שמחת תורה

צילום נדיר מהתוועדות של הרבי בשמחת תורה. התמונה צולמה על ידי נכרי כתב העיתון "ניו יורק טיימס" בהתוועדות בשנת תשכ"ח

שִׂמְחַתּ תּוֹרָה הוא חג הנחגג ביום האחרון שאחר סיום חג הסוכות, ובו מציינים את קריאת פרשת וזאת הברכה החותמת את קריאת התורה של כל פרשיות התורה, וחוגגים ושמחים לרגל הסיום. בארץ ישראל נחגג יום זה יחד עם שמיני עצרת, בכ"ב בתשרי; ובחוץ לארץ יום זה הוא החג השני שלמחרת שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי.

רבותינו נשיאנו דיברו רבות במעלתו של החג, שממנו נמשכת השמחה לכל השנה, ולכן יש להזהר לנצל את הזמן ביום זה ככל האפשר לשמחה וריקודים.

סדר החג ומנהגיו

הקפות

ציור המתאר את ההקפות שערך רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, במהלך גלותו בצ'אילי.

ערך מורחב – הקפות, אתה הראת

מנהג ישראל להקיף את בימת קריאת התורה עם ספרי התורה בליל וביום שמחת תורה, בשמחה, שירים וריקודים ולחגוג בדרך זו את סיום קריאת כל התורה. מנהג זה החל בארצות אשכנז לפני מאות שנים, ומשם התפשט לקהילות הספרדים. רבי חיים ויטאל הביא שרבו האריז"ל נהג במנהג זה, וכן הראה מקור למנהג בספר הזוהר:

וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ

— זוהר חלק ג' רנו, ב

תרגום: ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת שמחת תורה. ומעטרים לספר התורה בכתר שלו

אצל רבותינו נשיאנו ההקפות בשמיני עצרת היו ברצינות ביחס להקפות של שמחת תורה, שבהם הייתה השמחה גדולה יותר, למעלה ממדידה והגבלה (אף שבשנים האחרונות הנהיג הרבי שכבר בשמיני עצרת יהיו ההקפות בשמחה שפורצת את כל ההגבלות ממש, והסביר את הטעם לכך).

בתורת החסידות מבוארת מעלת ההקפות בהרחבה, בתור שמחה שלמעלה מכל הגבלה שבה מתאחדים כל ישראל מבלי חילוק, ושמחה זו פועלת התרוממות בלימוד התורה של כל השנה.

אדמו"ר הרש"ב שאל פעם את אביו אדמו"ר מהר"ש: מהו ענין ההקפות? וענה לו: הקפות משמעה שמתחננים אצל האבא - אבינו שבשמים בדמעות דם, הייתה לי דמעתי לחם, רחם ושבור עול הגוים מעל צוארנו. גויים היינו הגוף והנפש הבהמית. רוקדים עם ספר התורה בשמחה, בראש פתוח ובלב פתוח, אבל בפנימיות נוזלות דמעות של דם.

עליה לתורה

ערך מורחב – קריאת התורה בשמחת תורה

בשמחת תורה ישנה הקפדה מיוחדת להשתדל לעלות לתורה, ובקהילות ישראל ישנם מנהגים שונים האם לכפול את הקריאה שוב ושוב עד שכולם יזכו לעלות, או שיעלו כמה ביחד.

בנוסף, ישנם מנהגים מיוחדים הקשורים עם העליה לתורה, דוגמת עליה מיוחדת לילדים הנקראת בשם 'כל הנערים', עליית חתן תורה וחתן בראשית, ופיוטים מיוחדים הקשורים עם קריאה התורה.

אצל הרבי

ערך מורחב – ניגונים שהרבי לימד

בשנים הראשונות לנשיאות הרבי, נהג הרבי בליל שמחת תורה לאחר הקפות לעלות לדירת אדמו"ר הריי"צ ולסעוד שם את סעודת החג, וכאשר הסעודה הייתה מסתיימת חזר הרבי אל בית הכנסת ולימד את החסידים שנותרו שם והמשיכו לרקוד ניגון חדש ולא מוכר.

בדרך כלל הרבי נשא גם דברים קצרים אודות הניגון. נוהג זה נמשך לסירוגין עד לשנת תשכ"ד.

הרבי התבטא כי שמחת תורה הוא הזמן המתאים ביותר לעורר אודות מבצע תורה ואודות מבצע אות בספר התורה.

הקפות שניות

הקפות שניות בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד

ערך מורחב – הקפות שניות

הקפות שניות הוא מנהג ארץ-ישראלי המיוסד על הנהגת האריז"ל, לפיו מקיימים במוצאי שמחת תורה פעם נוספת הקפות עם הספרי תורה בליווי שירה וריקודים בכלי זמר. האריז"ל היה נוהג בשנים בהן התגורר בצפת לבקר במוצאי שמחת תורה בבתי הכנסת שהתעכבו עם סיום התפילה, וערך בכל אחד מהם שבע הקפות.

