ישיבת חב"ד באגאדיר

תלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר

ישיבת חב"ד באגאדיר, מרוקו, היא ישיבה חב"דית שפעלה בין השנים תשט"ו - תש"כ, אז נחרבה ברעידת אדמה. כאשר יצא הספר חב"ד במרוקו, פורסמה רשימת ניצולים ונספים מהישיבה-אשר חשפה לבני משפחות תלמידים נעדרים כי הרשימה מאששת את חששם שבן משפחתם לא אותר לאחר הרעידה ויתכן והועבר למדינה אחרת לאימוץ - מה שגרם להד תקשורתי רחב היקף בתקשורת הכללית והחב"דית, לצד צעדים פרקטיים בניסיון לאתר תלמידי ישיבת חב"ד אשר לא ידוע מה עלה בגורלם בזמן הרעידה.

הקמה

בשנת תשט"ו, השלוחים במרוקו שקלו הקמת ישיבה באגאדיר, השליח הרב ניסן פינסון הגיע לאגאדיר לבדוק את האופציות להקמת הישיבה, ובעקבות ביקורו הוחלט יחד עם השליח הרב שלמה מטוסוב להקים ישיבה אותה ינהל אברהם בן שושן תלמיד ישיבת חב"ד במקנס.

בשלבי ההקמה היו קשיים, אך לאחר זמן קצר הרב יצחק חזן רבה של אגאדיר החל לארגן את הקהילה המקומית לסייע לישיבה, והחלה תקופת שגשוג כפי שמסופר בספר תולדות חב"ד במרוקו: "הישיבה קמה ופרחה ומעגל הלומדים גדל במהירות. התלמידים שהגיעו מאגאדיר ומכפרי הסביבה למדו בישיבה, ואלו שהגיעו מהכפרים נהנו מתנאי פנימייה מלאים, לכן נדרשה היערכות מיוחדת להשגת מקום, אוכל וגם בגדים, כי בכפרים שררה עניות והיו תלמידים שהיה צורך לדאוג להם לבגדים וציוד אישי אחר".

מספר חודשים לאחר הקמת הישיבה, הרב שלמה מטוסוב נסע לרבי ומסר לרבי סקירה מיוחדת אודות התפתחות מוסדות חב"ד ברחבי מרוקו, והנה תיאורו אודות הישיבה באגאדיר:

"אגאדיר. לזאת יקרא בשם ישיבה, ועומדת להתפתח בעזרת ה' יתברך... ישנן שתי כיתות; אחת של משניות והתחלת גמרא, קרוב לעשרים תלמידים רובם מן הכפרים הקרובים והרחוקים. השנית של חיבור מילים ותפילה.

חדרי לימוד ישנם לשתי כתות. מצב התלמידים ובפרט שיתווספו דורש שלוש כיתות. גם כן לא מסודר עדיין ענין לינת התלמידים – לנים בחדר הלימוד, דרוש מקום לכל זה ועומדים לשכור.

כן גם יש צורך לשכור מקום מיוחד לאכילה וסידור מטבח שעד עכשיו אוכלים בדוחק אצל בעלי הבית, ואיזה אכילה גם בישיבה. משתדלים למצוא בשביל כל הנ"ל מקומות ראויים".

ראש הישיבה הרב עזריאל חייקין

בתקופה בה הוקמה הישיבה, בהוראת הרבי הגיע למרוקו השליח התמים עזריאל חייקין והוא פעל בערים וכפרים ברחבי מרוקו לפי המתבקש. בתחילת קיץ תשט"ז הגיע לראשונה לאגאדיר לבדוק כיצד להרחיב ולבסס את הישיבה, ומאז המשיך לבקר במקום יחד עם חיים אלבז בוגר הישיבה בקזבלנקה. ויחד הם פעלו להעביר את הישיבה לבניין חדש ומפואר המכונה "בית המושל" על שם המושל שהיה גר שם בשנים מוקדמות יותר, הבניין שכן בגבעה מול חופי האוקינוס האטלנטי. בתקופה הבאה חיים אלבז ניהל את הישיבה שמספר תלמידיה הלך וגדל, אך ר' ישראל שיף מנהל הג'וינט במרוקו באותם ימים, המליץ כי הרב חייקין ינהל את הישיבה כדי לבססה על ידי מנהל קבוע ומוכשר, וכך נעשה. ובתקופה זו הוקם מקווה מהודר באגאדיר בעידודו וברכתו של הרבי .

