יהודה חיטריק

הרב יהודה חיטריק

הרב חיטריק הינו שריד לדור דעה זכה להסתופף בצילם של שלושה אדמו"רים: אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ והרבי מה"מ הותיר אחריו בנים, נכדים, נינים ובני נינים - כולם חסידי חב"ד, ורבים מהם מכהנים כשלוחי הרבי ברחבי העולם

אשרי יולדתו

הרב יהודה חיטריק ע"ה, נולד בראש חודש אלול תרנ"ט בעיירהקראסנאלוקי השוכנת במחוז בוריסוב שבפלך מינסק, ביילורוסיה, להוריו הרה"ח ר' צבי הירש חיטריק ומרת חיה.

הרב חיטריק נולד בתוך אווירה של תורה וחסידות. אביו היה מגיע לשמועדא"ח בקביעות בבית המדרש של העיירה. כבר במלאת לבנו שלוש שנים, היה לוקח אותו בכל שבת קודש לשמוע חסידות, אף שלעתים היה נרדם במקום.

בהיותו ילד כבן 11, נסע ללמוד בישיבה בעיר בוריסוב שם למדו כחמישים תלמידים בשלוש כיתות. לאחר כשנתיים ביקש מאביו לנסוע ללמוד בישיבה גדולה. באותה תקופה הגיעו לאוזניו שמען של שלוש ישיבות מפורסמות: ליובאוויטש, ראדין ומיר, והוא ואביו התחבטו להיכן ייסע. לבסוף הוחלט שייסע לישיבה בליובאוויטש.

באותה תקופה, אירע לאביו אסון, כאשר שריפה גדולה כילתה שלוש חנויות וכמה בתים שהיו שייכים לו. המצב הכספי הקשה ערער את בטחונו לגבי נסיעת בנו לליובאוויטש, שמא לא יוכל לכלכל את בנו כראוי. כשהשיח את דאגתו בפני החסיד ר' אליהו הבר, נתן זה לנער מכתב המלצה אל המשגיח הרב יחזקאל הימלשטיין הי"ד.

בליובאוויטש

היה זה בשנת תרע"ג, כאשר הרב חיטריק נסע ללמוד בליובאוויטש: "בנוסעי ברכבת, פגשתי בשני תלמידים הנוסעים גם כן ללמוד בליובאוויטש, אחד הוא התמים פסח דובוב, וחברו שמואל דובוב שניהם מעיירה יאקשיץ במחוז מינסק", רשם בזיכרונותיו כעבור כשבעים שנה.

לאחר בחינה ממושכת, התקבל יהודה הצעיר לישיבה הליובאוויטשית, ולא היה זה דבר של מה בכך, שכן כשמונים תלמידים ביקשו להתקבל לישיבה, ורק שלושים וששה מתוכם התקבלו. "בעת שנתקבלתי לישיבת 'תומכי תמימים', ללמוד בחיידרים - כחודש ימים למדתי גמרא בבא מציעא אצל הרב יחיאל קומיסאר, שהוא היה הבוחן הכללי לתלמידים חדשים שבאו להתקבל בישיבת תומכי תמימים.

מאוחר יותר עבר ללמוד אצל המגיד שיעור ר' אברהם מסענע, ואצל ר' שמואל ניסנעוויטש, כולם תלמידי חכמים מופלגים.

יהודה הצעיר, היה ביישן מופלג מטבעו, והוא התבייש לאכול אצל 'בעלי בתים' כפי שאכלו שאר התלמידים. הכסף שאביו שלח למחייתו, לא הספיק. את סעודות ימי החול אכל אפוא בישיבה, ובשבתות, למרבה המזל, דאג לו חברו הטוב ישראל חיים זרחי, שהיה תושב ליובאוויטש, והוא הזמינו לביתו לסעודות שבת. במשך שנתיים סעד בבית חברו מבלי שהזדקק לטובות של 'בעלי בתים' אותם לא הכיר.

