הבדלים בין גרסאות בדף "סוכות"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:הרבי בסוכה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי בסוכה]]
+
[[קובץ:הרבי בסוכה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] ב[[התוועדות]] נדירה מסוגה ב[[סוכה|סוכת]] [[770]], עבור ה[[ילדים]] מבתי הספר הכלליים המשתתפים בתוכנית [[של"ה]] ([[י"ט בתשרי]] [[תשל"ז]])]]
 
חג ה'''סוכות''' הוא אחד מ[[שלושת הרגלים]], ונחגג החל מ[[ט"ו בתשרי]] עד ל[[כ"א בתשרי]]. בחוץ לארץ נוסף יום אחד על פי תקנת [[חז"ל]] והוא נמשך עד ל[[כ"ב תשרי]].  
 
חג ה'''סוכות''' הוא אחד מ[[שלושת הרגלים]], ונחגג החל מ[[ט"ו בתשרי]] עד ל[[כ"א בתשרי]]. בחוץ לארץ נוסף יום אחד על פי תקנת [[חז"ל]] והוא נמשך עד ל[[כ"ב תשרי]].  
  
שורה 7: שורה 7:
  
 
==המקור לחג==
 
==המקור לחג==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה"|מקור=אמור כג לד}}
+
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה"|מקור=ויקרא כג לד}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך"|מקור=דברים ט"ז י"ג}}
+
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך"|מקור=דברים טז יג}}
  
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, וחגותם חג לה' שבעת ימים|מקור=במדבר כט יב}}
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, וחגותם חג לה' שבעת ימים|מקור=במדבר כט יב}}

גרסה מ־02:59, 2 באוקטובר 2020

הרבי בהתוועדות נדירה מסוגה בסוכת 770, עבור הילדים מבתי הספר הכלליים המשתתפים בתוכנית של"ה (י"ט בתשרי תשל"ז)

חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים, ונחגג החל מט"ו בתשרי עד לכ"א בתשרי. בחוץ לארץ נוסף יום אחד על פי תקנת חז"ל והוא נמשך עד לכ"ב תשרי.

היום הראשון והאחרון (ובחוץ לארץ יומיים בהתחלה ויומיים בסיום) של החג נחשבים חג לכל דבר והם אסורים בעשיית מלאכה. הימים שבאמצע נקראים בשם 'חול המועד' וישנם מלאכות רבות אותם מותר לעשות כדי להוסיף בשמחת החג. היום האחרון של החג מכונה בשם שמיני עצרת ושמחת תורה (בארץ ישראל שניהם ביום אחד ובחוץ לארץ הם שני חגים נפרדים בשני ימים).

המצוות העיקריות בחג זה הם מצוות נטילת ארבעת המינים ומצוות הישיבה בסוכה.

המקור לחג

"דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה"

ויקרא כג לד

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך"

דברים טז יג

ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, וחגותם חג לה' שבעת ימים

במדבר כט יב

שמות החג

  • חג הסוכות - התורה מצווה לשבת בסוכה שבעת ימים לזכר ענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל החל מיצירת מצרים וכן על שם הסוכות שה' הושיב בהם את בני ישראל אחרי יצאתם ממצרים. על שם מצוות הסוכה נקרא חג זה "חג הסוכות", לפי שבימים אלה אנו מצווים לשבת בסוכה.
  • חג האסיף - החג נקרא גם "חג האסיף", משום שהוא חל לאחר שנאספה תבואת הקיץ ובני האדם שמחים על היבול. חג זה מדגיש את הצורך להודות לה' על הטוב שהוא מרעיף עלינו, ולא להניח לתחושה של "כוחי ועוצם ידי" למלא את ליבנו.
  • זמן שמחתנו - בתפילות החג מוזכר כינוי נוסף לחג "זמן שמחתנו", על שם שבו שמחים עם אספת התבואה [1].

מצוות החג ומנהגיו

ישיבה בסוכה

סוכתו של הרבי בחזית בניין 770 שבניו יורק
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצות סוכה

שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים"[2] והטעם לכך הוא כפי שאומר הכתוב "למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" ענני הכבוד בהם יצאו ישראל ממצרים מכונים סוכות, וזכר לנס זה יושבים בסוכות. המצווה הוא לעשות כל מה שרגיל האדם לעשות בביתו לעשות בסוכה, לפני סעודה על לחם או אפילו על חתיכת עוגה יש לברך לישב בסוכה.

נטילת ארבעת מינים

הרבי אוחז בידיו את ארבעת המינים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארבעת המינים

נטילת ארבעת המינים ואיגודם יחדיו, מרמז על האחדות שיש בעם ישראל למרות החילוקים והשוני, במעלות כל אחד ואחד, וכל מרכיב בארבעת המינים מסמל חלק מיוחד בעם ישראל, ועל ידי האיחוד מראים שבעצם כולם שווים בענין הזה שהינם יהודים בניו של הקדוש ברוך הוא.

