חנוכה
חג החנוכה נקבע על ידי חז"ל בזמן בית המקדש השני, לזכר הניסים והישועות שעשה ה' בתקופת מלכות יוון: ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה.
החג נחוג בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת[1].
רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
סיפור החג התרחש בתקופת בית המקדש השני, כאשר משלה מלכות יוון. בשנת ג'תר"י עלה לשלטון המלך אנטיוכוס ותחת שלטונו החלו רדיפות וגזירות כנגד התורה, שבראשן חילול בית המקדש והפיכתו למוקד פולחן לעבודה זרה. לאחר תקופת דיכוי פרץ מרד החשמונאים בניצוחו של מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ולאחר מכן יהודה המכבי. בכ"ד או בכ"ה בכסלו[2] בשנת ג'תרכ"ב ניצחו החשמונאים את היוונים וטיהרו את בית המקדש, והוא נחנך בכ"ה בכסלו. ביום זה התרחש גם נס פך השמן, שבזכותו דלקה המנורה שמונה ימים באופן ניסי.
קביעת החג[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא אומרת ש"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"[3].
הרבי מבאר[4] בכמה אפשרויות את הסיבה שחכמים חיכו לשנה הבאה בכדי לקבוע את היום טוב:
א. מכיוון שבפורים בני ישראל לא קיבלו על עצמם לחגוג אותו כמו שמרדכי (והסנהדרין) ביקש - שיהיה אסור גם בעשיית מלאכה, ולשנה הבאה שראו שבני ישראל קבלו על עצמם לחגוג "בהלל והודאה", הם קבעו את זה ליום טוב בזה.
ב. מכיוון שמדובר על נצחון רוחני (ולא גשמי כבפורים), הם לא יכלו לקבוע יום טוב עד שתחלוף שנה והם יראו שהגזירה חלפה לגמרי, והאור שהאיר מהשמן פעל והחזיק מעמד בכל הציבור, אזי הם קבעו יום טוב "עד מלך המשיח".
על הטעם שחג חנוכה מוזכר במשנה רק בדרך אגב ואילו עיקר המקור שלו הוא בגמרא דווקא[5], מופיעים מספר טעמים.
הטעם העיקרי הוא שלדעת רבי יהודה הנשיא שהיה מסדר המשנה ומצאצאי מלכי בית דוד, מלכי בית חשמונאי נהגו שלא כהוגן בכך שהמשיכו להחזיק את המלוכה בידיהם לאחר הניצחון למרות שהמלוכה שייכת לזרע בית דוד, ולכן השמיט אותם.
הסיבה הרוחנית לכך היא שהיוונים נלחמו דווקא נגד תורה שבעל פה, והיות שהגמרא היא עיקר תורה שבעל פה, לכן דווקא בה מופיע הניצחון על היוונים, ולכן גם הרגיל בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים - שיהיו בקיאים ב-36 המסכתות של הגמרא, כנגד 36 הנרות של נר חנוכה[6].
מצוות החג[עריכה | עריכת קוד מקור]
הדלקת נרות[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה |
המצוה העיקרית בחג היא הדלקת נר בכל לילה מלילות החנוכה, לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.
מצות ההדלקה מתוארת בגמרא[3] כך:
המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כ"מהדרין מן המהדרין", אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א, מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק[7]. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך, שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית[8].
הלל והודאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – ועל הניסים |
- בכל התפילות בימי חנוכה מוסיפים בתפילת ההודאה (תפילת מודים לפני התיבות "ועל כולם") את תפילת "ועל הניסים". וכן בברכה השניה בברכת המזון, לפני התיבות "ועל הכל ה' אלקינו וכו'".
- בכל יום מימי החנוכה לאחר תפילת שחרית אומרים הלל בברכה לפניו ולאחריו.
סעודות ושמחה בחג[עריכה | עריכת קוד מקור]
פסק הרמב"ם שימי חנוכה הם "ימי שמחה", וכמובא גם להלכה ברמ"א, ש"יש קצת מצוה בריבוי סעודות", "ולענין מעשה מנהג קדום הוא להרבות בסעודה בימים אלו"[דרוש מקור].
אף שיש חילוקי דעות בזה, הרי מכיון שבמצות נרות חנוכה המנהג פשוט הוא להיות מהדרין מן המהדרין, מובן שכן צריך להיות בנוגע לשמחה בחנוכה - להדר בזה באופן דמהדרין מן המהדרין.