על אותה תקופה סיפר כעבור שנים: "פעם ניגשתי למשגיח בחסידות והמשגיח שאל אותי על פשט במאמר ועניתי לו כפי שהבנתי. אמר לי המשגיח שהפשט אחר ולא כפי שהסברתי. התעקשתי שהצדק עמי וקיבלתי על כך קנס: בחודשיים הבאים, הישיבה לא תשלם לבעל-הבית אצלו סעדתי. הגזירה נתבטלה והמשגיח ויתר לי, רק לאחר שבעל-הבית עצמו ניגש אליו ואמר לו שחטאי לא כל כך חמור".

שנות השלווה לא ארכו, שכן מלחמת העולם הראשונה פרצה במלוא עוזה, ובעקבותיה נאלץ היה אדמו"ר הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ולאחר נדודים התיישב ברוסטוב.

לקראת ראש השנה תרע"ח נסעה קבוצת תלמידים לשהות עם הרבי הרש"ב, ובהם גם הרב חיטריק: "פתאום קרא המשגיח המשפיע ר' שילם קוראטין להבחורים הקשישים" - הוא מספר בזכרונותיו - "ואמר להם שהגיע מכ"ק אדמו"ר הריי"צ אלף רובל עבור הוצאות הנסיעה לרוסטוב, והיות שאז נמצאו באולם הגדול מאה תלמידים, ינתן לכל אחד עשרה רובל עבור כרטיס".

בואם של מאה תמימים לרוסטוב בבת-אחת, יצר בעיות קשות. לאחר מכן נענה בן הרבי, אדמו"ר הריי"צ, שכוונתו הייתה שרק עשרה תמימים יבואו ולכל אחד יינתן מאה רובלים להוצאות לכל חודש תשרי, אבל מה שנעשה נעשה...

נוכח במאורעות היסטוריים

תקופה קצרה לאחר מכן, התפרקה הישיבה המרכזית בליובאוויטש. קבוצות רבות של תמימים עזבו את ליובאוויטש והלכו לערים אחרות. אחת הקבוצות, ובה הרב חיטריק, הגיעה לחרקוב במטרה להמשיך לעבר קרמנצ'וג, אך כשהגיעו לעיר התברר להם שצבא גרמניה כבש את קרמנצ'וג וקו הרכבות הופסק.

התמימים נשארו אפוא בעיר כמה חודשים, עד קיץ תרע"ח, כאשר לאחר מכן עברו בהוראת הרבי הרש"ב לקרמנצ'וג, שם המשיכו בלימודיהם.

אולם בכך לא בא הסוף לנדודיו של הרב חיטריק. בסוף קיץ תר"פ עבר יחד עם התמימים המבוגרים לרוסטוב, שם למדו בבית רבותינו נשיאינו, בצלו של אדמו"ר הריי"צ. הקשיים היו עצומים: תקופת מה הרבי חלה בצורה קשה, והתמימים נאלצו לעזוב לבית אחר; לאחר מכן פרצה מגיפת הטיפוס, ושוב נאלצו לנדוד. ר' יהודה וחבריו המשיכו אפוא ללמוד בבית כנסת שהיה בחצר 'בית החיים' הרוסטובי.

רדיפותיהם של אנשי ה'יבסקציה' לא הקלו. בסוף חורף תרפ"א החלו לרדוף את חסידי חב"ד ברוסטוב. לאחר משפט פומבי החליטו לסגור את הישיבה. הם גם ערכו חיפוש בבית הריי"צ, החרימו רכוש רב והטילו מעצר בית על הרבי הריי"צ.

הרב חיטריק היה נוכח בעת המאורעות ההיסטוריים הללו. הוא עצמו הגיע בדיוק לבית הרבי בעיצומו של החיפוש, והיה עד לזוועה שהתחוללה שם.

הוא אף היה נוכח בחתונתה של בת אדמו"ר הריי"צ עם הרש"ג שהתקיימה בחודש סיון באותה שנה. הייתה זו חתונה צנועה מאוד, שכן בגלל המצב הכלכלי לא היה בחנויות 'משקה'. "מחותני הרב ר' חיים אליעזר קרסיק ע"ה" - סיפר הרב חיטריק - "היה אז עסוק בעשיית לימאנאד - היינו מים מתוקים, הוא הכין משקה לימאנאד לצורך החתונה ובבית כ"ק אפו 'טארט' מזונות. כ"ק אדמו"ר הלך בעצמו באולם וחילק לכל אחד חלק 'טארט' וכוס לימונאד, שיאמרו 'לחיים' ויברכו את החתן והכלה ואת המחותנים שיחיו".

