תהלים ט"ו
מִזְמוֹר, לְדָוִד; ה', מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. |
---|
א מִזְמוֹר, לְדָוִד; ה', מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. |
תהלים ט"ו הוא המזמור החמישה עשר בספר תהלים.
סוגת המזמור
רז"ל אומרים[1] שכל מזמור בתהלים שמתחיל ב"מזמור לדוד" זה אומר שדוד קודם היה מנגן ואחר כך היה שורה עליו שכינה, מזמור להביא רוח הקודש לדוד. ואיפה שכתוב "לְדָוִד מִזְמוֹר" קודם שרתה בו שכינה ואחר כך שר שירה[2]
תוכן המזמור
בפרק מוגדר מי האיש הרשאי לדור תחת אוהלו של ה'. והדרישות הם : הם תכונות מיוחדות שהאדם צריך לעמוד בהן. בפרק מתואר את הזכות שיש להיכנס להיכל ה'.
ביאורי רבותינו נשיאנו
המגיד ממזריטש מפרש את הפסוק[3] " לֹא-רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ" מתי שהאדם נזהר בלשונו ומקפיד שלא יהיו בה מחשבות זרות ודברים בטלים, שהולכים רכיל ומקטרגים על כל עבודתו. שזה אומר שדברים בטלים ומחשבות זרות יכולים לפגום בכל עבודתו של האדם לא רק ב"סור מרע" אלא גם ב"ועשה טוב", כי הקליפה מתחילה מדבר קטן מהקדושה וממנה משפיעה על האדם שירד חלילה ממדריגתו.
ומתי שהאדם נזהר בלשונו גורם לא רק ש"לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה" שזה במעשה אלא גם בהרגש "וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ"[4]
מזמורי ספר תהלים | |
---|---|
|