מנהגי החג[עריכה | עריכת קוד מקור]
- דמי חנוכה: דמי חנוכה הם מעות אותם נוהגים לתת לילדים בחג החנוכה על מנת לחנכם לצדקה. הרבי מחלק מעות לתלמידי ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770 וכן הורה לתת משמו לחיילי צה"ל בישראל. כמו כן הורה לכל המוסדות לתת מעות לתלמידיהם.
- צדקה: בימי החנוכה צריך להיות הוספה יתירה בענין הצדקה[דרושה הבהרה].
- אכילת מאכלי חלב ושמן: מנהג ישראל לאכול מאכלים עשויים בשמן, לזכר נס פך השמן[9]. וכן מאכלי חלב וגבינה לזכר הנס שנעשה על ידי יהודית שהשקתה את המצביא היווני חלב[10].
זאת חנוכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – זאת חנוכה |
"זאת חנוכה" הוא היום השמיני והאחרון של חג החנוכה. יום זה חל בתאריך ב' בטבת או ג' בטבת[11].
שמו של היום, "זאת חנוכה", הוא על פי הפרשה הנקראת בקריאת התורה של יום זה: "זאת חנוכת המזבח"[12]. הרבי מבאר שבשם "זאת חנוכה" מרומז שיום זה משלים את שמונת ימי חנוכה[13], ומבטא את מעלת היום השמיני שהוא עיקר החנוכה[14].
שבת חנוכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
- כשנותנים צדקה לעני בערב חנוכה שהוא ערב שבת, יש להוסיף בצדקה כדי צרכי שבת מיוחדת - שבת חנוכה. וכן לתת כל הדרוש עבור צרכי החנוכה[15].
- גם בעבודה הרוחנית - להוסיף בלימוד ריבוי הענינים הנוספים מפני הצירוף דשבת וחנוכה (וכן הענינים הנוספים מפני קביעות ב' השבתות וקריאת ב' הפטרות)[15].
- כאשר כ"ד בכסלו יום הנצחון והצלה, חל בשבת - צריכה השמחה דחנוכה להיות גם בכ"ד, כי אז הניצחון של המלחמה הוא באופן שאין שום רושם של טרחה וצער[16].
- כשמתחילים ימי החנוכה במוצאי שבת קודש הזמן המתאים לעורר אודות עניני חנוכה, הוא בערב שבת, כיון שמיד בצאת השבת מתחילים בפועל כל עניני חנוכה[17].
- כמו כן בנוגע להכנת הנרות כל המקדים בזה הרי זה משובח שמכיוון שאי-אפשר להכינם בשבת (וגם הכנות המותרים בשבת יש לחשוש ממוקצה על ידי תנועה כל שהיא) כדאי ונכון לעשותם בערב שבת[17].
מבצע חנוכה והדלקות פומביות[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – מבצע חנוכה, חנוכיה ציבורית |
מבצע חנוכה הינו מבצע שתיקן הרבי על מנת לפרסם את נס החנוכה, ולדאוג שבכל בית ומקום ציבורי תודלק חנוכיה. במסגרת המבצע החלו חסידי חב"ד והשלוחים להדליק מנורות חנוכה מרכזיות בכל מקום בו נמצאים יהודים. כמו כן שלח הרבי את החסידים אל חיילי צה"ל, מאושפזים בבתי רפואה, אסירים ועוד על מנת לוודא שכולם יקיימו את מצות ההדלקה.
על מנת לפרסם את נס חנוכה באופן המקסימלי לכמה שיותר יהודים, החלה היוזמה להדלקת חנוכיה ציבורית על ידי שלוחי הרבי. בהדלקה זו לא יוצאים ידי חובת המצוה, והיא נעשית למטרת פרסום הנס. החנוכיות הציבוריות התפשטו בעידוד הרבי לכל פינה ברחבי העולם, מהם במקומות בולטים כמו במדשאות הבית הלבן, במנהטן, כיכר האדומה למרגלות הקרמלין, ליד מגדל אייפל ועוד.
יוזמה נוספת שהומצאה על מנת לפרסם יותר את נס חנוכה, היא יצירת חנוכיות חשמליות אותם נוהגים רבים מחסידי חב"ד להניח על הרכב בימי חג החנוכה, וכן שיירות רכבים נושאי חנוכיות, שהבולטת ביניהם היא שיירת הטנקים על ידי 'ניידות חב"ד בארץ הקודש'.
אצל רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – לאטקעס אווענט |
אצל רבותינו נשיאינו אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה'צמח צדק' נהוג היה לערוך התוועדות באחד מלילי חנוכה עם בני הבית, שהיה נקרא "לאטקעס אווענט" (ערב לביבות). בין הסיפורים שהיו מספרים בסעודה זו, היו סיפורים אשר בכל חנוכה היו משוחחים אודותם, אף שכבר סיפרו אותם בשנה העברה[18].