מספר ימים לאחר החתונה, המשיך במסכת נדודיו, עם כעשרים וחמשה מחבריו, אל העיר פולטבה שבאוקראינה.

באותה תקופה מצבן הכלכלי של הישיבות היה בכי רע, וכאחד מהמבוגרים שבתמימים, נשלח לגייס כספים עבור הישיבה בקרב אנ"ש ברחבי רוסיה. לשם כך היה נדרש עוז, אומץ לב והרבה מסירות נפש, שכן אם היה נתפס, אחת דינו. אף על פי כן, הרב חיטריק יצא לדרך ארוכה בקרב קהילות החסידים, אך לא ראה ברכה מרובה בעמלו. מלחמת העולם הראשונה יחד עם המהפכה, הרסו לחלוטין את כלכלת ברית המועצות, ואנ"ש עצמם היו רשים וחסרי כל.

במקביל לגיוס הכספים, בכל מקום אליו הגיע, היה חוזר מאמרי חסידות ומחייה את נפשותיהם של החסידים שהיו רחוקים מבית רבי. "הרבה מאנ"ש לא ידעו שאדמו"ר הריי"צ קיבל את הנשיאות ובכל שבת קודש אומר מאמר דא"ח, והמאמרים ארוכים בהסבר גדול, וחזרתי בכל עיר מאמר דא"ח", הוא מספר. "המצב היה ירוד בכל מקום בואי, ולא ראיתי כסף מזומן, שכל המסחר היה מצומצם, כל העסקים היו עם הנכרים במקום כסף היה ענין חליפין, היינו שהיו מביאים זרעונים, חיטה או דגן וכדומה".

המצב הכלכלי היה כה קשה, שאפילו את דמי כרטיסי הנסיעה ברכבת, לא הצליח לגייס. "בכל מקום שבאתי הבטיחו לי שבמשך הזמן יוטב המצב, בטח ישלחו לעזרת הישיבה, ולא קיבלתי אפילו להוצאות הדרך, והייתי מוכרח לנסוע בלא כרטיס".

בשנת תרפ"ה החל ללמוד שחיטה אצל החסיד ר' מאיר נח לרמן, ושנה לאחר מכן, הגיע בברית הנישואין עם מרת קיילא, בתו של הרב אהרן תומארקין, רב ואב"ד בחרקוב. הזוג הצעיר קבע את מקום מגוריו בחרקוב, לא הרחק ממגורי הורי רעייתו. במשך השנים מסר שיעורי חסידות בבתי כנסת, והתפרנס משחיטה.

הרדיפות כנגד שומרי המצוות הלכו ותכפו. המצב נהיה קשה מיום ליום. אף על פי כן, כאשר הגיעו ילדיו לגיל חינוך, הרב חיטריק לא שלחם ל'שקולע' שם חינכו בדרכי הקומוניזם. כשהשלטונות החלו במעקבים, קנה הרב חיטריק לילדיו ילקוטים, ומידי בוקר, בשעה שכל התלמידים יצאו אל בית הספר, יצאו אף ילדיו מהבית עם הילקוטים היישר לבית סבם, הרב אהרן תומארקין. כך היה גם בשובם, שעה שתלמידי בתי הספר היו צועדים הביתה בסיום יום הלימודים.

