חנוכה

הרבי ליד החנוכיה ב770

ציונו של אלעזר החשמונאי

חג החנוכה נקבע על ידי חז"ל בזמן בית המקדש השני, לזכר הניסים והישועות שעשה ה' בתקופת מלכות יוון: ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה.

החג נחוג בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת.

רקע

ערך מורחב – מרד החשמונאים

סיפור החג התרחש בתקופת בית המקדש השני, כאשר משלה מלכות יוון. בשנת ג'תר"י עלה לשלטון המלך אנטיוכוס ותחת שלטונו החלו רדיפות וגזירות כנגד התורה, שבראשן חילול בית המקדש והפיכתו למוקד פולחן לעבודה זרה. לאחר תקופת דיכוי פרץ מרד החשמונאים בניצוחו של מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ולאחר מכן יהודה המכבי. בכ"ד או בכ"ה בכסלו בשנת ג'תרכ"ב ניצחו החשמונאים את היוונים וטיהרו את בית המקדש, והוא נחנך בכ"ה בכסלו. ביום זה התרחש גם נס פך השמן, שבזכותו דלקה המנורה שמונה ימים באופן ניסי.

בשנה שלאחריה קבעו חכמים את שמונת הימים הללו לחג וימי הלל והודאה.

מצוות החג

הדלקת נרות

ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

המצוה העיקרית בחג היא הדלקת נר בכל לילה מלילות החנוכה, לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.

מצות ההדלקה מתוארת בגמרא כך:

מצות חנוכה: נר איש וביתו.
והמהדרין: נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין: בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.

המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כ"מהדרין מן המהדרין", אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א, מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך, שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

חובת ההדלקה

• החל מאור לכ"ה בכסלו חובה על כל אחד ואחת מישראל להדליק נרות חנוכה. מעיקר הדין מספיק נר אחד בכל לילה ובזה מספיק להוציא את כל בני המשפחה. אמנם מהדרים להדליק לכל אחד מבני הבית ולהוסיף בכל לילה עוד נר, כך שביום השמיני מדליק כל אחד שמונה נרות.
• בנוגע לבנות - הייתה הנהגת בית הרב שהם לא הדליקו נרות חנוכה לא הגדולות ולא הקטנות לפני בת-מצוה כי אם יצאו ידי חובתן בזה על ידי אביהן ואחר כך - בעליהן.^{[דרוש מקור]}
• נוהגים לחנך אף את הקטנים ביותר בהדלקה.
• במקומות שאין אנשים שידליקו נר חנוכה - ישתדלו לכל הפחות שאשה או ילדה תדליק נר חנוכה^{[דרוש מקור]}.

זמנה

• זמן הדלקה הוא החל מתחילת שקיעת החמה ועד אור הבוקר ויש להקדים כמה שיותר. (לכתחילה צריך להדליק כשבני הבית נעורים עדיין).
• משך הזמן שעל הנרות לדלוק חצי שעה לפחות, ומנהג חב"ד שידלק 50 דקות.

ההדלקה ומקומה

• מהדרים להדליק בשמן זית דווקא, אמנם כל דבר שדולק יפה וטוב כשר להדלקה.
• מוסיפים בכל לילה נר אחד הנקרא 'שמש' אשר איתו מדליקים את הנרות. נר זה מניחים כשהוא מובדל ומוגבה משאר הנרות. (ובשונה משאר הנרות הוא משעווה)
• את הנרות יש להדליק בצורה ישרה (לא בעיגול וכיו"ב) וכן גובה השלהבת יהיה בגובה אחיד (ולא אחד למעלה והשני למטה).
• מעיקר הדין יש להדליק את הנרות (שלא בזמן סכנה) בפתח הבית או בחלון הפונה לרשות הרבים. אמנם בזמננו נוהגים רבים ובתוכם חסידי חב"ד להדליק בפתח אחד החדרים בתוך הבית^{[דרוש מקור]}.
• כשמניחים את הנרות בפתח יש להניחם מצד שמאל של הפתח (ומה טוב בתוך עובי הפתח^{[דרוש מקור]}) ולמטה מעשרה טפחים^{[דרוש מקור]}.
• הרבי עודד שהילדים ידליקו בפתח חדרו האישי (כמובן בבטיחות).^{[דרוש מקור]}

