חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "</REF>" ב־"}}") |
אין תקציר עריכה |
||
| (13 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חמץ''' הוא כינוי | [[קובץ:לחם.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[לחם]] - מהמאכלים האסורים באיסור חמץ]] | ||
'''חמץ''' הוא כינוי ל[[לחם]] או כל דבר מאכל המיוצר מאחד מ[[חמשת מיני דגן]], שתפח והחמיץ. החמץ נאסר באכילה וב{{קח|איסור |הנאה}} ב[[חג הפסח]], וכמו כן אסור שיימצא ברשותו של יהודי בחג. | |||
ב[[פנימיות התורה]], מרמז החמץ על [[ישות]] ו[[גאווה]] (לעומת ה[[מצה]] המסמלת [[ביטול]] ו[[ענווה]]). | |||
==איסור אכילת חמץ== | |||
[[קובץ:הרבי שריפת חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי [[ביעור חמץ|שורף את החמץ]] בחצר האחורית של [[1304 פרזידנט|ביתו הפרטי]] ([[תשמ"ט]])]] | |||
לגבי איסור אכילת חמץ נאמרו בתורה מספר איסורים. הראשון, האיסור על אכילת חמץ בפסח{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קצז.}}: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יג, ג|תוכן=וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ}} | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב, טו|תוכן=כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל}} | |||
בנוסף, נאסרה אכילת החמץ ב[[ערב פסח]] אחר [[חצות היום]]{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קצט.}}: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=דברים טז, ג|תוכן=לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ}} | |||
מפסוק זה, המדבר אודות [[קרבן פסח]], למדה הגמרא{{הערה|שם=כח|פסחים כח, ב.}} שהחמץ נאסר בערב פסח: {{ציטוטון|ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תאכל עליו חמץ}}. | |||
בנוסף לאיסור מן התורה לאכול חמץ אחר חצות היום, הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה שעה אחת קודם חצות, ובאכילה - שעתיים קודם חצות{{הערה|שם=כח}}{{הערה|רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק א, הלכות ט-י. [[שולחן ערוך]] ו[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]], סימן תמג, סעיף א.}}. | |||
===תערובת חמץ=== | |||
במקום נוסף אוסרת התורה אכילת תערובת חמץ{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קצח.}}: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב, כ|תוכן=כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ}} | |||
==מצוות השבתת חמץ== | |||
{{ערך מורחב|ביטול חמץ}} | |||
[[קובץ:שריפת חמץ 770.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שריפת חמץ ב[[קראון הייטס]], מול [[770]]]] | |||
בנוסף לאיסור על אכילת חמץ, אוסרת התורה גם את קיומו של החמץ ברשותנו בחג הפסח, בשני איסורים{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה ר-רא.}}: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יג, ז|תוכן=וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ}} | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב, יט|תוכן=שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם}} | |||
איסורים אלו נקראים בשם 'בל יראה ובל ימצא'. | |||
בנוסף ל[[מצוות לא תעשה]] ישנה [[מצוות עשה]] המחייבת להוציא את כל החמץ מרשותנו{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות עשה קנו.}}: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות יב, טו|תוכן=בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם}} | |||
===ביעור חמץ=== | |||
{{ערך מורחב|ביעור חמץ}} | |||
מן התורה ניתן להינצל מן האיסור על ידי [[ביטול חמץ]]. למרות זאת, החמירו חכמים וחייבו את האדם לחפש אחר החמץ ולבערו מרשותו, ולכן מדברי סופרים ישנה חובה [[בדיקת חמץ|לבדוק את החמץ]] באור ל[[י"ד בניסן]], ליל [[ערב פסח]], ו[[ביעור חמץ|לשרוף את החמץ]] למחרתו, בי"ד בניסן, ערב פסח. | |||
כמו כן נאסר לשחוט את [[קרבן פסח]] כאשר ברשות אחד מבעלי הקרבן או המקריבים ישנו חמץ. האיסור נכפל בתורה פעמיים{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה קטו.}}: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות כג, יח|תוכן=לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי}} | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שמות לד, כה|תוכן=לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי}} | |||