בצמחים ופירות בכללות יש שני דברים טעם וריח בחלק מהפירות וצמחים יש את שניהם ובחלקם רק את אחד מהם או טעם טוב או ריח טוב, וישנם כאלה שאין לא זה וזה, בפנימיות הטעם והריח מרמזים על שני ענינים בעבודת ה', לימוד תורה, וקיום מצוות. כאשר:

  • האתרוג - שיש בו גם טעם וגם ריח מסמל את החלק בעם ישראל שיש בהם את שני המעלות גם לימוד התורה וגם קיום מצות.
  • הלולב - שיש בו רק טעם (לולב הוא עץ התמר) מסמל את החלק בעם ישראל שיש בהם רק את המעלה של לימוד תורה.
  • ההדס - שיש בו רק ריח מסמל את החלק בעם ישראל שיש בהם רק את מעלת קיום המצוות.
  • הערבה - שאין בה לא טעם ולא ריח מסמלת את החלק בעם ישראל שאין בהם מעלות חיצוניות לא בלימוד תורה ולא בקיום מצוות, אך יש בהם את המעלה העצמית שהם יהודים.

שמחת בית השואבה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמחת בית השואבה

כפי שנאמר "ושמחת בחגיך"[3], הרבי הנהיג לצאת לרקוד ברחוב בשמחה רבה בכל יום מימי החג, זכר לשמחת בית השואבה שהיתה בבית המקדש בעת אשר שאבו את המים למעמד ניסוך המים. מתואר שבשעת השאיבה היו כל עם ישראל פורצים בריקודים ושמחה ברחבי העזרה של בית המקדש וגדולי ישראל היו אף משמחים בכל מיני פעלולים, על שמחה זו אמרו חז"ל "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

הושענא-רבה וחביטת הערבות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הושענא רבה

היום השביעי בחג מכונה הושענא רבה, על שם אמירת פיוט הושענא המיוחד באותו יום, נוהגים בו לאכול כיסנים ממולאים בבשר.

אושפיזין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אושפיזין

בספר הזוהר[4] כתוב שבכל יום מימי החג מבקרים בסוכתו של כל יהודי "אושפיזין" (מארמית: אורחים), האושפיזין הם שבעה צדיקים המנויים בזהר, כאשר בכל אחד משבעת הימים, אחד מהשבעה הוא העיקרי והשאר נלווים אליו. שבעת הצדיקים הם אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד.

אדמו"ר הריי"צ הוסיף וגילה שבנוסף אליהם ישנם "אושפיזין חסידיים" - שבעה צדיקים, נשיאי תורת החסידות, הבאים יחד עם האושפיזין שבזוהר, כאשר גם ביניהם ישנו עיקרי בכל אחד משבעת הימים. שבעת הצדיקים הם הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. הרבי הוסיף וגילה שבחג שמיני עצרת מגיעים לבקר שני הצדיקים - שלמה המלך ואדמו"ר הריי"צ, אלא שאינם "אורחים" אלא "בעלי בתים"[5].

שינה בסוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שינה בסוכה

מצוות הישיבה בסוכה כוללת אף את המצווה לישן בסוכה ונחלקו הפוסקים בגדר חיוב השינה אם הוא רק שאין לישן מחוץ לסוכה או שהוא חלק מהמצווה עצמה.

המנהג בדורות האחרונים בכמה קהילות הוא שאינם ישנים בסוכה. וכתבו הראשונים והפוסקים כמה טעמים לכך מפני הצינה או שחיוב הסוכה הוא איש ואשתו. וכן הוא מנהג חב"ד שאין ישנים בסוכה ועל פי ביאור האדמו"ר האמצעי הוא משום קדושת הסוכה שמאיר בו אורות מקיפים דבינה שאורות אלו מפריעים על השינה בסוכה. הרבי בשיחותיו[6] האריך לבאר את המנהג ואת דברי האדמו"ר האמצעי.

בתורת החסידות

הרבי מבאר[7] שהחג נקרא על שם מצוות ישיבה בסוכה דווקא ולא על שם מצוות אחרות, משום שיש מעלה מיוחדת במצוות ישיבה בסוכה, משום ששאר המצוות , עשייתם היא על ידי הגוף, הידיים. אך מצוות ישיבה בסוכה, היא מצווה המקיפה את כל הגוף: האדם מחוייב להיות כל גופו בסוכה וגם כל ענייניו של האדם בחג הסוכות צריכות להיות תחת הסוכה. הרבי מוסיף ומסביר שלאדם ישנה שייכות לסוכה גם בעת שאינו נמצא בה, כפי שמצינו שהסוכה היא ביתו של האדם, ו"כל אדם שאין לו בית אינו אדם"[8], ומצוות סוכה היא זאת שמשלימה את מציאות האדם ומעלה בשלימותו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

חסידות על החג

שונות


הערות שוליים

  1. מעצרת ועד החג זמן שמחה (פסחים ל"ו ע"ב). וכתב רש"י (שם) זמן שמחה - בזמן קצירה ולקיטה שאדם לוקט תבואתו ולבו שמח
  2. אמור כג, מב
  3. דברים טז, יד
  4. זהר חלק ג קג, ב
  5. התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 309. תשמ"ט ח"א ע' 208.
  6. לקוטי שיחות חלק כ"ט
  7. לקוטי שיחות ח"ב עמ' 417 ואילך
  8. ראה יבמות סג, א: כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם. ובתוד"ה שאין: קרקע לבנות עליו שידור בו.