אצל אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן נגאל ממאסרו השני בחג החנוכה: לגירסא אחת, בנר שלישי - כ"ז בכסלו[19]; ולגירסא שניה, בנר חמישי - כ"ט בכסלו[20]. במענה לסתירה הסביר הרבי: "בשניהם היו ענייני גאולה (גם כפשוטם)"[21].
אצל אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
בנר שני של חנוכה, כ"ו בכסלו, נערכה ברית המילה של הרבי הרש"ב לאחר שנדחתה.
מנהגיו בהדלקת הנרות, כפי שהביא בנו הרבי הריי"צ: היה מדליק נרות חנוכה בביתה של אמו, הרבנית רבקה. וגם בערב שבת קודש היה מדליק שם נרות חנוכה, למרות שלא אכל ולא ישן שם[22]. היה מדליק נרות חנוכה בין מנחה למעריב, ולא היה מדייק בפתח שיהיה מדרום לצפון או ממזרח למערב. את נוסח "הנרות הללו" - היה אומר אחר הדלקת כל הנרות. היה יושב בסמוך לנרות חצי שעה - מלבד ערב שבת קודש, שבו לא היה מתעכב חצי שעה. היה מדייק שידלקו הנרות חמישים דקות לכל הפחות[23]. היה נוהג ללמוד תורה על יד נרות חנוכה (מבלי להשתמש באור הנרות עצמם, כמובן)[24].
נהג לתת דמי חנוכה בלילה הרביעי או החמישי[18]. נתן דמי חנוכה גם לנכדותיו[25].
אצל אדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקונטרס חנוכה תשי"א, כתב הרבי שלעת עתה לא הצליח לברר את מנהגו בהדלקת הנרות - האם לקח פתילות חדשות מידי יום להדלקה, או שהשתמש בישנות. עם זאת, כמה שנים אחר כך[26] סיפר שמנהגו היה לקחת פתילות ישנות, וביאר זאת.
היה נותן דמי חנוכה גם לבנותיו אחרי הנישואין, וגם לחתניו[27].
אצל הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעת ההתוועדויות עם הרבי בחנוכה בימות החול דלקה החנוכיה[28].
הדלקת הנרות[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – חנוכיה#חנוכיית הרבי |
הרבי נהג לערוך את הדלקת הנרות לבדו, ולא בנוכחות קהל. בביתו של הרבי, הרבי היה מדליק את החנוכיה בקומת הכניסה, בצידו הדרומי של סלון הבית, בדלת המפרידה בין הסלון לבין החדרון האחורי הקטן והמטבח. משנת תשמ"ט החל הרבי להדליק את החנוכיה בחדרו הקדוש ב770, הרבי פותח את דלת חדרו הקדוש - בחלל הפתח, ממול למזוזה, מוצב כסא עליו מונחת החנוכיה, בה הרבי מדליק. דלת חדרו של הרבי נותרת פתוחה כל משך הזמן הנדרש להדלקה[29].
הרבי נכח בשעת ההדלקה ב-770, אז בדרך כלל מאזין בסבר רציני להדלקה ולשירת ניגון הנרות הללו, ובסיומו הוא מעודד את השירה בחלק השמח "על ניסיך".
דמי חנוכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – דמי חנוכה אצל הרבי |
החל מהשנים הראשונות לנשיאותו, נהג הרבי לחלק דמי חנוכה לתלמידי הישיבה המרכזית ב-770, ששמרו על סדרי הישיבה. הרבי לא אישר בשום אופן לתת לבחור שלא עמד בתנאים. כמו כן שלח הרבי דמי חנוכה בשמו לתמימים בישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש.
בשנים מאוחרות יותר החל הרבי לשלוח דמי חנוכה לחיילי צה"ל, באמצעות חסידי חב"ד שנסעו למבצע חנוכה בבסיסים הצבאיים.
החל משנת תשמ"א, כאשר מתקיימים כינוסים לחיילי צבאות ה' ב-770, מחלק הרבי דמי חנוכה למדריכים על מנת שיחלקו לילדים.
בחלק מהשנים[30] חילק הרבי דמי חנוכה לכל אחד ואחד, אנשים נשים וטף.
כינוס ילדים וסאטלייט[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערכים מורחבים – ראלי, סאטלייט |
מאז הקמתו של ארגון צבאות ה' בשנת תשמ"א, מתקיים מידי שנה כינוס ילדים ב-770 בהשתתפותו של הרבי . החל משנת תש"נ מתקיים במהלך הכינוס סאטלייט - שידור לוויני שהתקיים בכמה מוקדים ברחבי העולם, כשבכל אחד מהם נעשית הדלקת נרות חנוכה וכולם זוכים להשתתף בכינוס עם הרבי ולשמוע את שיחתו.