==מכירת חמץ== | |||
[[קובץ:מכירת_חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי מוכר את החמץ בשנת תשמ"ח]] | |||
{{ערך מורחב|מכירת חמץ}} | |||
'מכירת חמץ' היא פתרון הלכתי המאפשר ליהודי למכור את חמצו ל[[גוי]] כך שהחמץ אינו ברשותו בחג הפסח, ולאחר החג לקנות אותו ממנו בחזרה. | |||
==חומרת איסור חמץ== | |||
איסור חמץ הוא מהחמורים באיסורי תורה – ובתוך חג הפסח הוא אסור אפילו ב"משהו", דהיינו גם בכמות המזערית ביותר{{הערה|שם=תמז|[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh3/1/447/1.htm שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים, סימן תמז, סעיף א].}}. לסיבה שחומר זה נאמר דוקא באיסור חמץ, ישנם כמה טעמים{{הערה|שם=תמז}}: | |||
*כיון שהתורה החמירה באיסור חמץ, ו[[עונש|ענשה]] עליו [[כרת]]{{הערה|שם=רשי|רש"י פסחים כט, ב ד"ה שלא במינו.}}. | |||
*כיון שהתורה החמירה באיסור חמץ, ואסרה אותו לא רק באכילה אלא אף ב"בל יראה ובל ימצא"{{הערה|תוספות חולין צ, א ד"ה אמר.}}. | |||
*כיון שבמשך כל השנה רגילים לאכלו, ועלולים לטעות ולאכלו בפסח{{הערה|שם=רשי}}. | |||
מסיבות אלו ועוד, החמירו חכמים באיסור זה והצריכו לבער את החמץ ולא רק לבטלו{{הערה|תוספות פסחים ב, א ד"ה אור; ר"ן שם.}}. | |||
לאור זאת, נפסקו להלכה עוד חומרות באיסור חמץ, כגון: איסור על אכילת קטניות, זהירות מ[[מצה שרויה]], אי אכילת [[מצה עשירה]] ועוד. | |||
===חומרות והידורים נוספים=== | |||
{{ערך מורחב|הידורים וחומרות בפסח}} | |||
בנוסף לחומרות שנפסקו להלכה, נהגו ישראל להחמיר הרבה יותר מאשר ב[[כשרות|איסורי אכילה אחרים]], כדי להתרחק ככל האפשרי מכל חשש חמץ. בחסידות חב"ד בפרט מקובלים הידורים וחומרות רבות ושונות במאכלי הפסח. בנוסף להידורים המסורתיים שהנהיגו רבותינו נשיאנו ונהוגים אצל החסידים כולם, ישנם המוסיפים עוד חומרות והידורים משלהם על פי המסורת המשפחתית וכדומה. | |||
[[אדמו"ר הרש"ב]] נהג להחמיר ביותר בפסח, ואף המשיל את הזהירות הרבה מחמץ למרות החשש מרחוק, לשומרים שמעמדים בחנויות, שאף שהגנבים בכל העיר בודדים לעומת החנויות והחשש רחוק – נזהרים ונשמרים מהם בתכלית הזהירות. אך פעם התבטא ואמר "אני מתיירא מאוד מחומרות"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40477&st=&pgnum=21 יגדיל תורה (נ.י.) חוברת נב ע' רמט], עיין שם. שמועות וסיפורים מהרב [[פולע כהן]] חלק א' עמוד 321.}}. | |||
==בתורת החסידות== | |||
{{פסקה חסרה}} | |||
==ראו גם== | |||
*[[בדיקת חמץ]] | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*הרב פרבר, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/656494/ נקיון והכנת הבית]''' {{וידפו}} | |||
*הרב גדליה אוברלנדר, '''[https://anash.org/what-do-i-actually-have-to-clean-for-pesach/ מה צריך לנקות לקראת פסח?]''' {{אנש}} (אנגלית) | |||
*הרב שמואל זאיאנץ, '''[https://drive.google.com/file/d/1CRzsQfT6irXjelLpg8C1Zeso5ZJtGdWj/view אכילת חמץ במוצאי פסח, לפני הבדלה]''', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשפ"ג עמוד 133 | |||
{{פסח}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:איסור חמץ|*]] | |||
[[קטגוריה: | |||
גרסה אחרונה מ־10:51, 27 בספטמבר 2023
חמץ הוא כינוי ללחם או כל דבר מאכל המיוצר מאחד מחמשת מיני דגן, שתפח והחמיץ. החמץ נאסר באכילה ובהנאה בחג הפסח, וכמו כן אסור שיימצא ברשותו של יהודי בחג.
בפנימיות התורה, מרמז החמץ על ישות וגאווה (לעומת המצה המסמלת ביטול וענווה).
איסור אכילת חמץ[עריכה | עריכת קוד מקור]
לגבי איסור אכילת חמץ נאמרו בתורה מספר איסורים. הראשון, האיסור על אכילת חמץ בפסח[1]:
וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ
— שמות יג, ג
כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל
— שמות יב, טו
בנוסף, נאסרה אכילת החמץ בערב פסח אחר חצות היום[2]:
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
— דברים טז, ג
מפסוק זה, המדבר אודות קרבן פסח, למדה הגמרא[3] שהחמץ נאסר בערב פסח: "ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תאכל עליו חמץ". בנוסף לאיסור מן התורה לאכול חמץ אחר חצות היום, הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה שעה אחת קודם חצות, ובאכילה - שעתיים קודם חצות[3][4].