בחורף תשט"ז התחתן הרב עזריאל חייקין עם בת הרב מיכאל ליפסקר, השדכן היה הרב בנימין גורודצקי. הזוג הצעיר התיישבו באגאדיר לשליחות קבועה והישיבה המשיכה להתרחב ולהגדיל את מספר התלמידים ובמקביל נפתח בית ספר 'בית רבקה' לבנות. סיפר הרב יהודה אלחרר אז תלמיד בישיבה וכיום שליח הרבי בעמנואל:

"הרב חייקין לא הסתפק בילדים מבתים דתיים, אדרבה הוא רצה להביא דווקא את הילדים שלמדו בבתי ספר צרפתיים שהיו ברובם בנים של יהודים מתבוללים שגרו בשכונות הגויים, וכדי להגיע אליהם היה צורך במבצע מיוחד. בתחילה מצא מספר בחורים בני 17 מתלמידי בית הספר הצרפתי, ומשכם בדברים ללמוד אצלו בקביעות שיעורים ביהדות בשעות הפנאי. כשראה שהם מתעניינים ומתחילים להצליח בלימודם, עודד אותם להישאר בינתיים בבית הספר – למרות שכבר השתוקקו לעבור לישיבה – כדי שיתחילו להשפיע על ילדים מגילאים נמוכים יותר. כך הגיעו גם אלי".

בחודש ניסן תשי"ז היה הרב חייקין אצל הרבי וב'יחידות' דיבר הרבי אודות קביעות הלימוד של הרב חייקין עם רבה של אגאדיר וידיד ליובאוויטש הרב יהודה שיטרית ודיבר עמו אודות הישיבה ובית רבקה באגאדיר ועל כך כתב הרב חייקין לרב שיטרית:

"זכיתי להיכנס אל הקודש פנימה לחדרו המיוחד של כ"ק אדמו"ר שליט"א, מסרתי לו כל הפתקאות של פ"נ וגם הרשימה של התלמידים והואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א להתעניין בכל זה וברך את כולם. ואמר לי שאם יהיה לו זמן רצונו הוא לשלוח לכל אחד בפרטיות ברכתו לקראת הרגל, גם התעכב לשאול על הקביעות לימוד שיש לנו – היינו אני עם כת"ר – והביע דעתו שלכל הפחות צריך שתהיה שתי פעמים בשבוע. רבות דיבר על ענין הבית רבקה ואמר שבשום אופן שלא לחשוב להפסיק בזה, רק להמשיך ומובן מאליו שצריך להשתדל בהרחבת הדבהר הן בכמות והן באיכות, גם שאל אודות ר' אברהם בן שושן (המורה שהקים את הישיבה, ולבינתיים התחתן וגר באגאדיר)".

גירוש

בט"ז שבט תשי"ח הקונסול האמריקאי הודיע לרב חייקין כי הממשלה המרוקאית רוצה לגרשו בחשד שעוסק בענייני עלייה, ולכן החליט כי בימים הבאים יבוא לקזבלנקה להיפגש עם הרב שלמה מטוסוב כדי לברר את העניין. הרב מטוסוב וצוות הקונסוליה האמריקאית בקזבלנקה והשגרירות האמריקאית ברבאט פעלו בניסיון לבטל הגזירה, אבל עד מהרה הסיקו כי הממשלה המרוקאית החליטה סופית לגרש את הרב חייקין.