הברכה

• לפני הדלקת הנרות מברכים שני ברכות ברכה ראשונה:"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה". ברכה שניה: "ברוך... מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
• בפעם הראשונה שמדליק מוסיף לאחריהם: "ברוך... מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

החנוכיה

ערך מורחב – קני המנורה

• בהתאם לדברי הרבי נהוג להשתמש בחנוכיה שקניה אלכסונים, בדוגמת קני המנורה. "ועפ"ז מקום לומר שגם החנוכיות (לימי חנוכה) כדאי לעשות קניהן באלכסון.. ולמה לשנות בגוף צורת המנורה שקני' היו ביושר ולא כחצי עיגול".
• הציווי "זה א-לי ואנוהו - התנאה לפניו במצות", כולל בנוגע לחנוכה - מנורת חנוכה נאה.

הרבי וחנוכיה

הדלקה בבית הכנסת

• מדליקים נרות חנוכה בברכה בבית הכנסת. והמנהג (חב"ד) להדליקו אחרי תפילת מנחה לפני "עלינו לשבח"^{[דרוש מקור]}. (ובמוצאי שבת אחרי תפילת מעריב (לפני הבדלה)^{[דרוש מקור]}).
• המדליק בבית הכנסת לא יצא חובה ועליו להדליק שוב בביתו^{[דרוש מקור]}.
• כדי להוסיף בההתעוררות דנרות חנוכה - כדאי שתהיה מנורה דלוקה בבית הכנסת, במשך כל המעת-לעת, אם אין חשש כלל שישחקו התינוקות.

לשמוע מה הנרות מספרים

אדמו"ר הריי"צ אמר פתגם והוראה שהוזכרו על ידי הרבי פעמים רבות: "צריכים להתבונן ולהקשיב לסיפורם של נרות חנוכה". כאשר ילד או ילדה, יבוא לביתו יבקש מההורים והילדים הקטנים יבקשו מאחיהם ואחיותיהם המבוגרים להוסיף ולספר להם, בכל לילה ולילה, ומה טוב - גם בימים, מה הנרות מספרים. ויוסיפו ויספרו לכם עוד יותר בעניני חנוכה בכלל - סיפורים מדברי ימי ישראל שתוכנם הוא שאף עך פי "שאתם המעט מכל העמים", בכל זה "אתה בחרתנו מכל העמים" והקב"ה נתן לבני ישראל התורה ומצוותיה.

הלל והודאה

ועל הניסים

• בכל התפילות בימי חנוכה מוספים בתפילת ההודאה (תפילת מודים לפני התיבות "ועל כולם") את תפילת "ועל הניסים" כמו"כ ברכה השניה בברכת המזון לפני התיבות "ועל הכל ה' אלקינו וכו'" אנו מוסיפים תפילה זו להודות ולשבח לה' על הניסים והנפלאות.
• בכל יום מימי החנוכה לאחר תפילת שחרית אומרים הלל בברכה לפניו ולאחריו.

סעודות ושמחה בחג

פסק הרמב"ם שימי חנוכה הם "ימי שמחה", וכמובא גם להלכה ברמ"א, ש"יש קצת מצוה בריבוי סעודות", "ולענין מעשה מנהג קדום הוא להרבות בסעודה בימים אלו".

אף שיש חילוקי דעות בזה, הרי מכיון שבמצות נרות חנוכה המנהג פשוט הוא להיות מהדרין מן המהדרין, מובן שכן צריך להיות בנוגע לשמחה בחנוכה - להדר בזה באופן דמהדרין מן המהדרין.

גם כשנפגשים בימי החנוכה יש לנהוג בברכת "גוט יום טוב".

מנהגי החג

צדקה

בימי החנוכה צריך להיות הוספה יתירה בענין הצדקה^{[דרושה הבהרה]}.