כינוס זקנים[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – תפארת זקנים לוי יצחק |
מידי שנה בחג החנוכה מתקיים כינוס לזקנים וזקנות המשתתפים בכוללים 'תפארת זקנים לוי יצחק' ו'חכמת נשים', בהשתתפות הרבי שנושא שיחה עבורם. בשנת תשמ"ו התקיים הכינוס במשותף עם הילדים, והרבי התייחס בדבריו להוראה שיש ללמוד מכינוס משותף של ילדים עם זקנים.
חנוכה בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מהות החג[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא מספרת[31] שבחג החנוכה היו שני ניסים: נצחון המלחמה ונס פח השמן[32]. חכמי ישראל נחלקו האם קביעת החג לדורות הייתה על שני הניסים[33] או רק על נס פח השמן[34]. ברוב המקומות בתורת החסידות[35] מוסבר כהדיעה השניה, אבל הרבי מסביר[36] שכללות מהות החג היא דווקא כהדיעה שהחג נקבע על שני הניסים.
ונקודת הביאור בזה: עניינו של חנוכה הוא להאיר את החושך דוקא, ולכן עיקר קביעות החג היא על גילוי האלוקות בתחתונים – שזה מודגש בנס הנצחון דוקא. אבל מי ש"מגלה" על הנצחון שהוא היה נס אלוקי (ולא סתם "מקרה מוצלח" טבעי) - הוא נס פח השמן,שבו ניכרת האלוקות בגלוי.
עיקר החג - נצחון האמונה על השכל[עריכה | עריכת קוד מקור]
המלחמה בין עם ישראל ליוונים הייתה מלחמה רוחנית - היוונים רצו להכניס בעם היהודי את תרבותם תרבות יון וזה תוכן המלחמה שהובילו בני חשמונאי נגד תרבות זו.
תרבות יוון מסמלת את חכמת הפילוסופיה ולכן לא האמינו היוונים בחכמה התורה האלוקית שיסודה הוא האמונה באלוקים. ולכן על אף שהיוונים ידעו על מציאותו של ה' וידעו על כך שהוא נצחי הרי זה רק מפני שהוא מוכרח בשכל גם כן ולא מצד אמונה, וממילא כל מה שהוא רק אמונה לא האמינו בו כלל. ולכן כפרו היוונים בהשגחה העליונה ועבדו עבודה זרה לפי שבטענות שכליות לא הונח בשכלם כיצד הבורא המרומם ישגיח על נבראים שפלים כמו כן כפרו בכל מצוות התורה לפי שלא הבינו מה אכפת לבורא על קיום המצוות בעולם הגשמי השפל.
באופן עמוק יותר: הפריע ליוונים אופן קיום המצוות, כלומר, גם היוונים הפילוסופים העריכו את התורה שהרי היא חכמה נפלאה, גם קיום המצוות לא הפריע להם שהרי במצוות ישנם טעמים הגיוניים שכליים, אפילו המצוות שהם חוקים שאין להם טעם גם לא כל כך הפריע ליוונים בהבנה שבטח מְצַווה המצווה יודע טעם לפי שהוא משכיל וחכם נפלא. אמנם היהודי לומד תורה מתוך תחושה וידיעה שלומד תורת ה' ומברך קודם ללימוד "נותן התורה" ולימודו מתוך הכרה שהעיקר הוא לא החכמה כי אם תורת ה', ואת המצוות היהודי מקיים מתוך קבלת עול ללא הבנה כלל - הוא אינו מחפש כלל להבין ומקיים אך ורק בגלל שכך ה' ציווה. בזה היוונים נלחמו הם לגמרי לא הסכימו שישנו משהו מעל ההיגיון והשכל. ולכן הכניסו את חכמתם בכדי לקרר את התחושה הזאת.