הג.פ.או. לוחץ למנותו כגבאי

טבעת החנק סביב חסידי חב"ד בחרקוב, הלכה והתהדקה. בשנת תרצ"ט הגיע לכלל התנגשות עם הג.פ.או., כפי שסיפר ברשימותיו: "הגוי מהג.פ.או. בעל התיק של בתי הכנסת, היה מנגד גדול לכך שלומדים בבית הכנסת מצ'נאסקי בין מנחה לערבית, או קודם התפילה, או לאחר התפילה, באומרו שבית הכנסת הוא רק לתפילה ולא לתורה. הגבאי הישיש, החסיד ר' מאיר משה מרקוביץ, היה מתווכח עמו שאינו כן, אבל הוא הרשע היה השכם והערב תובע מהגבאי לקיים את דברו. בראותו שעם ר' משה מאיר אינו יכול לפעול הרבה, וברשימה של האחראים על רכוש בית הכנסת כולם היו אנשים זקנים, ורק שני אברכים צעירים לימים והם: בנציון שם טוב ואני, ראה הגוי הרשע מציאה ליפול עליה. כאשר נאמר לו כי בנציון שם טוב כבר נשלח לסיביר, החליט שאני אקבל את הגבאות...

"אך לא הייתה בידו הרשות לשלוח לי פסק הזמנה על ידי המשטרה, ונתן כתב הזמנה על ידי השמש של בית הכנסת. כאשר בא השמש, אמרתי לו שבני ביתי יחתמו לו שלא מצא אותי בבית. עבר חודש ימים, והוא ציוה לשמש שלא ילך מביתי עד שימסור ההזמנה לידי, כשבא לביתי לא קיבלתי ממנו את ההזמנה, ואמרתי לו שיכתוב שאני לא הייתי בביתי. השמש אמר שהגוי הרשע אמר לו, שלא יצא מביתי עד שימסור לידי, וזרק ההזמנה ויאמר, שמסר לידי.

"כה נמשך בערך שנה, הוא שלח הזמנות, וענו שאינני בביתי, עד שבקיץ תרצ"ט בעת שפרצה מלחמת העולם השנייה, הפסיק לקרוא לי".

באותה תקופה ארע מקרה, שכמעט נתפס בכף, ובעקבותיו חש כי עליו לעבור להתגורר בגרוזיה, שם הרדיפות היו פחות קשות: "בשנת תרצ"ט, הבטתי מהחלון ונדמה היה לי ששי"ג ['מוסר' שבגינו נעצרו חסידי חב"ד בכמה ערים בבריה"מ], עובר לפני ביתי. אני הכרתיו עוד מרוסטוב, ואמרתי לזוגתי שלבי אומר לי שמועה לא טובה.

"בלילה באו אחדים מאנ"ש לביתי, וסיפרו לי ששי"ג היה בבית הכנסת מאצ'נסקי, ושם היה אברך לא חכם, ושאל אותו שי"ג אם יש כאן אברכים בוגרי ישיבות 'תומכי תמימים'. האברך השיב לו שיש כאן יהודה חיטריק, אם דרוש לכם איזו תמיכה, או כרטיס רכבת תבקשהו ויתן לך. גם יש פה אברך נחום יצחק פינסון, ואם לאחד מאברכי 'תומכי תמימים' ודרוש לו אכסניה, אצלו ישיג אכסניה בפנים יפות, והוליך אותו לבית משפחת פינסון, ושם לן. בדרך הילוכו עם האברך הלז, נודע לו מכל אברכי התמימים הדרים בחרקוב!!! כן נודע לנו למחרתו כשנסע, ופחד גדול נפל עלינו".

הרב חיטריק התייעץ עם גיסיו והם הסכימו כי הגיע הזמן להעתיק את מקום מגוריהם לגרוזיה, שם הרדיפות היו פחות אינטנסיביות. עד אז, נמנע ר' יהודה לישון בביתו, מחשש שמא ייתפס בכף, ואף לא ללכת לבית הכנסת הקבוע.

היה זה באחת השבתות, כאשר עמד לצאת מביתו יחד עם בנו לעבר בית הכנסת, כשלפתע נכנס לביתו גוי רחב גרם, נראה בעליל כאיש חזק. "שאל אותי לשמי ואם אני גר פה", סיפר ר' יהודה. "השבתי לו, ומיד שאלתיו מי הוא? ולשם מה איש כמוהו בא לבקר בביתי? מיד הראה לי תעודה המעידה עליו כי הנו חוקר ג.פ.או., ובתגובה שאלתיו מה יש לי עם הג.פ.או. ומניין ידע כתובתי? והוא השיב: 'אל תירא אין שום דבר, אלא שאחד הנקרא חיטריק, עשה דבר נגד השלטונות, ואנו מבקשים אותו. מסרו לי את התיק שלו והורו לי לחפש את כל מי שכינויו חיטריק".