דמי חנוכה

ערך מורחב – דמי חנוכה

דמי חנוכה הם מעות אותם נוהגים לתת לילדים בחג החנוכה על מנת לחנכם לצדקה. הרבי חילק מעות לתלמידי ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770 וכן הורה לתת משמו לחיילי צה"ל בישראל. כמו כן הורה לכל המוסדות לתת מעות לתלמידיהם.

אכילת מאכלי חלב ושמן

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

שבת חנוכה

• כשנותנים צדקה לעני בערב חנוכה שהוא ערב שבת, יש להוסיף בצדקה כדי צרכי שבת מיוחדת - שבת חנוכה. וכן לתת כל הדרוש עבור צרכי החנוכה. *גם בעבודה הרוחנית - להוסיף בלימוד ריבוי הענינים הנוספים מפני הצירוף דשבת וחנוכה (וכן הענינים הנוספים מפני קביעות ב' השבתות וקריאת ב' הפטרות).

• כשמתחילים ימי החנוכה במוצאי שבת קודש הזמן המתאים לעורר אודות עניני חנוכה, הוא בערב שבת, כיון שמיד בצאת השבת מתחילים בפועל כל עניני חנוכה.

• כמו כן בנוגע להכנת הנרות כל המקדים בזה הרי זה משובח שמכיוון שאי-אפשר להכינם בשבת (וגם הכנות המותרים בשבת יש לחשוש ממוקצה על ידי תנועה כל שהיא) כדאי ונכון לעשותם בערב שבת.^{[דרוש מקור]}

• כאשר כ"ד בכסלו יום הנצחון והצלה, חל בשבת - צריכה השמחה דחנוכה להיות גם בכ"ד, כי אז הניצחון של המלחמה הוא באופן שאין שום רושם של טרחה וצער.

מבצע חנוכה והדלקות פומביות

ערך מורחב – מבצע חנוכה

• מבצע חנוכה הינו מבצע אותו יזם הרבי מליובאוויטש שמטרתו לחזק את קיום מצוות ומנהגי חג החנוכה ולפרסם את נס החנוכה, לדאוג שבכל בית ומקום ציבורי תודלק חנוכיה.
• לעורר את השכנים והידידים, והעיקר - להשתדל ולברר אם ישנם כאלה שאינם יודעים גודל ה"שטורעם" דעניני חנוכה, שגם אצלם יהיו כל עניני חנוכה בשלימות כולל גם בנוגע להכנה לחנוכה מבעוד מועד.
• לאחרי הפירסום העיקרי על ידי קיום מצות נר חנוכה בבית הכנסת, ואמירת "הנרות הללו" כדאי ונכון להוסיף ב"פרסומי ניסא" גם על ידי הדיבור בעניני חנוכה.
• יש לראות לנצל ימים אלו כדי לערוך התוועדות חסידים, או לקרוא לזה בלשון אחר, בכל מקום לפי ענינו, בכל יום מימי החנוכה, ולדבר שם דברי תורה, ולקבל החלטות טובות ובעיקר - לדבר בענין פרסומי ניסא, בכל הניסים שהקב"ה עושה לבני ישראל - "בימים ההם בזמן הזה" מתוך ידיעה שהפרסומי ניסא שהקב"ה עושה בזמנינו נוגע וקשורה להבאת הגאולה בפועל ממש.

חנוכה בתורת החסידות

מלחמת היוונים

המלחמה בין עם ישראל ליוונים היתה מלחמה רוחנית - היוונים רצו להכניס בעם היהודי את תרבותם תרבות יון וזה תוכן המלחמה שהובילו בני חשמונאי נגד תרבות זו.

תרבות יוון מסמלת את חכמת הפילוסופיה ולכן לא האמינו היוונים בחכמה התורה האלוקית שיסודה הוא האמונה באלוקים. ולכן על אף שהיוונים ידעו על מציאותו של ה' וידעו על כך שהוא נצחי הרי זה רק מפני שהוא מוכרח בשכל גם כן ולא מצד אמונה, וממילא כל מה שהוא רק אמונה לא האמינו בו כלל. ולכן כפרו היוונים בהשגחה העליונה ועבדו עבודה זרה לפי שבטענות שכליות לא הונח בשכלם כיצד הבורא המרומם ישגיח על נבראים שפלים כמו כן כפרו בכל מצוות התורה לפי שלא הבינו מה אכפת לבורא על קיום המצוות בעולם הגשמי השפל.