דבר זה אף מרומז בתפילת ימי החנוכה ב"ועל הניסים" כשמתארים את מלחמת יוון בישראל אומרים שהם רצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" באופן כללי היוונים לא רצו לפגוע בבני ישראל עצמם כי אם בתורתם לפי של האמינו במצוות ובעומק יותר הפריע להם זה שיהודי לומד מתוך תחושה שהתורה היא "תורתך" וכן בקיום המצוות הפריע להם שיהודי מקיים חוקים רק מפני שהם "רצונך" לכן רצו להשכיח את נותן התורה ולהעביר את היהודים מקיום המצוות מתוך קבלת עול גרידא.[37]
מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל[38][עריכה | עריכת קוד מקור]
מזוזה שייכת לקו הימין כי פרשת שמע (הכתובה במזוזה) עניינה לעורר באדם תשוקה לעלות ולהתקרב לה'. ועליה שייכת לקו הימין, כמו שכתוב "וימינו תחבקני", שפעולת ה'ימין' של ה' היא 'חיבוק', וחיבוק הוא קירוב. ומכיון שבחינה זו היא כללות כל המצוות (שעניינן בירור הגשמיות והעלאתו לקדושה), קובעים את המזוזה בפתח – כדי להעלות את כל ענייני האדם (שבבית) לקדושה.
ונר חנוכה שייך לשמאל כי אור הנר רומז לאור התורה, ועניין התורה הוא "גבורה שבחסד"(וגבורה היא בקו שמאל)[39]. היינו, המשכת גילוי אלוקות בגבורה ותוקף גדול, עד שיכול להאיר גם את רשות הרבים, ובחושך.
והא בלא הא אי אפשר, ומשני טעמים: א. אור התורה לא יכול להאיר לאדם בלי שיזכך עצמו ויעורר בליבו רצון ותשוקה לה' (וזהו "כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו". שאם לומד תורה בלי להקדים את עניין התפילה וזיכוך עצמו לא יוכל להרגיש קדושת התורה). ב. ובעומק יותר, זה שהפסוק מקדים 'נר מצווה' ל'תורה אור' (מצוות לתורה) מלמד ששורש המצוות למעלה משורש התורה, דאף על פי שהן נמשכות ויוצאות מהתורה, הנה שורשן הוא למעלה ממנה.
עניינו בספירות, וקביעותו בחודשים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- דרגתו: מבואר בספרי הקבלה שבחנוכה מאיר מדרגת הוד דז"א, ועל ידי הדלקת נרות חנוכה מאירים אורות עליונים ביותר מחכמה סתימאה שבכתר[40].
- קביעות ימי החג: החג נקבע דווקא בחודש השלישי מימי החורף המבטא את החושך שהלילות מתארכים והימים מתקצרים[41].
הוראות בעבודת ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
- כוחות מיוחדים לחנך: בימי החנוכה מלשון חינוך מקבלים כוחות מיוחדים לחנך, לחזק ולחדש את "הנר מצוה ותורה אור" עם כל "השטורעם" ותוספת כח הבאים עם ענין החינוך, ומסוגלים ביותר להוסיף בכל הפעולות דחינוך ילדי ישראל.
- 'הכנה להגאולה': הציווי וההוראה "עמדו הכן כולכם" בנוגע לרבים, ועד - כלל ישראל, שיש צורך בכמה ימים תהיה עיקר ההדגשה בימי החנוכה שהם שמונה ימים.[דרושה הבהרה]
- 'פעולה נמשכת': בימים שלאחרי חנוכה, יש להמשיך בקיום ההוראות והלימודים מימי החנוכה "הלוך ומוסיף" מיום ליום בכל עניני טוב וקדושה ולהמשיך בהוספות אלו במשך כל השנה.
טעם שמברכים אשר קדשנו במצוותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא מביאה[42] שתי דיעות מדוע מברכים בחנוכה "אשר קדשנו במצוותיו" למרות שאין בתורה מצווה כזו: לדיעה אחת הפסוק "לא תסור"[43] מחייב אותנו בכל מצוות חכמים[44] (כולל חנוכה), ולדיעה השניה[45] לומדים את הציוי על חנוכה מ"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"[46].
תורת החסידות[47] מסבירה את העניין הפנימי בזה על פי הפתגם שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה[48]. היינו, מצוות התורה מוגבלות באור שהן יכולות להמשיך: מצוות ה"עשה" ממשיכות את האור הפנימי וה"לא תעשה" את המקיף. אבל המצוות שמדברי סופרים שורשן בעתיק שלמעלה מעלה מהתורה שהיא באצילות[49]) הנה בכוחן להמשיך בפנימיות גם את האור המקיף.
ועניין זה נרמז ב"זקניך ויאמרו לך" - "זקן" היא דרגת דרגת עתיק שהיא המקור לדברי סופרים. והיינו, זה שמצוות מדברי סופרים לא נכללו בתורה אינו כי אינם תורה אלא להיפך - כי הן למעלה מהתורה.
חנוכה בתורת הנגלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחג זה ישנה מצווה מיוחדת מדרבנן החל על כל יהודי ויהודיה, להדליק נר חנוכה כדי לפרסם את הנס לכל. המהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין מדליקין שמונה נרות בכל בית, באופן שביום הראשון מדליקין נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השלישי שלושה נרות כו' באופן של מוסיף והולך, עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות.