בתום חקירה קצרה הלך החוקר לדרכו. באותו לילה נודע לו כי באותו זמן ביקרו חוקרי הג.פ.או. בבתיהם של כמה מהחסידים וערכו חקירות נמרצות. בעקבות זאת ירד למחתרת גם בשעות היום. "מהיום ההוא התחלתי להיות נחבא עוד יותר, במערה מלאה סמרטוטים .. ושם היו מגוריי מחנוכה עד אחר פורים [שנת תרצ"ט]".

במוצאי שושן פורים תרצ"ט, חל ה-‏8 במרץ הנחשב בעולם ל"יום האשה". הרב חיטריק חשב כי הגויים משתתפים במסיבות ושותים לשוכרה, ומשום כך לא יבצעו מעצרים בלילה כזה. אבל אנשי הג.פ.או. בחרקוב כלל לא חגגו. בשעות של לפנות בוקר, נשמעו נקישות על חלון בית משפחת חיטריק. הדופק היה אחד מבני משפחת פינסון שסיפר כי בלילה זה נאסרו אביו ר' נחום יצחק, וכן ר' שמואל כצמן, ר' מאיר גורקאוו, ר' צמח גורביץ והרב אברהם ברוך פבזנר.

בעקבות זאת נמלט עם רעייתו וילדיו לסמרקנד, שם היה יחד עם קבוצה גדולה מחסידי חב"ד.

בהפצת חסידות

בתום המלחמה - בשנת תש"ו - הצליח לצאת את ברית-המועצות בבריחה הידועה יחד עם עוד כאלף נפשות. לאחר תקופת נדודים קצרה, התיישב באנטוורפן שבבלגיה.

עם הגיעו לבלגיה, יחד עם הרה"ח ר' חיים חייקין, הורה להם אדמו"ר הריי"צ לדאוג לחיזוק היהדות וחינוך הכשר במקום מגוריהם החדש: "ברוך בואם לשלום ויעזרם השי"ת להסתדר בטוב ויצליחם בעבודתם הק' בחיזוק היהדות וחינוך הכשר" (אגרות קודש (הריי"צ) הריי"צ חלק ט' עמוד קעח).

לאחר כשנה הורה לו הרבי לבקר בהולנד, ולבדוק אם חסידי חב"ד יכולים להסתדר שם במשרה של רבנות שחיטה או מסחר: "בזה הנני לבקשו לעשות נסיעה על זמן קצר למדינת האלאנד אשר מטרת נסיעתו תהיה להתוודע שמה מפרטיות מצב הילדים היתומים ל"ע, הנמצאים בבתי הגויים, ויחקור על דבר מספר הילדים, איך הוא האפשרות להוציאם ולספחם לבתי חינוך כשרים, ואם יש מי המשתדל עבורם, בטח ימצא דרך להתקשר בזה עם הרבנים והעסקנים דבמדינת האלאנד ולשלוח אלי הרצאה מפורטת על דבר זה.

כן יתעניין בהיותו שמה אם יש אפשרות עבור ידידינו אנ"ש שי' להסתדר בהאלאנד באיזה משרה של רבנות שו"ב והדומה או באיזה ענין של מסחר.

הנני מקוה אשר בעזה"י יוכל להשיג הרישיון כניסה להאלאנד וימהר נסיעתו צלחה בהקדם האפשרי והשי"ת יהיה בעזרו בגשמיות וברוחניות..." (שם, עמוד שנ).

בחודש כסלו תש"ח, ביקש ממנו הרבי מלך המשיח דיווח על מצב החינוך "במקומות שהשפעתו מגעת או יכולה שתגיע". כמו כן הציע שיקח על עצמו הפצת ומכירת ספרי קה"ת בבלגיה.

