שמואל נוטיק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב שמואל נוטיק (מכונה שמואל קריסלַבֶר) היה מגאוני חסידי חב"ד, בעל שמועה ובוגר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שבליובאוויטש, ורב העיירה קפוסט.

במשך כל חייו עמד על משמרתו כחייל ליובאוויטשי מן השורה, עד שכוחותיו הכריעו אותו, והוא נפטר בהיותו במחנה עבודה.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בעיירה קריסלבה ביום הכיפורים בשנת תר"נ, לאביו הרב אברהם זרח. אביו שהיה מחסידי חב"ד, קרא לו שמואל על שם אדמו"ר המהר"ש שהסתלק שבע שנים קודם לידתו. משפחתו, התגוררה בעיירה קריסלבה שבלטביה, בה גרו כארבעת אלפים איש כרבע מתוכם יהודים.

שנות צעירותו[עריכה]

בילדותו למד ב'חדר' בעיירת מגוריו, וכבר אז ניבטו כישרונותיו הברוכים. מכיוון שאביו ר' אברהם זרח לא הסתפק בלימודיו ב'חדר' המקומי, שלחו בגיל 11 ללמוד בישיבה קטנה בעיר דווינסק הסמוכה, שם למד אצל הרב יהושע ארש מחשובי חסידי חב"ד בדווינסק.

לאחר חג הפסח תרס"ד בהיותו בן 14, הגיע לליובאוויטש ולאחר שעבר את הבחינות בהצלחה, התקבל לישיבת תומכי תמימים דוקשיץ. לאחר תקופה עבר ללמוד בסניף תומכי תמימים הורודישץ ושנה לאחר מכן עבר ללמוד ב"זאל" שבליובאוויטש, דבר שמלמד על בגרותו הנפשית והלימודית כבר בגיל צעיר.

כשהגיע זמנו להתייצב לשירות הצבאי, נכנס ליחידות אל אדמו"ר הרש"ב כדי לקבל עצתו וברכתו. אמר לו הרבי: "במקום לשרת בצבא הרוסי במשך ארבע שנים, תלמד את הש"ס בארבע שנים!", ר' שמואל קיבל על עצמו את ההוראה, והרבי בירכו.

ר' שמואל התייצב בלשכת הגיוס כשהוא בטוח בברכת הרבי, ואכן עד מהרה קיבל את תעודת הפטור המיוחלת.

במשך כמה שנים השקיע עצמו בלימודי הגמרא ומפרשיה, ולאחר מכן החל ללמוד שולחן ערוך על מנת לקבל סמיכה לרבנות. לאחר יגיעה והתמדה הוסמך לרבנות על ידי גדולי הרבנים באזור ליובאוויטש.

במשך 12 שנים למד בישיבת ליובאוויטש וסניפיה, עד שהקים בית בישראל. בשנת תרע"ו נשא לאישה את מרת מרים, בתו של הרב דובער אביגיל רבה של העיירה דוקשט שבליטא ומחשובי רבני מחוז וילנה.

לאחר חתונתו הציעו לו את משרת הרבנות בביעלוגורוד, אך הדבר לא יצא לפועל, כנראה בגלל מלחמת העולם הראשונה שהיתה בעיצומה והמהפכה הבולשביקית שפרצה לאחר מכן.

באותם ימים כתב אדמו"ר הרש"ב בעבורו מכתב המלצה: "וראוי ונכון שיקבלו לרב את ידידינו מבחר תלמידינו הר"ר שמואל נאטקין מקראסלאווא, ובעזרתו יתברך יפיקו רצון מאיתו בכל פרט. ויתן השי"ת שיהיה בהצלחה ברוחניות וגשמיות".

מכיוון שהצעת הרבנות כאמור לא באה אל הפועל, נשלח על ידי אדמו"ר הרש"ב לכהן כמשפיע בעיר אורשא בה גרו משפחות חסידים רבות.

בשנת תרע"ט נתמנה לרב העיירה קפוסט שבביילורוסיה. לצד תפקידו זה, שימש גם כשוחט. השלטונות משום מה, העלימו עין מפעולותיו.

הרב נוטיק לא שלח את ילדיו לבית הספר הגוי, וכפי שספר שנים לאחר מכן:

"גם מכריחים אותי למסור את בניי שיחיו לבית הספר להעבירם מן דת ישראל חס ושלום. כי הנה יש לי שני בנים. האחד בן י"ג שנה והב' בן י"א שנה, ואני לומד עמהם תמיד ואני מחנך אותם ביהדות, ומעולם לא מסרתי אותם לבית הספר כי שם מלמדים את הילדים להיות מינים ואפיקורסים ולשנוא את עם ישראל, והכול מוסרים את ילדיהם לבית הספר, כי חוק הממשלה הוא שהכול צריכים למסור ואני לא מסרתי אותם מעולם. ומזה אנו תמיד בפחדים גדולים של סכנת נפשות חס ושלום.

כי מי שאינו מוסר את בניו לבית הספר על פי רצון הממשלה - שיהיו בלתי בעלי דת, ואדרבה שוחקים ומלעיגים מהדת ומבעלי הדת - נחשב מורד בממשלה. וכל הרדיפות שרודפים אותי הוא הכול בשביל זה, ואני בסכנה גדולה חס ושלום.

ותמיד אני צפוי לסכנת תפיסה במאסר חס ושלום מפני המיסים הגדולים שמטילים עלי תמיד ואין בגדר לשלם כלל, ובעד זה תופסים במאסר כי ידוע דרכם. וגם לסכנה יותר גדולה מזה אני צפוי חס ושלום, מפני ילדי שיחיו מה שאינני מוסר אותם לבית הספר ואני מלמד אותם תורה ויהדות, וזה נחשב בעיניהם ממש כמי שמאגד אגודות מורדים בממשלה.

