פסוקי מזמור תהלים ז' שִׁגָּיוֹן לְדָוִד
|
א שִׁגָּיוֹן, לְדָוִד:אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ, בֶּן יְמִינִי.
ב ה' אֱלֹקָי, בְּךָ חָסִיתִי; הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי, וְהַצִּילֵנִי.
ג פֶּן-יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי; פֹּרֵק, וְאֵין מַצִּיל.
ד ה' אֱלֹקַי, אִם עָשִׂיתִי זֹאת; אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי.
ה אִם גָּמַלְתִּי, שׁוֹלְמִי רָע; וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם.
ו יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי, וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי; וּכְבוֹדִי, לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה.
ז קוּמָה ה', בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא, בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי; וְעוּרָה אֵלַי, מִשְׁפָּט צִוִּיתָ.
ח וַעֲדַת לְאֻמִּים, תְּסוֹבְבֶךָּ; וְעָלֶיהָ, לַמָּרוֹם שׁוּבָה.
ט ה', יָדִין עַמִּים: שָׁפְטֵנִי ה'; כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי.
י יִגְמָר נָא רַע, רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק; וּבֹחֵן לִבּוֹת, וּכְלָיוֹת אֱלֹקִים צַדִּיק.
יא מָגִנִּי עַל-אֱלֹקִים; מוֹשִׁיעַ, יִשְׁרֵי לֵב.
יב אֱלֹקִים, שׁוֹפֵט צַדִּיק; וְקֵל, זֹעֵם בְּכָל יוֹם.
יג אִם לֹא יָשׁוּב, חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ; קַשְׁתּוֹ דָרַךְ, וַיְכוֹנְנֶהָ.
יד וְלוֹ, הֵכִין כְּלֵי מָוֶת; חִצָּיו, לְדֹלְקִים יִפְעָל.
טו הִנֵּה יְחַבֶּל-אָוֶן; וְהָרָה עָמָל, וְיָלַד שָׁקֶר.
טז בּוֹר כָּרָה, וַיַּחְפְּרֵהוּ; וַיִּפֹּל, בְּשַׁחַת יִפְעָל.
יז יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ; וְעַל קָדְקֳדוֹ, חֲמָסוֹ יֵרֵד.
יח אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ; וַאֲזַמְּרָה, שֵׁם ה' עֶלְיוֹן.
|
|
שִׁגָּיוֹן לְדָוִד, הוא פרק 7 מספר תהלים (פרק ז' גם במספור של תרגום השבעים), ופותח במילים אלה.
שגיון
המילה "שִׁגָּיוֹן", מופיעה בצורתה זאת בפעם היחידה בכל התנ"ך. בספר חבקוק מופיעה המילה, פעם נוספת, בהטיית רבים - "שִׁגְיֹנֽוֹת". נדירותה של המילה, הביאה לכך שהתקבלו מספר פירושים אודות משמעותה.
- שיגיון הוא כלי נגינה, כמו: "מָחֲלַת"[1], "הַשְּׁמִינִית"[2], או "הַגִּתִּית"[3].
- שיגיון לשון מִשְׁגֶּה - שְׁגָגָה.
- שיגיון הוא הֶלְחֵם של שתי מילים: הִגָּיוֹן + שִׁגָּעוֹן.
על פי ספרו של אדמו"ר האמצעי המילה שגיון היא מלשון שיגעון[דרוש מקור].
הערות שוליים
- ↑ לַמְנַצֵּחַ עַל-מָחֲלַת, מַשְׂכִּיל לְדָוִד
- ↑ לַמְנַצֵּחַ עַל-הַשְּׁמִינִית, מִזְמוֹר לְדָוִד
- ↑ לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית, מִזְמוֹר לְדָוִד