הלל

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

הלל הוא קובצת מזמורים הנאמרים כשבח והלל בעת שמחה ומועדים. באופן כללי פרקי התהלים המכונים הלל הם הפרקים מקי"ג עד קי"ח, הלל זה מכונה גם הלל מצרי. נוסף לכך קיימים גם הלל הגדול, ולעיתים גם פסוקי דזמרה מכונים בשם הלל.

תפילת הלל נאמרת בימי חג ומועד ונוהגים לאומרה כהמשך לתפילת שחרית אחרי תפילת שמונה עשרה, בתוספת ברכה בהתחלה ובסוף.

מקורו

לפי שיטה אחת בחז"ל מקורם של מזמורי ההלל הם בשירתם של משה רבנו ובני ישראל על הים לאחרי נס קריעת ים סוף. לשיטה אחרת מקורו בזמן יהושע בעת כיבוש הארץ מידי הכנעניים לשיטה אחרת מקורו אצל ברק ודבורה הנביאה. לשיטות אלו נוסח הלל קדם לדוד המלך אלא שהוא שבצם בתהלים או שהם אמרו בנוסח שלהם ודוד המלך תיקן נוסח אחיד. אולם לשיטות אחרות בחז"ל דוד המלך הראשון שאמר מזמורים אלו, אלא שאמירתם כהלל נאמרו על ידי הבאים אחריו, או על ידי חזקיה כשנלחם נגד סנחריב או על ידי חנניה מישאל ועזריה או על יד מרדכי ואסתר ולשיטת חכמים "נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל... על כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".

אמירת ההלל

עוד קודם קביעת נוסח התפילה על ידי חז"ל, נאמרו פרקי ההלל בבית המקדש בזמן הקרבת קרבן הפסח, אך ללא ברכה לפניו ולאחריו. בהמשך, כזכר לכך, נקבעה אמירתו כחלק מנוסח הגדה של פסח.

כאשר תקנו חז"ל את נוסח התפילה, קבעו לומר את ההלל בתפילת שחרית של ימי המועדים: היום הראשון של חג הפסח, שבועות, ימי חג הסוכות ושמיני עצרת ובשמונת ימי חנוכה. בימים אלו תקנו חז"ל לגמור את ההלל, מבלי לדלג על חלק מהפרקים.

בשונה ממנהג ארץ ישראל בתקופת התנאים, נקבע המנהג בבבל לקרוא את ההלל גם בראש חודש, אך לדלג על שני חצאי פרקים באמצעו.

בנוסף, גם בכל ימי חג הפסח מלבד יומו הראשון קוראים את ההלל בדילוג.

בראש השנה ויום כיפור אין אומרים הלל כלל, משום שהם ימי דין, וכן אין אומרים הלל בפורים.

חיובו וברכותיו

בספרי הפוסקים מופיעה מחלוקת נרחבת אם אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה דרבנן.

בתורת החסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.