באופן עמוק יותר: הפריע ליוונים אופן קיום המצוות, כלומר, גם היוונים הפילוסופים העריכו את התורה שהרי היא חכמה נפלאה, גם קיום המצוות לא הפריע להם שהרי במצוות ישנם טעמים הגיוניים שכליים, אפילו המצוות שהם חוקים שאין להם טעם גם לא כל כך הפריע ליוונים בהבנה שבטח מְצַווה המצווה יודע טעם לפי שהוא משכיל וחכם נפלא. אמנם היהודי לומד תורה מתוך תחושה וידיעה שלומד תורת ה' ומברך קודם ללימוד "נותן התורה" ולימודו מתוך הכרה שהעיקר הוא לא החכמה כי אם תורת ה', ואת המצוות היהודי מקיים מתוך קבלת עול ללא הבנה כלל - הוא אינו מחפש כלל להבין ומקיים אך ורק בגלל שכך ה' ציווה. בזה היוונים נלחמו הם לגמרי לא הסכימו שישנו משהו מעל ההיגיון והשכל. ולכן הכניסו את חכמתם בכדי לקרר את התחושה הזאת.

דבר זה אף מרומז בתפילת ימי החנוכה ב"ועל הניסים" כשמתארים את מלחמת יוון בישראל אומרים שהם רצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" באופן כללי היוונים לא רצו לפגוע בבני ישראל עצמם כי אם בתורתם לפי של האמינו במצוות ובעומק יותר הפריע להם זה שיהודי לומד מתוך תחושה שהתורה היא "תורתך" וכן בקיום המצוות הפריע להם שיהודי מקיים חוקים רק מפני שהם "רצונך" לכן רצו להשכיח את נותן התורה ולהעביר את היהודים מקיום המצוות מתוך קבלת עול גרידא.

טומאת השמנים

מלחמת היוונים נגד הקדושה בעם ישראל התבטאה אף בזה שטימאו את כל השמנים שמן רומז על דרגת החכמה אמנם השמן בבית המקדש היה צריך להיות טהור היוונים לא שפכו את השמן לפי שהם רצו שמן שהרי הם אהבו את החכמה הם רק לא רצו שהוא יהיה טהור, לדידם לא היה צורך שהשמן יהיה טהור שהרי טהרה וטומאה הוא לא דבר הגיוני (הוא מבטא את הקדושה האלוקית שלמעלה מהשכל וההיגיון) ולכן הם השיארו את השמן ורק טמאו אותו כלומר לקחו ממנו את הקדושה שלמעלה מטעם ודעת.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ניצחון המלחמה ונס פך השמן

ניצחון היוונים היתה צריכה להיות דווקא על ידי מסירות נפש^{[דרושה הבהרה]}

גם מציאת פך השמן חתום בחותמו של כהן הגדול שלנס נחשב^{[דרוש מקור]} מבטא את ניצחון הקדושה על קליפת יוון חותמו של הכהן הגדול מבטא את הקשר העמוקב יותר שיש בין עם ישראל ובורא העולם קשר שלא יכול להיפגם ודווקא^{[דרושה הבהרה]} על ידי גילוי עומק קשר זה ניצחו את היוונים.^{[דרוש מקור]}

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

חג החנוכה

מצוות הדלקת נרות

אופנה א. משמן הרומז על חכמה. ב. מוסיף והולך.

זמנה משתשקע החמה לפי שעניינה להאיר בחושך, "עד דכליא רגלה דתרמודאי" שתכלה את המורדים (ובזה גופא את רגליהם) וכן כליא מלשון כלות הנפש.