על יסוד הנהגה זו, נהגו בכך בחוגי המקובלים לערוך הקפות שניות במוצאי החג, להוציא ספרי תורה לאחר אמירת פסוקי 'אתה הראת' עם כל פרטי המנהגים כפי שעורכים את ההקפות בלילה הראשון. בהמשך התפשט המנהג גם לבתי כנסת נוספים בירושלים ובקהילות ובערים נוספות.

לאורך השנים ניתנו מספר טעמים לעריכת הקפות אלו, אם כדי להשתתף עם בני חוץ לארץ בחגיגותיהם אשר מתחילות בזמן זה כאשר אצלם הוא ליל שמחת תורה (היות ובחוץ לארץ נמשך החג יומיים), ואם מכיון שלאחר צאת החג מותר לנגן בכלי נגינה וכן יכולים להתאסף אנשים ממקומות רחוקים יותר לשמוח יחד בשמחת התורה באופן של "ברוב עם הדרת מלך".

הרבי הרחיב וביסס מנהג זה בקהילות החב"דיות בארץ ישראל, ובאופן יוצא מן הכלל חרג ממנהגו הרגיל שלא לכתוב בחול המועד, ושלח מברקים מיוחדים בחול המועד של חג הסוכות למשתתפים בהקפות שניות.

מידי שנה נערך בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד מעמד 'הקפות שניות' מרכזי, בהם משתתפים אלפי יהודים מכל גווני הקשת ואישי ממשל פוליטקאים ואנשי ציבור מכבדים את האירוע בנוכחותם.

מקרים לאורך השנים

בשנת תקנ"ט נאסר אדמו"ר הזקן.

בשנת תשל"ח הרבי עבר התקף לב.

בשנת תשפ"ד התחילה מלחמת חרבות ברזל.

מהותו של החג

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

שמחה על הלוחות האחרונות

בשמחת תורה שמחים על הלוחות האחרונות, שניתנו ביום הכיפורים.

ביאור שם החג

בנוגע ל"שמחת תורה" ישנם שני פירושים:

(א) התורה היא בשמחה, ולכן שמחים גם ישראל בשמחתה של התורה, וכלשון הפיוט "שישו ושמחו בשמחת תורה", היינו, שישראל שמחים בשמחת התורה.

(ב) יתירה מזה - שישראל משמחים את התורה.

ישראל משמחים את התורה

התורה ירדה ממקומה העליון לעולמנו התחתון, וכאשר יהודי שמח עם התורה ורוקד ומנגן עם התורה, הוא מוסיף שמחה בתורה, משום שליהודי יש כח לעשות דירה בתחתונים, שעל ידי זה ממשיך את העצמות.

שמחה כללית לכל השנה

הרבי מסביר, כי ידוע שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים, וכמו כן השמחה של שמיני עצרת ושמחת תורה היא שמחה כללית כללית מעצם הנפש, שכוללת כל הכחות כאחד. וכמו כן בנוגע לענין הזמן - שאין זו רק שמחה השייכת לזמן פרטי זה, אלא שמחה כללית על כל השנה כולה. מסיבה זו צריכה השמחה להיות למעלה מטעם ודעת, בקבלת עול - על ידי הריקודים.

ניגונים לשמחת תורה

הקפות בשמחת תורה. ציור: זלמן קליינמן

• ניגון על הסלע הך
• ניגון סטאוו יא פיטו
• ניגון להקפות
• ניגון או ווא דיע מי ניעאוטנים
• ניגון האסא דינא האסא
• ביום שמחת תורה, אחר קריאת התורה: ניגון אשריכם ישראל
• לסעודה: ניגון הופ קוזק
• דעם רבינ'ס ניגון/ שמחת תורה ניקאלאיעוו
• ניגון קס"ה - ניגון הקפות, לשמיעת הניגון מתוך ניח"ח #4

ראו גם

• שמיני עצרת
• תקנת המשקה
• מלחמת חרבות ברזל

לקריאה נוספת

• שבח המועדים
• הלכה למעשה - תשרי
• שמירת המועדים (ספר)

קישורים חיצוניים

• לקוטי שיחות מועדים - שמחת תורה
• לוח יומי - הלכות ומנהגי שמיני עצרת ושמחת תורה מאת הרב יוסף ישעיה ברוין, תשרי תשע"ט
• אוצר מנהגי חב"ד - שמיני עצרת ושמחת תורה
• שמחת תורה, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים -
• הגיגים ופרפאות על פי קונטרס ההקפות, שיחת הרבי לתלמידי הישיבה בסוכה ביום שמיני עצרת ה'תש"ד -
• "השמחה ד'שמחת תורה'" קונטרס בהוצאת ועד חיילי בית דוד - 770, שיחות, יומן ועוד. -
• מה זה שמחת תורה? ומה עושים בו?
• שמחת תורה בצל רבותינו נשיאינו, סקירה בתוך שבועון התקשרות ערב שמחת תורה ה'תשפ"א
• שיעורים לשמחת תורה מאת מכון הלכה חב"ד: הרב זילרבשטרום - מנהגי מלך, הרב דהן - הלכות
• החוויה הרוחנית המסעירה ביותר - בדרכה לישראל, עיתון הגאולה גליון 44 עמ' 14