כל הפעולות שנעשו דווחו לרבי, והרבי באופן אישי שיגר מברקים לשגריר ארצות הברית במרוקו וקונסול ארצות הברית בקזבלנקה, כדי לנסות לבטל את הגזירה. במברק לקונסול הרבי הבטיח כי הוא מכיר את הרב חייקין כבר הרבה שנים, ועבודתו היא רק בחינוך דתי ומגדל דור צעיר שומרי חוק. במשך מספר שבועות נעשתה שתדלנות והיו חששות גדולים לגבי כל מפעל השליחות במרוקו, אך לבסוף הוברר שהשלטונות החליטו לגרש רק את הרב חייקין, ושאר השלוחים כולל חמיו הרב ליפסקר ישארו בתפקידם ומקומם. ואכן הרב חייקין עזב את מרוקו.

אודות הגירוש מספר הרב חייקין בספר חב"ד במרוקו: "באזור אגאדיר היתה השפעה ניכרת של לאומנים קיצונים, ולכן התמנה מושל מחוז קיצוני שרצה להוכיח לכולם את דעותיו הקיצוניות. בזמן בו גירש אותי גורש גם קונסול ספרד. כך הצליח להדביק לי "עבירה" כאילו סייעתי לעלייה לארץ הקודש, ובפועל כולם ידעו שלא עסקתי בכך. אנשי הקהילה באגאדיר ביקשו לסייע לי והחליטו לפנות ישירות למושל והלכתי עמם יחדיו לביתו. אך הדבר הכעיסו עד מאוד, כאשר ראה אותנו מתקרבים יצא מהבית וצעק בקול זועם: "בשבילו באתם? הוא מרגל! אצלם בבית הספר לומדים עברית, ואילו ערבית לא לומדים שם". עזבנו את המקום בפחי נפש. מאז נחשדתי, ליוו אותי לכל מקום אנשי ביטחון. כך עד שעליתי למטוס והתיישבתי במקומי, ואז עזבו אותי המלווים"".

התלמיד חיים אלבז, באותה תקופה עבד בישיבה במקנס ושב לאגאדיר ומונה למנהל וראש הישיבה במקום הרב חייקין.

כאשר הרב אלבז התכונן לחתונתו נשלח במקומו תלמיד ישיבת חב"ד קזבלנקה מסעוד קאקון (אחיו של שדרן הרדיו ניסים קינן) והם כיהנו בתפקיד יחדיו באופן זמני, כאשר לבינתיים מסעוד קאקון נחשב כמשגיח בישיבה.

רעידת האדמה

בתחילת אדר תש"כ התרחשה רעידת אדמה קטלנית באגאדיר. בניין הישיבה קרס תחתיו, 25 תלמידים נהרגו, ורבים נפצעו.

באור ליום שלישי, ב' אדר תש"כ, קרוב לחצות הלילה באגאדיר התרחשה רעידת אדמה גדולה בעוצמה של 6.7 בסולם ריכטר. אלפי תושבים נקברו תחת הריסות הבתים וכוחות החילוץ וההצלה עמדו חסרי אונים לנוכח ממדי האסון הנורא. כעבור עשרה ימי חיפושים התברר כי למעלה מעשרת אלפים אזרחים נהרגו ובתוכם יהודים רבים ובהם תלמידי ישיבת חב"ד. המספרים המדויקים של ההרוגים אינם ברורים עד היום, בגלל גודל האסון, הלכודים הרבים והמשפחות הענפות שאבדו תחת ההריסות.

רעידת האדמה הורגשה היטב גם בישיבת חב"ד בבית המושל בגבעה שמול הים, ומאז נפוצו שמועות רבות לגבי מצבם של התלמידים ומספר ההרוגים. ההצלה ארכה זמן, ובחלק מהמקרים הורים מכרים ואחרים חילצו ילדים והעבירו אותם למרכזים רפואיים או לבני משפחתם.