מקומה על פתח ביתו מבחוץ - להאיר את החוץ דווקא. "נר חנוכה משמאל (הפתח)" - להאיר אף את השמאל^{[דרוש מקור]}

קביעות ימי החג

החג נקבע דווקא בחודש השלישי מימי החורף המבטא את החושך שהלילות מתארכים והימים מתקצרים

דרגתה

מבואר בספרי הקבלה שבחנוכה מאיר מדרגת הוד דז"א ועל ידי הדלקת נרות חנוכה מאירים אורות עליונים ביותר.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הוראות החג בעבודת ה'

כוחות מיוחדים לחנך

בימי החנוכה מלשון חינוך מקבלים כוחות מיוחדים לחנך, לחזק ולחדש את "הנר מצוה ותורה אור" עם כל "השטורעם" ותוספת כח הבאים עם ענין החינוך, ומסוגלים ביותר להוסיף בכל הפעולות דחינוך ילדי ישראל.

הכנה להגאולה

הציווי וההוראה "עמדו הכן כולכם" בנוגע לרבים, ועד - כלל ישראל, שיש צורך בכמה ימים תהיה עיקר ההדגשה בימי החנוכה שהם שמונה ימים.^{[דרושה הבהרה]}

פעולה נמשכת

בהימים שלאחרי חנוכה, יש להמשיך בקיום ההוראות והלימודים מימי החנוכה "הלוך ומוסיף" מיום ליום בכל עניני טוב וקדושה ולהמשיך בהוספות אלו במשך כל השנה.

זאת חנוכה

"זאת חנוכה" הוא היום השמיני של חג החנוכה הוא חל פעמים בב' בטבת ופעמים בג' בטבת (תלוי אם חודש כסלו מלא או חסר) יום זה נקרא על פי המנהג "זאת חנוכה" בפשטות על שם פסוקי התורה שקוראים ביום זה "זאת חנוכת המזבח" (במדבר ז, פ"ד פ"ח)

השם "זאת חנוכה" בנוסף לפירוש הפשוט שביום זה משלים את שמונת ימי חנוכה. מבטא את מעלת היום השמיני שהוא (עיקר) החנוכה (ולא אחר).

מעלתו

שלימות ימי החנוכה

בפשטות - ביום זה נשלמים כל ימי החג (שלכן נקרא "זאת חנוכה"), ולכן יום זה ממלא את כל שנחסר במשך כל ימי החג, (כמו שבשבטים במדבר, היה את שבט דן שהלך בסוף המחנה - "המאסף לכל המחנות" להחזיר האבידות שנאבדו. כך גם בזמן, היום האחרון על ידו אפשר להחזיר את כל אבידות הזמן ולתקן כל הימים).

שלימות החג שביום זה מתבטא בזה שמדליקים את שמונת הנרות "בפועל" שכל זמן שלא דלק בפועל (אמנם מצד המצווה הרי כבר ביום הראשון הוא חג לשמונה ימים וביום הראשון כבר יש ב"כח" כל השמונה ימים) מצד הנבראים חסר בגלוי החג (שמצד בני האדם דבר שנמצא ב"כח" ולא התממש בפועל אינו קיים) ומכיוון שבחג החנוכה (שמסירות נפשם של ישראל היתה מצד עצמם, שלכן) עיקר הדגש במצוות החג הוא פעולת האדם, (שלכן דווקא במצוות נר חנוכה מוצאים עניין מיוחד בהידור מצווה מהדרין מין המהדרין וגם יהודי פשוט בכלל ישראל תנהג בהידורים אלו) לכן ביום השמיני שמדליקים בפועל את כל שמונת הנרות הוא נקרא "זאת חנוכה" שדווקא יום זה הוא שלמות החנוכה שבו דווקא דולקים כל הנרות בפועל ומתגלים לנבראים - בני האדם.

