מודה אני – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 52: שורה 52:
וכך נכתב ב[[ספר המנהגים]]: "כשאומרים 'מודה אני' צריכים להניח יד אל יד (צו לייגן איין האנט צו די צוייטע) ולהרכין את הראש"{{הערה|1=
וכך נכתב ב[[ספר המנהגים]]: "כשאומרים 'מודה אני' צריכים להניח יד אל יד (צו לייגן איין האנט צו די צוייטע) ולהרכין את הראש"{{הערה|1=
עיונים בפרטי המנהג ראו ב[http://www.habad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=3088&CategoryID=861 גיליון התקשרות 623].}}.
עיונים בפרטי המנהג ראו ב[http://www.habad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=3088&CategoryID=861 גיליון התקשרות 623].}}.
==חינוך קטנים באמירת מודה אני==
[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב שיש לחנך את הקטן עם הגיעו גיל שלושה שנים ללבוש [[ציצית]] ולברך [[ברכות השחר]], החל ממודה אני{{הערה|[[תבנית:היום יום/ד' אייר|היום יום ד' אייר]]. [[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)|אגרות קודש]] חלק ג' עמ' שנה.}}, הרבי ביאר בזה, שהמהדרים יותר מרגילים קטן באמירת מודה אני עוד לפני הגיעו לגיל שלוש, עקב תפוצתו של הידור זה בקרב הורים רבים ניתן להגדירו כ'מנהג פשוט', כמו כן, מכיוון של[[אישה|נשים]] ניתנה בינה יותר מלגברים ניתן להרגיל את הקטנות באמירת מודה אני עוד לפני הקטנים{{הערה|שיחת שבת פרשת בשלח תשמ"ב, קובץ  '''[https://drive.google.com/drive/folders/1JlroQeGpZrUv7oac3Oxthb1ptz0kuoFN דברי משיח]''' לשבת פרשת בשלח, י"ג שבט תשפ"ו עמ' 11.}}.


==ראו גם==
==ראו גם==