במצווה זו ישנם שני חיובים:[50] א. חיוב ממוני - להדליק מממונו נר חנוכה.
ב. חיוב הודאה על הנס - אותו ממלאים בעת הברכה השניה "שעשה ניסים לאבותינו".
מי שנאנס ולא יכול לקיים את החיוב הראשון, כגון שאינו בביתו, אז כאשר רואה נר חנוכה, מברך את הברכה "שעשה ניסים לאבותינו", כך מקיים לכל הפחות את החלק השני של המצווה[51].
האירוע העיקרי שלזכרו נקבע החג[עריכה | עריכת קוד מקור]
החג הוא לזכר שני ניסים עיקריים: א. ניצחון החשמונאים על היוונים באופן ניסי, על אף כמותם הקטנה של החשמונאים. ב. דליקת נר החנוכה באופן ניסי שמונה ימים, על אף שלא היה בפח אלא שמן ליום אחד[52].
ישנה שני מחלוקות בין הראשונים בנוגע לחג:
א. אם נס המלחמה הסתיים ביום כ"ד או ביום כ"ה, לפי דעת המאירי המלחמה נסתיימה ביום כ"ד, ולפי דעת הרמב"ם המלחמה נסתיימה ביום כ"ה.
ב. אם החג נקבע רק לימי הלל והודאה, - שמחה רוחנית, או גם לימי שמחה - שמחה גשמית וגופנית. דעת המהר"ם מרוטנבורג כפי שמובאת בבית יוסף ושכמותה נפסק להלכה בשולחן ערוך היא "שריבוי הסעודות שמרבים בהם הן סעודות הרשות, שלא קבעום אלא להלל ולהודאה ולא למשתה ושמחה". מאידך, הב"ל חולק על הבית יוסף, ואומר "מנהג זה שמרבים בו בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים, ומהרש"ל בביאורו לטור כתב גם כן דברמב"ם משמע דימי שמחה הן, וכן כתב המרדכי הארוך עכ"ל, וז"ל מהר"ש מאוסטרייך דבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה, וכן מוכח קצת ברמב"ם"[53]
הרבי מקשר את שני המחלוקות זו בזו, ומסביר כי לפי הדיעה שנס המלחמה נסתיים ביום כ"ד[54], אם כן עיקר הנס הוא לזכר נס פך השמן שהיה ביום כ"ה בכסלו, זה היא שמחה רוחנית שקיימו את מצוות הדלקת המנורה, על כן נקבע החג רק לימי הלל והודאה - שמחה רוחנית, וכמו שכתב "ומברכין על הגאולה ועל נס מציאת הפך".
אך לפי הדיעה כי המלחמה נסתתימה ביום כ"ה אם כן החג הוא גם לזכר הניצחון שהיה ביום כ"ה[55], שזהו שמחה גשמית - ניצחון עם ישראל והצלתם, לכן נקבעת גם השמחה לשמחה[56] גשמית[57].
למסקנת הדברים הרבי חוזר בו ומוכיח מלשון אדמו"ר הזקן שכתב שבניגוד לחג הפסח שנקבע ביום הנס, חג החנוכה וחג הפורים נקבעו ביום המנוחה, שלכוו"ע החג הוא גם לזכר הנס, אלא שנחלקו אם העיקר הוא המלחמה הוא המנוחה שהיא ביום שאחריה.
ראה גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
ניגוני חב"ד לחג[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
סיפורים לחג[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לקוטי שיחות מועדים - חנוכה
- חנוכה בליובאוויטש, יומני ושיחות חג החנוכה בליובאוויטש בשנים תשמ"ח-תשנ"ג
- מכתבים כלליים מהרבי לחג החנוכה, בתוך אפליקציית 'מפתח'
הלכות ומנהגים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- המעשה הוא העיקר - הוראות הרבי לחג החנוכה (טקסט)
- ספר המנהגים חנוכה - עם פיענוחים, הוצאת מכון פיענוחים שעל ידי ישיבת תומכי תמימים בית שמש, חג החנוכה תשפ"א
- קונטרס התקשרות - הלכות ומנהגי חב"ד - חנוכה
- בד"צ קראון הייטס
- נטעי גבריאל - הלכות חנוכה הלכות חנוכה בצורה קלה ומבואר לפי מנהגי העדות והשיטות
{{{2}}}, באתר HebrewBooks
- הרב מאיר אשכנזי, הלכות חנוכה, תשע"ח (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
- חג החנוכה הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים -
- חג החנוכה - מאמרים שירים סיפורים מתכונים אתר חב"ד אורג
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ליקוט כתבי יד קודש בעניני חג החנוכה מאת כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
- דרך מצוותיך -מצוות נר חנוכה ביאור הצמח צדק למצוות נר חנוכה על פי החסידות. ספרית חב"ד ליובאוויטש.