יום השמיני

שני ביאורים במעלתו בתור יום ה"שמיני": א.ביום השמיני מאיר אור שלמעלה מהשתלשלות כידוע ההבדל הבין המספר שבע לשמונה שבע מורה על שבעת ימי הבנין (שבעת ימי בראשית) שהוא האור האלוקי ששיך לבריאה (-השתלשלות) ושמונה הוא למעלה מהשתלשות (והוא על דרך המילה "א"ז" שענינה א' רוכב על הז' שמיני שלמעלה משבע). וביום זה מאיר אור שמעל השבע הוא אור הכתר (או אור הג' ראשונות שלמעלה משבעה יומין)

ב.עניינה של יום השמיני היא המשכת כל הגילויים של חנוכה להביאו בפועל. (ועל פי הקבלה: בימי חנוכה נמשך חכמה דעתיק והוא נמשך על ידי שבעה יומין דעתיק וב"זאת חנוכה" נמשך ומתגלה במלכות שנקרא "זאת" ועניין המלכות הוא גלוי בפועל בעולם

שני הביאורים הנ"ל שייכים זה לזה לפי שבכדי שהגילויים יבואו לגלוי בדרגות הנמוכות יש להמשיך הגילוי ממקום גבוה יותר ולכן דווקא על ידי המשכת הגלוי מאחד שלמעלה משבע על ידי זה אפשר להמשיכו עד לגילוי במלכות - בגלוי בעולם.

שייכותו לגאולה

ביום זה -יום השמיני- שמדליקים שמונה נרות מודגש השייכות לגאולה שכינורו של משיח יהיה של שמונה נימין והוא יום סיום חנוכת המזבח ששיך לגאולה בחנוכת בית המקדש השלישי.

עבודת האדם

עבודת היום והנהגותיו

על פי האמור לעיל במעלתו כיום שמיני מובן שביום זה יש להביא את כל ענייני החנוכה לפועל שדווקא על ידי שמביאים לפועל מגיעים לדרגה הגבוהה ביותר - "כתר".

ביום זה אפשר להשלים כל הענייני חנוכה בהפצת המעיינות והיהדות חוצה על ידי התבוננות במה להשלים והחלטה טובה בזה. ומה טוב על ידי עריכת התוועדות שבה יוסיפו בלימוד פנימיות התורה ויקבלו החלטות טובות.^{[דרוש מקור]}

צריך ללמוד המאמר או על כל פנים חלק, או שורות אחדות, שישנו מאדמו"ר הזקן עם הגהות והערות של הצמח צדק, שמבאר העילוי ד"זאת חנוכה", והעיקר - "לחיות" עם המאמר, שיכול להיות גם לפני הלימוד - שעצם הידיעה שישנו מאמר זה מעוררת אצלו חיות והתלהבות.^{[דרוש מקור]}

ההוראה מהיום בעבודת ה'

ביום זה מדליקים שמונה נרות אחת נגד יום זה ועוד שבעה "כנגד ימים היוצאים" (- כנגד הימים שעברו כבר). ההוראה מזה: שעל אף שהתנהג בשבעת הימים שעברו כמו שצריך ותיקן כבר את כל ימי השבוע, אף על פי כן כשמדליק נר שמיני בכח זה מדליק מיד לאחריו את כל שבעת הנרות כנגד כל הימים היוצאים כלומר פעולה ביום זה פועלת הוספה והארה בכל הימים שכבר עברו.

חנוכה בתורת הנגלה

בחג זה ישנה מצווה מיוחדת מדרבנן החל על כל יהודי ויהודיה, להדליק נר חנוכה כדי לפרסם את הנס לכל. המהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין מדליקין שמונה נרות בכל בית, באופן שביום הראשון מדליקין נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השלישי שלושה נרות כו' באופן של מוסיף והולך, עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות.

במצווה זו ישנם שני חיובים: א. חיוב ממוני - להדליק מממונו נר חנוכה.

ב. חיוב הודאה על הנס - אותו ממלאים בעת הברכה השניה "שעשה ניסים לאבותינו".

מי שנאנס ולא יכול לקיים את החיוב הראשון, כגון שאינו בביתו, אז כאשר רואה נר חנוכה, מברך את הברכה "שעשה ניסים לאבותינו", כך מקיים לכל הפחות את החלק השני של המצווה.

