בעל שמועה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התואר בעל שמועה הינו כינוי לאדם בעל חוש זכרון, שהסתובב הרבה בין זקני החסידים ושמע מהם סיפורים אודות תולדות החסידות וגדולי החסידים. מידה רבה של חשיבות מיוחסת לבעל שמועה דייקן, המעביר את הסיפורים בדיוק כפי ששמע מבלי להוסיף תיאורים וכדומה[1].

רבים מבעלי השמועה היו מפרטים ממי שמעו את הסיפור, באיזו הזדמנות, ובאיזה הקשר.

מקור הביטוי שאול מלשון חז"ל: "האומר שמועה בשם אומרה, יראה כאילו בעל השמועה עומד לנגדו"[2].

בעלי שמועה בחסידות חב"ד[עריכה]

אחד מה'בעלי שמועה' הראשונים בתולדות החסידות היה רבי הלל מפאריטש, שהופקד על ידי רבותינו נשיאינו להדריך את האברכים, והיה נותן משקל רב לסיפור החסידי בחינוך האברכים. בכל פעם שהיה מגיע אברך חדש, היה מספר סיפור ונוהג לדרוש מתלמידיו לנסות למצוא בעצמם מה ניתן ללמוד ממנו[3].

בדורות האחרונים, דרשו הרבי הריי"צ הרבי במפגיע מבעלי השמועה בוגרי ישיבות תומכי תמימים שיעלו על גבי הכתב את הסיפורים שזוכרים. בעקבות הוראתו של הרבי יצאו לאור מספר ספרים בסגנון זה, ובראשם: שמועות וסיפורים (רפאל כהן), ליקוטי סיפורים (פרלוב), רשימות דברים (חיטריק), לשמע אוזן (דוכמאן).

בכתבי אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

ברשימותיו ובשיחותיו, מתאר אדמו"ר הריי"צ בצבעים חיים כמה מבעלי השמועה בדורות הקודמים, ומתיאורים אלו משתקפת דמותו של ה'בעל שמועה' החב"די.

"את החסיד ר' פסח המלמד היה אדמו"ר המהר"ש קורא ה"בעל שמועה", כי הוא המקבל השני מהחסיד הישיש רבי שמשון המלמד (ממקושרי הבעל שם טוב)"[4].

"ר' שמואל גורביץ (מאזינקער), אדמו"ר הרש"ב אמר עליו שהוא איש אמונים ומדייק בלישנא, ובדבר שהה אצלו ספק לא היה כותבו בספרי זכרונותיו"[5].

על סבתו הרבנית רבקה רעייתו של אדמו"ר המהר"ש כותב: "הסבתא הרבנית רבקה היתה בעלת שמועה, וכל סיפור שלה היה מדוייק, מתי וממי שמעה אותו וכן היתה מתארת תיאור כללי מהמספר וזמן המאורע והסיפור"[6].

בנוגע לדודו הרז"א, אחיו של אדמו"ר הרש"ב, כותב אדמו"ר הריי"צ: "למותר לציין שקל יותר לשמוע סיפור מאשר לקרוא סיפור, ובפרט לשמוע סיפור מבעל כשרון וחוש בדיבור מהסוג של הדוד רז"א, שברור מילולו וכל מילה מאירה וכל משפט הוא חלק חי מציור נפלא"[7].

על המלמד שלו בילדותו כותב אדמו"ר הריי"צ: "מורי השלישי רבי ניסן סקאבלא ספרי הסיפורים שלו שהיו בידיו מאת סבו רבי שמשון מלמד שהיה בעל שמועה, ובנו רבי אברהם מלמד שהיה כתבא רבה ורשם כל הסיפורים בסגנון מדוייק".

וכך כתב על בעל שמועה חסידי אחר, הרד"ץ חן מצ'רניגוב, מגדולי מקושרי רבותינו נשיאינו: "בבוקר בשעה השמינית בא האורח הנכבד, הוא הרב החסיד הנודע ומפורסם בצדקתו וגאון עוזו בחסידות, מורנו ורבינו הרב דוד צבי מצ'רניגוב. הנני נהנה מאוד מביאתו של האורח כי בעל שמועה הוא.. כל שמועה וסיפור אשר הרה"ח רד"ץ מספר, הנה מלבד זאת כי מדייק הוא בסיפורו שספר דבר דבר על אופנו, הן בגוף השמועה או הסיפור, והן ממי ששמע זאת, או ראה ושמע בעצמו, הנה עוד זאת: אחרי כל שמועה וסיפור, מבאר הוא ומסביר תוכן עניין נושא השמועה, והמוסר-השכל היוצא מהסיפור ההוא"[8].

בעלי שמועה לאורך הדורות[עריכה]

הערות שוליים

  1. בספר 'באר החסידות' מגדיר המחבר את המושג: מי שיודע להקשיב, לתפוס את העיקר.
  2. ירושלמי, שקלים פרק ב' הלכה ה'.
  3. רשימת אדמו"ר הריי"צ, "אבות החסידות".
  4. ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 69.
  5. מרשימת אדמו"ר הריי"צ, כ' אייר תרנ"ו. לקוטי דיבורים בלה"ק חלק ד' עמוד 728.
  6. ספר המאמרים אדמו"ר הריי"צ התשי"א, עמוד 64.
  7. לקוטי דיבורים (בלה"ק) חלק א' ליקוט יג עמוד 317.
  8. התמים חלק ג' עמוד כא.