- שערי המועדים - חנוכה
{{{2}}}, באתר HebrewBooks
- מנחם ברונפמן יהדות שמעל השכל: חג חנוכה במשנתו של הרבי מליובאוויטש - באתר עלי-ספר (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
- פעילי חב"ד, קובץ נקודות ערוכות משיחות הרבי על חג החנוכה, חנוכה תשע"ז (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
מולטימדיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מאגר קטעי וידאו עם הרבי בחג החנוכה
- "איך מדליקים נרות חנוכה" ערוץ יהדותון - אתר חב"ד אורג
- "הנרות הללו" אצל הרבי ● וידאו
, (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג) - הילדים שרים 'הנרות הללו', הרבי מעודד ● וידאו , (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
- לראות ולהיראות - שידור הלווין מתשנ"ב ● וידאו , (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
- לקט מאורעות מחג החנוכה תש"נ אצל הרבי
- תמונה נדירה של הרבי הריי"צ בהדלקת נרות חנוכה, באתר 'לחלוחית גאולתית'
| חנוכה | ||
|---|---|---|
| נס חנוכה | יוון • גזירות אנטיוכוס • מלחמת החשמונאים • נס פך השמן | 
|
| חג החנוכה | מגילת אנטיוכוס • קריאת ההלל • ועל הניסים • סביבון • דמי חנוכה • ערב לביבות • נר חמישי • זאת חנוכה • הנרות הללו • אכילת מאכלי חלב ושמן | |
| נרות חנוכה | הדלקת נרות חנוכה • חנוכיה • הדלקה מרכזית • מבצע חנוכה | |
| ניגונים | הנרות הללו • הנרות הללו (ב) • יוונים נקבצו עלי | |
| חגים וזמנים | ||
|---|---|---|
| מדברי תורה | שבת · פסח · שביעי של פסח · פסח שני · שבועות · ראש השנה · עשרת ימי תשובה · יום הכיפורים · ימים נוראים · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה | |
| מדברי חכמים | חנוכה · פורים · יום טוב שני של גלויות · עירוב תבשילין | |
| תעניות | צום גדליה · עשרה בטבת · תענית אסתר · שבעה עשר בתמוז · תשעה באב · תענית בכורות · תענית בה"ב · ימי השובבי"ם | |
| מנהג ישראל | חמשה עשר בשבט · פורים קטן · ל"ג בעומר · חמשה עשר באב | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים · שבת חזק · שבת שובה · שבת בראשית · שבת שירה · שבת שקלים · שבת זכור · שבת פרה · שבת החודש · שבת הגדול · שבת אסרו חג פסח · שבת של שמחה · שבת חזון · שבת נחמו · שבת סליחות · שבת חול המועד | |
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ↑ בהתאם לקביעותה של השנה: כאשר חודש כסלו הוא בן עשרים ותשעה ימים - מסתיים החג בג' בטבת, וכאשר הוא בן שלושים ימים - מסתיים בב' בטבת.
- ↑ התאריך נתון במחלוקת בין המאירי והרמב"ם, ראה להן בפיסקה #האירוע העיקרי שלזכרו נקבע החג.
- ↑ 3.0 3.1 שבת כא, ב.
- ↑ שיחת י"ב תמוז תשט"ז (התוועדויות חי"ז עמ' 48-50).
- ↑ למרות שבאופן ודאי הוא כבר נידון והוזכר בבתי המדרש של התנאים, שהרי רוב דברי המגרא מבוססים על ברייתות המובאות בגמרא במסכת שבת.
- ↑ ליקוטי לוי יצחק - ליקוטים ואגרות עמוד תיח.
- ↑ רמ"א סימן תרע"ה סעיף ג'. משנה ברורה סימן תרע"ז ס"ק י"ג.
- ↑ באופן נדיר, בדין זה פסק הרמ"א כדעת הרמב"ם - הספרדי, והשולחן ערוך פסק כדעת בעלי התוספות הצרפתיים. ראה דבר מלכות שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב בשולי הגליון להערה 113.
- ↑ הובא בדבר מלכות שיחת ש"פ מקץ תשנ"ב הערה 26.
- ↑ ראה אכילת מאכלי חלב בחנוכה / מאמר תורני
- ↑ תלוי אם זו שנה שבה חודש כסלו מלא או חסר.