האם החג לזכר הנצחון במלחמה או לזכר נס פך השמן

החג הוא לזכר שני ניסים עיקריים: א. ניצחון החשמונאים על היוונים באופן ניסי, על אף כמותם הקטנה של החשמונאים. ב. דליקת נר החנוכה באופן ניסי שמונה ימים, על אף שלא היה בפח אלא שמן ליום אחד.

ישנה שני מחלוקות בין הראשונים בנוגע לחג:

א. אם נס המלחמה הסתיים ביום כ"ד או ביום כ"ה, לפי דעת המאירי המלחמה נסתיימה ביום כ"ד, ולפי דעת הרמב"ם המלחמה נסתיימה ביום כ"ה.

ב. אם החג נקבע רק לימי הלל והודאה, - שמחה רוחנית, או גם לימי שמחה - שמחה גשמית וגופנית. דעת המהר"ם מרוטנבורג כפי שמובאת בבית יוסף ושכמותה נפסק להלכה בשולחן ערוך היא "שריבוי הסעודות שמרבים בהם הן סעודות הרשות, שלא קבעום אלא להלל ולהודאה ולא למשתה ושמחה". מאידך, הב"ל חולק על הבית יוסף, ואומר "מנהג זה שמרבים בו בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים, ומהרש"ל בביאורו לטור כתב גם כן דברמב"ם משמע דימי שמחה הן, וכן כתב המרדכי הארוך עכ"ל, וז"ל מהר"ש מאוסטרייך דבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה, וכן מוכח קצת ברמב"ם"

הרבי מקשר את שני המחלוקות זו בזו, ומסביר כי לפי הדיעה שנס המלחמה נסתיים ביום כ"ד, אם כן עיקר הנס הוא לזכר נס פך השמן שהיה ביום כ"ה בכסליו, זה היא שמחה רוחנית שקיימו את מצוות הדלקת המנורה, על כן נקבע החג רק לימי הלל והודאה - שמחה רוחנית, וכמו שכתב "ומברכין על הגאולה ועל נס מציאת הפך".

אך לפי הדיעה כי המלחמה נסתתימה ביום כ"ה אם כן החג הוא גם לזכר הניצחון שהיה ביום כ"ה, שזהו שמחה גשמית - ניצחון עם ישראל והצלתם, לכן נקבעת גם השמחה לשמחה גשמית.

למסקנת הדברים הרבי חוזר בו ומוכיח מלשון אדמו"ר הזקן שכתב שבניגוד לחג הפסח שנקבע ביום הנס, חג החנוכה וחג הפורים נקבעו ביום המנוחה, שלכוו"ע החג הוא גם לזכר הנס, אלא שנחלקו אם העיקר הוא המלחמה הוא המנוחה שהיא ביום שאחריה.

ראה גם

• מבצע חנוכה

ניגוני חב"ד לחג

• ניגון הנרות הללו
• ניגון יוונים נקבצו

לקריאה נוספת

סיפורים לחג

• סיפורו של חג - חג החנוכה, מנחם זיגלבוים

קישורים חיצונים

הלכות ומנהגים

• קונטרס התקשרות - הלכות ומנהגי חב"ד - חנוכה.
• נטעי גבריאל - הלכות חנוכה הלכות חנוכה בצורה קלה ומבואר לפי מנהגי העדות והשיטות.
• חג החנוכה הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים - תבנית:חב
• חג החנוכה - מאמרים שירים סיפורים מתכונים אתר חב"ד אורג

בחסידות

• דרך מצוותיך -מצוות נר חנוכה ביאור הצמח צדק למצוות נר חנוכה על פי החסידות.
• שערי המועדים - חנוכה - אתר היברובוקס

מולטימדיה

• "איך מדליקים נרות חנוכה" ערוץ יהדותון - אתר חב"ד אורג
• "הנרות הללו" אצל הרבי ● וידאו ,
• הילדים שרים 'הנרות הללו', הרבי מעודד ● וידאו ,
• לראות ולהיראות - שידור הלווין מתשנ"ב ● וידאו ,