וכבר התרו בי כמה פעמים שאמסור את בניי לבית הספר, אני משים נפשי בכפי - ואינני מוסר אותם, והשי"ת יודע מה יהיה וצריך רחמים רבים, ולכן מוכרחים אנחנו לברוח מכאן".

רדיפות[עריכה]

בעקבות רדיפות הקומוניסטים הרב נוטיק הפך להיות מושלל זכויות. הוא הוכרח לצאת ולחטוב עצים ביער. במקביל הוטלו עליו מיסים גדולים בעוד שמקור הכנסה לא היה לו.

הוא הבין כי לא לאורך ימים יוכל לשרוד, ועל כן החליט בלית ברירה לעזוב את תפקידו ולעלות לארץ הקודש עם בני משפחתו.

לאחר מאמצים רבים, הצליח הרב נוטיק לקנות כרטיס נסיעה אחד.

המאסר והשחרור[עריכה]

באחת השבתות בשנת תרצ"ה, הגיעו אנשי המשטרה החשאית לביתו של הרב נוטיק, ולאחר חיפוש ממושך ודקדקני שערכו בביתו, הודיעו לו על מעצרו. הוא הועבר למשרדי המשטרה בעיירה, משם הועבר אל מרכז הנ.ק. ו. ד במינסק.

לאחר תקופה של עינויים וסבל, נערך לו "משפט" על ידי שלושה פקידים שכונו 'טרויקה', והם שהחליטו בתוך רגעים ספורים: חמש שנות גלות במחנה עבודה בקזחסטן.

זמן קצר לאחר מכן, הועלה הרב נוטיק על רכבת אסירים.

בזמן הגלות הקפיד על קלה כחמורה, למרות הקשיים הגדולים שעמדו בדרכו. גם את זקנו החל שוב לגדל למרות הסכנה הכרוכה בדבר.

בתום חמש השנים, בשנת ת"ש, שוחרר לחופשי. הוא יצא לדרכו ברכבות עד שהגיע למז'ייעסק שבפרברי מוסקבה, שם התגוררו אשתו ושתי בנותיו.

מלחמת העולם השניה[עריכה]

כאשר הגרמנים ימ"ש פלשו לרוסיה, נאלצה משפחת נוטיק לעזוב את מוסקבה לאחר שהרוסים חששו שהאסירים לשעבר ישתפו פעולה עם הכובשים. בתוהו ובוהו שנוצר, ארע והרב נוטיק נפרד מרעייתו ובנותיו לזמן קצר ולאחר מכן לא מצאם. כאשר ניסה לברר להיכן נסעו, כל מאמציו היו לשווא.

בצר לו, המשיך לבדו את הנסיעה רבת-התלאות עד שהגיע לכותאיסי שבגרוזיה. לאחר מאמצים רבים נודע לו היכן מצויות האישה והבנות. הוא שלח להם הודעה על מקומו, והמשפחה חזרה והתאחדה.

באותה תקופה הרב נוטיק נטל על עצמו את האחריות על המשך הלימודים בישיבת תומכי תמימים כותאיסי. הוא עצמו החל ללמד את התלמידים, והפך למנהל, ראש ישיבה ומשפיע גם יחד. מלבד החלק החינוכי, היה עליו לדאוג לגשמיות.

תקופה קצרה לאחר תום המלחמה, העתיק הרב נוטיק את מקום מגוריו, והשתקע בסמרקנד.

בסמרקנד המשיך בהפצת התורה שלו בלמדו את התמימים בישיבת תומכי תמימים שהוקמה שם בזמן המלחמה.

ניסיון בריחה[עריכה]

משפחת נוטיק ניסתה לברוח מרוסיה דרך העיר לבוב. הרב נוטיק היה אמור לנסוע ברכבת הפליטים שיצאה לדרכה ביום ט' בטבת ושהצליחה לעבור את הגבול, אולם מסיבות שונות לא הצליח לעלות עליה. כעבור חודש החליט אפוא להצטרף למשפיע הרב מענדל פוטרפס, ולצאת את מסך הברזל בקבוצה קטנה שמנתה תשעה אנשים בלבד.

מאוחר יותר התברר כי האיש שדאג להם לכרטיסים, היה סוכן מוסווה של הק.ג.ב. והוא מסר לשלטונות על תשעת האנשים העומדים להבריח את הגבול. המשטרה עצרה את כולם.

העצורים ובהם הרב נוטיק, רעייתו ובתו מרת שרה פרומא, הועברו למטה המשטרה החשאית בלבוב. לאחר חקירות ממושכות ועינויי תופת החל המשפט בו הואשמו בניהול פשע מאורגן, בבגידה במולדת, בזיוף מסמכים ועוד. הרב נוטיק נשלח לעשר שנות גלות עם עבודת פרך.

הרב נוטיק ורעייתו נשלחו שוב לקרגנדה, שם סבלו מעבודה מפרכת, קור ומחלות בלתי פוסקים. ר' שמואל במחנה גברים, ומרת מרים במרחק 41 ק"מ ממנו במחנה נשים.

פטירתו בגלות[עריכה]

במשך שנתיים ימים סבל הרב נוטיק במחנה העבודה, עד שבשנת תש"ט חלה בצהבת קשה. תקופה מסוימת נראה כי הצליח להתגבר על המחלה, אולם לדאבון לב, זמן קצר לאחר מכן, חזרה אליו המחלה המסוכנת, והפעם ביתר שאת. מצבו הידרדר במהירות, עד שהשיב נשמתו לבוראה מתוך ייסורים קשים ביום ה' בשבט תש"ט והוא בן 59 שנים בלבד. השם יקום דמו.

משפחתו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]