הרב חיטריק לא הסתפק בלימוד עצמי, אלא פעל ללמד חסידות גם בקרב רחוקים מדרך התורה והחסידות, וקרבם למאור שבתורה. בנושא זה פרש את התלבטותו בפני הרבי, האם ללמד גם צעירים הנמצאים תחת חסותם של 'אגודת ישראל', ועל כך השיב לו הרבי: "אינו מבאר מפני מה תגרע השפעתו על תלמידיו עתה, אם יקח חלק גם בחינוך הצעירים שתחת יד האגודה. ולפי עניות דעתי, הרי אדרבה" (אגרות קודש חלק כ"א עמוד פא).

שנים אחדות לאחר מכן, בשנת תש"י, היגר למונטריאול שבקנדה, ומונה על ידי אדמו"ר הריי"צ למנהלה הרוחני של ישיבת 'תומכי תמימים' בעיר. על כך כתב לו אדמו"ר הריי"צ: "במענה על מכתבו מכ"ב אלול העבר התענגתי לדעת כי נכנס לעבודת הקודש בתור מנהל רוחני של תומכי תמימים ליובאוויטש בעי"ת מאנטרעאל יע"א, יתן השי"ת שתהיה בהצלחה מרובה.

ודאי הוא כי צריכים להדריך את התלמידים יחיו בדרך החסידות, אבל בהתחשב עם מצבם הנוכחי, צריכים לסדר אשר לבד לימוד התניא יקבעו עבורם גם הלימוד של שער השלישי משערי תשובה, וילמדו זאת בשעות אשר בהן החובה על כל התלמידים להמצא בהישיבה" (אג"ק הריי"צ חלק י' עמוד רנה-ו).

"המאמר לקח"

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ, התקשר בלב ונפש לרבי מה"מ. הרב חיטריק אף נמנה על משלחת חסידי חב"ד ממונטריאל שהגישו לרבי את כתב ההתקשרות עליו חתמו חסידי חב"ד במונטריאול. הוא אף הוסיף ואיחל לרבי באופן אישי "שכל מה שלא הספיק להפעל על ידי הרבי הריי"צ, שיפעל על ידי הרבי", והיה ניכר כי הרבי נהנה מהברכה.

פעם סיפר, כי לאחר שהרבי אמר את המאמר הראשון בי' שבט תשי"א, הוא אמר לרבי "המאמר לקח" (כלומר, המאמר 'קנה' את החסידים). הוא הוסיף וביקש לברך את הרבי, והרבי אמר שיאמר 'לחיים'.

במשך חצי יובל שנים כמחנך בישיבת תומכי תמימים במונטריאל משנת תש"י עדתשל"ה. תלמידיו מתקופה זו מעידים על שיעורים מיוחדים המשלבים לימוד גמרא והלכה לצד סיפורי חסידים מרתקים.

"בתור תלמידים, נהנינו במיוחד מההתוועדויות איתו", מעיד אחד מתלמידיו בתקופת מונטריאל, "כשהוא סיפר על חיי החסידים בדורות קודמים, הסיפור היה חי מול עינינו".

בתקופה זו היו לו כמה שיעורים קבועים בבית הכנסת, בעיקר בחסידות ובהלכה.

בשנת תשמ"ג, לאחר פטירת רעייתו מרת קיילא ע"ה, עבר להתגורר בקראון הייטס, בשכונת המלך.

גדוש בחסידות

סדר יומו של הרב חיטריק היה תורה וחסידות משעת קימתו, בטרם זרחה החמה, ועד עלותו על משכבו. קודם תפילת שחרית היה לומד חסידות במשך שעתיים ולאחר מכן התפלל באריכות. מעבר ללימוד המעמיק בשעות הבוקר, הקדיש שעות נוספות לשיעוריו הקבועים: 'לקוטי תורה' וספרי חסידות רבים.

כשייסד הרבי את תקנת לימוד הרמב"ם היומי, שאל היכן יוכל למצוא זמן ללימוד זה... אך מובן שכחסיד, עסק בלימוד הרמב"ם היומי בלהט ובחיות.

