נ ואילך
- ↑ ציטוט מבית רבי (ספר), חלק ג', דף ט"ו, עמוד א': "אח"כ בקשוהו במדינת וואהלין להיות להם לרב כדרך רבני פולין" ובחלק ג' עמוד ט"ו: "הנהגת רבנותו הי' כדרך רבני פולין" | מהקריאה והקדושה כסלו תש"ה: "כשהיה בן שלושים ושש שנה בשנת תרי"ט הכריחו כ"ק חותנו אדמו"ר המפורסם כבוד קדושת שם תפארתו מרנא ורבנא ר' יעקב ישראל מטשערקאסס.. לקבל עליו הנשיאות בהנהגת ובהדרכת מקוריו היושבים בווהאלין .. מושובו בעיר אוורוטש פלך זיטאמיר, הוא כ"ק אדמו"ר מוהרייצ הוא דור רביעי לנשיאי חסידי טשרנאביל" ובהערה: "א. אדמו"ר הרה"ק ר' מנחם נחום ב. אדמו"ר ההר"ק ר' מרדכי ג. אדמו"ר הרה"ק ר' יעקב ישראל..". אדמו"ר הריי"צ מונה את רבי יוסף יצחק כאחד מבני אדמו"ר הצמח צדק שישבו על כסאו במקומות שונים לאחר פטירתם אביהם (הקריאה והקדושה, תשרי תש"ה, מדור "זכרון זכות אבות - י"ג תשרי") כמו כן הוא מכונה בשלשלת היחס בתואר "כ"ק אדמו"ר".
- ↑ אם כי בפני כמה ממקורביו נהג בכמה ממנהגי חב"ד. ראה למשל: בית רבי (ספר), עמוד קכ"ג: "הנהגת רבנותו הייתה כדרך רבני פולין אך בפני יחידי סגולה היה אומר גם דברי חסידות - היינו תורת חב"ד"
- ↑ לגבי נחום דובער שניאורסון כתוב בבית רבי (ספר), חלק ג' דף ט"ו עמוד ב': "שמילא מקומו אחריו" (אחרי אביו בהנגת חסידות ארווטש כדרך צ'רנוביל ולא בדרך חב"ד). ובהקריאה והקדושה טבת תש"ב: "בנו השלישי וממלא מקום אביו באוורוטש כ"ק אדמו"ר חסידא ופרישא כבוד קדושת שם תפארתו מוהר"ר נחום דובער בן הוד כ"ק אדמו"ר הגאון חסידא ופרישא כ"ק שם תפארתו מרנא ר' יוסף יצחק.. נולד בשנת תר"ב בעיר ליובאוויטש והוא בן הזקונים לאביו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ודור חמישי לנשיאי טשערנוביל בעיר אוורוטש פלך זיטומיר" ובהערה: "א. אדמו"ר הרה"ק ר' מנחם נחום ב. אדמור ההר"ק ר' מרדכי ג. אדמו"ר הרה"ק ר' יעקב ישראל ד. אדמור הרה"ק מוהריי"צ"