- ↑ במדבר ז, פד-פח.
- ↑ מכיוון שהמילה "זאת" היא חלק מהשם של היום, משמע שלא מישהו מבחוץ אומר שעל ידי היום השמיני נשלמו כל ימי החנוכה, אלא הוא קורא ליום זה בעצמו "זאת חנוכה" (לקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 243. עיין שם).
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 243
- ↑ 15.0 15.1 שיחת ליל ערב חנוכה תש"נ.
- ↑ שיחת ש"פ וישב תשמ"ט.
- ↑ 17.0 17.1 שיחת ליל כ"ג כסלו תשמ"ט.
- ↑ 18.0 18.1 היום יום כ"ח כסלו.
- ↑ ספר התולדות - אדמו"ר הזקן ח"ג עמ' 746.
- ↑ ספר השיחות תורת שלום עמ' 84.
- ↑ לקוטי שיחות כרך כה עמ' 399 הערה 44.
- ↑ שיחת ליל ש"ק פ' וישב כ"ו כסלו שבת חנוכה תש"ו, סעיף ב.
- ↑ היום יום כ"ה כסלו.
- ↑ שיחת ליל ב' דחנוכה תשמ"ב.
- ↑ שיחת נר ה' דחנוכה תש"ל (בלתי מוגה) בסופה.
- ↑ שיחת שבת חנוכה תשט"ז.
- ↑ סה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 163.
- ↑ ראו למשל התוועדות כ"ט כסלו תשל"ו
- ↑ שטורעם נט., עם מספר תיקונים קלים, והובא (בלא ציון מקור) גם בקובץ 'חנוכה ה'תשע"א', בהוצאת ועד תלמידי התמימים.
- ↑ תשל"ח, תשמ"ח, תנש"א, תשנ"ב[דרושה הבהרה]
- ↑ שבת כא ע"ב.
- ↑ שבו גופא היו שני ניסים: א. שנמצא טהור חתום בחותמו של כהן גדול, ב. שהספיק לשמונה ימים.
- ↑ דעת המאירי.
- ↑ על דבר שתי שיטות אלו ראה בארוכה לקו"ש ח"י עמ' 143 ואילך, ח"ל עמ' 204 ואילך.
- ↑ סה"מ תקס"ג ח"א עמ' נז. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ג (כב, א). סהמ"צ להצ"צ ריש מצות נר חנוכה (דרמ"צ עא, א). ד"ה ואתה ברחמיך הרבים תרפ"ד (סה"מ תרפ"ד עמ' קנז) ותרפ"ו (סה"מ תרפ"ו עמ' קסד).
- ↑ ד"ה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם תשמ"ח – מוגה.
- ↑ כל הנ"ל בריבוי מקומות ראה דרך מצוותיך מצות נר חנוכה דף עא עמוד ב לקוטי שיחות חלק ג עמוד 814 ואילך.
- ↑ ראשית סוגיה זו בחסידות בתו"א ד"ה זה, ובחסידות מבוארת (מועדים א) התבארה הייטב ולוקטו המאמרים הדנים בה - ראה שם.
- ↑ כמו שכתוב על התורה שניתנה "מימינו אש דת למו". שאם כי כללותה הוא 'מימינו' של ה' (חסד), באופן פרטי היא 'אש' (גבורה) שבימין.
- ↑ דרך מצוותיך מצוות נר חנוכה דף עא עמוד א
- ↑ ראה לקו"ש חלק טו שיחת טבת. שיחת שבת פרשת מקץ תשנ"ב
- ↑ שבת כג א.
- ↑ שופטים יז יא.
- ↑ הן הגזירות והן המצוות מדברי סופרים.
- ↑ שמ"לא תסור" לומדים רק את הגזירות וההרחקות אך לא את המצוות.
- ↑ האזינו לב ז.
- ↑ ראה ד"ה מאי מברך חנוכה תשל"ו, והמאמרים שנסמנו שם.
- ↑ סנהדרין פח ב, ע"ז לה א, ירושלמי ברכות פרק א הלכה ד.
- ↑ "מחכמה נפקת".
- ↑ ב"ח בהלכות חנוכה.
- ↑ שולחן ערוך הלכות חנוכה.
- ↑ שבת כא, ב.
- ↑ ראה שני הדיעות בהשלמה לשו"ע אדמו"ר הזקן (דברי נחמיה) סימן עת"ר ס"ג וש"נ.
- ↑ מאירי שבת כא, ב.
- ↑ רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג ה"ב.
- ↑ 1שם ה"ג.
- ↑ שערי המועדים חנוכה עמ' מ' (עמ' 33)