איתור וחילוץ

לאחר הרעידה השליח הרב שלמה מטוסוב הגיע לעיר ההרוסה. את הרשמים הזוועתיים העלה על הכתב שבוע לאחר רעידת האדמה: "מצאתי מקום הישיבה כולו הרוס ומכוסה גל של אבנים ולבנים. אלו שנמלטו חיים ברחו לנפשם. נפגשתי עם הרב יהודה שיטרית שהוא ניצול עם כל משפחתו...

לנו בישיבה – 61 תלמידים, וחיים אלבז ומסעוד קאקון (זהו המשגיח ששלחנו מקסבלנקה). המורה שלמה עבו, זה האחרון ניצל מתחת המפולת שלחצה הרגל שלו והיה בכאן איזה ימים בבית החולים וכבר יצא בריא ב"ה. חיים אלבז– ע"ה, לן במשרד לבדו, היו עליו הרבה שמועות אבל נתברר ששבק חיים לכל חי וקברוהו ביום ג' בקבר אחד עם 46 אנשים (אומרים שרק יהודים, ביניהם 12 תלמידים). מסעוד קאקון היה בחדר אחד עם שלמה עבו, ושלמה הרגיש בו שמת תיכף.

כפי שנתברר על תלמידים הרי 33 נשארו חיים, הרבה הם עכשיו בקסבלנקה ואחרים נתפזרו בכפרים למשפחותיהם, עוד שלושה יש דיעות שונות, ו־13 כמעט ברור שמתו, והשאר עודם בספק עד שיתברר. 17־18 לנו בבתים אחרים אצל הוריהם או קרוביהם, מהם ששה נשארו חיים בודאי, ועל האחרים עוד לא נתברר, היו שניצלו מהם שברחו באמצע הלילה בחושך הגמור, ומצאו איזה חורים איפה לצאת, ואחר כך בעשר בבוקר הביא משה שיטרית חיילים צרפתים והצילו את שלמה עבו וכל התלמידים שהיה אפשר להציל וכפי שאני רואה מרשימת התלמידים שלנו בכל חדר וחדר הם הצילו מכל חדר וחדר, והוציאו גם המתים וקברום".

החילוץ ארך חודשים ארוכים והתלמידים הניצולים, חלקם הועברו לישיבת חב"ד קזבלנקה, שם התקבלו כתלמידים מן המניין. דיווחים על רעידת האדמה בכלל ועל האסון בישיבה בפרט, התפרסמו בעיתונות בארץ הקודש.

התייחסות הרבי לרעידת האדמה

בעקבות רעידת האדמה הקשה, הורה הרבי לשלוחים במרוקו, כי בתענית אסתר שחלה באותם ימים, יוסיפו בתפילה וצדקה. במקביל שיגר מברק מיוחד לרבה הראשי של מרוקו, הרב שאול דאנאן:

"ביחד עם כל אחינו דמרוקו שליט"א, מבכים את השריפה אשר שרף השם עושה מעשה בראשית, בקהלה קדישא אגאדיר ותפילתנו בהדי צבורא שיגדור השם פרצות עמו בכל מקום שהם והריסותיו יקים בקרוב ממש ומתוך מנוחה והרחבה יבנו קהלות ומוסדות תורה ומצוה עדי קיום היעוד ובניתי' כימי עולם בביאת משיח צדקנו. בפריסת שלום אחינו הנאנחים בכבוד ובברכה, מנחם שניאורסאהן"

מספר ימים לאחר רעידת האדמה, במהלך התוועדות חג הפורים, הזכיר הרבי את האסון, במהלך הדברים הרבי אף בכה:

"מסתמא קראו כולם אודות המאורע "את אשר קרהו" באגאדיר. יש להתחזק בתקוה ובטחון, שימצאו בחיים עוד רבים גם מאלה שעדיין לא העבירו אותם למקומות אחרים. ובכל אופן הרי ישנם כאלה שיודעים אודותם (שנספו בהאסון), אשר אפילו נפש אחת מישראל היא עולם מלא (כפסק דין המשנה). ועל זה ישנה עצה אחת: ובהקדם מארז"ל שמביא רבנו הזקן באגרת התשובה: אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים וכו'. ולא רק ב' פעמים ככה, אלא כמה פעמים ככה […] ועד"ז ביחס לתיקון הדבר בהנוגע אלינו ולפעולותינו - שבמקום מוסד אחד יקימו כמה מוסדות, במקום תלמיד אחד יעמידו כמה וכמה תלמידים, ובמקום תלמידה אחת יעמידו כמה וכמה תלמידות"