סדר יומו בשבת קודש היה מופלא: הוא היה קם לפנות בוקר ובמשך שעות ארוכות למד חסידות ולאחר מכן החל להתפלל באריכות, לעיתים עד שלוש אחר הצהריים, או אז היה יושב להתוועד.

אחד המחזות המיוחדים שראו באי 770 בשנים האחרונות, היה לראות את הרב חיטריק יושב ולומד בצוותא עם החברותא, יבלחט"א הרה"ח ר'מאיר איטקין. רבים היו עומדים מול השניים שלמדו בהתמדה, מבלי שים לב למהומה הגדולה שמסביב.

ממעתיקי שמועה

בשנים בהן שהה בארצות הברית, הוציא לאור את זיכרונותיו העשירים. הרב חיטריק לא רק היה יהודי קשיש שזכה להיות נוכח בארועים היסטוריים, ומהבודדים שזכה לראות בעיניו את אדמו"ר הרש"ב, אלא גם היה ספרייה חסידית מהלכת. הוא אגר בזיכרונו רגעים חשובים שראה אצל רבותינו נשיאינו וגדולי החסידים, שמע אלפי סיפורים שעברו מדור לדור, והוא העלם על הכתב בספריו "רשימות דברים" (ארבעה כרכים) ו"משולחן השבת של אבא".

את הספר "רשימות דברים" כתב בעידודו הישיר של הרבי, על כך כתב בהקדמה לספר: "כ"ק אדמו"ר שליט"א הציע לפני כמה שנים, להעלות על הכתב, מה ששמעתי וראיתי מהמשפיעים, מחסידים ואנשי מעשה. הדבר הזה, היה קשה מאוד שלא העליתי על הכתב קרוב לזמן ששמעתי, רק היו בזיכרוני, וזה שנים רבות עברו מיום שומעי, ומי יודע אם יעלה בידי לכתוב הדברים לאמיתתן כמו ששמעתי.

"מסבב הסיבות סיבב, שפעם כתבתי לכ"ק אדמו"ר שליט"א סיפור ששמעתי מהמשפיע הרה"ח המשכיל ר' שמואל גרונם אסתרמן וקיבלתי מכתב תודה מכ"ק, ובקשה להמשיך לכתוב מה ששמעתי, וכה נמשך שנים אחדות - מזמן לזמן כתבתי לכ"ק מה ששמעתי, וכה נתקבץ החומר 'רשימות דברים' מה שנדפס בזה".

הרב חיטריק השרה סביבו אווירה חמימה, דיבר בנועם ובשלווה, הקפיד על סדר ולא הסתיר את חוש ההומור שלו. "מאה השנים הראשונות שלי היו יותר קלות", אמר פעם בבדיחות. "כשנעשים מבוגרים, לפתע אנשים מתחילים לדבר בשקט, והאותיות בספרים מתקטנות", היה מוסיף ברוח טובה.

הרב חיטריק נפטר בהלוויתו שעברה ליד בית חיינו - 770 השתתפו המוני אנ"ש והתמימים, נטמן בחלקת אגודת חב"ד שבניו יורק בסמוך לאוהל הק'.

הותיר אחריו שני בנים ושתי בנות:

• בנו בכורו הרה"ח ר' צבי הירש חיטריק, בנותיו: מרת חיה ליברמן, ומרת שיינדל שניאורסאהן,
• בנו ר' אהרן - וכן נכדים, נינים ובני נינים רבים.

לכבוד יום הולדתו ה-‏105, שיגר אליו נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש מכתב ברכה מיוחד ובו כתב:

"לורה ואני מקווים שהאירוע המיוחד הזה מלא אהבה ושמחה. עמנו מכיר לך טובה על המורשת היוצאת מן הכלל שלך, של רחמים, פטריוטיות, תקווה ואחריות. הישגיך הרבים וניסיונך הם מקור השראה לאחרים. אנו משתתפים עם בני משפחתך וידידיך בשיגור מיטב האיחולים לבריאות ושמחה. אלוקים יברך אותך. בהוקרה ג'ורג' וו. בוש".