תערובת חמץ[עריכה | עריכת קוד מקור]
במקום נוסף אוסרת התורה אכילת תערובת חמץ[5]:
כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ
— שמות יב, כ
מצוות השבתת חמץ[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – ביטול חמץ |
בנוסף לאיסור על אכילת חמץ, אוסרת התורה גם את קיומו של החמץ ברשותנו בחג הפסח, בשני איסורים[6]:
וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ
— שמות יג, ז
שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם
— שמות יב, יט
איסורים אלו נקראים בשם 'בל יראה ובל ימצא'.
בנוסף למצוות לא תעשה ישנה מצוות עשה המחייבת להוציא את כל החמץ מרשותנו[7]:
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם
— שמות יב, טו
ביעור חמץ[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – ביעור חמץ |
מן התורה ניתן להינצל מן האיסור על ידי ביטול חמץ. למרות זאת, החמירו חכמים וחייבו את האדם לחפש אחר החמץ ולבערו מרשותו, ולכן מדברי סופרים ישנה חובה לבדוק את החמץ באור לי"ד בניסן, ליל ערב פסח, ולשרוף את החמץ למחרתו, בי"ד בניסן, ערב פסח.
כמו כן נאסר לשחוט את קרבן פסח כאשר ברשות אחד מבעלי הקרבן או המקריבים ישנו חמץ. האיסור נכפל בתורה פעמיים[8]:
לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי
— שמות כג, יח
לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי
— שמות לד, כה
מכירת חמץ[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – מכירת חמץ |
'מכירת חמץ' היא פתרון הלכתי המאפשר ליהודי למכור את חמצו לגוי כך שהחמץ אינו ברשותו בחג הפסח, ולאחר החג לקנות אותו ממנו בחזרה.
חומרת איסור חמץ[עריכה | עריכת קוד מקור]
איסור חמץ הוא מהחמורים באיסורי תורה – ובתוך חג הפסח הוא אסור אפילו ב"משהו", דהיינו גם בכמות המזערית ביותר[9]. לסיבה שחומר זה נאמר דוקא באיסור חמץ, ישנם כמה טעמים[9]:
- כיון שהתורה החמירה באיסור חמץ, וענשה עליו כרת[10].
- כיון שהתורה החמירה באיסור חמץ, ואסרה אותו לא רק באכילה אלא אף ב"בל יראה ובל ימצא"[11].
- כיון שבמשך כל השנה רגילים לאכלו, ועלולים לטעות ולאכלו בפסח[10].
מסיבות אלו ועוד, החמירו חכמים באיסור זה והצריכו לבער את החמץ ולא רק לבטלו[12].
לאור זאת, נפסקו להלכה עוד חומרות באיסור חמץ, כגון: איסור על אכילת קטניות, זהירות ממצה שרויה, אי אכילת מצה עשירה ועוד.
חומרות והידורים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – הידורים וחומרות בפסח |
בנוסף לחומרות שנפסקו להלכה, נהגו ישראל להחמיר הרבה יותר מאשר באיסורי אכילה אחרים, כדי להתרחק ככל האפשרי מכל חשש חמץ. בחסידות חב"ד בפרט מקובלים הידורים וחומרות רבות ושונות במאכלי הפסח. בנוסף להידורים המסורתיים שהנהיגו רבותינו נשיאנו ונהוגים אצל החסידים כולם, ישנם המוסיפים עוד חומרות והידורים משלהם על פי המסורת המשפחתית וכדומה.
אדמו"ר הרש"ב נהג להחמיר ביותר בפסח, ואף המשיל את הזהירות הרבה מחמץ למרות החשש מרחוק, לשומרים שמעמדים בחנויות, שאף שהגנבים בכל העיר בודדים לעומת החנויות והחשש רחוק – נזהרים ונשמרים מהם בתכלית הזהירות. אך פעם התבטא ואמר "אני מתיירא מאוד מחומרות"[13].
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב פרבר, נקיון והכנת הבית
- הרב גדליה אוברלנדר, מה צריך לנקות לקראת פסח?
(אנגלית) - הרב שמואל זאיאנץ, אכילת חמץ במוצאי פסח, לפני הבדלה, קובץ הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשפ"ג עמוד 133
הערות שוליים
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קצז.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קצט.
- ↑ 3.0 3.1 פסחים כח, ב.
- ↑ רמב"ם, הלכות חמץ ומצה פרק א, הלכות ט-י. שולחן ערוך ושולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סימן תמג, סעיף א.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קצח.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה ר-רא.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קנו.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה קטו.
- ↑ 9.0 9.1 שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים, סימן תמז, סעיף א.
- ↑ 10.0 10.1 רש"י פסחים כט, ב ד"ה שלא במינו.
- ↑ תוספות חולין צ, א ד"ה אמר.
- ↑ תוספות פסחים ב, א ד"ה אור; ר"ן שם.
- ↑ יגדיל תורה (נ.י.) חוברת נב ע' רמט, עיין שם. שמועות וסיפורים מהרב פולע כהן חלק א' עמוד 321.