במכתב ששיגר הרבי בשושן פורים אל מר שלום לוין, מזכ"ל הסתדרות המורים בישראל, כתב הרבי:

"אחת הסיבות להתעכבות המענה שלי היה גם כן האסון באגאדיר, ואף על פי שהידיעות האחרונות משם הודיעו על דבר הצלת מספר מסויים מהתלמידים תהלה לא־ל, אבל הרי אפילו נפש אחת בישראל עולם מלא היא, ועל אחת כמה וכמה הרבה מהם. ויהי רצון שלא יהיו לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם שום ענינים של עגמת נפש, וינצלו כל הכוחות והאמצעים בעניני טוב הלוך וטוב הלוך ואור".

זלדה רוצה לאמץ ילד

המשוררת זלדה שניאורסאהן־מישקובסקי, בת דודתו של הרבי, היתה חשוכת ילדים, ובתקופה שלאחר רעידת האדמה, כאשר לארץ הקודש הגיעו ילדים ללא הורים, ביקשה לאמץ ילד אחד, ועל כך שאלה את הרבי:

"מאד מאד נכספתי לקחת לביתנו ולגדל ילד מילדי אגאדיר, מניצולי הרעש שקראתי כי יביאום לישראל – ואיני יודעת איך לבצע זאת. אנא יברכנו בלב טהור וחי ובמעשים טובים, ויברך את ביתנו, בת דודו, שיינע זלדה בת רחל". לא ידוע כיום מה הרבי השיב לה, אך לפועל לא אימצה ילד.

נעדרי אגאדיר

לאחר פרסום הספר חב"ד במרוקו התברר למשפחות תלמידים שלא ידוע מה עלה בגורלם, כי בספר פורסמו רשימות הרב שלמה מטוסוב ובהם תיעוד תלמידי הישיבה בזמן הרעידה ועל כל אחד יש פירוט מה עלה בגורלו. ומספר משפחות חידשו את החיפושים אחר התלמידים זאת על פי מידע שהבינו מתוך הספר. נראה כי במהלך החילוץ מספר ילדים הועברו לאימוץ מחוץ למדינה, יחד עם קבוצות ילדים שנשלחו באותם ימים לאימוץ בבלגיה.

אחד התלמידים - מסעוד אוחנונה - אשר מאז רעידת האדמה משפחתו עשתה מאמצים לאתרו אך לשווא, ואחייניתו גב' יעל אוחנה, ראתה ברשימת הנספים והניצולים בספר, כי ליד שם הדוד, אין מידע כלשהו, והדבר חיזק את הרצון שלה לחפש אחר הדוד. דבר החיפושים פורסמו בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, ובעקבות הפרשיה, הוחלט בברית יוצאי אגאדיר, להקדיש את טקסי הזכרון לנספי אגאדיר - שהתקיימו בתחילת חודש אדר תשע"ז - לתלמיד מסעוד אוחנונה. בטקסים ר' שניאור זלמן ברגר מחבר חב"ד במרוקו הציג אגרות קודש מהרבי הקשורות לרעידת האדמה, כפי שפורסם באתר חב"ד און ליין:

"שניאור זלמן ברגר מחבר הספר "תולדות חב"ד במרוקו" - אשר הציג בפני המשתתפים שני מכתבים מהרבי, מהם ניתן ללמוד רבות על המאמצים לאיתור התלמידים הנעדרים. האגרת הראשונה, הרבי כותב לשליח הרב שלמה מטוסוב מנהל מוסדות חב"ד במרוקו, ובאגרת זו שנכתבה עשרה ימים אחרי הרעידת אדמה - כאשר הסיכוי לאתר ניצולים היה קטן ביותר, הרבי כותב: "תקותי חזקה שעוד כמה וכמה מאחינו בני ישראל ותלמידי הישיבה ימצאו בבריאות השלימה ובעגלא דידן" דהיינו שימצאו בקרוב עוד נעדרים, וכפי שקרה באותם ימים שנמצאו נעדרים בודדים גם יהודים, עד כשבועיים לאחר הרעידה. והרבי ממשיך: "וכשם שהודיע בעבר מהמצא כמה וכמה מהם, כן יהי רצון מהשי"ת שיודיע מזה גם בעתיד והלוך והוסיף"." איש התקשורת ניסים קינן, אשר אחיו הת' מסעוד קקון כיהן כמשגיח בישיבה באגאדיר, ונהרג ברעידת האדמה, הסביר בטקסים את פרשית נעדרי אגאדיר שנחשפה בציבור, בעקבות פרסום "חב"ד במרוקו":

"חוץ מרעידת האדמה שהתרחשה בימים האלה [לפני 57 שנים], הייתה עוד רעידת האדמה, בשביל כמה משפחות שגילו את יקיריהן בספר החדש. אדם שיודע על קרוב משפחה שנספה לפני 57 שנה, והוא חושב שאיננו, פתאום בספר רואה את השם שהוא "חי", זה מצמרר, זה מעורר טלטלה, זה סוחף למקומות שבחיים לא חשבת עליהם. ככה התוודעתי למשפחת אוחנונא, וליעל [שמחפשת את דודה תלמיד הישיבה מסעוד אוחנונא] שעושה עבודת קודש בכל מה שקשור לאיתור הנעדרים. חשוב לציין כי יש סיפורים ששמענו כי ילדים מאגדיר נמצאו לאחר שנים, כמו ויויאן פרץ שגדלה בכנסייה בבלגיה ושבה להוריה""

בחודשים הבאים, יעל אוחנה יצרה קשר עם חסן ברגותי - עיתונאי בלגי ממוצא מרוקאי, העוסק בהיעלמות ילדי אגאדיר, וחסן הבטיח זה מכבר להעביר את רשימת תיקי האימוץ, אך למרות כל הבקשות המופנות אליו, מתעלם ואינו מנדב את המידע הנחוץ כדי לדעת להיכן נעלמו תלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר הנעדרים מאז רעידת האדמה.".

הד תקשורתי

הד תקשורתי: פרשית תלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר הנעדרים, הדהדה בעוצמה חזקה ופורסמה בכלי תקשורת רבים:

טלויזיה: ערוץ 20

רדיו: קול ישראל, רדיו מורשת, רדיו דרום, קול ברמה.

עיתונים: בקהילה, יום ליום.

אתרי אינטרנט: אתר מאקו, הידברות.

כלי התקשורת החב"דיים: שבועון בית משיח, שבועון כפר חב"ד, אתרי האינטרנט חב"ד אינפו, חב"ד און ליין ושטורעם.

לקריאה נוספת

• שניאור זלמן ברגר, חב"ד במרוקו, תיעוד פעולות חב"ד במרוקו, חשוון ה'תשע"ז. פרקים כה, כו, כז, כח, כט.

קישורים חיצוניים

• הילדים האבודים מישיבת חב"ד אגאדיר. ניסים קינן ואמיר איבגי ערוץ 7
• מענדי ריזל, תעלומה: היכן תיקי האימוץ של תלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר?, רדיו דרום
• שניאור זלמן ברגר, אחי מתועד במכתב אל הרבי, שבועון בית משיח י"ב מנחם אב תשע"ז
• יצחק הורוויץ, החיפוש אחר הילדים האבודים של אגאדיר, בקהילה י"ח אדר תשע"ז
• שמואל הרשקוביץ, אסון אגאדיר, שבועון כפר חב"ד גליון 1684